אני בחורה מבית ליטאי. למדתי בסמינר נחשב, ואני בחורה ממש קלאסית ושמורה
תמיד, כשדיברו איתנו על “בית של תורה”, משהו עקצץ בי תחושה פנימית אמרה לי שאני רוצה תורה
אבל להיות אשת אברך, ועם כל הזכות שיש בזה, גם להתחייב ולהשקיע קצת גדול עליי…
אז למדתי תיכון, ולמדתי י"ג י"ד כשכל הזמן מהדהדת באזני התחושה ורגשי האשמה של:
למה אני לא אוהבת את התורה? ולמה אני לא כמו כולם, מכריזה בלהט שתורה, ורק תורה ואין בלתה.
אז , בתור אחת שמאוד חשוב לה הקשר עם ד' והחיבור לתורה ולמצוות התחלתי ללמוד ולהעמיק
פתחתי “נפש החיים” והתחלתי ללמוד במטרה להבין למה לימוד התורה כ"כ חשוב כמטרה , למדתי והעמקתי . עדיין לא הרגשתי שזה המקום שלי ומדבר אליי באופן אישי. וקשור אליי.
עברו שנים והרגשתי שלא בטוח שמבחינת מסוגלות וכוחות הנפש שלי . תמיד אוכל שבעלי ישב וילמד. כן נכון לי שהוא יצא בהמשך לעבוד.
השאיפה שלי היא רק ללמוד איך התורה שייכת לכולם לעובדים וללומדים גם יחד, התורה היא מונחת בקרן זווית , וכל אחד בין אם לומד או עובד יכול לקחת אותה.
עבר הזמן והגעתי לתובנה שנכון לי בחור שילמד בשנים הראשונות שלאחר החתונה ולאחר מכן יצא לעבוד
התחושה שלי על זה שאני היחידה בעולם שמחפשת בחור כזה – לא במובן שאין בחורים כאלה , אלא במובן של הרעיון שאני בחורה רגילה עם טלפון כשר וסינון נטפרי במחשב, מתלבשת קלאסי לגמרי, שמורה.
רוצה בעל שבהמשך יצא לעבוד.
אולי זה גם תחושת הסוג ב' שנכון שאני מודעת לעצמי ומחפשת את מה שמתאים לי, אני עדיין לא כמו הxxx שמחפשות בכל מאודם בחור שרק ישב וילמד ויעסק בהוויות אביי ורבא.
חייבת להזכיר גם את הלגיטימציה החברתית שלא קיימת שלפעמים, למרות שההורים שלי ממש תומכים בי
אני מרגישה שבעיני חלק נרחב מהציבור זה או אברך שיושב ולומד או בעל שעובד והוא מודרני ממש.
מה אומרות? אני ממש אשמח לשמוע את המחשבות של כל אחת על הנושא, ואני ממש מקווה שהמילים שכתבתי לא יחלישו אף אחת מהרצון לבעל אברך שישב וילמד. באתי רק לכתוב את המחשבות שלי….
תודה!




רוצה להוסיף את הנקודה שלי,
בעלי אברך ב"ה ואני המפרנסת,
ואני שונאת לצאת לעבוד! רוצה להשאר בבית החמוד שלי ולטפח אותו (וזה עוד לפני הילדים),
אבל מבינה שזה מה שאני צריכה לעשות,
קצת לא נעים לי להודות אבל מה שמשכנע אותי לצאת לעבוד ולא שבעלי יצא (חוץ מהעובדה שהוא לא יצליח להתקרב למשכורת שלי) זה שהכולל זה השמירה שלו, הוא בחברה טובה ושמורה בלי רעיונות וכו' אז לא יודעת אם זה שיקול מבחינתך אבל את שלי כתבתי
מה שכן אם את מעיזה את יכולה ללכת על שידוך חסידי עם בחור מבוגר (הכל יחסי, מבוגר חסידי = 23/24) שילמד שנה/ שנתיים אחרי החתונה ואח"כ יצא לעבוד הפלוס הנוסף הוא שבד"כ כשגברים חסידים יוצאים לעבוד הם עובדים או במשרות תורניות (גם רבה בחיידר נחשב) או במשרות פיזיות עם עובדים נוספים באותו סגנון (ולא נסחפים ללימודים גבוהים והלאה במדרון)
הרבה הצלחה ושתמצאי את שלך
וואו, אני חייבת להגיב.
