נושא לא נעים ולא נעים לדבר, אבל מטריד.
בערך בגיל 4 לאחר שהיה גמול החל פתאום לא בדיוק לשלוט ביציאות. רופא גסטרו אמר לשנות תזונה לאחר בדיקות, אבל ללא שינוי כבר תקופה ארוכה. נראה יותר שלא רוצה-מתאפק וכו. יכול להתיישב על הרצפה ולהעדיף לא ללכת לשירותים.
אין חשש לחוויות לא חיוביות וכד'.
יש פיתרון? מבצעים כבר ניסינו, אנחנו באמצע ולא עוזר…
תודה רבה
רק מגיבה על זה:
"אין חשש לחוויות לא חיוביות וכד'."
מאיפה את כל כך בטוחה?
לפעמים זה צעקה פנימית של הגוף שחווה משהו שהילד לא יכול לדבר עליו.
לא יודעת לעזור לך מקצועית ,אבל כן חושבת שכדאי להתיעץ עם אנשי מקצוע שבתחום.
מה שבטוח שזו תקופה מאתגרת ולא נעימה(בלשון המעטה…) וצריך לזכור שדברים חולפים בעז"ה ולכן חשוב מאוד לתת את הדעת על איך תעברו את התקופה המאתגרת. כי הנפש של הילד קולטת וזה יכול להיות כמשהו משמעותי שייצרב לו לכאן או לכאן. או החוסר נעימות שלכם מהסיטואציה,הריח,הנקיון(ואני כותבת בעדינות…) או הבנה שזו תקופה וזה לא בכוונה וודאי שהוא לא הופך להיות " הילד הרע",המלוכלך וכו'.
קל לדבר מבחוץ אבל גיבור מי שנמצא בפנים!
הרבה נחת ותשתפי בתובנות אם יש לך.
ממליצה להתייעץ עם מנתחת התנהגות המלווה גמילות
הילד שלי גם נגמל בגיל מאוחר יחסית (סופית בגיל 4) אני חושבת שזה לא כל כך מבהיל כמו שזה נשמע לפעמים זה קשור לוויסות חושי וריפוי בעיסוק או פיזיותרפיה פותרים את הבעיה ולפעמים זה רגשי
וכן גם אצלי היה תקופה שהיה יותר גמול ואז חזר לפספס
את באמת אמא מסורה שמטפלת בבעיה
אז נשאר רק לשדר רוגע ושבעזרת ד' יהיה בסדר
מנסיון שלנו,
עם הילד היה גמול לגמרי והתחיל ללכלך, זה רגשי כמעט בוודאות. לנו עזר מאוד לקחת את הילד לטיפול רגשי אצל מומחית (יכולה לתת לך המלצה חמה חמה מבני ברק). השקענו הון בשביל זה כי היא פרטית.
חוץ מזה התחלנו ללכת להדרכת הורים דרך הקופ"ח. ואני יכולה לומר לך שבחסד ה' ממצב של כמה פעמים ביום לפעמים, למצב שאין כלום. לקח כ4 חודשים..
זה תהליך. לרוב סביב ענייני שליטה עצמית או קושח בקבלת סמכות. והטיפול יביא לך רוגע הביתה וילד פורח בהרבה תחומים. לי זה ממש שינה את האימהות לטובה.
בנתיים אל תעשה:
-ילד לא מלכלך בכוונה. כמה שזה מעצבן, זו תגובה רגשית לא מודעת. נכון שהוא בוגר לגילו, חכם ונבון ומה הסיפור שלך?? זה לא מודע. לא בכוונה. הוא לא עושה לך דווקא.
לא לצעוק או לומר מילים מעליבות על הריח וכו.. להגיב הכי ניטרלי שיש. להתאמן על משפטים נטרלים כמו: אני רואה שהתלכלכת/ תאור המצב היבש. קח את הבגדים לכביסה ותנקה במגבונים.
בלי עודף צומי או כעס. ככה זה פוחת ולא צובר תאוצה.
–
אשמח לקבל פרטים של המטפלת. אנחנו גם בסיפור הזה כבר למעלה משנתיים! 🙁
מיקי מנטש, בגב"ש. היא דת"ל, אבל מומחית
0544425828
גם אצלינו היה כך עם ילד בן 6, בדיוק לפי התיאור שלך ורופא גאסטרו הסביר לנו שמדובר בעצירות, שכאשר הגוף כבר לא יכול יותר הוא משחרר קצת וזה חסר שליטה. עזר לנו טיפול במשך חודש של תרופה משלשלת שגרמה לעצירות להשתחרר ותוך כדי שינוי תזונה שעזר מאוד. רק דורש הרבה סבלנות. עם טיפול רגשי תיזהרי מאוד. כי אנחנו לא מצאנו מישהו מתאים חרדי, בעצת רב הלכנו לפסיכולוג דתי מומלץ (צריך הכשרה מתאימה לנושא ספציפי זה ולא כל פסיכולוג ילדים) ונשארנו עם הילד בחדר כדי לשלוט בשיח ואחרי פעם אחת הבנו שמבחינה רוחנית לא מתאפשר. הפסקנו טיפול מיד והתפללתי הרבה שהילד לא יינזק מכך. תוך חודש המצב התחיל להשתפר ועל שינויי התזונה הקפדנו קרוב לשנה. אח"כ ניסיתי להפסיק וזה כבר לא חזר.
