למה אני תמיד צריכה לגרד את כולם כדי שיבואו ויפגשו

משפחתיות זה דבר נחמד,
אבל תלוי מתי ואם מי…
אני אכתוב כאן את הצד שלי, כי אולי זה יפתח לכמה את העניים,
יש לנו ב"ה שני צדדים, בצד אחד נהנים להפגש רוצים לבוא, ובאמת חסר רק מי שיקח על עצמו את הארגון – כי כולם עמוסים ואף אחד לא רוצה להטריח את השאר.
ותמיד מה שנעשה (נבוא או לא, נכין אוכל או לא) יתקבל בכבוד ובהבנה.

מהצד השני יש שם משפחתיות יתר, כל הזמן מפגשים, מארגנים מתנות, תמונות להורים ועוד ועוד… חיי-בי-ם תמיד לזרום עם כל דבר, מצד שני אין שם יחס נעים ומכבד, המשפחה הגרעינית עסוקה בעצמה והשאר צריכים לדחוף את עצמם בכוח למעגל… הרבה רכילויות מאחורי הגב, עצבים, כעס על מי שלא משתף פעולה לפי התוכנית, זה מקום שממש לא נעים לנו להגיע, ובד"כ גורם לנו רק עוגמת נפש ומרוקן מכוח וממש לא ממלא כוחות.

אני חושבת שכדאי לך לעצור ולבדוק מה האחיות / הבנות אצלכן צריכות, ממה הן באמת נהנות, ונסי להתאים את המפגשים לצרכים שלהן, אולי באמת הן לא אוהבות את המפגשים ואז כדאי לחשוב על משהו אחר שיהווה תחליף מוצלח? אולי המינון מידי גבוה ומוציא את הטעם?

מבינה אותך כשאת יוזמת ומצפה להשתתפות
אבל תחשבי רגע על השני האם גם הוא רוצה? מעוניין ?
כן יש כאלה שמתאים להם לבוא בלי להתאמץ מכל מיני סיבות ? ויש כאלה שלא מתאים היום וכו?
אני החלטתי להרפות ורק טוב יצא מזה
אני עדיין יוזמת אבל לא מחליטה אלא מתייעצת שואלת מה נראה להם ולפי התגובות מגבשת ערב..
היה פעם שאפילו הבאנו גלידות וישבנו ביחד …
משתדלת להביא את הדברים העיקריים גם עם זה על חשבוני …שבלעדי זה אי אפשר ונותנת להם דברים שמוסיפים וגם אם ישכחו לא נורא…וכך מרויחים אוירה טובה ונכונות
הרבה פעמים הרצון שלנו כל כך טוב ואנחנו כופים אותו על השני … וחבל
אני הבנתי את זה רק אחרי ששכנעתי את אחד האחים שלי להשאר שעתיים במוצאי שבת ולחגוג יום הולדת לאמא שלי – משהו ספונטני
ובסוף גיסתי באה אלי בשקט ואמרה שיש לה משהו … כל כך התביישתי …אמנם הסתדרנו עם זה בסוף… והם נשארו אבל חבל…