שלום וברכה,
אשמח לעזרתכן.
אני אמא לשתי ילדים ב"ה 3 ו 1.5
ואני צריכה עזרה בייעול הזמן שלי ביחד עם הילדים.
הבת הגדולה בוכה הרבה אחרי צהריים מכל דבר הכי קטן שלא הולך לה, או שהיא רוצה ואני לא מרשה, ילדה מאוד חכמה ומפותחת אבל סף תסכול נמוך לדעתי (ואני יודעת שטוב לה בגן).
אולי היא עייפה, אבל אני לא אשכיב אותה לישון כשהיא חוזרת מהצהרון כי לא יהיה לי לילה….
הקטן עקשן וכל דבר שלא הולך לו גורם לו לבכות,
וזה אומר שיש לי הרבה בכיות אחרי הצהריים.
אני מנסה ליצור משחק ועניין סביב משחקים, ציורים וכו’
אבל עדיין אני מרגישה שהזמן איתם לא איכותי, כי כמו שאמרתי יש הרבה בכיות,
הרבה הרגעת רוחות וכיבוי להבות ולצערי לא כיף לי איתם, ופשוט נורא לי עם זה : (
אני רוצה להיות אמא הכי טובה, חמה ואוהבת אבל בתנאים האלו אני לא מצליחה…
גם ככה אני חוזרת מהעבודה באזור 15:15 וגמורה בעצמי…
אני באמת מנסה כמה שיותר, אבל כל ערב אני רק מתוסכלת יותר מהיום הקודם.
אשמח לשמוע עיצות מנשים מנוסות,
תודה רבה רבה!
חיה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!
אפשר להכין לילדים פינת התרגעות עם ספונת קטנה יש כזאת שהיה גם נפתחת שאפשר לשכב בה עם שטיחון חמוד ומזמין עם ארונית פתוחה עם משחקים לשעת פנאי או/ו ספרים מותאמים וללמד את הילדים שכשחוזרים הביתה נכנסים קצת לנוח אפשר להביא להם גם איזה אוכל קל וככה לעבור ממוד פעלתני של גן/מעון למוד של בית ורוגע ומנוחה כי אחרי יום ארווווווך בחוץ הם מלאי אנדרנלין וקשה להם להשתחרר מזה זמן רב אני גם הייתי נותנת פירות קצת או משהו קל לנשנוש כי זה מוקדם עדיין לארוחת ערב ולא מזמן אכלו במעון אז הם לא ממש רעבים
בקיצור צרכים לחשוב על פתרונות ובגיל הזה זה לא מורכב.
בהצלחה!
וואו נתתם לי הרבה הרבה כח.
גינה אני לא אוהבת כל יום כי אז אני לא מרגישה שאני חווה אותם.
אז תגידו מה שווה לחוות אם יש בכיות אבל עדיין יש ימים טובים וזה שווה לי את זה.
לי מאוד נוגע העניין של שינוי גישה כלפי הטיפול בילדים, לטפל באהבה ובחום, לאהוב את הטיפול בהם.
קראתי ספר של הרבנית נוישטאט "ויתנו לך כתר מלוכה" ונתן לי הרבה כח.
מכירות עוד משהו בסגנון שמשנה גישה לכל העניין של גידול ילדים מתוך שמחה ואהבה?
ותודה על כל התגובות!
אני דרך פרסום פה ב'שבי רגע' הצטרפתי לתוכנית של הרב ברייער על חינוך ילדים
העלות לא יקרה ומקבלים המון תוכן על חינוך ילדים + ספר + מפגשי זום לפעמים
הוא גם מאוד בגישה של להעצים את ההורים ואת עבודת ה' שלנו ודרך זה להשפיע לטובה על הילדים
מצטרפת בחום לכללל התגובות שממליצות לצאת מהבית..
הרבה פעמיםם בכיות ונידנודים נובעים משיעמום + עייפות
ברגע שהם בגינה או בכל חברה של ילדים הם פורחים ולא נצמדים אלייך
ואת יכולה לשבת לנוח על הספסל.
אפשר גם להזמין חברים\בני דודים לבית
מגוון תאוירה(אבל מוסיף מריבות 🙂
רעיון שאני הולכת ליישם בחורף-רק למי שמתאים
ליסוע לגימבורי חינמי של קניון.. תחליף לגינה הרטובה..
