אני בחורה מבית ליטאי. למדתי בסמינר נחשב, ואני בחורה ממש קלאסית ושמורה
תמיד, כשדיברו איתנו על “בית של תורה”, משהו עקצץ בי תחושה פנימית אמרה לי שאני רוצה תורה
אבל להיות אשת אברך, ועם כל הזכות שיש בזה, גם להתחייב ולהשקיע קצת גדול עליי…
אז למדתי תיכון, ולמדתי י"ג י"ד כשכל הזמן מהדהדת באזני התחושה ורגשי האשמה של:
למה אני לא אוהבת את התורה? ולמה אני לא כמו כולם, מכריזה בלהט שתורה, ורק תורה ואין בלתה.
אז , בתור אחת שמאוד חשוב לה הקשר עם ד' והחיבור לתורה ולמצוות התחלתי ללמוד ולהעמיק
פתחתי “נפש החיים” והתחלתי ללמוד במטרה להבין למה לימוד התורה כ"כ חשוב כמטרה , למדתי והעמקתי . עדיין לא הרגשתי שזה המקום שלי ומדבר אליי באופן אישי. וקשור אליי.
עברו שנים והרגשתי שלא בטוח שמבחינת מסוגלות וכוחות הנפש שלי . תמיד אוכל שבעלי ישב וילמד. כן נכון לי שהוא יצא בהמשך לעבוד.
השאיפה שלי היא רק ללמוד איך התורה שייכת לכולם לעובדים וללומדים גם יחד, התורה היא מונחת בקרן זווית , וכל אחד בין אם לומד או עובד יכול לקחת אותה.
עבר הזמן והגעתי לתובנה שנכון לי בחור שילמד בשנים הראשונות שלאחר החתונה ולאחר מכן יצא לעבוד
התחושה שלי על זה שאני היחידה בעולם שמחפשת בחור כזה – לא במובן שאין בחורים כאלה , אלא במובן של הרעיון שאני בחורה רגילה עם טלפון כשר וסינון נטפרי במחשב, מתלבשת קלאסי לגמרי, שמורה.
רוצה בעל שבהמשך יצא לעבוד.
אולי זה גם תחושת הסוג ב' שנכון שאני מודעת לעצמי ומחפשת את מה שמתאים לי, אני עדיין לא כמו הxxx שמחפשות בכל מאודם בחור שרק ישב וילמד ויעסק בהוויות אביי ורבא.
חייבת להזכיר גם את הלגיטימציה החברתית שלא קיימת שלפעמים, למרות שההורים שלי ממש תומכים בי
אני מרגישה שבעיני חלק נרחב מהציבור זה או אברך שיושב ולומד או בעל שעובד והוא מודרני ממש.
מה אומרות? אני ממש אשמח לשמוע את המחשבות של כל אחת על הנושא, ואני ממש מקווה שהמילים שכתבתי לא יחלישו אף אחת מהרצון לבעל אברך שישב וילמד. באתי רק לכתוב את המחשבות שלי….
תודה!
ואוו איזה יפה שאת כ"כ מודעת ומחוברת לעצמך!!
תמצאי את השידוך שלך שהכי טוב עבורך ולפי הצרכים שלך בעז"ה
מעריכה את הכנות וההתבוננות שלך זה נדיר ומדהים בעיני ממש!!
וכן כל אחת לפי היכולות הכוחות והרצונות שלה….
בסמינרים באמת לא מחנכים לזה שכל אחת לפי מה שהיא
אלא זה ברור שמה שהמורה מוסרת בשיעור זה כולם
אבל זה לא נכון
כל בחורה היא אישיות בפני עצמה שצריכה לעשות חושבים על החיים שלה… וחבל שאת זה לא מלמדים להיות מודעת ומחוברת לעצמך בעיני זה בסיס לכל החיים…
בית של תורה זה בית שכל ההחלטות שלו הן על פי תורה, שמרגישים שזה העיקר בבית. גם אם האבא מסיבותיו הוא עובד לפרנסתו.
אני מכירה בתים שהאבא עובד והוא אברך במהותו, ירא שמים ומקפיד מאד על הלכה.
