לאחותי מהמרכז…

אחותי מהמרכז,

לא באה לקטר.

רק רציתי לספר,

לשתף אותך כי כולנו אחיות.

אז נכון שקצת היה קשה לך לנחות,

לשגרה של אחרי החגים,

ונכון שהמרוץ והיומיום הוא מטורף,

ושאת מתגעגעת (אולי) לזמן איכות עם הילדים,

אבל אנחנו,

תושבי הצפון,

אלו שראש העיר שלהם עדיין פוחד לקחת אחריות,

אנחנו עדיין בחופש,

קרי, שגרת קורונה.

זוכרת אותה? מפעם פעם פעם??

אז ככה אנחנו ,

מאמצע חודש אלול יש אצלנו את כל הדברים ההם שהספקת לשכוח –

למידה מרחוק – וכמה שזה מתוק שבת שלוש וחצי מתהלכת עם הפלאפון שלי בסלון וצועקת לי "אמא הגננת אמרה ששמים נעלי בד".

"איסור יציאה" – כלומר לא ממש אסור, אבל אם את  מהאמיצות האלה שלוקחות סיכון, לא להספיק ב-10 שניות להצליח לרוץ עם 4 קטנטנים למקלט הלא קרוב, ולא מפחדת שמה שקרה בגן הציבורי במג'דל שמס יקרה על הגן הציבורי שלך, אם את מאלה אז את את יכולה לצאת, אם אין בנוסף גם חורף, ואם לא, את צריכה להכין המווווווון רעיונות לאלף שעות של תעסוקה.

ולמרות שכבר עשינו מלא יצירות,

והסכמתי בלורדים ופנדה שמרחו את הקירות,

ונתתי להכין צמידים מגומיות גם לקטנים,

והרמתי מהרצפה אח"כ איזה 120,

ונתתי סקוץ' וקצף לקרצף את האמבטיה,

ונכנס לפה ולעיניים,

ואפילו הברקתי תרתי משמע – שאת הרצפה המטונפת,

נשטוף בצוותא עם בני השנתיים,

(בסוף אבא שלהם בא ושטף אחרי כולם).

ולמרות שהכנתי מלא ארוחות,

שבשביל להכין אותם נעזרתי בעשרות עוגיות ואיגלואים ובייגלה וכל משו אכיל שאפשר להתעסק איתו כמה שיותר זמן ושצריך לטאטא אותו אח"כ מככככל הבית,

למרות זאת הם נשארו רעבים, 

ומשועממים להחריד,

ורק קירות הבית (וריצפתו) יוכלו להעיד (אולי עדיף שלא), 

מה עושה השיעמום לחבורה של שלושה דרדקים, 

ולאמא שלהם.

שאם ישמרו לי הקירות אמונים,

הם יספרו לכם רק על הקשקושים וההשפרצות,

ולא על הצרחות והאוקטבות להן הם היו עדים,

אבל תובנה אחת עלתה לי מהימים האלו –

כולן צועקות…

כולן מתפללות שהשכנה מעבר לדלת לא תשמע,

וכמו שכל הילדים אלופים בלעשות שטויות מוציאות מהדעת,

ככה כל האמהות מגיעות לרגע הזה שיוצאת מהן צרחה חסרת דעת,

וכולן מרגישות רע אחרי זה, כל כך רע שלפעמים הן מציצות בקוקר לבדוק…

או ממשיכות בטון חביב "בואו נראה מי מקשיב לאמא יפה"??

כזה שגורם לחבורת הפראים לבדוק מה החזיר לאמא שלהם את השפיות..

טוב, 

אולי את אמא מהחלל, אז תדלגי על התיאור,

אבל אם הזדהית איתי,

את וודאי תוכלי להבין את השמחה פורצת הגבולות,

שגרמה לי לשבת ולכתוב לך,

מחר התאומים שלי משובצים בקפסולה (זוכרת?),

גם מחר וגם מחרתיים!!!

יומיים שלמים! 

מ-8 עד 3 (כאילו שבין 3 ל-4 חיזבאללה עדכן אותם שהוא עומד לתקוף).

ואני בטוח (לא) אספיק לעשות את רשימת המטלות שאנחנו דוחים כבר חודש וחצי,

כי אחרי הכל, 

בבית נשארת אחות גדולה ומשועממת,

ואיך שכחנו,

גם אח תינוק בן חודשיים,

בעצם רגע,

ממחר אני סוף סוף יוצאת לחופשת לידה!