לאט לאט אני אוספת שמות מגבשת אותם לכיתה וירטואלית.
למה וירטואלית את שואלת?
ככה,
כי לא יצא מזה כלום.
בהתחלה אני אופטימית:
אמא ראשונה מדברת איתי מספרת על כיתה שנפתחה בביה"ס היסודי, איך היא רבה עם משרד החינוך, העירייה, והחינוך העצמאי, איך עמדה לצוות על הראש, הכניסה מטפלות פרא רפואיות, נדנדה למנהלת על השילוב…
"נו, וזה הצליח? " אני שואלת.
"כן, מאוד" היא עונה "הבת שלי התקדמה מאוד, המפקחת של החינוך העצמאי בטוחה שהכל בזכותה אפילו שאני נתתי לה את כל הרעיונות וכמעט הכרחתי אותה לבצע".
"אז אולי אם יש לך ניסיון כבר, תעזרי לי" אני מבקשת.
"מה פתאום?!" היא נבהלת, "שום סיכוי, בכיתה ו' העברתי אותה לכיתה רגילה, והיא תלך לסמינר רגיל!" היא מצהירה.
"את לא מפחדת שהיא תאבד בגודל הזה? 54 בנות בכיתה".
"היא תסתדר" אני שומעת את ההתקשחות בקולה, כל האחיות שלה למדו בסמינר הזה, וגם היא תלמד שם"
אני מנסה להיות קצת יותר נחמדה –
"עכשיו בלימודים היא מסתדרת"? היא קצת מגמגמת את התשובה:
"פחות או יותר, אני עוזרת לה אחרי צהרים, קשה לה בחשבון, גם באנגלית, גם הקצב……"
אני מבינה שהבת שלה יותר חלשה משירה בלימודים.
"אז למה לא השארת אותה בכיתה קטנה?" אני מנסה להבין.
"כי די, כי היה מספיק כבר, היא כבר יכולה להיות איכשהו בכיתה רגילה, אז חבל לי על השם שלה" התשובה שלה נשגבת מבינתי לא מצליחה להבין איך אמא יכולה להיות כזו 'בולדוזר' ולארגן כיתה מאפס, אבל להישבר באמצע הדרך מ"המה יגידו"….
אנחנו ממשיכות לדבר ואני מקבלת נתון מדהים:
יש כזה דבר "חוק שילוב והכלה" כלומר משרד החינוך יכול להכריח סמינר לקבל ילדה עם כל קושי כמעט (למעט רמה לימודית נמוכה באופן קיצוני שהסמינר מוכיח שהיא אינה מתאימה).
כל השאלה היא איזה סמינר…
אז אם יש לה אחיות גדולות, באופן אוטומטי, היא משויכת לסמינר שאחיותיה לומדות בו.
גם אם הסמינר לא שש על הרעיון, או מכריז ש"אין לו כלים".
מבחינת משרד החינוך זה לא מעניין, יש "חוק כלים שלובים".
כך גם עונה לי אמא נוספת, שהבת שלה אובחנה כבר בגן חובה, ומשיחה פשוטה אני מבינה שהיא ברמה הרבה יותר נמוכה משירה, אבל יש לה אחיות…
אני הופכת את העולם, מנסה להבין, מדברת עם האחראית בעירייה:
"אנחנו ניתן לך שעות, וסייעת צמודה לכל סמינר שתלכי אבל בגלל ששירה היא הבת הגדולה שלך אנחנו לא יכולים ללחוץ על אף סמינר".
היא מנמיכה את הקול וממשיכה להסביר לי:
"בסוף, אם היא תישאר בחוץ, העירייה ומשרד החינוך ידחפו אותה לאיזה סמינר, כל השאלה לאיזה סמינר…."
כן, אני מבינה לבד, לא מדובר על סמינר סוג ב' אלא על סמינר סוג ח'.
"אז זאת הבעיה שלי?" אני ששואלת, "ששירה היא הבת הגדולה?"
"למרבה האבסורד – כן."
זאת התשובה.
אבל האכזבה הכי גדולה היתה מטלפון נוסף.
אמא גיבורה, ל – 2 בנות.