כמובן שאברכים שלומדים כל היום הם העידית והשאיפה,
אבל הקב"ה ברא את הבני אדם שונים וכל מי שעובד את ה' בכל ליבו לפי הכלים והנתונים שלו מקיים את תפקידו בעולם!!
אם לי זמן להאריך עכשיו, חשוב לי מאד לומר לך
אלופה. תמשיכי לחשוב ולבחור בטוב!!מזדהה, כי הייתי במקום הכל כך לא מחובר לתורה. והיום אני בוחרת בזה ומאושרת (אחרי עבודה עמוקה)אין דבר עצום וגדול כמו לזכות להיות אשת ת"ח שלומד תורה. זה אחד מ-2 הדברים שבשבילם נברא העולם! זו זכות עצומה. וגם בפן המעשי, בהתמודדות השוטפת של החיים = רגשי, נפשי, טכני, פיזי, וכו – קל יותר כשהבעל לומד מאשר כשבעל עובד. מניסיון שלי ושל נשים זכיתי לייעץ להן בזוגיות.
מענין, כי הנסיון שלי דווקא הפוך
כשבעלי היה אברך היה מתוסכל וכולנו הפסדנו מזה ברגשי ונפשי, היום הוא מסופק בעבודה וכולנו מרוויחים ברגשי ונפשי
אז זה לא כזה חד משמעי, כל זוג צריך לבחור בכל זמן מה שנכון להם בלבד
אם הוא מתוסכל זה באמת לא טוב, אבל מבחינת נוחות אברכים הכוללים די מותאמים למוסדות של הילדים-שבעלי עבד תקופה מסוימת היה לי ממש קשה-הוא היה יצוא מוקדם הייתלי מוציאה לבד ילדים ומחזירה לבד-כל התורים והסידורים שאפשר לעשות רק בבוקר היו רק עלי כי הוא לא יכל להחסיר כל כך-היום כשהוא לומד זה קל יותר-יש בין הזמנים-תור לרופא אם לא מתאים לי ללכת או שאני רוצה שיבוא איתי אני קובעת עד תשע , באחד הוא בבית לקבל את הגדולים-יש לזה יתרונות וחסרונות-אבל לדעתי קל יותר להיות אברך (ואני מדברת לעל אברך רציני שמתקתק סדרים)
מסכימה לחלוטין, בטכני אברך יותר פנוי (בדרך כלל)
לכן כתבתי לגבי הפן הרגשי והנפשי
ממש לא מחייב, בעלי אברך רציני ומעבר ללהוציא את הילדים בבוקר אין מצב שאבקש ממנו משהו באמצע היום.
בקושי בבין הזמנים.
במיוחד בעידן היום של חוק הגיוס וכו' חשוב שנתייחס לאברך לפחות כמו למחויבות לעבודה/מילואים.
אחרת מה המשמעות?
אלופה שאת!
מחזקת את כולנו
דבר ראשון אני רוצה להגיד שאין דיכוטומיה מוחלטת בין 'לומד' ל'עובד'..
לדוגמה, אנחנו אברכים ובשנים הראשונות של הנישואים בעלי היה לומד חמישה ימים ובחמישי בערב ובשישי שוטף חדרי מדרגות לפרנסתנו..
אז מה הוא, עובד או לומד?
או למשל מישהו שיש לו כולל ערב ובבוקר עובד, מה הוא?
ומישהו שעובד מ8 עד 16 אבל לומד שעה לפני התפילה ו3 שעות אחרי העבודה, מה הוא?
כלפי שמיא אין כותרות של 'אברך' או 'יצא לעבוד' אלא בעיקר כמה השקיע בלימוד התורה…
ומאחלת לך שבעז"ה בעלך ה'עובד' יהיה עובד ד' בכל מאודו, בין בעבודה, בין בקביעת עיתים לתורה…
כדי שלא תאבדו את לימוד התורה רק בגלל שזה לא הדבר היחיד שבעלך עוסק בו:)
אהבתי
באמת כואב שמכניסים אנשים למסגרות/כותרות
אבל מה לעשות שבשידוכים ככה זה עובד?
