אני מעלה כאן נושא לדיון שאני יודעת מראש שהוא רגיש ואולי אפילו עלול למשוך אש, אבל אני עושה זאת מתוך רצון אמיתי לנהל דיון עמוק, חכם ובעיקר ענייני, בעיקר לאור כמה דיונים שעלו כאן לאחרונה.
אני רוצה לדבר על הניואנסים הקטנים שמשתנים לנגד עינינו, אלו שמקדשים את המעטפת החברתית. אני לא מדברת על הלכות, חלילה, וגם לא על קודי לבוש ברורים וידועים או כל דבר אחר ברור וידוע. אני מדברת על כללים חדשים, אלו שהתחדשו ממש בשנים האחרונות, ומייצרים תחושה שמישהו פה נהיה צדיק יותר מהאפיפיור.
כדי להסביר למה אני מתכוונת, אני רוצה לתת דוגמה קטנה: כשאני הייתי ילדה בבית יעקב בעיר חרדית (וזה באמת לא היה לפני כל כך הרבה שנים.), במסיבות בת מצווה או במסיבות אחרות היה מקובל מאוד להביא עוגות ביתיות. בגנים כמעט תמיד היתה עוגת יומולדת ביתית. היום, לפחות איפה שאני גרה, האופציה הזו נעלמה לחלוטין ממוסדות החינוך לבנות (אצל הבנים, אגב, היא עדיין קיימת). ולא, זה לא בגלל מודעות לאלרגיות שצוברות תאוצה.
אין לי שום אינטרס אישי לאפות, ואני לא מחפשת שהבנות שלי יאכלו דווקא עוגות של אימהות אחרות. זה בכלל לא העניין. העניין הוא שמרגיש לי שהדור הזה גילה איזה טריק גאוני שההורים/מורות/מנהלות של אז לא ידעו.
לדעתי, אם נקלף את התירוצים הטכניים, נראה שההבדל האמיתי נעוץ במקום אחר. הרי בחיידרים, שבהם לכאורה המשפחות מגיעות מסגנון אחיד וממוקד יותר, המנהג להביא מאפי בית נשאר. בבתי הספר של הבנות, לעומת זאת, המנעד החברתי רחב יותר ושם נולדה החסימה. כשרות. תגידו-נכון, כך אמור להיות. ואני אומרת-תמיד המנעד החברתי היה קיים, ואפילו בעוצמה רבה יותר. ואף פעם לא היתה בעיה. אז מה השתנה הדור הזה מכל הדורות? האם החשש מפני אבקת אפיה בכשרות אחרת? קלוש.
זו דוגמה כאמור. לא הייתי רוצה שזה יהיה ליבת הדיון, אלא רק כדי לחדד לאלו ניואנסים קטנים אני מתכוונת.
לדעתי, המחשבה שאם מישהו לא נראה, חושב או מתנהל בדיוק בדיוק כמוני, אז המחיצות צריכות לעלות- היא מחשבה שחונקת את הפתיחות הבריאה והנכונה.
ההקפדה היתרה הזו על פרטים חברתיים קטנים, שאינם חלק משולחן ערוך ולא משום דבר, הופכת את החיים שלנו למשהו מעייף ו…קטנוני מאוד. היא גורמת קצת ללכת אחורה במקום קדימה.
אני תוהה, ובאמת מתוך מקום מכבד שמבקש להבין: האם הניואנסים החדשים האלו באמת שומרים עלינו, או שהם פשוט מייצרים עומס וחנק שאין בהם לא טעם ולא ריח? כי אותי זה מעייף.
מי שמבינה למה אני מתכוונת-אשמח לשמוע…
לא כ"כ הבנתי את השאלה…
זה ברור שיש ירידת הדורות והמון דברים נפרצו לאחרונה מאוד,
כמו שכתבה פה אחת על סרטים בבית וכדו' וזה יכול להיות במשפחות הכי "טובות".
