אני מעלה כאן נושא לדיון שאני יודעת מראש שהוא רגיש ואולי אפילו עלול למשוך אש, אבל אני עושה זאת מתוך רצון אמיתי לנהל דיון עמוק, חכם ובעיקר ענייני, בעיקר לאור כמה דיונים שעלו כאן לאחרונה.
אני רוצה לדבר על הניואנסים הקטנים שמשתנים לנגד עינינו, אלו שמקדשים את המעטפת החברתית. אני לא מדברת על הלכות, חלילה, וגם לא על קודי לבוש ברורים וידועים או כל דבר אחר ברור וידוע. אני מדברת על כללים חדשים, אלו שהתחדשו ממש בשנים האחרונות, ומייצרים תחושה שמישהו פה נהיה צדיק יותר מהאפיפיור.
כדי להסביר למה אני מתכוונת, אני רוצה לתת דוגמה קטנה: כשאני הייתי ילדה בבית יעקב בעיר חרדית (וזה באמת לא היה לפני כל כך הרבה שנים.), במסיבות בת מצווה או במסיבות אחרות היה מקובל מאוד להביא עוגות ביתיות. בגנים כמעט תמיד היתה עוגת יומולדת ביתית. היום, לפחות איפה שאני גרה, האופציה הזו נעלמה לחלוטין ממוסדות החינוך לבנות (אצל הבנים, אגב, היא עדיין קיימת). ולא, זה לא בגלל מודעות לאלרגיות שצוברות תאוצה.
אין לי שום אינטרס אישי לאפות, ואני לא מחפשת שהבנות שלי יאכלו דווקא עוגות של אימהות אחרות. זה בכלל לא העניין. העניין הוא שמרגיש לי שהדור הזה גילה איזה טריק גאוני שההורים/מורות/מנהלות של אז לא ידעו.
לדעתי, אם נקלף את התירוצים הטכניים, נראה שההבדל האמיתי נעוץ במקום אחר. הרי בחיידרים, שבהם לכאורה המשפחות מגיעות מסגנון אחיד וממוקד יותר, המנהג להביא מאפי בית נשאר. בבתי הספר של הבנות, לעומת זאת, המנעד החברתי רחב יותר ושם נולדה החסימה. כשרות. תגידו-נכון, כך אמור להיות. ואני אומרת-תמיד המנעד החברתי היה קיים, ואפילו בעוצמה רבה יותר. ואף פעם לא היתה בעיה. אז מה השתנה הדור הזה מכל הדורות? האם החשש מפני אבקת אפיה בכשרות אחרת? קלוש.
זו דוגמה כאמור. לא הייתי רוצה שזה יהיה ליבת הדיון, אלא רק כדי לחדד לאלו ניואנסים קטנים אני מתכוונת.
לדעתי, המחשבה שאם מישהו לא נראה, חושב או מתנהל בדיוק בדיוק כמוני, אז המחיצות צריכות לעלות- היא מחשבה שחונקת את הפתיחות הבריאה והנכונה.
ההקפדה היתרה הזו על פרטים חברתיים קטנים, שאינם חלק משולחן ערוך ולא משום דבר, הופכת את החיים שלנו למשהו מעייף ו…קטנוני מאוד. היא גורמת קצת ללכת אחורה במקום קדימה.
אני תוהה, ובאמת מתוך מקום מכבד שמבקש להבין: האם הניואנסים החדשים האלו באמת שומרים עלינו, או שהם פשוט מייצרים עומס וחנק שאין בהם לא טעם ולא ריח? כי אותי זה מעייף.
מי שמבינה למה אני מתכוונת-אשמח לשמוע…
לטריק הגאוני שדורנו גילה קוראים חוסר אמון כללי.
אפשר להתווכח אם הוא טוב או לא, מה שברור זה שחלקו מוצדק ללא ספק.
מה שעוד ברור הוא, שחלקו בלתי מוצדק ללא ספק.
לדעתי לא יושב על חוסר אמון,
זה יושב על החיים הקלים של ההנהלה, והתחרות המטופשת של מי הכי צדיק…
מגיעים כמה הורים עם נרווים, ודורשים מההנהלה דרישות שונות ומשונות, במקום לפתח אסרטיביות ולהתנגד לדרישות שלהם, הם מקבלים את זה על חשבון כל הציבור,
אצלינו בבית הספר זה הולך ככה:
בנות מגיעות עם תיקים קטנים ביום שישי,
אמא אחת מתלוננת שבגלל זה הבת שלה רוצה גם תיק כזה, ומה זה המותרות האלו,
ההנהלה יוצא בהנחיה שחייבים לבוא עם ילקוט ביום שישי,
ואז מתחיל תופסת של ההנהלה עם התלמידות על התיקים והשקיות, עד שנמאס להנהלה או עד שהורים אחרים מתלוננים ההפך, ואז יוצאת הנחיה חדשה שמותר.