דבר שני,
נראה לי חשוב להגיד שאנחנו מאד מאד מעריכים את לימוד התורה והוא החשוב מכל, ועם זאת, יש נפשות שעבורן לעבוד במקצוע חול כלשהו זה לא 'בדיעבד' אלא 'לכתחילה' לגמרי. לא כולם נולדו להיות אברכים (ואני אומרת את זה דווקא בתור אשת אברך ובת של אברך!)
ובעם ישראל יש צרכים רבים, גם צרכי חול. רופא, למשל, זו דוגמה מצויינת למקצוע חיוני מאד שאפשר לעבוד בו לגמרי לשם שמיים ובתחושת שליחות ומסירות.
אז אני מניחה שבעלך לא יהיה רופא… אבל ישנם מקצועות חול רבים שנחוצים מאד לעם ישראל ואם זו השליחות של בעלך בעולם את לא צריכה להרגיש סוג ב'…
(כמובן אחרי כמה שנים של לימוד וקביעת עיתים לתורה כל העת)
כל אחד צריך להיות הכי טוב שלו.
ועדיין יכול להיות שלאחד יש אפשרות להיות טוב יותר מהשני.
נניח בנ"א שיושב ולומד ונזדמן לידו הצלת נפשות
הוא חייב להפסיק ללמוד ולהציל נפשות. זה הדבר הכי נכון שהוא יכול וצריך לעשות כעת.
אבל לו היה זוכה להמשיך ללמוד בלי הפרעה זו היתה זכות גדולה יותר.
את מורה בסמינר?
כי התגובות שלך, גם בשרשורים אחרים- לקוחות משיעורי הבית היהודי אי אז…
לא שזה לא נכון בפני עצמו, זה פשוט לא מתכתב עם המציאות
זה מן ציור של עולם שלא קיים
וחבל
ממש לא.
ועוד יותר מזה, שנים בכיתי למה המורות בסמינר אומרות מה שאומרות,הייתי מתוסכלת של החיים
הגעתי למקום הזה בעמל ויזע!
וואו, את פשוט עובדת על עצמך.
מדברים פה כל כך הרבה על "מודעות" לעצמך-
זה דבר כל כך מקסים, אבל למה שלא תהיינה מודעות למציאות???
המציאות היא שכל דקה של תורה יקרה לקב"ה יותר מהכל, ושווה להשקיע בזה כל רגע ורגע, ואין ספק שהשכר שמקבלים על זה גדול יותר מכל דבר אחר, בין אם זה חסד ובין אם הצלת חיים או כל דבר אחר שעולה על דעתכן.
אז את, י.נ.ש., שאומרת: לא מתכתב עם המציאות- תדעי לך שזה מתכתב יופי עם המציאות, התורה והלימוד שלה רלוונטיים תמיד בכל דור ודור לנצח!!!!
מי שלא מסתדר עם הלימוד, או מישהי שלא מסתדרת עם זה שבעלה לומד – שיעשו מה שטוב ומתאים להם,וזה תפקידם, אבל לפחות שידעו ויעריכו שכן, התורה היא עולם שקיים!!!! וחשובה יותר מהכל!!!
ואם שאלתם, אני מתכנתת, לא מורה ולא בסמינר.
פשוט לא סובלת שאנשים עובדים על עצמם, ולא "מודעים" למציאות, או מנסים להפוך ללא רלוונטי את מה שלא מתאים להם, מכל הסיבות שבעולם.
חח גם אני מתכנתת
הוצאת את דברי מהקשרם!
אגב, בעלי אברך יקר וחשוב, ואני בשמחה ובאהבה משקיעה בזה
מתנצלת על התגובה הקצת בוטה. זה מה שהבנתי מדברייך…
לא כל אדם בנוי לשבת ללמוד.
וההנחת יסוד הזו היא הגורמת למאות אלפי נושרים בציבור שלנו.
יש אנשים שלא בנויים לשטעייגן 24/7. ואם את תגידי להם שהם נולדו להיות סוג ב' כי יש להם הפרעות קשב ופעלתנות את יכולה במו ידייך לגרום להם ליפול.
מי אמר שללמוד יום שלם בקלות כי זה האופי שלך, יותר נחשב אצל הקב"ה מללמוד 3 שעות בערב במאמץ רב?