מנטליות חסידי שונה מאד מאד ממנטליות ליטאית. גם בפן הזוגי. לפני החלטה כזו צריך להתייעץ עם מביני דבר שמכירים את 2 המגזרים ממש טוב
אני ספציפית מכירה אחת כזו.. שהייתה צריכה הרסה בודה עם עצמה לשמוח בבחירה שעשתה כשגילתה את המחירים והשוני.
אני כ"כ מסכימה את מה שרשמת-
קצת לא נעים לי להודות אבל מה שמשכנע אותי לצאת לעבוד ולא שבעלי יצא (חוץ מהעובדה שהוא לא יצליח להתקרב למשכורת שלי) זה שהכולל זה השמירה שלו, הוא בחברה טובה ושמורה בלי רעיונות וכו' אז לא יודעת אם זה שיקול מבחינתך אבל את שלי כתבתי.
בעל שמור בימנו זה לא מובן מאליו וכדאי להתאמץ בשביל זה !
כל מילה
בעל שמור זה נכס
חוץ מכלפי שמים
את המרויחה!!!
מה יותר טוב מבעל ששומר ושמור וד"ל!!
איזה חסיד שמור ירצה להתחתן עם בחורה ליטאית?
נגיד חסיד בן 24 🙂 שעדיין לא מצא…
אני חסידית ובמשפחתי יש מעוכבים בגיל 24 ואף אחד לא ירצה ליטאית,
ובאותה מידה יש לנו גם ליטאים מעוכבי שידוך בני 30 במשפחה והם לא ירצו חסידית.
בשביל לרצות להתחתן עם מישהי ליטאית / חסידית =שונה, צריך סיבה יותר מ"מעוכב שידוך סטנדרטי".
לא ירצה
בטוח!!!
הבנתי שאצל החסידים יש עודף בחורים בדומה לעודף הבחורות שיש אצל הליטאים
סורי חייבת לתקן (בתור חסידית, כמובן). יש בהחלט חסידים שלומדים לימודים
גבוהים בתמיכת רבם ועובדים לפרנסתם ונשארים יראים ושלמים. (אני מבינה שיש לזה סיבות כמו למשל קהילה חמה ועוד נתונים ששונים מליטאים). נראה לי פשוט לא נכון
עובדתית שרוב החסידים עובדים בעבודות תורניות או פיזיות.
למעט קהילות מסוימות, רוב האברכים החסידים לא הולכים ללימודים גבוהים יודעת על מה את מדברת ויש לי בן משפחה אחד שמשתייך לקהילה חסידית שמאשרת לימודים גבוהים והוא באמת עם תואר שני,
אבל זה ממש לא הרב ולא הגורף
אני העליתי בפגישות את הענין במה הוא חושב שילך לעבוד אם לא ילמד-דבר ראשון זה מלמד הרבה על האופי ולי אישית היה חשוב שאם אני לא יוכל לעבוד יש לו בראש מה הוא עושה ושה במודעות שזה דבר שקורה, אז ואכן היתה תקופה מסוימת שהיה לי קשה והחלפנו- בעלי עבד לתקופה ואני לא
האם את מחפשת בחור שיצא לעבוד???