אני גם חושבת שאם כבר אז מרגיש שהרבה אימהות חרדות לזה שהילדים שלהן לא ירגישו לרגע שלאחרים יש ולהם לא.
אני חושבת שמותר לילד לחוות שלא כל דבר הוא יקבל וזה לא קשור לאם יש לי אפשרות או לא! תהיו קצת עם בטחון!! זה שרובנו מתמודדות כלכלית לא אומר שבגלל החרדה מתחושת החוסר צריך לספק לילד כל דבר..
לדוגמא אצל אחת הבנות שלי היתה תקופה שכמה בנות מהכיתה הביאו עוגה עם דף אכיל (ב"ה אצלנו עדיין האימהות מכינות..) והבת שלי גם רצתה ולי לא התאים לעצב משהו וללכת במיוחד להדפיס את זה והדגשתי לה שאצלנו בבית אני מכינה עוגות רגילות ואני יכולה לעשות את העוגה בצורה מיוחדת אבל לא מעבר.. עברו כבר כמה שנים ואני לא רואה שיש לה צלקת בגלל זה!
כמובן שאם הבית ספר נתן הוראה אז אין יותר מדי ברירות..
כתבת הרבה על דבר פשוט מאד – בעיית הכשרות.
הדור שלנו מקפיד יותר על כשרות, אמא שלי טוענת שבעבר, כשהיא הייתה קטנה, הם היו קונים תירס ממוכרים ערביים בשוק – הם ועוד חרדים – לא ברור כמה תולעים היו שם…
זה דוגמה להתקדמות שהציבור החרדי עשה. כל המודעות לנושא, ספרי הרב ויא וכו',
וזה רק פסיק קטן בתוך עולם הכשרות.
גם התרחבות וגיוון האוכלוסייה החרדית גורם לזה.
אני אישית לא אוכל בכל הבתים בשכונה שלנו – שמלאה בחוצניקים מארצות שונות – רבים מהם, בחוסר ידיעה של מערך הכשרות בארץ קונים בכשרויות שאני לעולם לא אוכל.
ארחיב יותר – אני גרה בשכונה ירושלמית שהתרבתה מאד מחוצניקים ברמות שונות, והבנות שלהן בבית הספר עם הבנות שלי. אנחנו מכבדים את כולם ומעריצים את העליה שלהם לארץ אבל זה לא אומר שאני אוכל את האוכל שלהם.
בחיידר – בדיוק כמו שכתבת, המצב שונה כי האוכלוסייה יותר מוקפדת.
ומעתיקה לפה את דברי הרמח"ל במסילת ישרים על כשרות המזון.
"והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור!
אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש, אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא"…
דבר ראשון אני רוצה למחוא על הביטוי "צדיק יותר מהאפיפיור."
צדיק והאפיפיור לא הולכים ביחד, נקודה!!
ולעצם הדיון גם לי מאוד מפריע הנקודה הזו,
בתור אחת שמאוד מקפידה על הכשרים, אני חושבת שזה ממש לא בגדרי ההלכה, הרי אם אתה יודע על אדם שהוא כשר ויודע הלכות אפשר לאכול אצלו, ובפרט שתמיד ביקשו שזה יהיה מוכן מהכשרים מסוימים שמקובלים על כל הציבור.
הכללים האלו מאוד פוגעים בנו ובבנות,
זה שאין לבנות מקום להנות מהבאת עוגה מעשי ידיהן / אימן,
זה שחייבים להביא ממתקים או חטיפים שעולים הרבה יותר ובריאים הרבה פחות!!!
יש בזה גם מסר עקיף שמאוד משפיע (ממש לא שולי) שאי אפשר להנות מדברים ביתיים ופשוטים, חייבים הכל לקנות ולהוציא כסף על כל דבר.
ומי שתטען שזה בשביל שבנות לא יאכלו מאכלים לא כשרים:
ספציפית לגבי כשרות את צודקת כשאת גרה בעיר חרדית
בפריפריה לפעמים בכיתות יש אחוז לא מבוטל מבתים של קירוב ופחות מזה
וכולן לומדות יחד
נכון שאפשר לבקש להכין רק מהכשרים מסוימים
השאלה אם כולם מבינים בדיוק ואם אפשר לתת אמון
עובדתית, לא נכון.
את לא יכולה לאפשר שבתך תלמד עם מי שאינה יכולה לאכול ממאכליה.
אז מה את עושה? חינוך ביתי? פותחת בית ספר פרטי רק לכמה משפחות?
כי אם לא, אז בתך כן לומדת עם אלו שאת סבורה שאינך יכולה לאפשר זאת.
ואם רצית שנגדיל ראש אז הבן שלי חזר הביתה מחבר
וסיפר שהראו לו שם סרט.