וכי כל האמוראים והתנאים לא היו עובדים לפרנסתם?
השאלה איפה הראש מונח, איפה הלב חושק. אם הלב רוצה תורה ומשקיע בתורה אבל הידיים עוסקות במלאכה לפרנסה חלק מהיום זה לא פוסל איש.
❤️ ❤️
מי אמר פוסל?
כולם צדיקים
ויכול להיות עובד ברמה גבוהה יותר מאברך.
אבל להוריד בגלל זה את הערך של התורה זה לא קשור.
לא ראיתי שהורידו את הערך של התורה
בשום תגובה כאן.
תודה!
ולכן התגובה של אמא ל7 ושל הדסה קוממה אותי. כי אני לא הורדתי בערך התורה (אפשר לעשות את זה בכלל?!)
והיא הורידה בערכם של אנשים שוודאי אוהבי תורה!!!
בשם ערך המחאה..
אני לא יודעת מי יושבת מאחורי המקלדת, מענין
יש אנשים שנולדו להיות פחות מאחרים?
אז איפה הבחירה החופשית?
וכי מי שבוחר בטוב, או בטוב ביותר הקים, לא מקיים את מצוות "ראה נתתי לפניך את הטוב והרע"?
זה לא פחות מאחרים! יש להם תפקיד אחר.
בדיוק כמו שאשה היא לא פחות מגבר אפילו שהיא לא לומדת…
אני אשאל אותך אחרת.
אם אני מהדרת בצניעות מופלגת ויש לי שכנה שקושרת מטפחת רק לכבוד שבת,
מי יותר טובה?
זו תהיה טעות לומר שאני.
כי נקודת הפתיחה שלי היא הרבה יותר גבוהה!
אני בת של רב, גדלתי בבית כזה, התחנכתי לכך.
היא עושה זאת במסירות נפש, יש לכך השלכות חברתיות עצומות לגביה, היתה צריכה לשכנע את בעלה, להתגבר על מוסכמות שגדלה עליהם.
אותו דבר בכל מצווה.
מי שלומד וקל לו ומי שלומד באף, אין להשוות.
באופן כללי אין להשוות. כי אנחנו לא ה' יתברך.
את במקום גבוה יותר
זה היה אולי החזון איש שאמר שעגלה ריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה מלאה
אולי היא עשתה יותר דרך בחיים
את במקום גבוה יותר!
סליחה אבל אין לנו מושג בזה.
להזכירך בעולם העליון – עליונים למטה ותחתונים למעלה.
אנחנו לא באמת יודעים מי יותר צדיק ממי.
על זה בדיוק כתבתי
אולי היא עשתה יותר דרך בחיים
את במקום גבוה יותר!
לא מבינה מה יש לדון בזה בכלל
בסוף את יותר צנועה יותר ממנה. נקודה.
כי ביהדות מעריכים דרך ולא תוצאה.
מבחינת מה שעשה בחיים- מי שעמל יותר הוא במקום גבוה, יותר ממי שנולד על פסגת ההר ויושב שם בנחת ושותה מילקשייק.
בלי קשר לדיון שמתנהל הדוגמא שלך בעייתית וכל דוגמא בנושא כי אולי השכנה שלך טובה יותר כי התחילה במקום נמוך יותר אבל במבחן התוצאה מי מקיימת את מה שכתוב בתורה והולכת בצניעות?
את יוצא מתוך נקודת הנחה שמה שחשוב לאלוקים זה המצוות בפועל
זה לא נכון
הוא רוצה את המאמץ, הרצון, הלב וההשקעה
לפום צערא אגרא…
רחמנא ליבא בעי…
נכון אבל כמו שחילוני שאומר שהוא דתי בלב זה לא יעזר לו בעולם האמת נכון שצריך את הלב אבל הלב בלי כוונה זה גם לא עוזר…
מה שחשוב לאלוקים זה המצוות בפועל.
בהחלט כן.
(הוא רוצה גם את המאמץ. אבל מתגובתך נשמע שאין משמעות לקיום המצווה בדווקא, ה' ישמור).
