"לכל זמן ועת"- גרסת הבעלים : ) 

19:30:

—מתקשרת אליו,

בקול בוכים.

תבוא לכאן עכשיו,

כולם צורחים.

החלב נשפך.

הכל מלוכלך.

הגב שלי הלך – – –

תבוא, אל תשכח!

מנתקת את הטלפון,

אחוזת תזזית.

מעיפה כל מה שנמצא בחזית.

ילדים למיטות,

נגמרו החביתות.

תפסיקו כבר לבכות.

לא!

אני לא באה לראות.

תסתדרו כמה דקות.

מפריחה נשיקות.

אחחחחחח

הם במיטות!!!

20:30:

וכשוך הסערה,

מתיישבת על הספה.

שברים של גופה,

עיניים מזוגגות.

מרתיחה מים לקפה,

שולפת מגנום תענוגות.

נהנית מהארומה,

מהשקט באוזניים.

מנוחת הלוחמת,

עוצמת אט עיניים.

ופתע פתאום.

בלי הודעה,

שומעת דפיקות,

ודלת נפתחת.

נבעטת לשנייה 

שוכחת מהנחת.

והנה הוא מגיע,

מקשיב לדממה,

מביט על הבית.

על פניו תדהמה – – –

איה הלכלוך?

החלב שנשפך?

הגב שהלך?

השחור שנמרח?

הצעקות במטבח?

את בקשת שאבוא –

הזהרת אל תשכח – – –

אני??

אני…

אהההה,

לא התכוונתי שתראה אותי כך..

🙄🙄🙄

והוא?

מכין לו קפה, מתיישב לו בנחת,

כובש חיוך שמונח באמתחת,

שולף לו מגנום מסדרת התענוגות,

אם כבר אז כבר,

מוכרח להודות.

😤

הכותבת היא אומנית ספוקן וורד בעלת המיזם "אצלי בסלון",

מפיקת ערבי תוכן  גיבוש ושירה מעוררי השראה למוסדות ולפרטיים.