בעיניי להראות סרט לחבר זו חציית גבול.
רוצה להראות סרט לילדים שלך , בכבוד,
אבל ידוע ביותר שיש הרבה משפחות שמקפידות לא להראות סרטים
אז למה לפתוח זאת לחברים.
כן, מאז אני בודקת הרבה לפני ששולחת לחברים למרות שאמא שלי בדקה הרבה פחות ממני.
כי לפני 20 שנה לא כך כך היה ממה להתקלקל בבית חרדי קלאסי.
אצלי הם הלכו לבני דודים ושיחקו שם במחשב,
גם בשבילי זה קו אדום,
רק מה כשהיינו ילדים גם הלכנו לשחק אצל דודים ושיחנו שם במחשב (ובאמת אבא שלי לא אהב שהלכנו אליהם)
אמאלה קרה לי גם. ודווקא בפעם הראשונה לפני ששלחתי אותה הלכתי איתה לראות את האמא, היו נראים משפחה נורמטיבית.
זה מאד מאד הכעיס אותי. אפילו אם כן הייתי מראה סרטים לילדים שלי לא הייתי מרשה אצל חברים שאת לא יודעת מה רמת הסינון שהם מקפידים.
השאלה אם זה ענין הלכתי או שזה מקובלויות שנכנסו.
לפני 20+ שנים ילדות הלכו עם גרבים לפחות עד כיתה א', הרבה פעמים גם אחרי כן בשעות אחר הצהרים.
היום ברוב המקומות זה בלתי מקובל…
תמיד אני תוהה האם זה באמת כי זה כל כך לא צנוע שילדה בת 4 תלך עם גרבי רגל, או שזה פשוט ענין חברתי.
אם אתם רוצות דוגמאות רחוקות יותר – לפני 70 שנה סבא שלי למד בישיבת קול תורה אצל ר' שלמה זלמן אויירבך, והיו לו אז מכנסים קצרים וכובע קסקט 🙂
היום אין דבר כזה, וברור לכולם שלא בגלל שום הלכה אלא בגלל המקובלות החברתית.
השאלה היא האם שלילת גרביים לילדות זה הלכה או מקובלות…
לדעתי האישית היום ילדה שרק בגיל 7 תתחיל ללכת עם גרביונים ופתאום לא יהיה לה נח
היא תתלונן ותקטר וזה מאוד יכול ליצור בעיות
סמכות הורית פחות קיימת היום לעומת פעם שאם ההורים אמרו אז אין עוררין בכלל
ומה שילד מתרגל מקטנות יותר קל לו כשהוא גודל..
זה הכי עיוות הלכה,
לפי ההלכה אסור לראות את הגוף ואת הצורה שלו – בכל המקומות החייבים כיסוי,
ולכן גרביון לא עוזר בשום צורה,
זה שהפכו את גרביון להלכה במקום חצאית ארוכה – זה הזיה
ולדעתי זה רק גורם קלקול, כי לבנות ברור שיש גרביון, אז לא נורא אם החצאית קצרה או מתרוממת… ולפי ההלכה זה בהחלט בעיה חמורה.
הגרביון עוזר מאד
כי בחלק למטה ברגל צריך להיות מכוסה ואפשר כיסוי צמוד
לגמרי לא עוות
מחלוקת בין הפוסקים עד איפה ברגל אסור לראות את צורת הגוף.
וגם מי שהולכת עפ"י רב שפוסק שאסור לראות עד הקרסול לא יכולה לקרוא לזה עוות
נכון שחצאית ארוכה הכי מכסה והכי צנועה, אבל בטווח הארוך יש לזה כנראה גם חסרונות, אני יודעת על נשים שבחסות החצאית הארוכה מקלות לעצמן מאוד בנושא הגרביים, אולי אני טועה אבל לדעתי נכנסו דברים שלא היו כשלכולם היה ברור שצריך גרביון, ולאט לאט זה נכנס יותר ויותר
אצלינו בביה"ס הלכו עם גרביים עד הברך עד כתה ו
מכתה ו' הלכו עם גרביים מעל הברך, וזה נתן תחושה של "אני גדולה" ולא שום דבר אחר.
אין שום חיוב הלכתי ללבוש גרביונים, ובקיץ זה בהחלט מזיע, חם ומציק. שגעון נהיה עם דת הגרביונים הזו.
וסנדלים בלי גרביים לבנים (בגיל מתאים כמובן) ? בזה הרי אין עניין הלכתי או חומרה כלשהי, אז למה הטאבו הזה?
