הבת שלי בת השנתיים פרקה בערב החג את המרפק
היא הייתה כאובה וצרחה מכל ניסיון לגעת בה.
ב״ה הבוקר הכל בא על מקומו בשלום, המרפק במקום והיד בסדר.
עברו כבר כמה שעות, לא נראה שהיד כואבת לה, אבל היא לא מוכנה בשום אופן להזיז את היד.
יש למשהי רעיון מה יכול לגרום לה לעשות את זה?
הרופא אמר שהוא חייב לראות עד הצהריים תזוזה משמעותית מצידה, אחרת צילומים, אורטופד ובלאגים…
לא חושבת שזה המקום לדיונים רפואיים
אם יש ספק תלכי למקום מוסמך שיבדקו כמו שצריך
אם היא לא מזיזה את היד כנראה זה לא סתם
חוזרת לעדכן 🙂
הפעוטה חזרה מהגן ועדיין בשלה – לא מזיזה את היד, בשופ״א.
הלכתי איתה לאורטופד, הוא בדק ואמר שהכל מאה אחוז ב״ה, וזה רק פחד…
ביקשתי מהאחות שתחבוש לה את היד, כאחת העצות פה,
הכנסתי אותה לאמבטיה עם המון מים,
נתתי משככי כאבים,
נתתי פרסים,
עודדתי טיפוס על סולמות בגינה,
נתתי לה לשחק עם חול קינטי
אבל-שום דבר לא עוזר:(
עוד טיפים ורעיונות יתקבלו בברכה…
תודה רבה
יכול להיות שהיא מרגישה את הלחץ שלך סביב הענין?
היא צריכה להזיז את היד, זה ברור, אבל אולי כדאי לתת למישהו אחר, סבתא, בייביסיטר, שכנה – ללכת איתה לגינה או לפתות אותה כמו כל ההמלצות שנתנו כאן.
לפעמים אימהות צריכות לזוז כדי שהילדים יעזו 🙂
משתפת שכשהילד שלי התחיל ללכת, באחד הימים הראשונים להישג החדש, הוא עיקם את הקרסול, ואז במשך שלושה ימים הוא לא הסכים ללכת, כבר ממש התחלתי לפחד שאולי זה בכל זאת שבר, למרות שזה באמת לא היה נראה והוא דווקא זחל.
בסוף הוא פשוט שכח מזה וחזר ללכת, אבל בהתחלה רק אצל המטפלת ולא מולי, כאילו הרגיש שאני מאוד רוצה לראות אותו הולך.
מה שעזר לי בתור ילדה, אחרי יום שלם שלא הזזתי את היד מרוב כאבים, היה רופא "אכזרי" שהזיז לי את היד בכוח… דקה של כאב נורא, עוד דקה של כאב קל, ואחרי חמש דקות עבר הכל…
לא יודעת מה את יכולה לקחת מזה למעשה, רק מספרת…
מה קורה עם הילדונת?
=)
חח, רק אתמול (!) ניכר שיפור מסויים ב״ה.
יש לה אופי מאוד מקובע, וממש קשה להזיז אותה מההרגלים שלה…
לאט לאט לאט היא התחילה להזיז את היד, ולהשתמש איתה בעדינות יתרה.
אתמול היא כבר הייתה יותר משוחררת ובלי לשים לב כבר הניעה והשתמשה ביד קצת יותר.
ב״ה
אני חושבת שהיא צריכה לשכח
אם את כל הזמן אומרת לה ומזכירה לה, היא זוכרת לא להזיז
זה צריך להיות גם 'היסח הדעת' שלך