אולי מדוייק יותר לומר אני מחפשת בחור שיקח אחריות, שעול הפרנסה יהיה עליו כשאני עושה את מה שמתאים לי בלי התחייבות…
אולי תגדירי שאת רוצה להיות האישה בקשר והבעל שיהיה הגבר הנושא בעול
בקיצור תסתכלי על נשים חסידיות (יש יוצאי דופן לכל כיוון) כזאת אישה נשית את רוצה להיות קורץ לך ה- להיות אישה
כי אם הנשיות קורצת לך אז-
איך קשור מה הוא עושה ואיך הוא לוקח אחריות
כל כך נכון.
אני גם מחפשת בחור שייקח אחריות כלכלית. ולגמרי מהמקום שרוצה של הנשיות שבזה.
וברגע שאני אומרת את זה אני מקבלת הצעות של בחורים עובדים מאוד פתוחים וממש לא הסגנון של מה שאני מחפשת.
כל כך מתסכל.
זה מעניין
בעלי אברך ב״ה
איפשהו אחרי החתונה רציתי לקנות פריט כלשהו ושאלתי לדעתו
הוא אמר לי שמכיוון שאני זו שעבדתי בשביל הכסף הזה – הוא לא מרגיש בטוב לומר לי שהוא חושב שלא כדאי
עניתי לו שהכסף שלו, אני רק לקחתי על עצמי את החלק של ההשתדלות, ואני מאמינה בזה לגמרי – הוא לא ידע מאיפה לאכול את זה
מפה לשם – אין לי מושג כיום מה קורה בחשבון בנק
הוא לוקח את העול והאחריות למרות שאני זו שעובדת בפועל.
זה פשוט סוויצ׳ בחשיבה של שתינו
אלופה
לגמרי…
לי היה חשבון בנק לפני החתונה ועבדתי וניהלתי אותו והיום אין לקוד לאינטרנט ולא למוקד הטלפוני ואפילו את של בעלי אני לא יודעת…
איזו דרך!
גם אצלינו זה ככה
גם בלקיחת המשכנתא וכו', פשוט הגעתי לבנק וחתמתי.
והבנקאי ( ממגזר פתוח יותר) שאל אותי- רגע, את יודעת על מה את חותמת?
אמרתי לו זה בסדר, בעלי יודע וזה מספיק.
כל כך טוב לי עם זה, אני לא הייתי מסוגלת לקחת על עצמי כזה עול.
אגב, בעלי אברך
חד משמעית
בעלי אברך שראשו וליבו בתורה, תודה לקב"ה אלף פעמים
ועד הולדת הבן הראשון אני נהלתי כלכלית את הבית
[הייתי גם רווקה עצמאית זמן קטן…]
מאז בעלי מנהל את הכל כולל הכל משכנתא שכירויות וכו
אני רק יוצאת לעבוד ומביאה כסף
ואין יותר כיף מיזה
ולמה?
עול הפרנסה לא עלי!!
אין לי מושג מה הולך בחשבון לטוב ולמוטב
פנינה יקרה, אחריות כלכלית זה לא אומר לעבוד.
יש הרבה נשים עובדות שהאחריות הכלכלית היא על הבעל.
(בגדול, האופי הגברי זה לקחת את האחריות הכלכלית. כשזה מגיע ממקום נשי וסומך על הבעל – זה מחמיא ומגדיל. כשזה מגיע כדרישה של האישה – זה מחייב ומעיק)
תודה על החידוד
יש הרבה גברים שהם מפרנסים אבל לא לוקחים אחריות על הפרנסה, אולי להיפף לפעמים, הם מרגישים שהם מביאים משכורת ואז רוצים רכב טוב, ועוד כל מיני הנאות
אני התחתנתי עם אברך ואחד הדברים שהיו לי ממש חשובים היו שהשאיפות של שנינו יהיו בלימוד תורה והתמסרות אבל שיהיה ברור שהעול הכלכלי הוא על הבעל כפי שכתוב בכתובה.
כלומר- אני אומנם המפרנסת, אבל מי שאחראי שיהיה אוכל אם חלילה יש בלתם זה הוא. ואכן כשהיו בלתמים בעלי עבד מהצד בחלוקת חלות, נקיון, השגחת כשרות, גינון ועוד ועוד
בכתובה הבעל מחייב לפרנס. נקודה.