זה כבר לפחות אף אחד לא אומר שזה טאבו מטעמי דת
ברור שיש המון דברים שאין בינם להלכה כלום, ובכל זאת זה לא מקובל
גם ללכת עם חולצה לבנה זה לא הלכה 🙂
השאלה היא על השטח האפור, מה שכולם טוענים שזה ענין הלכתי, אבל לפני לא הרבה שנים לא אמרו את זה, כמו גרבים לילדות קטנות או לאכול כשרויות אחרות וכו'
ואני לא חושבת שהתשובה של חני קשורה, ילד בן 13 מתחיל ללכת עם חליפה גם בקיץ והוא לא מתלונן, ככה כולם הולכים וזהו, אין סיבה שיללדה בת 7 תתלונן על גרביונים (אלא אם כן לאמא שלה הנושא לא מוחלט).
יש הבדל גדול בין חולצה לבנה וכובע וחליפה אחרי בר מצוה, לבין לבישת גרביים לילד שבכל מקרה לובש צבעוני וסנדלים וכרגע לא רלוונטיים לו קודי לבוש ששייכים לגילאים מבוגרים יותר,
בוודאי שלא הכל עניין של הלכה, אבל לא חייב שכל מה שמקובל הוא בהכרח נכון ומחייב,
לגבי ילדות מסכימה איתך שזה לא סיבה, לכל דבר יש גיל, ולילדה ברור שככה זה.
אם כיף לך לשמוע…
הבן שלי הולך לגן עם קרוקסים בלי גרביים
מה טאבו?
בן כמה הוא? אולי בגיל שנתיים אפשר עוד לראות קצת,
אבל בגיל 3 ואילך יש סוג של טאבו על זה, לפחות לפי מה שאני רואה, יכול להיות שתלוי באיזור מגורים,
לא מבינה מה הבעיה שילד גם בן 5 6 ו7 ילך עם סנדלים בלי גרביים…
החזו"א תמיד היה נגד הקצר,
ודיבר על זה הרבה.
שגם בנים מתחת לגיל בר מצווה לא ילכו עם חולצות קצרות….
אצלינו לא הלכו עם גרביונים מעולם.
אבל כנראה שהחצאיות היו פחות קצרות מהיום או שבאמת היינו פחות צנועות
לא יודעת לפני 20 שנה הלכתי עם גרביונים מגיל 3 -ומכירה עוד המון שהקפידו על זה, ולדעתי גרביונים לילדות זה בייסיק-אבל אין לי מושג הלכתי
גם אני
גם זה יש הרבה פוסקים הרבה שיטות
אצלינו הקפידו על צניעות מגיל 3 , כשגדלתי למדתי שיש עוד רבנים
לא קראתי עדיין שום תגובה.
אבל חייבת לכתוב שהוקסמתי!
ניסחת כל כך נעים וברור את השאלה, הבאת יפה את כיוון החשיבה שלך ואת התהייה, שהיה לי לעונג לקרואומיד התחלתי לקיים עם עצמי פולמוס פנימי רגוע בעניין.
לגבי תשובה- מסוקרנת לקרוא מה כתבו וייכתבו פה, מקווה שזה יהיה ברוח חיובית כמו נימת השאלה=)
מזדהה מאד עם מה שכתבת ומפריע לי אישית הקיבעון על הניואנסים הקטנים והמבטים העקומים על כל חשיבה קצת יותר מקורית.
חושבת שבסוף הכל מונע מחרדה כדי לשמור על הדור הבא.
מעניין לחשוב שמהצד השני אנחנו רואים הרבה מקרב ציבור מסורתי או לא דתי בכלל שמתחזק, ובלי להכניס את עצמו לתבניות האלה.
אנשים שלא חובשים כיפה ומניחים תפילין כל יום ושומרים שבת
והילדים שלהם היכן???
ברור שצריך גדרים, השאלה איזה.
והילדים שלנו היכן?
אולי זה באמת נושא לדיון נפרד, אבל אחוזי הנוער הנושר בציבור שלנו הם כבר מזמן לא תופעת שוליים או מקרי קצה פה ושם. זו מגמה הולכת וגואה, ומספיק לצאת לרחובה של עיר בליל שבת ולראות את הכיכרות מלאים בבני נוער משלנו ממש, ממשפחות איכותיות וטובות. אין אף אחד שיכול לטפוח לעצמו על השכם בסיפוק ולהודיע שהצליח ושהמשפחה שלו חסינה, כך שזו לא ראיה…
נראה לי שבנושא של נוער שוליים
הרבה ממש שמחזיק את הילד בבית זה המקום הרגשי והכבוד שקיבל שעוזרים לו להשאר קשור לאבא ומא
יותר מאשר דקדוקי הלכה שהיו בבית
כמובן כמובן שצריך שלמור תורה ומצוות כהלכה וללמד את הילדים!!!
השאלה אם זו הדרך לשמור עליהם
או שצריך תפילות וס"ד והשתדלות גם בתחום הרגשי והחיבור שלהם לבית ולחויות שביהדות
לפותחת הדיון-
מזדהה איתך מאוד!
