קודם כל, תודה על התגובות החמות בפוסט הקודם, נותן המון כח!
והנה עוד שיתוף קצר שלי : )
ככה זה התחיל,
ככה הרגשתי כשהכל התחיל.
כשפתאום באמצע החיים השלווים התמוטטתי.
היום ההוא.
היום האפל ההוא.
משהו נשבר בו.
הלב שצעד על קצות הבהונות התעורר פתאום בזעקה.
הנפש הדוממת ששכנה שנים בשקט מוחלט, הרימה ראש ושאגה.
הכל סער בתוכה,
כמו עצים ביער בעת רוח אימתנית, שנחבטים זה בזה ומשירים עליהם.
גם היא השירה מעליה את שארית שפיותה,
הכל רגש בתוכה, התערבל בכאוס גובר.
ומעמקי התוהו התפרץ לו צחוק עז ומתגלגל.
יבבות חנוקות שמתפתלות בצחוק האומלל הזה.
והצחוק בכי הזה זעק למרחקים. עלה לשמיים.
כמו קריאה לעזרה שאבדה בחלל.
ככה זה התחיל.
כך החל הסדק.
אני מצטמררת.
קשה להיזכר בזה.
חלקים מחיי שפשוט התאיידו.
הביקור אצל הפסיכי למשל.
האבחנה הנוראה.
האשפוז.
אני נושמת עמוק.
יודעת היום,
זו היתה תחילתה של אי שפיות.
ומאז הסדק הזה ממשיך להדהד בי…
ואימתי יבוא היום הזה
ודבק זהוב ייזל בין שברי,
ויהפוך אותי,
לכלי יחודי. מלא ביופי.
יופי שנוצר מסדקים?
בשבועות הקרובים נעלה פה עוד שיתופים של הדס היקרה.
מוזמנות להגיב, לחבק, וגם לשאול, הדס תענה בשמחה.
ואווו
הדס את פשוט גיבורה!
אין הרבה כאלו
בזכות נשים שכמוך ממשיך הדור הבא חזק ויציב!
אני אישית חושבת שהתאור לא מפחיד וגורם להסתכלות נכונה ורחבה
הרבה הצלחות לכולן!
הדס יקרה את כותבת מדהים. מרגשת אותי עד דמעות.
תודה על החלון שאת פותחת להבין את הניסיון הזה. יש לי נפש שקרובה אלי מאד וגם מתמודדת ואת עוזרת לי להבין אותה.
הדס מדהימה!
מעריצה שלך ושל כל המתמודדות כמוך
אני דווקא תומכת בצורה שבה את משתפת ומעלה למודעות של כולנו,
גם לי יש קרובת משפחה שמתמודדת, והאמת שלא כל כך יודעת איך צריך להתייחס וכמה מעוניינים לדבר על זה או להתעלם מה באמת היא רוצה
אשמח שתתייחסי גם לזה….
למתמודדת היקרה!
כשאמרת שהגעת לחוסר איזון- ניסית אח"כ שוב לעשות בדיקת תדרים?
לכאורה הטיפול בוויטמינים צריך להיות תמידי- כמו הכדורים,
וגם מותאם תמידי
(ז"א אחת לשנה לפחות לעשות בדיקה ולאזן מה שצריך)
אני לא סתם שואלת,
זו אני שכתבתי על הקרוב שקם לתחיה,
ואני רוצה לדעת אם ח"ו תהיה שוב נפילה- האם לפנות למאבחן תדרים,
או שנאלץ לפנות לפסיכיאטר…
תודה רבה!
חשוב לציין שחוץ מהטיפול הפיזי- ברור שיש גם צורך בטיפול רגשי ונפשי.
מקווה שלא הסתפקתם בויטמינים… זה אמור להיות גם וגם.
ברור לי שטיפול רגשי ונפשי יכול להועיל,
רק שקשה לשכנע אדם שמבחינתו רק "חווה וירוס קשה" ללכת לטיפול.
אבל פה אני קצת בתהיה,
כי הוא באמת הגיע למצב של תת-תזונה פיזי
ועל פניו נראה שחזר לעצמו.
כמובן, אנחנו עם "יד על הדופק" כל הזמן…
הדס היקרה,
בכתיבה המדהימה שלך, את נותנת במה לכל כך הרבה אנשים סובלים.
עצם הידיעה שיש מי ששומע את הקול השותק-הזועק הזה ואפילו נותן לזה במה- יכולה להציל נפשות.
העלאת הנושא למודעות כל כך חשובה, אל תוותרי על זה גם אם יש אנשים שקשה להם לעמוד מול האמת הכואבת הזו (וגם זה מובן, המציאות לפעמים באמת כואבת…).
אבל האמת שבעיקר רציתי להגיב (בשונה ממנהגי) כי חשוב לי לומר לך משהו בכנות…
גם עכשיו כשאת עדיין מלאה בסדקים והדבק הזהוב עדיין לא נזל, את לגמרי כלי יחודי. מלא ביופי.
התהליך הזה שאת עוברת, גם החלק של השבר, וגם החלק של הריפוי- זה רק כדי לשדרג את הכלי המדהים שאת כבר…
הדס הפתיחות שלך מעוררת קנאה
אפשר לשאול אם היה משהו שקדם לזה? או שככה זה התחיל?..
את ענקית
גיבורה אחת
אצלי זה קרה בבום,
הלידה,התקופה שלפניה ואחריה היוו טריגר.
אבל היום כשאני מסתכלת אחורה ומודעת לסימפטומים,אני יודעת שהם היו, לפחות חלקם, גם בעבר.