בהצלחה!!
כל התגובות שרשמו כאן נכונות מאוד,
תרשי לי להוסיף עוד כיוון?
נראה שאת מאוד רוצה להיות ביחד עם הילדים ושיהיה אוירה טובה בכל מחיר,
ומרוב שאת רוצה את נלחצת שזה לא ככה ואז את בעצמך מתחילה להלחץ ולהתאכזב – כי החלום לא מתממש לך, ואז זה עוד יותר משפיעה על האוירה הלא נעימה.
כדאי לך ללמוד לוותר על החלום שלך, להתמקד בלהיות אמא טובה לילדים שלך, ואמא טובה זה אמא מכילה, היא מבינה שהילדים עצבניים ומנדנדים וזה בסדר גמור, מותר להם לבכות ולנדנד.
זה אמא שהיא אחראית על האוירה בבית, ולא נותנת לילד לנהל לה את המצב רוח, אז גם כשהילד עצבני היא רגועה ואחרי עבודה להיות רגועה כשהאמא כבר מורגלת בזה – זה משפיעה על הילדים והם נרגעים הרבה יותר מהר,
אמא טובה זה אמא שעושה מה שטוב לילדים שלה ולא מה שימלא אותה סיפוק, ואם יציאה לגינה תיתן להם יותר – אז תני להם את זה (כל ילד חייב לצאת החוצה – זה צורך בסיסי בהתפתחות, ולא מספיק רק ללכת לגן בבוקר)
אם את רוצה להרגיש אותם את יכולה לחפש משהו שייתן לכולכם את הצרכים (כמו ללכת לשחק איתם עם כדור על הדשא, לנדנד אותם בנדנדות) אבל לא לתת לך מילוי של ביחד על חשבון הצרכים שלהם.
דבי אהבתי מאוד הכיוון של התגובה שלך! למרות שאסייג קצת שאני לא חושבת שצריך רק להכיל אותם, צריך גם הרבה לנתב את הילדים ואז גם להם יותר נעים! כי אם אני יודעת שילד שמשעמם לו יציק לאחים שלו אז אני יעשה השתדלות לתת לו רעיונות לתעסוקה או אם אני יודעת מראש שקשה לילדים לאסוף הרבה משחקים, אז אני יגביל אותם להוציא כל פעם משחק אחד ואחרי שיאספו אותו יוכלו להוציא עוד משחק..
ודווקא שיש לנו סיפוק זה נותן המון כח! אבל מסכימה שצריך לחדד את זה שבאמת המטרה היא להיות אמא הכי טובה בסיטואציה שיש לי כרגע ולא להיות מתוסכלת ומבואסת מזה שהם בוכים וכד'..
וואו, אהבתי את המשפט "אמא טובה זה אמא שעושה מה שטוב לילדים שלה ולא מה שימלא אותה סיפוק"
גזור ושמור!
תקופה לא רציתי להשמיע לילדים שלי סיפורים מקלטות כי רציתי לתת להם את החויה שאני אספר להם, העניין הוא שלא באמת הצלחתי לשבת לספר להם סיפור כל יום… מתישהו הבנתי שאם הילדים שלי נהנים מקלטות זה בסדר גמור וזה עדיין נחשב בילוי משפחתי…
מתחברת גם למה שאמרו כאן להתמקד בהצלחות. כי כל יום הם בוכים קצת, וההצלחה שלי נמדדת בשאלה איך הגבתי לבכי התורן, ובסופו של דבר ילדים לא מקבלים טראומה מקצת בכי. כן מקבלים טראומה אם הבכי גרר תגובה אימפולסיבית…
מה אני אגיד?!
גם אני באותה סירה יחד איתך,ובמצפון הזה של:"אני רוצה להיות אמא טובה/מכילה/סבלנית וכו'".
הגעתי לתובנות מתוך המקום הזה:1.תתמקדי במה שכן הצלחת ופחות במה שתסכל אותך(נכון שהם בכו הרבה אבל הספקתי להכין להם ארוחת ערב מזינה למרות שאני עייפה/שיחקתי איתם באמבטיה/קראנו ספר וכו)
2.אני משתדלת שסיום היום איתם יהיה עם חיוך:קריאת שמע,שיר שהם אוהבים,התחלתי להשמיע להם סיפורים שהיו לי בנגן(ראיתי שיש גם כאן פירסומת על סיפורים,תבדקי)ואותי אישית זה מספק שהם לא נרדמו מתוך בכי או תיסכול(זה מספק גם את המצפון שלי..)