ואני חושבת שמה שתלוי בנו ננסה לשנות וכך יהפוך לפחות חריג
נכון מאוד
ממש לא אהבתי את נימת השאלה. היא מזלזלת מראש בכל סייג וחומרה.
אני לא בעד התרחקות ולא בעד הסתייגות מהשונה, ויש לי חברות מכל המנעדים. אבל רק תשימי לב ש:
לפני השואה כמעט אף חרדית לא כיסתה את הראש
לפני 60 שנה כמעט אף ילדה ונערה לא כיסתה את הברך
לפני 30 שנה כמעט בשום מקום לא הסתובבו כאלו חיזוקים בשמירת הלשון, בלהקדים שבת ועוד כהנה וכהנה.
הדור שלנו במגמת עלייה, ויש מי שקשה לו עם זה.
לא מכחישה שאת צודקת בהרבה מובנים, אבל ברור לי שבראש ובראשונה המגמה חיובית.
שימי לב שהיא לא דברה על הלכות
מזה הכשרים אם לא הלכות??
הדור שלנו (דור האמהות) היה במגמת עליה ב"ה
הדור הנוכחי מקווה שהוא לא במגמת התרסקות,
תראי מה קורה בחוץ
צניעות? לק, קצר, לייס , פאות ארוכות ועוד…
ערכים? מותגים, בילויים, הנהות העולם וחיי שעה
וכל זה בגלל התעסקות בקטנוניות, ובריחה מחינוך אמיתי במקום ללמד ערכים אמיתיים, ע"פ ההלכה, יוצרים כללים ע"ג כללים שגורמים לנו לאבד את הדור
המגמה לאו דווקא חיובית, יש לה פנים לכאן ולכאן
אם לצד החיזוקים בשמיה"ל ובקבלת שבת היה נוצר חיזוק אמיתי במידת הוויתור, הפירגון, כבוד הבריות, ובדרך ארץ קדמה לתורה- מצבנו היה טוב.
החיזוקים לכשעצמם הם חיוביים אבל כשהם מגיעים בלי מידות טובות הם יוצרים דקדקנות וחשדנות וחבל.
כל כך צודקת!
איזה כיף לשמוע שעוד ועוד אנשים יראי שמים קיימים בציבור החרדי.
ועכשיו אסביר לך כמה זה נכון ולא ברור בכלל שאנשים אוכלים אחד אצל השני בלי בעיה..
ואגב, גם בדור קודם היו הרבה שלא אכלו אחד אצל השני, וילדים בבית ספר התגברו יום אחרי יום..
הם יצאו מחושלים וחזקים (מנסיון).
אבל היום המודעות עלתה וב"ה הרבה מהציבור החרדי כבר הבין שא"א כ"כ לסמוך (הקרירות משתלטת על הציבור לצערינו, והשאלה שלך רק מחדדת אותה)..
לגבי סגנון השאלה שלך, אני הייתי מצפה, שכאן בשבי רגע יהיו שאלות בסגנון הפוך, כמו: איך אתם מצליחות לחנך את הילדים לאיפוק? איך מרגילים ילד לבדוק קודם הכשר וכו' ולא להכניס כל דבר לפה?
אנחנו ציבור יראי ד' מחפשים איפה לעלות ואיפה לקנאות קנאת סופרים לא איפה להוריד ולזלז במי שזכה להקפיד יותר ממכם..
אני חושבת שיש לך כאן כמה וכמה טעויות הלכתיות,
אישית לגבי תנור, אני יודעת שלא צריך להכשיר תנור אם הוא לא בן יומו, זה לא סיר…
אז יש הרבה שלא נוהגים ככה..
כתבת פה כמה הגזמות רציניות ממש!
כותבת את זה בתור אחת שמעשרת פעם שניה בבית – לחשוב שכל מי שלא מעשר בבית נכשל בדאורייתא: קרי: רוב הציבור החרדי, אנשים יראים ושלמים…. זה הזיה.
בנוגע לסיפור שסיפרת על הלחם מכלי שני… נו נו… אף אחד שסומך על לחם הבד"ץ לא אמור לחשוש מזה.
בכל מקרה, הקמח וודאי מעושר עוד קודם, כך שדאורייתא אין כאן.
בנוגע להפרשת חלה לכמה עוגות במקפיא – הולכת לבדוק.
ובלי קשר – גם אני בעד שלא יאכלו מאפי בית בבית ספר מבתים אחרים.
זה הזיה, נכון,
אבל כדאי באמת לבדוק…
מי שקצת בודק רואה שאין כ"כ על מי ומה לסמוך, מאד מאד קשה לעשר כמות כזאת גדולה בלי שאלות וספקות (בלי לזלז בהכשרים שעושים עבודצ קודם, טכנית זה עבודה שדורשת מלא משאבים וכוחות וגם לא תמיד מצליחה)
לגבי הלחם, אז כן, זה בהכשר הבד"ץ (ולא אכפיש כאן את שם החברה הידועה)
ואם הקמח היה מעושר, מה לגבי הפרשת חלה??