וזה לא בא להחליש את האברכיות. אלא לייקר את התורה של מי שלא אברך!
הוא יקר ונחשב ורצוי. את יודעת כמה קשה לחזור הביתה אחרי יום עבודה מתיש וללכת ללמוד בכולל?
אין לך הילה של ת"ח. אין מלגה, אין מחוייבות, אין הפסקת צהריים, אין מקום קבוע בכולל או מי שמכיר אותך לפעמים אתה נטע זר.
וואוו כל כך נכון, נראה לי שאברכים לא כל כך מכירים את זה
רק אחרי שבעלי יצא לעבוד נחשפנו לעולם שלם של לימוד תורה של אנשים עובדים (בכל סוגי העבודות) שמקפידים על לימוד מתוך אהבה אמיתית והכרה בערך העצום בזמנם החופשי ובלי שום מחייב חיצוני.
אותי זה מרגש עד דמעות
כל אחד צריך לעשות רצון ד'.
נניח בנ"א שלומד ונזדמן לידו הצלת נפשות- זה מה שד' רוצה ממנו כרגע אז זה הדבר הכי טוב לעשות והזכות הכי גדולה לעשות רצון ד'.
אנחנו לא עובדים את לימוד התורה אלא את מי שציווה על לימוד התורה.
אנחנו לא עובדים את לימוד התורה אלא את מי שציווה על לימוד התורה.
חזק כל כך!! שימו לב לזה.
יש לזה מקור אגב, היא לא אמרה סתם.
"אמר רב יוסף, גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות..
וקשה, הרי אין דבר העומד בפני פיקוח נפש, ודוחה אף תלמוד תורה. ותירץ הט"ז )יו"ד סי' רנא סק"ו( דבודאי אין דבר העומד בפני פיקוח נפש, ומה שאמרו בגמרא שגדול תלמוד תורה יותר מפיקוח נפש, היינו שיש יותר זכות למי שעוסק בתורה ולא באה לידו הצלת נפשות, ממי שבאה לידו הצלת נפשות ועל ידי זה צריך לבטל מתלמוד תורה ולעסוק בהצלת נפשות…"
נכון אבל
מי שלא הזדמנה מצוות הצלת נפשות או פיקוח נפש ובאותו הזמן הוא ישב ולמד מעלתו יותר גדולה משל זה שהלך והציל נפשות אפילו שזה מה שהיה עליו לעשות!!!!!!!!!!!.
כלומר, השם 'דפק' אותו והכריח אותו לעשות את הדבר הפחות חשוב, הזכות הקטנה יותר?
לא מתקבל על דעתי.
אם זה מה שהשם רוצה ממנו ברגע זה-זה הכי טוב.
הדבר הכי נכון, הוא הדבר הכי טוב.
על דעתך זה לא מתקבל,
אבל על דעת גדולים וחכמים ממך זה כן מתקבל. (בלי להמעיט מערכך חלילה)
מצטטת:
"בכך גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, אכן מי שבאה הצלת נפשות לידו חייב לעסוק בה וזוכה לעולם מלא, אבל הנצחיות שזוכים על ידי תלמוד תורה היא גדולה לאין ערוך מהנצחיות שזוכים על ידי הצלת נפשות, כי הנצחיות הגדולה ביותר והעיקרית באה אך ורק על ידי התורה…
לכן מי שזוכה ולא הזדמנה לו הצלת נפשות ועוסק בתורה, זוכה למדרגת נצח העליונה ביותר שבאה לאדם על ידי התורה, ונצח זה יותר גדול מהנצח והעולם המלא שבא בגין הצלת נפשות". (דעת שרגא)
אני מבינה את זה ככה:
יש פה שאלה במה אנחנו עסוקים.
אם אנחנו עסוקים במדרגה הרוחנית הפרטית של האדם עצמו- לימוד תורה מעלה אותו יותר.
אם אנחנו עסוקים ברצון השם- מה שאמור להעסיק אותנו זה מה ד' רוצה ולא 'כמה אני ארויח מזה' ברוחניות.
את צודקת לחלוטין!
אדם צריך לעשות מה שנדרש ממנו באותה עת, ובמידה והוא לומד ונדרשת עזרתו בהצלת חיים לדוג'- זו חובתו.
