לא כיף לי עם הילדים אחרי צהריים : (

היי יקרה,
יש לי ילדים בגילאים שלך בול, וחותמת לך שגם לי יש ימים כאלה, אבללל הרבה ימים מהממים שלא ימים שעוזרים לי להרגיש שאני כן טובה:) דבר שמאד עזר לי זה פשוט עלשות מערכת
יום ראשון לא הולכים לשומקום! זה אחרי שבת וכולם עייפיםםם, אז מה כן? מקלחת ארוכההה, מגנטים על הרצפה ציורים וכו' יום שני גינה יום שלישי שוב פעם בית אבל אחרי חצי שעה יוצאים לקנות בהכל בשקל משהו. יום שלישי בי ג'אמפ (או כל משחקיה אחרת ) יום רביעי שוב פעם בית
ויום חמישי מכינים חלותת או עוגיות יש מתכונים קלים ברמות והילדים משוגעים על זה
זה לא באמת חייב להיות לפי המערכת אבל כן כשיש כמה אופציות בראש.. אז חושבת שיותר קל…
שאלת על מקום לימודים של חינוך וכזה…
חושבת שבגיל הזה אם את רוצה התחדשות וכוחות, ועם חדש באמהות המקום הכי שווה זה רונית רוט, העיסויים שלה, ועצם העיסוק בילדים, נתנו לי המון בגישה, בחום ובאהבה שצריך להעריף, וגם בהרגשה הטובה שלי כי כל עיסוי כזה וילדים שהולכים לישון שבעים פשוט שבעים מהמגע של אמא שלהם. זה הרגשה מהממת שנותנת לי הרגשה טובה גם אם למחרת הם צרחו שעה שלמה ולא הצליחו להירדם נורמלית. וחוזר חלילה:)

וואו!
איזה אמהות מדהימות אתן!
חיה, רציתי לחזק אותך בענין הגינה והבילויים מחוץ לבית,
גם אני חשבתי בהתחלה כמוך, שלהיות איתם בגינה או להביא חברים הביתה( בגיל יותר גדול) זה לא ממצה את החוויה שלי איתם, אבל שמתי לב שבימים שהייתי איתם בגינה, היה לי הרבה יותר כח וסבלנות אח"כ, אפשר כמו שאמרו להתייחס לכל פעלול שלהם ולהנות איתם יחד, ולי אישית מאד אוורר לפגוש שכנות וחברות, לפטפט ולצחוק קצת, זה לא אומר שפספסתי את הילדים, הייתי איתם וגם נהנתי בעצמי, ועוד משהו- אחר הצהרים זה שלוש שעות בערך, אניחנו מתאוששים בבית חצי שעה, מתארגנים, נמצאים שעה וחוזרים הביתה רגועים הרבה יותר להמשך מקלחות והשכבה! אנחנו לא כל הצהריים בגינה.
בימים האחרונים, אצלינו כבר התקרר, פשוט יצאתי עם הילדים לבנין, ישבנו שם חצי שעה, אכלו ארוחת ערב ברוגע וחזרנו הביתה!
הרבה הצלחה!

מאוד מתחברת לכל התגובות!!!
רק משהו אחד לא כתבו פה:
ילדים כאלה צריכים גבולות
הם בוכים כי הם מבינים שזה משלם להם ברמה כלשהי
אם את יכולה להחליט כמה החלטות ברורות שאת מרשה או לא מרשה (אפילו ברמת – התינוק יושב עלייך והילדה לצידך באיזה צד שהיא בוחרת)
ולא להתפשר. לומר בנעימות אבל בהבנה כלפיה שזה קצת קשה לה – ככה אמא רוצה וככה זה יהיה. לא להרים את הקול בשום אופן. להגיד בשקט ובאיטיות לפי הגיל שלה.
הסיבות לבכי יפחתו.
אם זה עבד לך תמשיכי לסיבות שעדיין נשארו (אולי בעלות על משחקים מסוימים, אולי בתגובה קבועה שלחך לבכי שלהם)
הם עדיין יבכו מידי פעם אבל תתיחסי לזה בשלוה ואל תאבדי עשתונות.
כמובן כל שאר העיצות שכתבו מצוינות ואני גם הייתי כותבת אותן.

ואהו איזה תגובות יפות ואמהות משקיעות!!
אני עובדת עד מאוחררר, גננת בחנ"מ, מה שמאוד עוזר, גם עם הקטנים-
זמן קצר בגינה (אצלנו זה קורה עם אבא, ואז אנחנו נפגשים והוא ממשיך לכולל), וארוחה קלה כשמגיעים. ובעיקר- ללמד את הילדים להעסיק את עצמם ולהיות אחראים לעצמם בזמן הזה. זה א אומר שאת לא משחקת איתם ומשקיעה בהם, אלא שאת לא האחראית על התעסוקה אלא הם. לדוג' להגיד לילד- עכשיו אפשר לשחק עם אמא, תבחר בה לשחק (להציע שני משחקים או יותר לפי הגיל)
או- עכשיו חצי שעה אמא מקפלת כביסה ואתם משחקים. כמובן שצריך ללמד אותם את זה, אבל ברגע שהם לא יצפו שאת תיהי המעסיקה שלהם תפתחי אצלם עצמאות בריאה והם יהיו רגועים יותר בעזרת השם.
בהצלחה!

התחברתי לשאלה (יש לי 3 בגילאי 4 ומטה) וגם לתשובות.
אישית לי בגינה יש בעיה (לצערי אין לי גינה קרובה לבית בכלל!!) – כשהתינוק צריך לינוק ואין לי אפשרות לתת לו מענה. כך שזה פחות רלוונטי בתק' מסוימות (עד שהוא מתחיל עם מוצקים וכדו')
וכן גם ההתארגנות עם 3 קטנים מאוד מורכבת לי- אשמח לעצות!!!
יש אפשרות שאני מאמינה שקיימת בהרבה שכונות: ג'ימבורי או תוכניות משפחתיות במתנ"ס.
ועוד משהו חשוב: שמתי לב שיש ימים (בעיקר ימי ראשון. אבל לא רק) שהילדים "סוחבים" מעייפות. בגילאים האלו יש ילדים שללכת לישון ב- 18:00-18:30 מציל אותם!
בהצלחה! והרבה נחת!!