"את הגדולה שלחתי לכיתת תקשורת, בסמינר גדול ומוכר, ישבתי אתם מראש סיכמנו דברים. דובר על שילוב בכיתה רגילה, הם סיפרו על רמת לימודים גבוהה, על תרפיסטית באומנות שעובדת אתם פעם בשבוע, על תכנייה עשירה ומערך חוגים…
שטיבלאך, אין הגדרה אחרת.
תרפיה באומנות התגלתה כמו ערכות יצירה מוכנות ולאו דווקא ברמה גבוהה, השיעורים התנהלו ברמה בינונית ומטה, אין פיקוח ואין למי לפנות. גם כשניסיתי לקבוע פגישה ולדבר, לא בדיוק הצלחתי. את השנייה שלחתי כבר לסמינר רגיל".
"אנחנו חסידים" היא מסבירה לי את ההחלטה "עם קצת לחץ הצלחתי להכניס את הבת שלי לסמינר של החסידות. נכון, היא לא מקבלת שם שום עזרה ושום טיפול, לבד אני לוקחת אותה לאנשי מקצוע ומשלמת על מורות פרטיות אבל לפחות היא חלק, היא שייכת".
"טוב" אני מסבירה לבעלי.
"כיתה לא נראה לי שנצליח לגבש, אז יש לך שתי אפשרויות:
או שתייצר לשירה אחות גדולה ומוצלחת בסמינר טוב, או שנצטרף לאיזו חסידות והיא תיכנס ל"מוייסדס" כלומר לסמינר של החסידות.
אז תבחר חסידות עם סמינר טוב", אני מנסה להתבדח, כי זו לא בדיחה.
זו מציאות עצובה,
מאוד.
לתגובות, בתיה: [email protected]
רחל-
מילים מדויקות……………..
כמעט כתבתי טקסט דומה
אבל ראיתי שהתנסחת עבורי לא רע.
ופניה אישית לאתי: אני מאמינה שאת אישה בעלת מידות,
וכן נשמע שאת מעוניינת ממש בחופשים וחצאי ימים.
יש לי כמה משרות הוראה פנויות עבורך, יקבלו אותך גם בלי תואר או בכיר….
האמת היא שלא רציתי לתפוס טרמפ על בתיה לצורך הדיון הזה.
שבי, אולי תפתחי במה נפרדת, לדיון המאד טעון הזה.
רק אומר, שכבר עברתי את הגיל.
ושמצד אחד יש לי את הלוקסוס להיות אמא וחמות למורות ולמתכנתות מדהימות
וגם להיות אם למתבגרות סמינריסטיות כשאני כבר בעמדת גיל אחרת, בואי נאמר, שהמחנכות והמורות של בנותי הן בנות גילי.
ולכן אשוב ואומר, שיש לי ציפיה ממורות ומחנכות בסמינר, להיות מורמות מעם, הרי לכן הן הסמל והדוגמא בעיני עצמן של בנותינו, מעט לפני שהן מקימות את ביתן הפרטי.
כן, יש לי ציפיה שמורה במינר לא תטיח בבנות הבטחה שלא תמחל להן לעולמי עולמים, למשל, לא תקיים בהידור "מלבין פני חברו ברבים", וכן הלאה. ולדוגמה שכבר נתתי שנוגעת לבתיה, לא תגיד לתלמידתה שהתנהגה בהתנהגות – אספרגר – אם את לא מבינה איך להתנהג למה את פה ולא בסמינר לבנות כמוך. [חברות, זה ציטוט מדויק.]
ומצפה שלא תספרנה לי אחר כך, שזה בגלל שאתן לא מתוגמלות כספית.
ועדיין אני מצפה, שלא תאיימנה עלינו בענין הבנות הלא טובות שהולכות להוראה ולגננות. כי על זה, כאם שמשיאה ילדים, יש לי דברים לומר שאינם קשורים לפה.
רבקי יקרה!
נשמע שאת מורה….. אני טועה:)
גם אני עובדת משרד
מאוד והבת את המשרה שלי אבל עובדת קשה!!
כן, גם בערבי חג וגם בחופש הגדול וגם בכל שאר הזמנים שלמצוא סידור לילדים זה כמעט בלתי אפשרי!!!
