למה כשמישהו אומר דעה אחרת משלנו אנחנו מתפוצצים?

לפעמים זה פתיל קצר,
לפעמים זה דבר שכבר נמאס לשמוע,
לפעמים זה הנימה של הדברים,הצורה בה היא נאמרת,
לפעמים זה נמאר בזמן שהשני חסר סבלנות לחשוב וישר מתפרץ,
וכן,
הדור שלנו לא כ"כ מעוניין לשמוע,
אין לא סבלנות להכיל והוא ישר קופץ על פתרונות,רעיונות,התקפות ולפעמים כופה(במודע או שלא) את דעתו על השני.

ואת צודקת,
חשוב לדעת לא לבטל את הדעה וק"ו את האדם עצמו,וגם כשזה קורה לדעת לבקש סליחה.

כנראה שממש כמו שאמרת,
כשמישהו מביע את דעתו,והיא שונה משלנו,
אנחנו חווים כמו איום קיומי בלתי מודע,
כאילו הוא סותר ושולל את דעתינו,
הרי אם הוא צודק בדעתו אז אני שוגה בדעתי.
וזה בלתי נסבל.
ואז כמובן שנתנגד בכל הכח והאמצעים והשכנועים וההסברים.
כמה זה לא חינוכי/ריאלי/מוסרי/יהודי………..
וכשנבין את הסיבה הזאת,ואת שורש הדברים,
נבין גם ש'פרצופיהם שונים',ולכל אחד משהו אחר מתאים,
ואין צודק ולא צודק,
יש רק מתאים לי או לא?נכון לי?נשמע ונראה לי?
ד' סומך על הבחירה שלנו.
לא רק ל'צדיקים' יש זכות קיום.גם לא רק לצדיקים יש ילדים לחנך..
אם חם לי כי אני גרה במקום חם ,זה לא סותר שקר לך כי את גרה במקום אחר.בנתונים אחרים.המסלול שלך בחיים שונה משלי נקודה.
כשנבין את זה נוכל גם לכבד את השוני בינינו,וגם לאהוב בחינם במקום לשנוא בחינם.
ותודה ששאלת.נתת לי מקום לומר את דעתי…
ואם זה מטריד אותך- את ראויה להערכה!!!

אני חושבת שזה מאד מאד תלוי באיך אומרים את הדעה השונה.
כאשר דעה שונה מושמעת בהסתייגות מסויימת, לרוב נוכל להכיל אותה ופחות נרגיש צורך לתקוף חזרה.
מתי נרגיש צורך להתנגד באופן מיידי?
כאשר מי שאומרת את הדעה ההפוכה מתייהרת עלינו
כשהדעה ההפוכה נאמרת בהחלטיות
כשהדעה ההפוכה מוצגת בצורה כזאת שאנו יוצאים שליליים/פחות מוצלחים/ באור פחות נחמד.

זה אומר שבטעות אנחנו חושבים שבדעה שלנו היא אנחנו….
וזאת כמובן טעות. הדעה היא לא אני, היא משהו חיצוני לי. ברגע זה אני חושב כך, יום אחד ייתכן ואחשוב אחרת
רק חמור הרי לא משנה את דעתו…

אנחנו מרגישים שכשמישהו פוסל את דעתנו- הוא פוסל אותנו בעצמינו, וגם זה לא נכון. אם הדעה היא לא אנחנו- גם אם הוא פוסל את דעתנו- ונניח חלילה וחס שהוא גם צודק… ואנחנו טועים בחשיבתנו- עדיין אנחנו נשארים מצוינים ומעולים וראויים.
כשנבין את זה נהיה הרבה יותר נינוחים ועניניים בויכוחים