בתקופה זו של השנה אני מקבלת עשרות פניות של אמהות יקרות ומסורות לבנות י"ב,
אמהות לבנות בכורות, וגם מאמהות שכבר עברו את המסע הזה עם כמה בנות לפני ה"יוד"בתית" התורנית.
כולן פונות בבקשה אחת –
"דווקא מתוך הניסיון העגום של הבנות הקודמות שלנו
הפעם אנחנו חייבות לדעת שהבת הולכת ללמוד מקצוע שיתאים לה,
שיקדם אותה לתעסוקה שתהיה נכונה לה,
שלא תצטרך להגיע אלייך בגיל 24 או 30 לאחר שנות חיפוש עצמי ארוכות."
קודם כל נתון לא מעודד – 37% מהישראלים לא עובדים במקצוע שהם למדו.
זהו נתון שעלה ממחקר רחב חוצה מגזרים, זה לא תלוי דווקא בהתמחויות שיש או אין בסמינר.
אז במה זה כן תלוי ואיך ניתן בכל זאת לעשות בחירה תעסוקתית נכונה לקראת לימודי מקצוע,
ולא לשרוף את השנים היקרות האלו?
אני רוצה לגלות לך כאן סוד חשוב,
אולי ידעת אותו, ואולי לא שמת לב אליו עד עתה, אולי הוא מעודד ואולי הוא מוריד מוטיבציה,
כל אחת תיקח אותו למקום שזה תופס אותה –
בימינו, בחירת כיוון תעסוקתי זו כבר לא בחירה אחת שאיתה נמשיך 60 שנה קדימה…
עולם העבודה העכשווי כבר לא מתנהל בצורה הזו.
נכון, פעם זה היה כך, אנשים למדו מקצוע אחד, המשיכו בו לכל החיים, ויצאו במסיבת פנסיה ממקום העבודה אליו התקבלו בגיל 20…
(לא יכולה לשכוח את שיעור הפרידה של המחנכת היקרה שלי בכיתה י"ב בסמינר….
שיעור אחרון רשמי שהעבירה לאחר 47 שנות הוראה (!), שהיא סיכמה בהתרגשות עצומה ובקול חנוק מדמעות.)
היום מתייחסים לתכנון תעסוקה בגישה התפתחותית –
גישה האומרת שבחירת מקצוע הוא תהליך מתמשך של בדיקה ובחינה,
של העדפות וכישורים מקצועיים שמשתנים ומשתפרים עם הזמן והניסיון.
וכל תקופה בחיינו, והאתגרים המאפיינים אותה, מתאימה לסוג תפקיד שונה.
אתן כדוגמא את סיפורה של יעל, כיום בת 47.
היא החלה כמו רבות וטובות בהוראה בבית ספר קירוב,
לאחר כעשור וחצי הרגישה שהיא רוצה לעבור "לקרב קרובים",
הנסיעות מחוץ לעיר היו קשות לה עם הבית שהתברך בילדים חמודים,
והיא הצליחה בס"ד לעבור ללמד בבית יעקב בעיר מגוריה.
אז את הנסיעות היא פתרה, אבל במקום החדש לקח לה זמן ארוך לבסס את מקומה,
שהיה מאד יציב וברור בבית הספר בו גדלה מנעוריה,
ולאחר כמה שנים, היא הרגישה שלא נכון לה להמשיך כך.
גם כך התעייפה בכללי מההוראה ביסודי וחיפשה אפיקים חדשים.
באחד המקומונים היא ראתה פרסום שמאד משך אותה –
קורס הכשרה להדרכת הורים במחיר לא יקר עם מלגה נאה למתאימות,
היא החליטה שהיא הולכת על זה, נרשמה ולמדה.
יש לה הרי הרבה ניסיון בחינוך וזו הזדמנות מצוינת להתפתח בתחום מכיוון אחר.
לאחר שסיימה את הלימודים הגיעה ליעוץ עם בתיה שלה בת ה-18,
ועל הדרך שיתפה אותי במסלול התעסוקתי שלה, ובתסכולים שעברה לאורכו.
אני עוצרת כאן.
שמת לב לתהליך בריא ונורמלי המאפיין את ההתפתחות התעסוקתית בימינו?
בחרתי דווקא בדוגמא ממקצוע שמרני כמו הוראה, אבל אני בטוחה שאם תסתכלי מסביבך, תוכלי בעצמך למצוא עוד הרבה דוגמאות כאלו, של נשים שהחלו מנקודת פתיחה מסוימת, והגיעו למקום אחר.
את חושבת שיעל ידעה לומר בגיל 18 שהיא רוצה להיות מנחת הורים?
סביר להניח שלא. מן הסתם היא גם בחרה בברירת המחדל המשפחתית והאופיינית לתקופה ההיא.
האם היא טעתה בדרכה?
גם לא. היא התקדמה לאורך הזמן, עשתה בחירות תעסוקתיות שהיו נכונות לה ולמשפחתה, והניעה את עצמה קדימה.
כאשר אנחנו פוגשות נערה העומדת לקראת בחירת מקצוע –
היא למעשה נמצאת בשלב הנקרא שלב החקירה,
זהו שלב בו הבנות עסוקות בגיבוש העדפות מקצועיות, התנסות בתפקידים שונים, בחינת אפשרויות שונות וכמובן –
קבלת החלטות ראשוניות לגבי כיוון מקצועי.