לגבי עוגות במקפיא, יש כאלו שאומרים שהכל צריך להיות במגירה אחת ויש כאלו שאפילו זה במקפיא ובמקרר ביחד.
יש בזה מנהגים..
ואו
אם בשם יראת שמים והצדקות הופכים כמעט את כל האנשים הירא"ש מסביב לחשודים על דאורייתא….
ולגבי הדוגמאות שלך,
אם היא אפתה יום קודם בשר מהכשר אחר בתנור
(אגב זה בשר כשר, כן??)
זה נ"ט בר נ"ט
אם זה לא בן יומו זה טעם לפגם
אז לא לאכול את העוגה
זה חומרא רצינית
וכל חומרה צריכה בדיקה של 'משקל החסידות'
על חשבון מה היא באה??
כשהיא באה על חשבון היחסים הטובים עם השכנים
לא בטוח שזה שווה את זה
וקשה לראות אנשים שמחמירים מאאד מעבר לשורת הדין באיסור והיתר
אבל בגלל זה מקילים ביחס הראוי לחבריהם
ציטוט-וכל חומרה צריכה בדיקה של 'משקל החסידות'
אבל מסבירה שוב, זה לא חומרה.
זה הלכה, זה אש!!!!!!!!!!
ולא רואה פגיעה לא לאכול אוכל שמשהו הכין, אני לא נפגעת שמשהו לא סומך עלי, מבינה אותו!!
כמה סיפורים יש על גדו"י שכן אכלו כדי לא לפגוע באחרים ??
בטוחה שאת עושה את רצון ד' יותר מהם ?
לא מכירה…
מעניין..
אשמח לשמוע יותר בפרוט
למה זה הלכה ולא חומרה?
הסברתי שיש פה מראש בשר כשר, נ"ט בר נ"ט, נטל"פ.
אשמח שתסבירי למה זו לא חומרה
נראה לי שכדאי להעביר את הדיון ההלכתי והחומרתי לעזרת הגברים…
אני באה להגיד שנראה לי שיש פה התבלבלות בין הלכה לחומרה
התבלבלות שהמחיר שלה גבוה
למה לקרוא לזה אש?
נשמע ממש אש הגיהנום ..
מזה אם לא אש הגהנום?
מי שעובר על הלכות…
גם אם את לא אוכלת בשר מחפוד, אין חולק שהוא בוודאי כשר. אולי פחות מהודר, אולי סומכים על היתרים כאלו ואחרים, אבל כשר.
זה שאפו בתנור אתמול בשר, לא מטריף את העוגה!!! בלי הגזמות.
על זה בדיוק הדיון, שאנשים מגזימים לחלוטין ומחזיקים מעצמם מקפידים, אבל בדרך רומסים ערכים אחרים חשובים לא פחות.
גם אני משתייכת לציבור יראי ה', ואנחנו מחפשים איפה לעלות, רק שהדגש שלנו נמצא על תחומים אחרים. מקפידים קודם על דאורייתא של מידות והלכות בסיסיות כמו כיבוד הורים, כבוד לזולת וכו', ושמים לב מתי הקפדות והידורים הלכתיים הם על חשבון זה.
אז ב"ה אחנו משתדלים לעלות בכל הדרכים.
אבל לפעמים יש אנשים שמתבלבלים מה עיקר ומה טפל, יש הלכה והיא אש. חוסר נעימות לא לאכול (זה פחות נעים לך מאשר מעליב אותו, תגידי את האמת…)
עדין לא מתיר לאכול דבר לא כשר.
וכן, בשר זה בעיה ענקית. מחפוד לשכנזים זה ממש בעיה..
והרב מחפוד אדם צדיק שבצדיקים, אבל סוג השיחטה שלהם בעייתי מאד לשכנזים..
בכל אופן, לי הציקה השאלה מאד, מחפשים איפה לעלות ולא איפה להציק לכאלו שכן מקפידים.
וכל אחד אחראי על עצמו מה להקפיד ואיך, אף אחד לא יכול להכריח אותי או את ילדי לאכול מאכל שאני חושבת שהוא לא בסדר (גם אם את בטוחה שהוא כשר מהדרין)
מגיבה ל"עושה רצון ה'"- מחילה על החריפות, התגובה שלך מעידה על בורות אמיתית בהלכה!
חחח
טוב.
נשמח לשמוע באיזה קטע..
כי אני ממש אשמח לעשות את מה שצריך..
כתבתי לך למעלה.