באופן כללי,משבר כזה קורה בשלבים,מתפתח לאט לאט,
ואפשר למנוע או לפחות למזער אותו.
הבקשה שלי,שימו לב לאלו שסביבכם.
לפעמים מספיקה עירנות של מישהו קרוב למנוע את הקריסה המוחלטת.
המשחק פה הוא מודעות.כשיהיה לנו איזושהיא מודעות לנושא,
נוכל לסייע לאלו סביבנו,נמנע את הצורך בהסתרה ובסודיות הכל כך קשה הזו,
ונעזור גם לעצמנו,כי בסופו של דבר כולנו חיים על רצף כלשהוא.
לכולנו יש פחדים קטנים בלב,לכולנו יש ימי דיכאון,
כולנו נמצאים על הרצף,כמובן במיקום שונה.
אך כולנו מוצאות את עצמנו מדי פעם בהתמודדות,בנסיון,שאפשר לקרוא לזה "רגשי"או"נפשי" והמודעות תסייע קודם כל לנו,להבין את עצמנו.לחיות נכון ובריא.
בס"ד
הדס, בת מלך יקרה🫅ואהובה❣️❣️❣️
את בת מלך באמת, הבת של בורא העולם הקב"ה (כולנו בני מלאכים)❣️
הוא האבא שלנו שעושה רק טוב, טוב מאד ❣️🙏❣️ למרות שאנחנו לא תמיד רואים/מרגישים את זה ולפעמים 😔😥 אפילו נראה לנו (חלילה כהתעללות) כאילו מסתיר פניו מאיתנו 😥 אך לא כן הדבר!!
הוא איתנו תמיד !! רוצה את הכי טוב עבורנו! אבל לפעמים כדי לבנות/ לתקן ולהעצים את הקיים, את הנפש שלנו (את המציאות שלנו) צריך לעשות " ניתוח כואב" כואב מאד שאחריו תקופת החלמה לא פשוטה כדי להתרפא ולבנות מהתחלה
משהו הרבה יותר טוב ויותר נכון עבורנו❣️
בתהליך הזה חוץ מהסבל הנורא, הגופני והנפשי שאנחנו חווים יש לנו חלק מאד גדול, בלעדיו, הניתוח לא יצליח!!!
צריכים לתת מקום לכול הרגשות , הכול אמת ולגיטימי וחשוב מאד !! ואסור להתעלם מהם להסתכל להם בפנים, לקבל אותם )ברגע זה הם חלק מאיתנו!!
ולשחרר אותם באהבה, לא להילחם בהם !! ומכאן ניתן לבנות יחד עם הקב"ה שנמצא איתנו בכול התהליך שאנחנו עוברים !!! זה מאיתו ייתברך וזה לטובתנו❣️
והוא, רוצה שנצמח ונעזור גם לאחרים,
שנזכה להיות שליחים טובים !!!
את הדס היקרה והאהובה ❣️ את עושה
את אשר מוטל עלייך, את עוזרת בריפוי שלך (ע"י השירים הנפלאים שבהם את מתארת את מה שאת מרגישה) וגם עוזרת לאחרים שליחה טובה לכול עם ישראל ❤️
אוהבת אותך מאד הדס היקרה, בת מלך מלכי המלכים הקב"ה.
את/ אנחנו/ וכול עם ישראל וכול העולם כולו, לא לבד❣️❣️❣️❣️ אין עוד מלבדו❣️❣️❣️
בהצלחה הדס היקרה❣️ ותזכי/תמשיכי להיות שליחה טובה ותזכי להנות מהאור🙏🙏🙏
להדס היקרה! אני שמחה שנתנו לך במה לכתוב ואני מאמינה שזה מעט מן המעט מה שכתבת.
מה שכן כאחת שמכירה את ההתמודדות מקרוב.. חושבת שיש פה מקום לא רק לכתיבת שירה אלא ממש לכתוב את כל הרגשות שעולים ומהי המחשבה הבאה אחרי הייאוש. אחרי ההרגשה שזהו אין לי יותר למה לקום.. מהי המחשבה שעוזרת לקום?? (שואלת בכנות) ולמה ולמה?
שואלת מתוך הבנה וכאב גדול.
באיחור גדול נחשפת לטור הזה. אני רק בטור השני וכבר מרגישה כמה זה חזק ומטלטל.
שאלה – כתבת כך התחיל הסדק…. תחילתה של אי שפיות.
זה נשמע שכך התחיל ואז נהיה קשה יותר. האם זה היה ניתן למניעה בשלבים יותר מוקדמים או אפילו בשלב הזה שלא ידרדר, או שהיה חייב להיפרץ הסכר באיזשהו שלב?
אשמח אם תוכלי לענות לי. תודה
היי הדס, כמה שאני מבינה אותך אין לך מושג במיוחד בציבור החרדי שהכל מוסתר ולא נעים, והכל צריך להראות מושלם והכל מתקתק ילדים נולדים בזה אחר זה… אייי כמה שזה כואב הדס אני יודעת שזה כואב ואת בטרוניה, גם אני איתך אני מתמודדת עם פוסט טראומה מורכבת וקשה שכוללת כדורים שמשתיקים הרבה פעמים את הכאב גם לי יש שתיי ילדים ומאוד רוצה עוד אבל רוצה גם עם הילדים עוד סבלנות. ורוך ורוגע ואמא כמו כולם שיושבות בגינה… אז מה אומר לך יקרה שלי שברוך השם היום יש מודעות ויש עזרה והכי חשוב שיש לך את עצמך ואת בורא העולם שהוא הביא לנו את זה במדיוק. אוהבת מאוד