נושא לא נעים ולא נעים לדבר, אבל מטריד.
בערך בגיל 4 לאחר שהיה גמול החל פתאום לא בדיוק לשלוט ביציאות. רופא גסטרו אמר לשנות תזונה לאחר בדיקות, אבל ללא שינוי כבר תקופה ארוכה. נראה יותר שלא רוצה-מתאפק וכו. יכול להתיישב על הרצפה ולהעדיף לא ללכת לשירותים.
אין חשש לחוויות לא חיוביות וכד'.
יש פיתרון? מבצעים כבר ניסינו, אנחנו באמצע ולא עוזר…
תודה רבה
היה לי בן שעד כיתה ד‘ עוד סבל מזה. במקביל עקב קושי לימודי עשינו לו אבחון דידקטי שהמליץ על קלינאית תקשורת לחיזוק יכולת ההבעה (לא קשור משום כיוון להצטאות…). הלכתי איתו פעם בשבוע לקלינאית במשך תקופה ופתאום שמנו לב שבעית ההצטאות חלפה. מזה הסקנו שזה באמת היה רגשי. (ללכת עם אמא פעם בשבוע לכל מקום שלא יהיה מסדר הרבה ברגש…).
תנסי, בטוח לא יזיק 🙂
הלכתי איתו גם פעמיים למטפלת בשלושת הממדים.
מה באמת עזר בסוף, רק ד‘ יודע.
אבל באמת שהכי חשוב לשדר עניניות (מה שלא כ”כ הצלחתי, זה היה קשה!!)
בקשר לשירותים, הרגלנו אותו שבאופן קבוע לפני המקלחת, מתיישב בשרותים.
הרבה כח ושיעבור במהרה
מצטרפת
ילד בן 4 שמתחילת הגמילה לא זרם טוב עניין הצואה
כשיש יציאות הוא פשוט לא ילך לשירותים, יעצור את עצמו והתוצאה…
אם אני שמה לב שהוא במצב הזה ואקח אותו לשירותים הוא יעשה בשירותים בד"כ
אין לו עצירות.
וממה שבררתי אין טיפול ריגשי לילדים בגיל 4
מה אפשר לעשות?
ריפוי בעיסוק קשור? יכול לעזור?
ממליצה לך להתייעץ עם גב' תחיה פוזן מעזר מציון
מצטרפת לשאלה.
ילדה בת 4 , שסבלה רבות מעצירות בעבר, כיום לוקחת קבוע נורמלקס.
היא לגמרי שולטת ביציאות – אבל אך ורק מסכימה בטיטול. היא התרגלה להתפנות בעמידה, תוצאה מההתאמצות של העצירות, וכיום כשאני מושיבה אותה על האסלה – היא כולה מכווצת ולא מסוגלת לשחרר.
היא מתחננת שאני אשים לה טיטול כי היא צריכה דחוף..
מה אומרות?