זה שהזכות קטנה יותר- לא מובן לנו בעיניים.
וזה מה שעניתי לאסתר שאמרה שנשמע לה הזוי שהקב"ה 'דפק' אותו והכריח אותו לעשות מצווה קטנה יותר.
נשמע הזוי, אבל מציאות.
מאיפה הגעת לספר של דעת שרגא?
גם לי היה קשה לקבל את זה
אוהו כמה ויכוחים היו לי בעניין כי זה לא התקבל על דעתי
כמה בירורים מול אבא ת"ח
ואח"כ עם בעלי שוב היה צריך לחדד את זה
להגיד לך שאני יודעת לענות על השאלה שלך?
לא. כשאני חושבת בשכל זה באמת לא מובן לי
אבל אחרי שבררתי עם ת"ח אני יודעת שזה כך
בלי לדעת למה.
ולפן המעשי – זה ברור שאת צודקת שכל אחד צריך לעשות את המקסימום שלו וזה הכי טוב שיש.
הצורך לדעת מה ערך התורה זה בשביל לא לבטל מחוסר הערכה
אלא לעשות מאמץ להגדיל תורה.
וכמובן שלא בשביל להתגאות מי בדרגה גבוהה ממי וכו וכו. כי זה ממש טעות
וזה כל אחד מהמקום שלו ובכמות שלו
ואולי בגלל שהדברים כל כך חדים וברורים לי
אני נשמעת מטיפה למרות שאני בפועל לא בדרגה כל כך גבוהה…
את פשוט חושבת רחוק
לא בטוח שאת לא אוהבת תורה כמו שאת לחוצה שלא תעמדי בזה,
יש הרבה בנות שאומרות שהן רוצות תורה ואחרי כמה שנים, מגלות שיש עוד כמה דברים שהם אוהבות קצת יותר מתורה ושולחות את הבעלים לעבוד כדי להשיג להם את זה .
זה תכונה מצויינת שאת חושבת רחוק , אבל אולי עכשיו זה קצת מבלבל אותך ,
את יודעת שבתקופת התהוות המושג אברך , כשזוגות היו בוחרים בכך ולא מכח חברתי כמו היום אלא מבחירה ,
זה היה נושא בפגישות -כמה שנים אנחנו רוצים שתהיה בכולל?
אני מכירה זוג כזה , שדיברו ביניהם בפגישה ,שאל הבחור את הבחורה :
כמה שנים את מסכימה שאני אלמד?
ענתה לו בחכמה -תתחיל ללמוד ונראה ….
הבעל היום אחד ממרביצי התורה הגדולים בדור ,
ואני לא סגורה שכל האלה שאמרו אנחנו נלמד כל החיים החזיקו בזה .
תחליטי שאת רוצה בחור שלומד עכשיו , ובע"ה עד מתי שתחזיקו
במשך השנים אם תראי את בעלך אוהב את התורה בכל נפשו , יהיה לך את הכח לתת לו להמשיך , ואת לא תרצי לנתק אותו .
ואם יהיה לכם קשה תחפשו פרנסה .
ולמצוא פרנסה זה לא חייב -ללכת לעבוד באינטל……
לא חייבים להחליט עכשיו על עוד שנים , מה את יודעת מה יהיה ?
אולי הקב"ה ידאג לכם להכנסה פסיבית מוצלחת ?
זה לא נראה שאת מחפשת את העבודה בשביל לחיות חיים של נהנתנות ,
לפי מה שאת מספרת את בחורה שמורה ממש ,
אם תתחתני עם בן תורה אמיתי את תהיה מאושרת ולא תרצי אחרת
ואל תסתכלי על כל מה שכל החברות מדברות
כמו שכתבתי , הרבה מהם מדברות גבוהה גבוהה וד"ל …
אני מברכת אותך שתזכי להתחתן במהרה עם בחור שתעריכי אותו ותבנו בית נאמן בישראל
התשובה המנצחת!
זה כל כך נכון
מסכימה לגמרי
וואי בול
בעלי אברך, לומד הרבה מאד ב"ה. זכיתי.