החברה של הילדים שלנו היא לא מה שהיתה פעם, ובשביל לשמור על ילדינו חייבים להיות ערניים היום פי 10 ממה שפעם,
נתחיל מזה שבמוסדות שלנו בבית יעקב מחויבים לקבל את כל המשפחות שגרות באזור ואין אפשרות סינון כמו פעם וילדים שברחוב אנחנו מרחיקים את הילדים שלנו מהם יושבים בכיתות של בנותינו—
שבעלי צריך להוריד משקפיים כשהוא שולח את הבת לגן כי יש אמהות שבקושי מכסות את הראש—
ואני גרה בירושלים במקום הכי חרדי שיש ובאזור הכי שמור (זה משפחות שלא גרות פה ומשנות כתובת בשביל ללמוד במקום טוב…😒 או משפחות שגרות בדירות של שיפור דיור…)
אז ברור שנהיה הרבה יותר זהירים ונחשוב פעמיים לפני שנזמין חברות ולא נאכל מכל בית,
הילדים שלנו שובים לנו יותר!!
ובשביל להצליח לגבור על הקשיים בדור שלנו חייבים לשמור על גבולות מסוימים..
זה לא מה שהיה פעם לצערינו….
לשואלת – מזדהה.
ומצטרפת למחמאה על הניסוח העדין.
אוסיף סיפור ששמע אבי מר' שלום שבדרון.
ר' שלום סיפר שכשהגיע לישיבת חברון, נגש אליו יום אחד ר' מאיר חדש (אאל"ט) ובקש ממו כוס תה. ר' שולם קפץ מייד כדי לרוץ להכין לו.
עצר אותו ר' מאיר ושאל אותו – למה אתה רץ?
ענה לו – מה השאלה, שימוש תלמידי חכמים!
ענה לו ר' מאיר (ציטוט) "אתה שוכח ממצות חסד דאורייתא, ורץ לקיים איזה עניין, שאולי קיים, ואולי לא…"
זה חינוך.
מסכימה בגדול עם השאלה, אבל שוב – זה מאד תלוי אזור.
יש לנו בבית ספר בנות לנשים שלבושות בחוסר צניעות – בודדות, אבל יש (לא חומרות! חצאית מעל הברך, פאות ארוכות ממש ממש, לא מדברת על פאות לייס, ממש לא הנושא)
למה שאני אסמוך על אישה שעוברת על ההלכה כפשוטו בצניעות, שכן תקפיד על בדיקת חסה לפי הוראות בדיקה מתולעים?
בעיני מבורך שבית הספר לא מרשה באופן גורף להביא מאכלים ביתיים.
אה, ואני מדברת על בית ספר בית יעקב שכונתי קלאסי קלאסי בירושלים….
וזה לא יגרום גם לשלוח את הבת שלי לאיזשהו בית ספר פרטי. גם אני גדלתי בבית ספר קלאסי של בית יעקב עם כל מיני, וב"ה עם חינוך נכון וחם מהבית – זה רק חידד לי את החושים ולא ההיפך.
מעניין מאד מה שכתבת כאן.
אם אנשים מוחזקים כשומרי כשרות לא נסמוך עליהם בגלל חוסר צניעות?
ואנשים שחוטאים בלשון הרע ורכילות? שעולים לאוטובוס בלי רב קו? שלא משלמים לנותני שירות בו ביום?
אני חושבת שזה בדיוק הדיון. למי מקובל לקרוא חרדי והוא מתקבל כאחד מהציבור ולמי לא ואנחנו לא יודעים מה חומרת כל חטא וגודל כל מצווה.
מה לעשות שיש מצוות שאדם דש בעקביו – לא אני אמרתי את זה.
וכמו שכבר כתוב: "רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל בלשון הרע בלשון הרע סלקא דעתך אלא אבק לשון הרע" – כמובן לא בגלל שאלו פחות חמורים.
אבל אישה שעוברת ביודעין על הלכה והולכת עם חצאית מעל הברך באזור חרדי – פשיטא לי ולבעלי שלא נאכל מהאוכל שהיא מבשלת.
אגב, יצא לי לקבל משלוחי מנות מכאלו, אני לוקחת את זה בשמחה, זורקת לפח ומספרת אחרי זה איך יצא טעים (מותר לשנות מפני השלום)
מי שרוצה לאכול ממטבח כזה – שיערב לו 🙂
נראה שמיצינו : )