אח"כ בסביבות גיל 24 מגיע שלב הביסוס – לאחר הכניסה לעולם העבודה, התנסות והתבססות במקצוע, הוכחת יכולות וקידום, במידה וישנה התאמה נוצרת בס"ד יציבות תעסוקתית.
נכון, בחירת תחום לימודים זו בחירה משמעותית, אבל חשוב לזכור כי זוהי רק נקודת הפתיחה בהתפתחות המקצועית.
אנחנו רוצות לעשות צעד נכון ומדויק ככל הניתן, אבל נזכור שזו האבן הדרך הראשונה.
מצד שני, כל אחת רוצה לנצל את השנתיים האלו למקסימום לימודים נכונים שיקדמו אותה הלאה שלא תצטרך ללמוד אח"כ, כשתהיה אי"ה נשואה עם קטנטנים…
ולכן המטרה הראשונה והחשובה היא יצירת חזון תעסוקתי רחוק ורחב.
לבחון תחומי ענין, להגדיר העדפות, לזהות את הנטיות והכישורים שד' חנן אותנו בהם,
ולחבר את כל הנ"ל למטרה תעסוקתית אחת. כך קל יותר להתאים לתחום, תפקיד ומקצוע.
בשביל להגיע לחזון ממוקד, לתת שם והגדרת לתפקיד ולמקצוע, אנחנו צריכות להכיר את התחום.
אבל מה לעשות שבת סטנדרטית בי"ב לא ממש בקיאה בידע על תחומים ומקצועות, ואין לה באמת היכרות עם עולם העבודה בכלל?
קורה שתפיסות שונות שהתקבעו בנו בעקבות דמויות שאנחנו מכירות, גורמות לנו להעדיף או לשלול מקצוע כזה או אחר (ואגב זה לא קורה רק בי"ב אבל נפוץ יותר).
אם נערה מכירה מנהלת חשבונות שיוצאת ב-6 מהבית וחוזרת ב5:30 בערב,
מבחינתה זו דוגמא בלתי אנושית שלא תרצה למצוא את עצמה בה.
האם בגלל זה היא לא תלך ללמוד הנהלת חשבונות? יש מצב.
האם כל מנהלות החשבונות או נשות הכספים עובדות בכאלו היקפי משרה הזויים? חד משמעית לא.
כך תפיסות עולם לא מדויקות יכולות לבלבל ולהקשות על בחירת מקצוע,
ולכן אחד הדברים החשובים הוא ידע וחשיפה נכונה לכל אחד מהמקצועות והתפקידים, בכל תחום ומסלול שמקום הלימודים מציע.
חוזרת לשאלה שלי מתחילת הקטע – למה כל כך הרבה נשים לא עובדות בתחום שהן למדו?
אז הנה התשובה – הבחירה ככל הנראה לא נעשתה לאחר בדיקה מקיפה של התאמה לתחום,
אלא התבססה על גורמים חיצוניים כמו חברה, שכר מוצע, תפיסות עולם לגבי תחום זה או אחר.
אם נתחיל את תהליך הבחירה התעסוקתית עם חזון,
הכניסה לעולם התעסוקה תהיה בגישה של אבני דרך לקראת המטרה הנבחרת,
וכך בס"ד תתפתח תעסוקה איכותית, עקבית, שתוביל להצלחה ושביעות רצון מהעבודה.
ובחזרה לבתיה ויעל –
לאחר מיפוי החוזקות והנטיות של בתיה, הרקע התעסוקתי המשפחתי ותחומי העניין,
ואפילו סקירת ה"נסיון התעסוקתי" של בתיה – התנדבות עם ילדים מיוחדים, ארגון קייטנות קיץ והדרכה בתנועת בתיה (דברנו על שלב ההתנסות, כן?) –
בתיה היתה מסוגלת לשרטט את החזון התעסוקתי הראשוני שלה כרכזת ואשת טיפול בתחום החינוך המיוחד, אליו היא נמשכת מאד.
ילדי תקשורת היו האהבה שלה והיא רצתה עד מאד לקדם אותם למקום טוב יותר.
אז נכון, הלימודים במגמת חינוך מיוחד יתנו לה את הבסיס לנקודת פתיחה מצוינת בעולם התעסוקה,
אבל ברור לבתיה וגם לאמא שלה, שהיא עוד תתקדם משם הלאה,
תלמד תוך כדי תנועה ותתפתח מתפקיד אחד למשנהו,
עד שתגיע בע"ה להגשים את החזון ומן הסתם אף תציב מטרות נוספות בהמשך.
משהו לקחת הביתה:
גם אם לא מצאת את מסלול חלומותייך בחוברת היפה והמושקעת של הסמינר,
בדקי מה מבין המסלולים יכול להוות עבורך אבן דרך הכי טובה להתקדם דרכה הלאה בע"ה.
שרי שטרן היא מומחית למיקוד וקידום נשים לתעסוקה איכותית ומותאמת כישורים, ומנחת קבוצות קידום אישי.
לפרטים : 0504183482/ kidum136@gmail.com
תגובה אחת
יפה כ"כ ומעודד!