העול של הפרנסה עליו,
זה שאני כאישה יוצאת לעבוד זה בגדר התנדבות, סוג של
אבל העול נשאר עליו,
הוא לא יכול להתנער ממנו בתואנה שהוא אברך
יש דרכים רבות להוסיף משכורות מהצד ולהשאר אברך יום שלם,
כמו הסעות בבוקר, וכו'
לצאת מהכולל זה לא דבר כזה פשוט
ולא עושים כזה דבר בלי לשאול דעת תורה קודם
ברגע שזה העול שלו,
מה אכפת לך איך הוא מבצע את זה?
זה בחירה שלו אם להשאר בכולל ולעשות דברים מהצד או ללכת לעבוד חצי יום
אבל זה לא קשור אליך
ואגב,
בתור אברכית שגרה בשכירות וגם משלמת משכנתא על דירה להשקעה,
+ ילדים ב"ה, ואני לא הייטקיסטית (..)
יכולה להבטיח לך שלא חסר לי כלום!!!
הילדים שלי לבושים יפה, בסטים, כל עונה ה' שולח לי בדרך אחרת,
פעם מכירת סוף עונה בגרושים ופעם גיסה שמעבירה דברים יפכם וכו'
יש לי בבית דרימי, מייבש כביסה, מיני קיטשן, וכו'
ואין לנו חובות!!!!
איך? לא יודעת, ההתנהלות הכלכלית שלנו מחושבת, אבל לא חושבת שזה קשור לבעל אברך, גם עובד צריך לחיות בחישוב
כמו שאת כותבת, העול של הפרנסה הוא של הבעל,
ובאמת פעם נשים היו יושבות בבית ומגדלות את ילדיהם ברוגע ושלווה והבעלים היו מתרוצצים לחפש כסף, עבודה, פרנסה,
ולא צריך לפרט כאן את סיפורי התנאים, הגאונים וכל גדו"י של הדורות של פעם.
שהיו ת"ח עצומים ועבדו לפרנסתם (הח"ח..)
אממה בדורות האחרונים מקומות העבודה נהיו פרוצים ונוראים לגברים,
שגבר שיצא לעבוד כבר לא הצליח לשמור על הרמה הרוחנית שלו כמו שצריך והכאב הגדול הוא בעיקר בציבור הליטאי ולמה?
כי גבר חסידי שייך לקהילה, אדמו"ר ככה שיש לו איזו שהיא שמירה מתוך החממה שנמצא מה שאין לגבר ליטאי… וד"ל
וזו אחת הסיבות החזקות לזה שבציבור הליטאי גבר שיוצא לעבוד מסומן יותר מאשר הציבור החסידי…
סליחה, אבל אני לא חושבת שנשים היו יושבות בבית כל כך "ברוגע ובשלווה" כמו שאת מתארת.
חיים של אשה תמיד היו חיי טורח עמוסים ומורכבים.
אני חושבת שיש לנו היום רמת חיים גבוהה מאוד ביחס לעבר, הן לגברים והן לנשים.
פעם לא היה את הסטרס שיש היום. נקודה.
אין אפ' מה להתווכח על זה,
נכון שהיום יש יותר אמצעים ודברים שמקלים על החיים משמעותית, אבל עוד לא מצאתי את האישה שבזכות כל זה רגועה ושלווה,
רוגע זה דבר שמגיע ממקום פנימי ופעם כל החיים התנהלו שונה,
לא היתה התחרותיות הזאת שיש היום כי נשים לא הכירו בזה! הן הכירו רק את ביתן ואולי את השכנות מהחצר, לא מעבר.
הן לא רצו לשום מקום וגם עם העבודה היתה קשה פיזית היא לא היתה קשה מנטלית, מה שקורה היום—-
נכון.
רוגע זה בחירה, וזה ממש לא פשוט בימינו..