ובפגישות הוא אמר לי: אני לא יודע אם אלמד כל החיים
איך אני יכול להתחייב?
אני אוהב ללמוד, אני רוצה ללמוד
אבל מי שאמר שתמיד אוכל?
מתחברת לעניין של לא להחליט מראש לכל החיים
בתורה בוחרים בכל יום מחדש
עוד משהו, הרבה פעמים הפחד מחיים של אברכות הוא כי זה מתקשר במוח עם – להשאר לבד עם הילדים הרבה זמן, לעבוד קשה והרבה,
לעשות הכל בבית לבד, שלושה סדרים + שישי שבת
לא לבקש מהבעל עזרה…
הרבה דברים שבכלל לא בדוקא קשורים לאברכות, ויש טווח מאד רחב גם בתוך ההגדרה הזו.
מה שחשוב הוא שהבחור יהיה איכותי, עם ראש על הכתפיים ונכונות לחיות את החיים מתוך גמישות בהתאם למה שקורה ולא לפי סיסמאות. ותוך כדי החיים לדייק כל הזמן מה נכון.
בכלל לא קשור לאברכות. מי שעובד בצבא לדוג יכול לבוא פעם בשבוע הביתה בעיקר בתקופה כזו.
אז לפחות שילך על משהו טוב ונצחי
לי היתה מורה חכמה שאמרה: בעל לומד זו זכות ולא חובה.
ב"ה אני זכיתי, זו באמת זכות,
אבל לעצם הענין, כיום בחברה שלנו בחור עובד כמעט תמיד זה בחור פתוח.
העבודה מזמנת לבחור הרבה נסיונות, במיוחד בדור שלנו.
לכן, אפשר לקחת בחור לומד ולדבר בפגישות על עבודה לאחר החתונה.
נישואין הם דבר שומר. כך הבעל לא יוכל לעבוד בכל עבודה שהיא, אלא רק במקום מתאים וישאר בעז"ה שמור גם אחכ
בהצלה!
אין לי פנאי להאריך רגע
המודעות והכנות שלך ראויות להערכה
מסכימה מאד עם התחושה שלך
המציאות היום שנשים גם עובדות בעבודות תובעניות וגם מתפקדות כנשים, אמהות ועקרות בית היא מאד לא טבעית ויש לה הרבה מחירים לא פשוטים (דוגמה אחת: ממוצע הילודה שהולך ויורד. מגובה מחקרית).
הסיטואציה שבה כולם אברכים מעולם לא הייתה בהיסטוריה היהודית, וזה לא דבר בריא. זו הייתה הוראת שעה של החזו"א לאחר השואה כשהוא הבין בגדולתו שאם לא זה עולם התורה ייכחד, אבל למי שמביט קצת לעומק ומדבר עם גדולי ישראל, ברור שזה לא מתאים לכולם וזה לא יכול להיות לאורך זמן שכווולם כך.
הקשב שלך לעצמך, בשילוב עם למידה, העמקה, חקירה והתייעצות עם הורים ומבוגרים שמכירים אותך ואת סומכת עליהם, זה צירוף מאד נדיר, ומתח לחיים ברמה ואיכות מאד גבוה.
מהחוויה שלי רוב הבנות בסמינר מדקלמות את מה שהן למדו בסמינר בלי לחשוב יותר מידי על המחירים שזה דורש בפועל. והרבה לא עומדים בזה לאחר זמן.
היושר שלך חשוב מאד.
ויש, בהחלט יש, בחורים מצוינים ושמורים, שאוהבים ללמוד, וחשוב להם בית של תורה שמחובר לתורה וערכיה, שמור ותורני, אבל הם מרגישים שהתפקיד שלהם בעולם הוא אחר…
אשמח להכיר אותך.
זה שזה לא מתאים לכולם זה ממש ממש לא אומר שזאת הייתה רק הוראת שעה!!
אני באמת תוהה בקול על מה יושב המקום הנחרץ שלך.
מצד הפניות של הבעל?