חוסר הכרות עם המושגים נ"ט בר נ"ט נטל"פ עד אחד נאמן באיסורים ועוד
שמביא למחשבה שחומרות הן בסיס ההלכה עצמו
באמת מעניין אותי, לפי המדד הזה שלך, על מי את כן סומכת? או שאין אף אחד כזה? איך זה עובד, לפי אורך הזקן של האבא או הסנטימטרים בפאה של האמא? הבנים שלומדים בישיבות מהשורה הראשונה? החיידרים של הילדים?
את באמת יודעת מה קורה אצל אנשים בתוך הבית פנימה? כי יש לי חדשות בשבילך: במשפחות הכי טובות ושמורות, אפשר לנהל חיים חרדיים למהדרין מבחוץ ולהיות הכי מדקדקים שיש, כשמבפנים המציאות רקובה.
בקצב הזה, אולי באמת כדאי לסגור את הבסטה, לעבור לאי בודד, לעשר את האוכל גם חמש פעמים ולחיות בניתוק מוחלט מהעולם. כי הרי אין על מי לסמוך. כולם פושעים ומכשילים, חוץ מכמה בני עליה יחידי סגולה מסולאים מפז.
אני באמת תוהה אם זו העלייה הרוחנית וקנאת הסופרים שאת מדברת עליה, ואם זה רצון השם להחליף את הבן אדם לחברו בחשדנות אובססיבית. כי לחשדנות הזו יש תג מחיר כבד מאוד-זה ניתוק ופירוד וזלזול ו…גאווה. המון גאווה.
שלא תביני לא נכון, אני ממש לא מזלזלת בחומרות והידורים שאדם נוהג לעצמו בתוך ביתו. אבל להחיל את החומרות האלו על כולם, לפסול בתים שלמים כאילו הם חממה לאיסורי דאוריתא? בואי, הדרך רחוקה.
בדיוק הפוך….
אולי לא הבנת אותי.
אבל אני האדם האחרון שיסמוך לפי נראות….
ואת שואלת טוב, על מי כן. שאלה טובה.
לא יודעת לענות לך.
הורים, אחים, זהו פחות או יותר..
לעשר פעם שניה זו חומרה לכל דבר!!!
גם אם שמעת סיפור אחד שאו שהוא נכון או שלא זה עדיין ממש לא עילא להפסיק לסמוך על ההכשרים, כי לפי מה שאת אומרת את צריכה להפסיק לקנות כל דבר שעבר איזהוא תהליך בחוץ ולעשות הכל בבית כי אולי ואולי…
את יודעת מה כן דאוריתא?
לכבד את הזולת ולשמור על כבודו!
והיום בשם החומרות והצדקנות אנשים קצת מתבלבלים בין הידור לבין מצוות דאוריתא
אני לא אומרת לך ללכת לאכול אצל כל מי שאת פוגשת ברחוב, אבל כן צריך להפעיל שיקול דעת בכל סיטואציה ולבחור את הנכון יותר.
רק סיפור קטן שתביני למה אני מתכוונת, אחותי ילדה בשעטו"מ וכמנהג הילדות נזה דורות אחיינית שלי הקטנה רצתה לחלק סוכריות בגן.
גיסי שהיה טרוד בלידה וכל המסביב ב"ה הלך וקנה טופים והכין לילדה שקית עם מספר הטופים לפי מספר ילות הגן, אך אבוי, בשל טרדתו המרובה הוא שכח את ההלכה הקדושה שחייבים להוסיף טופי נוסף ע"מ שיעשרו בשנית בגן!!
מה עשתה הגננת הצדקנית?
חתכה כל טופי ל-2 וחילקה לכל ילדה מחצית הטופי!!
מיותר לציין את התחושה הנעימה ביותר שהייתה ליחדה המתוקה שצפתה בכל התהליך וראתה את האכזבה של כל הילדות שקיבלו חצי טופי כי אבא שלה שכח להביא עוד אחד…
ועכשיו אני שואלת, האם בשם אותה החמרה של הורי הילדה שדורשים לעשר פעם נוספת, ילדה אחרת אמורה להרגיש כ"כ לא נעים???
ולמה שאותה ילדה מתוקה שלהוריה כ"כ חשוב שיעשרו שוב לא תעשר מהטופי הפרטי שלה?? ועל הדרך תקבל "תעצומות נפש גדולים לכל החיים"???
אגב, אני לגמרי מבינה את מי שלא רוצה לאכול אצל אנדים אחרים, יש הרבה החמרות שמותר לאנשים לשמור ויש גם הלכות שונות בזרמים שונים ביהדות, אנחנו לדןגמא משתמשים באותו תנור לבשרי וחלבי, עם תבניות שונות ושמירה על מרחק זמן ותנור נקי, אני יודעת שיש הרבה שמבחינתם זה ממש אסור אז אני בפירוש אף פעם לא איעלב אם מישהו לא ירצה לאכול ממה שהכנצי מטעמי כשרות, אבל תמיד צריך לזכור שקודם כל יש "בן אדם לחברו" ורק אחר כך החמרות
השאלה מזה בן אדם לחברו?