אבל אני עשיתי חצי דרך ואני מאמינה שבע"ה אפשר!
בעבודה שלנו יש כמה גברים חרדיים, גם ליטאים וגם חסידים וחייבת להגיד שההבדל היחידי שאני רואה הוא שהחסידים שומרים על הלבוש החסידי אבל בבפנים אין שום הבדל, כולם פה מקולקלים ורקובים ברמה עצובה ממש (מדברת ספיציפית על מי שאני רואה כאן. בוודאי שיש גברים חסידים שעובדים ושמורים)
קצת מבט מצומצם להסתכל על כמה גברים בודדים שאת מכירה מהעבודה…
אגב, אם את רואה שזה מקום כ"כ מקולקל, למה את ממשיכה לעבוד שם?!
קשה מאד למצוא בחורים שמורים שיוצאים החוצה לעבוד, בעיקר במגזר הליטאי שאין שום דבר שתופס אותם לעומת החסידים שגם כשהם יוצאים לעבוד הרבה פעמים מצליחים יותר לשמור על עצמם.
ככה שאם את מחפשת בחור שלא ישב וילמד יום שלם עדיף לך בחורים שלומדים חצי יום או שעובדים בעבודות בתחום התורני יותר ומצליחים עדין להשאר במסגרת החרדית השמורה כמו רבה לדוגמא.
לא נתקלתי בבחור מהמגזר הליטאי שיצא ללימודים גבוהים ונשאר שמור כמו שאת מחפשת, השילובים האלו קימים יותר בדורות של ההורים שלנו ופחות בדור של היום וזאת באמת בעיה מאד גדולה…
מוסיפה בגלל כמה תגובות
בנ"א בא להתענג על ד' בעולם הזה.
ולכן כל עוד הוא סובל זה לא דרך נכונה.
בנ"א צריך לבחור במה שטוב לו.
מי שטוב לו ללמוד – ודאי שילמד
ומי שללמוד משפיע עליו רע – כנראה לא צריך להמשיך בדרך הזאת.
ולכן גם אני נעזרתי בבעלי על חשבון הלימוד כדי להגיע למקום של בחירה
אם רציתי לצאת למשהו ולא היה מי שישמור על הילדים, אז בחרתי לצאת ושבעלי ישאר, ולא לתת לו ללכת ולהשאר ממורמרת.
אם הייתי צריכה הקשבה או יציאה עם בעלי, וזה היה לי חשוב, ביקשתי ועשינו את זה על חשבון הלימוד.
אם היה לי קשה אחה"צ עם הילדים, ארוחת ערב, מקלחות לבד – בעלי חזר מוקדם.
בתחילה הייתי מתוסכלת ומאוכזבת מעצמי
כל המילים של המורות בסמינר עלו לי – את פורטת יהלום בשביל עזרה? את מפסידה מליונים בשביל יציאה?
הכל היה שם. וזה היה קשה. הרגשתי רע תמיד, או כי אני מבטלת אותו או כי אני לא נעזרת ומתמוטטת נפשית או פיזית.
ואז הגעתי להבנה שזה לא יכול להיות. ואני צריכה לחיות בשמחה
ומשם הגעתי לבטל את בעלי מהלימוד בבחירה וברוגע
הוא היה חוזר מוקדם מהכולל והייתי שלמה עם זה.
כי הלימוד לא יכול להיות הערך העליון וכל השאר מת.
אי אפשר שיש כולל ותורה ואין אישה- ילדים-פרנסה- רוגע.
