שקט
אמא אחת רוצה שקט עכשיו
אמא אחת רוצה שקט באוזניים
כמו מישהו צמא למים
כמו מצביא אחרי מלחמה
כמו אישה אחרי מהומה
שבוקעת מביתה
מוזיקת חצות
בבוקסת אימתנים
בזמנים
של בין הזמנים
אמא אחת רוצה שקט
כמו אישה שחוותה אתמול
כל כך הרבה חוסר אונים
אחרי טיול שלא כל כך הצליח
אחרי שהבינה
ששום דבר לא עומד להסתיים
הכוונות הטובות
התסכולים
האכזבות
המריבות
עד שהיא תפסה יוזמה
והשכיבה
את עצמה.
ובחלומה —
אי.
ובו היא.
ושם
רק חול
דקלים
וים.
והיא
עצמה שם
בגפה
רק שלא יגידו לה חוצפה…
ושקט
ועוד שקט
ודממה.
והנה
הבוקר הזה
החלום קם.
היא התעוררה מוקדם
לפני כולם.
הוי, כמה
הדממה נעימה באוזניים
כמו מים לצמא
כמו קפה בלי אורחים
לאמא אחת סחוטה
שרוצה להיות לבד טיפה.
זכותה!
מתפללת כאן הבוקר בדמעות
שלא ישכימו קום
שלא ישמעו את הקומקום
שפעם אחת יבינו כולם
שאמא אחת
לא יכולה להחזיק את כל היקום.
שהיא רק בן אדם.
שמותר לה לפעמים
לא לספוג את כל התסכולים
להיות בעצמה מתוסכלת
מבולבלת
לא החלטית
עייפה
להירדם על הספה.
כן, זה חשוב לי
שהם ידעו כולם —
שגם אמא
צריכה שקט לעצמה.
ושלווה.
זמן לשמוע את פעימות הלב.
זמן למחשבה.
אמא אחת הולכת בבית
בצעדי חתול.
לא מבינה את עצמה.
מה?
הרי היא כל כך אוהבת את כולם
עם כל הנשמה.
אבל הבוקר הזה
היא מקשיבה קצת
לאמא הזאת
ששותה עכשיו קפה
עם עצמה
בדממה
מתוקה
מבורכת
כמו בחוף בלי מציל.
ומבקשת
רק ממעל —
לא מהילדים
ובטח לא מהבעל —
עוד דקה אחת של שקט
שהיא כל כך צריכה.
ועוד שעות רבות
וגם ימים
של כוח ושמחה.
מתפללת
שתוכל כבר
עוד רגע קט
לשוב לעצמה.
להיות מציל על חוף.
להיות סוכה.
להיות שוב אמא עסוקה.
אוהבת בלי סוף.
© ציפי אלבוים
יאאא
איזה יופי!