לא לאכול מעוגה של משהו אחר לא חושבת שיש בזה משהו של פגם בבין אדם לחברו.
ובין אדם לחברו זה אששששששששששש
השאלה מזה בין אדם לחברו…
יפה שאת לא חושבת ממליצה לך לבדוק אם יש אנשים שכן נפגעו
כי בנ"א לחברו זה דאוריתא
וחומרות זה חומרות
ואגב , אני בעד שבבהי"ס אוסרים להביא אוכל ביתי דווקא כדי למנוע את הפגיעה הזו .
אבל אם נתקלת בסיטואציה כזו לא ברור בכלל שמותר לך לא לאכול
חח
למה צריך לעשר טופי בכלל?
הדבר היחיד שיש שם מהצומח זה סוכר
וגם הוא נ"ל מסין
לא??
נראה לי שהדוגמא קצת הרבה מוקצנת, מהסיבה הפשוטה שבטופי אין מה לעשר, חוץ מזה שהוא מיוצר בחו"ל…..הגננת היא המגזימה ולא ההורים.
מציינת שילדי לומדים בחידר סטנדרטי לחלוטין במודיעין עילית, ושם קבוע בהזמנה לימי הולדת/ אבא של שבת, רשום במפורש להביא 1 נוסף למעשר.
בלי קשר לגננת- זה בכל הגנים/ הכיתות. דרישה של ההנהלה.
מסתבר שלא רק אבא אחד ביקש מההנהלה להכניס את זה לרוטינה.
(סתם טכנית, מענין אותי על איזה מטבע הן מעשרות, מתארת לעצמי שלא כל הגננות מעשרות בבית…)
אני רק תוהה איך את אוכלת משהו עם הכשרים אם זה האמון שלך בהם –
להאכיל אנשים בעברות דאוריתא !
בקשר להערה להפרשת חלה – עד כמה שידוע לי סוגים שונים לא מצטרפים יחד להפרשת חלה
יש כאלו שבאמת לא סומכים על ההכשרים בכלום,
אני נותנת בהם באמת אמון מאד מאד מסויג..
לגבי הפרשת חלה כבר כתבתי למעלה, יש בזה הרבה מנהגים, ויש כאלו שכן חושבים שמצטרף..
אז מה כן ?
אוכלים אוכל לא כשר כי אין להם אפשרות להכין אוכל לבד ???
לגבי הפרשת חלה – אז זה כבר נהפך למנהגים לא לחוסר ידע כמו שכתבת בנחרצות למעלה
החוסר ידע של אנשים זה שיש כזה דבר צרוף, איך ומה מצטרף זה כבר מנהגים…
אני נהנית מהשרשור!!!
חברות!! עד שלא התחתנתי לא חלמתי שיש אנשים כאלו!
אבל- בעלי בדיוק מבית כזה- בני ברקי, חזוןאי"שניק, שלא נותנים אמון באף אחד!!
אז כן, תאמינו- בעלי לא אוכל בשר מחוץ לבית, גם לא אצל אחיו, אא"כ הבשר (עוף…) הוא מהשחיטה עליה הוא סומך. וכמובן- כל דבר מעשר לעצמו בצלחת. כן, גם אצל ההורים שלי…
לידיעתכן- המצב של ההפרשת חלה בכל ההכשרים בהחלט במצב גרוע, ויוצאים על זה המון קונטרסים בבתי כנסת, לעורר את לב הציבור כי המצב היום בתעשיה לא מתחיל להיות דומה למה שהיה לפני 15 שנה וגם לא לפני 3 שנים.
מי שמעונינת להתחזק במצות הנשים- הפרשת חלה לעצמך זה אומר- לקחת פירור קטנטן ולומר "הרי זו חלה" והצלת את עצמך מהמון המון ספקות הלכתיות (כמו לדוג' עיסה שנעשתה לצורך חלוקה, שכחה קטנה איחור מצד המשגיח- יש מצב שמהמאכל הזה לא הופרשה חלה.)
אבל לעניננו- הנושא של חומרות הלכתיות קיים בכל בית יהודי, בנושאים שונים.
אז החזונאי"שניקעס והבריסקערס לקחו אותו לכיוון האוכל והספרדים לכיוון המטפחת (ראי ערך אחד השרשורים האחרונים…) ולא חסר דוגמאות רבות בכל הנושאים.
נראה לי הגיע הזמן לכבד את אלו שדעתם שונה משלי, גם אם זה מדגדג לי איפה שהוא..
חוץ מזה- לא לאכול זה לא אומר להראות לכולם- "אתם רואים, אני לא אוכל כי אני לא סומך עליכם" אלא לקשקש קצת בצלחת ורק לא להכניס לפה..
להרגע בבקשה!!