אחרי שיצאתי מהסחרחרה האיומה של ח-י-ב-י-ם להצליח בכל החזיתות
הגעי למקום של רוגע ושמחה
משם יכולתי לבחור מה הערכים החשובים בחיים שלי
מה הערך של לימוד תורה
מה ההערך של הבאת ילד לעולם
מה הערך של עזרה לשכנה
מה הערך של בית מצוחצח
מה הערך של הצלחה בעבודה
מה הערך של כסף
ואז סידרתי לי מה חשוב לי ממה
ושם למדתי שהתורה היא ערך עליון
ועכשיו אני במקום של בחירה והבנה
שלפעמים אי אפשר ללמוד מכל מיני סיבות
לפעמים אני הגורמת לזה שבעלי לא ילמד
וזה מה שנכון
אבל היד לא קלה על ההדק
אני בוחרת לבטל, אבל יודעת שזה מחיר גבוה.
לפעמים צריך להפסיד הרבה כדי לקבל תמורה אחרת
צריך לפעמים לבטל תורה בשביל שלום בית בשביל פרנסה בשביל כיבוד הורים ובשביל כל מיני דברים
אבל לבטל תורה זה מחיר גבוה. שתהיה איזו צביטה בלב כזה קורה
וזה לא סותר שתהיי גם שמחה בלב , שאני חיה בבחירה ושאני בדרך הנכונה.
מקוה שיצא משהו מועיל מדברי
כשאני מבטלת תורה כי הבנתי שזה מה שד' רוצה ממני כרגע לא צריכה להיות לי שום צביטה בלב…
בסדר, אז לא צביטה
אז הרהור מחשבה שאת מפסידה עכשיו משהו יקר.
קודם כ ל ריגשת אותי וממש דיבררת אותי!!!
רוצה רק להוסיף שהיום מציאות החיים היא מטורפת והכוללים הם לעיתים בשעות הכי קריטיות ומה שמצחיק זה שאין להם שעות השלמה כביכול…
מי שמחסיר יורד לו מהמשכורת…. מי ישמע כמה הם מקבלים…
לדעתי צריך לאפשרל החסיר מי שצריך עד סך מסוים בחודש ושצהיה אפשרות למי שרוצה להשלים
כי אם יצאת בערב ובעלך הרדים את הילדים ואז למד בבית התורה שלו שווה פחות?? לדעתי היא שווה יותר!!!
חוץ מיזה שבית של תודה זה מהות זה לא רק אבא שהולך לכולל
מאוקססת בנטפרי
חחח
סך הכל כתבתי שהיא ריגשה אותי וממש דיבררה את מה שאני מרגישה וחושבת…
כתבתי גם שלדעתי בית של תורה זה מהות ואם הבעל יצא מהכולל לעזור לך בהשכבה בערב כי יצאת ואז הוא משלים את השעות לדעתי השעות שלו לא פחות חשובות…
הצעתי רעיון שיתנו לאברכים אופציה להשלים שעות של לימוד תורה אם הם מחסירים
למה חסמו בנט פרי?
אם לומדים תורה בשביל הדקלים של הכולל. אז חבל שאי אפשר להשלים
אבל אפשר להשלים בשביל הלימוד
תודה על זה.
הכי מדויקת שיש.
היי,
יש לי הצעת שידוך בשבילך.
אולי אפשר לבקש משבי שתקשר בינינו?
מכירה ישיבה שהיתה בבני ברק תקופה, של בחורים איכותיים, מבתים טובים, שחצי עובדים וחצי לומדים. אם מעניין אותך אוכל לברר בשבילך פרטים נוספים
אין עלייך חברה שלי תמיד אמרתי שיש לך עתיד להיות סופרת
אני רק התחלתי לקרוא את התגובות ואני קולטת שזה לא נגמר ברור עם צורת הכתיבה והכנות אין אפשרות שזה לא ישב על אף אחת בלב
love you 🙂
כולכן פה חמודות ותמימות
בטוחות שכל בחורי הישיבה קלאס רוצים לשבת וללמוד כל החיים…
שואלת יקרה,
שמחה לבשר לך שיש היום הרבה בחורים מעולים שחושבים כמוך בדיוק.
ופוחדים לדבר על זה בדיוק כמוך..
אל תפחדי להעלות את זה בפגישות.