היה לי עם 2 ילדים,
לדעתי אין מה לעשות רק ללמד אותם לקחת אחריות אישית ולחכות שזה יקרה (חצי שנה של פיספוסים וזה עובר)
אם את חוששת לעצירות תני לו לנשנש ברנפלקס ולשתות הרבה מים – זה עוזר פלאים
כמו שכתבו למעלה- לרוב אם הילד כבר נגמל – טוענים שזה רגשי. ייתכן.
אבל כפי הניסיון שלי ממספר רב של מקרים –
הרבה פעמים זה נגרם מעצירות.
אחרי שלוקחים חודש נורמלקס – תרופה שגורמת לשלשול(קונים בבית מרקחת בלי מרשם, זה פשוט סיבים תזונתיים, )
לרוב העניין מסתדר. יש כאלה שצריכים עוד למשך זמן.
אם לא הולך- תנסי להוריד מוצרי חלב וקמח לבן.
אם לא הולך- וזה עדיין נראה לך פיזיולוגי – ממליצה לך לפנות לאיזה הומאופטית, מישהי שבודקת מה בתזונה גורם לזה.
בהצלחה רבה!
תודה רבה
זה לפעמים ביצה ותרנגולת.
יש עצירות כי לא משחרר, ולא משחרר כי יש עצירות.
נורמלקס עוזר לרכך יציאות.
קוראים לזה בגיל הזה עצירות תיפקודית. תקראו על זה
ממליצה לפנות לטיפול מקצועי,
הילד צועק לעזרה
לא מאמינה שיעבור לבד,
אלא אם כן הסימפטום הזה יעבור אבל הקושי הרגשי ישאר, ויוכל להתפרץ בדרך אחרת
את מדברת מתוך היכרות או מתוך סברה?
תחושתי שמי שההתמחות שלה בטיפול רגשי רצה לתחום הרגשי, או סתם מתוך הגיון שמקובל בציבור. מי שתחום העיסוק שלה יותר פיזי כמו דיאטנית או מרפאה בעיסוק בודקת כתחילה בתחום הזה. מקובל אצל כולמנו שהצטאות זה משהו רצוני, אבל לא תמיד. דווקא רופא הילדים אליו פנינו שלח לברור פיזי , למרות שהסיבה שפנינו אליו היתה לקבל הפניה לטיפול רגשי דרך הקופה, והוא התעקש על בדיקות דם (והביא במקביל הפניה לטיפול רגשי) והתגלה שהילד סובל מציליאק.
את צודקת. אני כתבתי למעלה על הבן שלי. כל מה שנתתי היה עצות לטיפול פיזיולוגי. ועל הרגשי סיפרתי שלא הצליח מבחינה רוחנית. אישית אני דווקא מטפלת רגשית והגישה שלי ושל הקולגות שלי וכל מי שלמדה איתי היכן שלמדה שכאשר יש בעיה פיזיולוגית, קודם כל מטפלים פיזיולוגית, אם יש סיבה טובה לחשוב שהבעיה יושבת על רקע רגשי, מטפלים ברגשי אח"כ. ואין צורך בהפחדות שאח"כ זה יתפרץ במקום אחר. למשל, אנגינות חוזרות יושבות הרבה פעמים על מתח ועל חסימה רגשית כלשהי, אז מה? מי שיש לו אנגינה ומתיישב אצלי בחדר בגלל המלצות דבר ראשון אני שולחת אותו לקחת משטח ולהתחיל אנטיביוטיקה. אני לא מתימרת שהאנגינה תחלוף באמצעות טיפול רגשי. טיפול רגשי הוא לא תרופה. הוא פעולת מניעה לפעמים הבאות בתפילה שיעזור ולא יהיה פעמים הבאות, אבל לא לטפל פיזיולוגית? לרוץ לטיפול רגשי כמושכל ראשון בגלל בעיה פיזיולוגית? זה – לא.
אינני יודעת אם יכול לעזור למישהו. כרגע אנו במעקב/לא טיפולי סביב הנושא. המטפלת – מרפאה בעיסוק-בקשה לבקש מהילד לשבת בשרותים רגליים על שרפרף שלוש פעמים ביום ולעשות נשיפות – נפוח בלון/קש וכד-שלושים פעמים בכל פעם. אנו הסברנו לילד שזו התעמלות נשימות לחיזוק החזה וכל פעם שעושה מקבל פרס קטן – כדי לא ליצור סיבה ותוצאה סביב עניין הגמילה. וודאי אין חולק שלעיתים יש עניין רגשי אך המרפאה בעיסוק שעבדה עם אולטרהסאונד טענה שיש כאן עניין פיזי וצריך לאמן את הגוף. אנו בתחילת הדרך אבל רואים הקלה בשגרה. אין חולק שלפעמים העניין רגשי אך לעיתים התהליך צריך להיות פיזי, ולא רק לקבע מסגרת שמתעסקת בנושא רגיש זה.