אני נהנית לעבור כאן על הנושאים להכנס לראות לקרוא ולהתרשם….
אממה חייבת לשתף במשהו אחד שמציק לי כל פעם-
אפס הערכה למקום שגדלת והתחנכת בו במשך מס' שנים לא מבוטל-הסמינר
בהרבה מהנושאים ובפרט אלו שנושאים בתוכם מטען רוחני/אידיאולוגי בין בסוגיות השקפתיות ובין בסוגיות אישיות/חינוכיות/בית יהודי וכו' נושבת הרבה רוח של זלזול-
גם את מרגישה אותה?
משפטים כמו ‘אז מה אם המורה אמרה?’
‘תשכחי מכל מה שאמרו בסמינר’
ואני שואלת למה?
יצאתי מהסמינר והתקדמתי בחיים בהרבה תחומים ועדיין הרבה תובנות והבנות שקיבלתי בסמינר מלוות אותי ונותנות לי כח בכל מיני צמתים
רואה בעיני רוחי את המורה עומדת ומלמדת בעינים בורקות על בית של תורה וכן זה נותן לי כח
את ההסבר של מורה אחרת על יום העצמאות והיחס הנכון שלנו למדינה והדעת שלי מתיישרת
את בניית הערכים הנכונים וסדר עדיפויות של אישה בבית של תורה עם להזכיר את המילים כמובן לא להגיע למצב שהאישה תתפרק מחוסר כוחות אבל לתת לבעל כמה שיותר ללמוד זה יתן לך כח והיום אני מבינה את זה על עצמי ובשרי
לא פגשתי עדיין פעם שבה אמרתי אוי כמה הייתי תמימה
כמה המורות לא צודקות…
האם זו אני ששתיתי בצמא את דברי המורות כמות שהם או שאני צודקת ויש כאלה שהן ממש אנטי למוסד החינוכי שלהן?
ואם כן אז למה?
מה גורם לך לקחת את כל מה ששמעת במשך 6 שנים ופשוט לשכוח?
תחשבו טוב טוב, אם לא היו מחנכים את הבנות כ"כ חזק לבית של תורה, האם היו לנו כ"כ הרבה אברכים היום? נכון שהחינוך הוא קיצוני לצד אחד, אבל כל חינוך מוסדי מתאים את עצמו לרוב ולא למיעוט, וב"ה שהמצב הוא שהרוב נשואות לאברכים, אני חושבת שאם החינוך היה כמה להכיל את הבעל גם אם הוא לא לומד, המוטיבציה של הבנות הייתה הרבה יותר נמוכה להשקיע ולהתמסר ללימוד!
חד משמעי
חייבים להציב רף גבוה וליצור רצון חזק מאד לזה
האמת שגם אותי לפעמים זה מפליא.
ועברתי המון במוסדות…
ועדין, כשאני יושבת היום עם חברה והיא יכולה לשתף אותי בקשיים כל כך משמעותים שהיא עוברת ובאותו שיחה גם להזכיר איזה משפט אומלל שהמורה בי"א אמרה…
זה קצת? אייך להגיד את זה?
לא יודעת בעיני במבט בוגר שמבין את קשיי החיים וכמה נשים לפעמים יכולות להיות הורמונלית ולעבור תקופות קשות…
בסדר היא אמרה לך משפט, זה לגמרי לא היה בסדר.
אבל אולי כדאי לסלוח. ולו רק בשביל לנקות את הלב שלך ולהבין שגם היא היתה אנושית ועשתה טעויות.
מילה לפותחת הדיון –
שימי לב, שהשאלה שלך עצמה היא זאת שעוררה את כל האמוציות האלו…
כלומר, נשים סוחבות איתן כל מיני כאבים / תחושות לא נעימות ממוסדות הלימודים שהם עברו בהם, רובן גם יודעות לראות את הטוב, אבל השאלה שלך ביטלה את כל התחושות האלו והתייחסה אליהן בצורה מזלזלת – ודווקא זה גרם להן להוציא את הכל החוצה…
נראה לי שזה לימוד לחיים…
נראה שהדיון מוצה.
תודה לכולן.