לדעתי תופתעי…
כמובן שיש אחוז בלתי מבוטל של בחורים שחושבים כך
אבל הרבה בחורים מעולים שחושבים כך?
ממש לא
ואם נדייק-
אין בכלל בחורים מעולים שחושבים כך.
ואני אולי מאד חמודה, אבל לא תמימה בכלל
מכירה את העולם טוב מאד, ובחורים מהרבה גוונים וסגנונות
את מכירה את העולם, ועל סמך זה החלטת שבחור שרוצה לפרנס את ביתו הוא לא בחור מעולה?
אני מקווה שאת אומרת את זה לסובבים שלך, שהם ידעו שככה את חושבת עליהם
את באמת לא מבינה למה הכוונה?
כי אני חושבת שזה נורא שקוף פה בדיון
המונח "בחור מעולה" שנועה בחרה להשתמש בו
הוא לא מדד לבן אדם טוב או לא, מצוין, מעולה או איך שלא נקרא לזה.
הוא מונח שמציין בצורה סטיגמתית אולי את מי שנחשב כבחור מעולה.
אני לא חושבת שמודדים אנשים לפי מה שהם נחשבים.
אבל בהחלט זו צורה שבה מודדים אנשים בעולם השידוכים והפגישות-
שעל העולם הזה דיברנו עכשיו.
לא אמרתי שמי שיוצא לפרנס הוא לא בן אדם טוב,
אבל בעולם השידוכים החרדי-ליטאי-קלאסי
שעליו הדיון (אני חושבת שהשואלת ציינה בשאלה שלה)
הוא לא יוגדר כבחור מעולה……….
אז הבעיה היא בהגדרה ובסטיגמה
והגיע הזמן שהציבור החרדי יצא מההגדרות כבר.
יש המון בחורים מעולים, איכותיים וכישרוניים, שקשה להם לשבת וללמוד. נקודה.
וזה לא הופך אותם לפחות איכותיים ומעולים בגלל זה.
וואו, ממש אהבתי את הכנות שלך.
אני רואה מולי בחורה פקחית לחלוטין! לדעתי הענייה כל השואפות לבית של תורה 100%, ולא כולם זוכים ל-2 שולחנות- תורה ועשירות יחדיו, זה סוג של ויתור, או אשליה.
בעלי היה אברך 10 שנים ולאחרונה יצא לעבוד, זו היתה החלטה קשה בעצת רב ויועץ כלכלי ואכן נעמדנו על הרגליים מאז.
חייבת לציין שבעלי עובד בקמעונאות ולמרות הכל מתלבש כמו אברך, זה קשה מאד!!!! אבל השאיפה לחזור לכולל קיימת אצלנו בבית.
יפה אמרה מי שאמרה, אם תהיה לבחור אפשרות ויכולת לעסוק במשרה תורנית, זה לא סותר את העובדה שהבית-בית של תורה…
בשורות טובות.
זה נכון שעבודה תורנית היא אכן בית של תורה…
אבלצריך לעשות השוואה בין מי שיוצא לעבוד מרצונו כי הוא לא רוצ ה ללמוד לבין מי שאילוצי החיים אילצו אותו כמו לחץ כלכלי אישה לא בריאה …ילדים חולים שמצריכים עוד הוצאות
אני יכולה להגיד באופן אישי שבעלי לומד כל היום ואני עבדתי בעבודה מאוד קשה וקרסתי עד שאמרתי לו אני צריכה עזרה!!!
היציעו לבעלי לעבוד במשהו תורני אבל הוא אמר שזה דווקא מה שיוציא אותו מהלימוד…
הוא העדיף ללמוד מקצוע קטן ולעסוק בו 3 שעות ביום ואז להמשיך ללמוד בלי טירדות שוב הו אלא רצה לצאת זה רק היה אילוצי החיים..
לעומת מישהו שמראש רוצה ופה השאלה מה הוא יעשה במה הוא יעסוק..ואיזה ציביון יהיה לבית שזה דבר לא פחות חשוב…