מניסיון – לרוב אברכי הכולל פנויים יותר מאנשים עובדים…
בתור בת לאבא עובד שמנהל עסק גדול, ועובד כמעט בכללל ימות השנה חוץ משבתות וחגים (אפילו בחול המועד יש "דבר האבד" לפעמים)
ואשה לבעל אברך רציני מאד – יכולה לומר שבעלי פנוי פי כמה מאשר אבא שלי.
ובעלי לא אחד שפותח אפילו עיתון בבין הזמנים, אלא לומד כל רגע שהוא יכול – אבל בכל זאת סדר היום שלו יותר בידיים שלו מאשר של אדם עובד.
לא אומרת שכל אדם עובד זה ככה, אבל קחי לדוגמא את ערב פסח – גברים עובדים, עובדים בד"כ עד הרגע האחרון לפני החג, בשונה מאברכים שיש להם בין הזמנים (גם אז הרציניים שבהם ילמדו כל יום, ובכל זאת).
והאמת שגברים עובדים חרדים רציניים זה אפילו יותר תובעני – הם חוזרים גמורים מהעבודה ורצים להספיק חברותא / שיעור דף יומי וכו'. תובעני ממש.
מבחינת פרנסה – נער הייתי וגם זקנתי וראיתי בתים של אברכים שמתפרנסים ברווח גדול מאד, בטח בימינו שאפשרויות התעסוקה של נשים הרבה יותר רחבות – ובתים שבהם שני ההורים עובדים – ועדיין חיים בדוחק גדול.
ואחרי הכל – חושבת שזה נכון וחכם שאת חושבת ובודקת מה נכון לך, אבל השאלה אם כל האמיתות עליהם זה יושב – מעוגנות במציאות.
להגיד שלאברכות אין מחירים זו טמינת ראש בחול.
להגיד שלבעל עובד אין מחירים – זו גם טמינת ראש בחול.
סיפרתי את הדברים כהווייתם כמו שקרו אצלי לא הגזמתי באף מילה – וכמו שאני רואה הרבה פעמים במציאות מסביבי.
כאחת שהיתה בשתי המקומות-לעבודה יש מחירים גבוהם , אפשרויות התעסוקה של גבר שרוצה עבודה שמורה ולא למד כמעט לימודי חול ולא יכול להכנס ללימודים ארוכים הם בשכר נמוך מה שמחיב או להצטמצם או שהאישה תעבוד גם
לא יודעת למה שמו לך דיסלייקים.
צודקת.
אנחנו בחרנו בשמחה ובאהבה בחיים כאלה, על כל מה שהם דורשים.
וחוץ מזה שצריך לזכור שלאברכים יש ס"ד מטורפת זאת מציאות!!!!!!!!!!!
וכל אחת יכולה לספר עשרות סיפורים כאלו…
לא בציניות בכלל, שואלת בכנות
כאברכית, אשמח שתפרטי לאיזו ס"ד את מתכוונת?
דוגמא לניסים:
כבר שנה שלישית שאנחנו מגיעים לפסח עם חובות
לא הצלחנו לחסוך כלום כל החורף
ופתאום (ואנחנו לא אנשים שמבקשים) מספר אנשים פנו אלינו ונתנו סכומים נחמדים ממש
יכולים כרגע להכנס לחג ברוגע יחסי ואפילו לסגור את אחד מהחובות המציקים ביותר
וזו לא שנה ראשונה
ולא רק לפני פסח
בעלי מקבל על שלוש כוללים ביחד 1300 שקלים בחודש טוב….
ואו
ואנחנו אברכים
ומשתדלים מאד
ולא ראינו ניסים מחוץ לטבע אף פעם…
אז מה?
לא יתכן!
צריך רק לפתוח את העיניים ולראות.
דוג' מהשבוע האחרון: היינו צריכים לשלם למוביל במזומן, מה שלא כ"כ מצוי אצלנו, ולא ידענו איך לשלם לו, כמה שעות בודדות קודם, הגיע לבעלי אחד (שלא מידי מכיר אותו) ונתן לו סכום מהמעשרות שלו, כי הוא אברך…
זה לא נקרא ס"ד?
ניסי ניסים. ממש מעל הטבע בלי גוזמה.
אני לא רוצה לכתוב רק כדי לא להכאיב. אבל מרגישים את יד ה' נושאת אותנו בחוש.