לגבי תעסוקה לילדים:הרבה המליצו על גינה וזה דבר שגם אני ממליצה רק שאצלינו בבית שמים יותר שירים(של ילדים)וזה מעסיק אותם(הם שירים וקופצים ומנסים לרקוד,א"א שלא לצלם אותם) וגם מרגיע אותם(הם תוך כדי מצייירים,מדביקים מדבקות,משחקים וכו')
ברור שיש ימים יותר מאתגרים ויש פחות אבל עיקר ההשתדלות,לא?😊
נהניתי מהתגובות,
רוצה רק להוסיף מנסיוני האישי.
אני במצב די דומה לשלך, ושמתי לב שאם אני מתכננת להספיק דברים בזמן הזה בבית, (כמו להכין לי ולבעלי ארוחה וכדו') זה יוצר תיסכול לי ולהם, אני לא מצליחה לעשות זאת מהר ויעיל ולהם קשה שאני לא איתה ומנסים למשוך צומי בדרך שלילית וכנראה קצת מצליחים 🙁 אז זהו, החלטתי שזה הזמן שאניאיתם, לא טלפונים (ארוכים) לא הכנת אוכל מעבר להכניס לתנור או להעמיד אורז, לא לסדר את הבית. אני משתדלת להזיז את המשימות לזמנים אחרים ולהתרכז בהם, פשוט לשבת איתם על רצפה וכו' זה עובד פלאים… אם לא הספקתי ואין לי ברירה אלא לעשות דברים בבית, אני הופכת את זה לחויה משותפת לי להם, עומדים על הכסא ועוזרים לי להכין את האוכל, או שמסדרים את הבית עם כל מיני דרבונים ושירים. ככה אני איתם וזה מספק להם חויה אבל עדיין אני מספיקה לעשות דברים נוספים.
עוד משהו שכבר אמרו לפני כן, אני עושה אמבטיות ארוכות עם משחקים, זה מרגיע, משחרר, ומעייף אותם כך שישר נרדמים ואני בינתיים נחה על הכסא לידם, ומשתתפת איתם במשחקים בלי צורך לרוץ אחריהם או להתאמץ מידי.
בהצלחה רבה!
הכי חשוב זה תכנון מראש.
תחשבי בערב קודם (או בבוקר בעבודה) מה תעשו היום.
תוכלי להדפיס לבת שלך דפי צביעה, לעבוד איתה עם חומר דמוי פלסטלינה, לאסוף עלי שלכת, להדביק עיתונים…
מה שתרצי.
לא צריך לתכנן שבוע מראש, אבל כן תכנון מוקדם לפני ש"נופלים" לאחרי הצהריים.
תתכני לך מראש פעילות של חצי שעה בערך.
שאר הזמן, יהיה הרבה יותר קל.
הרבה נחת!
חיה את במקום טוב אני אחרי הצהריים נרדמת על הספה וכולם משגעים אותי התינוקת שלי למדה להרים משחק מהריצפה ולדפוק לי עם זה על הראש אז אני מגששת תוך כדי שינה תופסת כביסה שגם הם על הספה מחכים לקיפול ומכסה ת'ראש
בקיצר ששון ושמחה יגון והנחה
אבל אם את שואלת על תעסוקה יש לנו שיחה יומית ארוכה שימי על רמקול עם אבא (הוא בעבודה ויכול לפעמים לדבר איתם)זה מעסיק ונותן לך הרגשה שאת לא לבד בעסק הזה
ומשחק מגנטים הרכבה מאוד מעסיק בגיל הזה כדאי שיהיה לך מלא ואנשים
שיכול להיות שהמליצו לך כבר לא עברתי על כל התגובות
מזדהה איתך מאוד
הילדים שלי גם בגיל הזה
מה שלי מאוד עוזר שהבנתי מה אני (כן אני לא הם) אוהבת ולא אוהבת לעשות איתם.
