לכולם טוב חוץ ממני????

מסתבר שלא לכולן טוב חוץ ממך.
תדפדפי בפורום……

אנחנו משתדלים להסתיר את הקשיים שלנו ומחצינים את המושלמות.
בדרך כלל נרצה להראות לחברה כמה אנחנו מושלמות וטובות, כחברה אנחנו לא מבליטים את הקשיים שלנו כי בתרבות שלנו זה לא מקובל לפרסם את ה'פגמים'
את כותבת שאת רוצה שיחה טובה עם חברה שתבין את הקושי שלך, בדרך כלל שאנחנו נפתחים גם הסביבה מרגישה נוח להיפתח…
בעניי הדרך הטובה ליצור שיחות טובות עם אדם מבין שמשתף אותנו גם הוא בהתמודדויות היא כזאת- אם יש לך חברה שאת רוצה וחושבת שהיא מתאימה את יכולה בעדינות לפתוח איתה שיחה של משהו לא מושלם אצלך- לא משהו גדול משהו קטן ולא מושלם. אם את רואה שהיא גם נפתחת ומספרת גם על עצמה ומבינה אותך- כמה טוב, בשיחות הבאות את יכולה לנסות להיפתח יותר ולספר יותר- כל הזמן תוך בדיקה שהיא איתך.
אם לא, תמשיחי לחפש משהי אחרת באותה הדרך.

אני גם אף פעם לא הבנתי מה העניין של התרבות הזאת להראות כמה הכל טוב ומושלם אצלנו..
חשבתי על זה שכמה קל יותר היה אם נשים היו משתפות בהתמודדות כלכלית למשל, (ואני לא מדברת דווקא על קושי קיצוני, אלא קשיים קלים שהרבה משפחות חוות), התחושה הזאת של בדידות לא קלה ומוסיפה על הקושי עצמו- אם יכולנו לדבר ולפתוח בלי שיסתכלו עלינו כעל מסכנות או יצורות מכוכב אחר- זה היה יכול לשפר משמעותית את ההרגשה.

אני גם לא סובלת את ההתייפייפות הזו שהכל מושלם, וכשיש לי התמודדות אני משתפת כדי לקבל תמיכה וגם עצות, ואז גיליתי שכשאני משתפת בקושי חברות לעבודה, פתאום כולן נזכרות בקשיים ובאתגרים, כאילו משהו באותנטיות ובכנות של השיתוף שלי, פותח לכולן..
אז לכולנו יש התמודדויות,
מי יותר מי פחות,
פשוט כי אנחנו אנושיות..

הנוסחה היא מאוד פשוטה –
אם את רוצה שיהיו כנים ופותחים מולך, תהיי כנה ופתוחה
אם את מראה את עצמך מושלמת – כולם מסביבך מתאמצים להיות מושלמים…