לכל עבודה יש מעלות וחסרונות!!! דברים קשים יותר ופחות
בעבודה שלי זה השעות המאוחרות והעבודה שלא מסונכרנת עם ימי החופש של עובדי ההוראה
בעבודת הוראה אחד המקומות המאתגרים זה העובדה שמדובר בנשמות
ואין את הפריוולגיה לטעות!!
כן, טעות יכולה להיות דורות!!
הטעות שלי זה תקלה במחשב
הטעות שלך זה נפש של ילד
זה חלק מהעבודה שבחרת!!!
על כך את מקבלת תשלום!!! על הילדה החלקה וגם על הילדה המאתגרת יותר!!!!!!!
רוצה לחדד:
אחרי כל מה שכתבתי, ולפני הכל:
בתיה, את אמא מדהימה!
אין ספק שאת מכירה את שירה הכי טוב, בטח יותר טוב מכולנו,
ואת רוצה בשבילה את הכי טוב שיש!!!
אני מתפללת עליך, ששירה תתקבל לסמינר שאתם רוצים בשבילה,
ותרגישו שזה טוב ומתוק!!!
(ד' שומע גם תפילה בשם בדוי, נכון? אני מתפללת על שירה בת בתיה…)
כל מה שכתבתי- לא קשור אליך מבחינתי,
רציתי להאיר צד נוסף של הדברים- ואני כותבת גם לעצמי…
שבוע טוב ובשורות טובות!
כתבת מקסים!!
הנושא שנלעס כל שנה לפני החופש עולה שוב..ושוב..!!
מי שחושבת שמקצוע ההוראה מתגמל..בבקשה יש לי כמה הצעות עבורך..
כל-כך הרבה מדברים היום על הדור החצוף והלאממושמע..חשבתם פעם מה עובר על מורה\רבה שמתמודד בכל שנה מידי יום לפחות עם חמש מקרים של הפרעות התנהגות..ועוד שלוש תקשורת ועוד עשר עם בעיות רגשיות…ואני כותבת מתוך המערכת.אני גם מחנכת וגם מטפלת רגשית…להיות מורה היום..זה מתסכל!!!!!!!זה מעיייףףף!!!! זה מעמיס!!!!!
מי מדבר על תגמול.. מילה אי אפשר לומר לילדים היום..כי ההורים קופצים עליך…הילדים עשויים חמאה..וכן גם בציבור שלנו יש את החמוד הזה בן עשר שמצפצף לך שאם תדברי אלי ככה אמא שלי תפנה למפקחת…עבודתהחינוך.שוחקת!!!
ואל תגידי לי שהשכר שלי הוא לעולם הבא. כי השכירות המשכנתא הבגדים והאוכל הם בעולם הזה בינתים..🤪🤪
מי שדברה שמשלמים על ילדה טובה וילדה מאתגרת אז כנראה התכוונת לעולם האמת
שרק שם כל עובדי החינוך יכבלו באמת את מה שמגיע להם.
אם יש איזו ממנהלת לנמצאת כאן אז שתדע שאם יש לך מורה שמבקשת חופש כדי לנוח כנראה היא צריכה את זה וכמה שתתני לה יותר בשמחה היא תחזור עם כוחות מחודשים יותר
זה נורא שבהוראה עושים פרצוף על כל יום חופש
לא קשור לעניין אבל עבדתי במעון שלא נתנו לי לקחת חופש לא למחלה ולא לחתונה של גיסה ולא לשבת משפחתית
זה היה סיוט היתי צריכה לאסוף את כל הכח שנישאר כדי להיות מטפלת לתינוקות שלא טעמו טעם חטא
ועם המחלה?
קבע לי שאשאר בבית וענה למנהלת שהוא נעל אותי בבית והוא לא מוכן שאעבוד כשאני חולה
היא כעסה נורא אך יש גבול
אם עובדת היטק קמה על רגל שמאל אם תיקתקה במחשב בעצבים לא קרה כלום
אך על נשמות זה נורא אז בואו נעריך ונודה ניתן את הכח לאיש החינוך
למען הדורות הבאים ולא נדרוש מימנו להיות מלאך (הרי גם אנחנו טועים בואו לא נגזים)