לדוג אני שונאת להקריא סיפורים מספר אז אני כמעט ולא מספרת, אני כן קונה ספרים כי הבת שלי מאוד אוהבת, ובעלי מקריא לה מידי פעם, אבל כן אוהבת לשחק איתם משחקי דמיון (הקטן סתם צוחק מכל האביזרים אבל הגדולה נהנית מאוד)
אני ראיתי שאם אני מעסיקה אותם בעיסוקים שגם אני אוהבת יש לי יותר סבלנות
כמובן שהם גם משחקים קצת עם עצמם
וגם ארחות ערב ומקלחות אני עושה בין שבא לי ובין שלא בא לי, לא הכל אפשר לבחור. אבל מה שאפשר אני משתדלת שזה יהיה משהו שאני גם אוהבת.
לא אומרת שאין בכיות בצהריים, אבל בד"כ לי יש סבלנות לבכיות שלהם כי אני לא מכריחה את עצמי לעשות דברים שלא כיף לי איתם.
ואם נגמר לי הסבלנות לגדולה אני יכולה להגיד שאני יוצאת למרפסת וכשהיא גומרת לבכות שתבוא להגיד לי מה קרה.
מזדהה איתך חיה ועם כל האמהות ששיתפו כאן.
אני כבר עברתי את שלב הקטנטנים אבל אני זוכרת היטב את העייפות, העומס ולפעמים התסכול…
אז הגדרתי את זה שאני מרגישה כמו בתוך מכונת כביסה, עוברת מענין לענין מהתינוק- לבינונית- לגדול וחוזר חלילה… וזה באמת דורש גם המון כח פיזי!
אז באמת תנסי לדאוג לכוחות שלך, אולי לישון מוקדם/ ארוחה קלה כדי שיהיה לך כח לטפל בהם.
שמעתי סיפור על אמא בימות הצנע שקיבלה אוצר- ביצה, וחשבה איך לחלקה לכל הילדים… בסוף, נכנסה לחדר ואכלה בעצמה את כל הביצה, הילדים דפקו לה " אמא מה את עושה שם?" והיא ענתה להם "אני מכינה לכם אמא!!!" תזכרי שאת דואגת לעצמך- את דואגת גם להם.
לגבי תעסוקה:
אני מצטרפת להמלצה הגורפת על גינה, ראיתי שכתבת שאת רוצה לחוות אותם… זה ממש יכול ללכת ביחד!
לילדים גינה היא חוויה גדולה, פוגשים חברים, מתנסים בפעילות מוטורית מגוונת, מרקמים חדשים ונעימים וכמובן- האויר בחוץ והמרחב משפיעים המון עליהם וגם עלינו…
ילד צריך להרגיש שאמא רואה אותו, וזה יכול להיות בכל מקום. כמה פעמים הם קוראים לנו מהמגלשה/ נדנדה "אמא תראי אותי!" זה סופר לחוות אותם, את ההנאה המתוקה שלהם, החיוכים וצהלות השמחה, ממליצה לך לנסות לחוות איתם את החוויה, ו]שוט להיות שם ולראות אותם.
ובחורף אפשר למצוא ב'שקל' כל מיני יצירות ופרסים שיכולים להעסיק אותם, כדאי להחזיק בבית מלאי של חומרי יצירה פשוטים וזמינים כמו מדבקות טושים, מספריים. ילדה בת שלוש יכולה למצוא בהם ענין רב.
נקודה נוספת שיכולה להרגיע את הרוחות: מגע, הרבה מגע, לשבת על הספה ולהזמין את הילדה לשבת עלייך… (אחרי שאת התאוששת קצת…) אם היא אוהבת אפשר חיבוק חזק וארוך, מרגיע מאד פיזית וגם רגשית.
כדאי גם לדבר עם הילדה על מה שעובר עליה, פשוט לתת שם למה שהיא מרגישה: עבר עלייך יום ארוך בגן… לתאר קצת מה עשתה בגן, ועכשיו את עייפה… מותר לך להיות עייפה! גם אני עייפה לפעמים.. בואי נחשוב מה יעזור לך עכשיו, אולי מוצץ? אולי בקבוק שוקו/ שמיכי/ דובי אהוב…" אם את תהיי רגועה, ותשדרי שהכל בסדר, היא תרגע בעזרת ד' ועל הדרך את מלמדת אותה כלי חשוב לחיים לזהות מה היא מרגישה ולעזור לעצמה.
המון כח! ובהצלחה!