אני נהנית לעבור כאן על הנושאים להכנס לראות לקרוא ולהתרשם….
אממה חייבת לשתף במשהו אחד שמציק לי כל פעם-
אפס הערכה למקום שגדלת והתחנכת בו במשך מס' שנים לא מבוטל-הסמינר
בהרבה מהנושאים ובפרט אלו שנושאים בתוכם מטען רוחני/אידיאולוגי בין בסוגיות השקפתיות ובין בסוגיות אישיות/חינוכיות/בית יהודי וכו' נושבת הרבה רוח של זלזול-
גם את מרגישה אותה?
משפטים כמו ‘אז מה אם המורה אמרה?’
‘תשכחי מכל מה שאמרו בסמינר’
ואני שואלת למה?
יצאתי מהסמינר והתקדמתי בחיים בהרבה תחומים ועדיין הרבה תובנות והבנות שקיבלתי בסמינר מלוות אותי ונותנות לי כח בכל מיני צמתים
רואה בעיני רוחי את המורה עומדת ומלמדת בעינים בורקות על בית של תורה וכן זה נותן לי כח
את ההסבר של מורה אחרת על יום העצמאות והיחס הנכון שלנו למדינה והדעת שלי מתיישרת
את בניית הערכים הנכונים וסדר עדיפויות של אישה בבית של תורה עם להזכיר את המילים כמובן לא להגיע למצב שהאישה תתפרק מחוסר כוחות אבל לתת לבעל כמה שיותר ללמוד זה יתן לך כח והיום אני מבינה את זה על עצמי ובשרי
לא פגשתי עדיין פעם שבה אמרתי אוי כמה הייתי תמימה
כמה המורות לא צודקות…
האם זו אני ששתיתי בצמא את דברי המורות כמות שהם או שאני צודקת ויש כאלה שהן ממש אנטי למוסד החינוכי שלהן?
ואם כן אז למה?
מה גורם לך לקחת את כל מה ששמעת במשך 6 שנים ופשוט לשכוח?



נהניתי מאד בסמינר, היו לי שנים יפות וקיבלתי הרבה
עם זאת, עוד בסמינר, הפריע לי שהחינוך קצת שטחי. המערכת מאד מתקשה להכיל מורכבויות והחינוך הוא יותר בסגנון של סיסמאות. "ככה נכון לעשות".
בחיים, מה לעשות, זה לא עובד.
נכון מאוד, החינוך של "חנוך לנער על פי דרכו" כמעט אין סיכוי שיתרחש, איך אפשר לחנך כ"כ הרבה בנות כל אחת על פי דרכה, אלא סוג של מפעל ליצור … חלקם מצליחים יותר וחלק מן התוצרת מעט פגום ופחות מתאים
החינוך בסמינרים היום די מנותק מהמציאות בשטח, לדעתי.
המורות מחנכות לטוטליות מוחלטת כמו שכבר כתבו פה, אין שטחים אפורים, אין מורכבות. יש מציאות אחת שהיא האידיאלית וכל השאר לא קיימות.
לא נותנים את הזוויות הזוגית אלא רק את הזווית על בית של תורה, מה שיוצר עיוותים וקשיים בחיי המעשה (נשים כתבו כאן בכמה דיונים שהרב אמר לבעל לסייע קצת בפרנסה, אבל היא לא מסוגלת / לא רוצה לקרוא לו מהכולל גם כשהיא קורסת, כי המורה שלה עומדת מול עיניה כמו שוטר).
בתור תלמידה הייתי בולעת בצמא כל מילה, תלמידה מחונכת להפליא. כשסיימתי לימודים והלכתי לראיון, הגדרתי את המראיינת (אברכית משלנו לגמרי) בראש כ"פתוחה", כי היה לה תיק גב קטן וקרסוליות מתחת לנעלי ספורט. זו דוגמא לקיצוניות ולהדבקת תוויות שרווחים בסמינר.
אני זוכרת עד עכשיו מורה בכיתות ה', ו' שנתנה דוגמא בשיעור הבית היהודי בסגנון השאלונים הידועים:
את פותחת את המקפיא להכין שבת, ורואה שגם השבת אין עופות. מה תעשי?
תקטרי / תבכי / והאפשרות ה"נכונה": תביני שהשבת נסתדר עם חלבי ופרווה ונמשיך להחזיק בית של תורה.
היום אני יודעת שזו פשוט הזיה! אישה לא אמורה לחוות מחסור באבות המזון בשם שום ערך שבעולם. להפך! רב שישאלו אותו על מקרה כזה יחייב את הבעל לקיים את שהתחייב בכתובה.
וזו עוד נקודה – לא מדברים על כך שההתחייבות היא על הבעל, כך שאם יש בלתמ בפרנסה – הוא אמור לדאוג לכך!
אחרי החתונה, כשעדיין המשכורת שלי הייתה נמוכה, התביישתי לספר לבעלי על גובה השכר כי אני לא עומדת בתפקיד שלי לפרנס כראוי (עיוות מוחלט!)
ביומיום אני אשת אברך, אמא לשני קטנטנים, מתמודדת כמו כולנו עם הקשיים השגרתיים של צומת בית-עבודה-בית של תורה. אין להכחיש, לצד כל הרגעים היפים, יש ם רגעי שבירה שבהם את אומרת לעצמך שאי אפשר להחזיק את כל הקצוות: גם לפרנס בפועל, גם להיות אמא טובה לילדייך, להעניק להם צרכים פיזיים ורגשיים, ומצד שני לתת פניות מוחלטת ללימוד התורה, ולהמשיך להעמיד דורות בקצב של ימים עברו בלי לקרוס. משהו מבין כל אלו משלם את המחיר, לדעתי.
העמדת קצב הדורות קורסת
זה מה שקורה ברחוב
עובדתית…
לא יודעת למדתי בסמינר מינסטרים בירושלים ובפרוש המורה אמרה אם לא יהיה לנו כסף-בעלי יהיה אחראי לזה- העול שלו לא שלי-ועוד כמה פנינים שכאלו- אולי הבעיה בכמה מורות מסוימות?
כנל לגבי לבקש עזרה-משום מה זכור לי שיותר דיברו על איך לבקש ולא האם לבקש- אצלנו בכל אופן היו הרבה דיבורים על בית ואחר כך של תורה
יפה שיש מי שהזכירה את זה,
אבל היא אמרה איך העול ייפול עליו?
כי הפרשנות הרווחת האחרת היא להצטמצם עוד ועוד ועוד.
אני חושבת שבישיבות צריך להכניס או לחילופין לתת שיעור לחתן-נושא השיעור יהיה- דע על מה אתה חותם בכתובה!
להסביר שעול הפרנסה עליו…
לא נראה לי שיש בעל ואישה שלא יודעים שעול הפרנסה על האיש כמו שהתחייב בכתובה.
איך אח שלי אמר לאמא שלי? שאם החתן יודע ארמית הוא יודע על מה הוא מתחייב:)
זה אמור להיות בשיח לפני החתונה. וגם אחרי.
וזה לא סותר שאם את מבינה את גודל הערך והתפקיד את תרצי להשקיע ולהקריב בשביל מטרה נעלה וערכית יותר.
האם זה לא מה שמחנכים בסמינר.?
אולי זה מה שאנחנו צריכים לחנך את עצמנו.
אבל בהחלט בסמינר אמורים לחנך לזוגיות, לתקשורת להבנה.
וכן. גם לבית של תורה.
אבל בהחלט החיים של אחרי הסמינר כשהאמא לא מורה מצריכים התמודדות אחרת.. וזה המקום לפתח חשיבה אישית אצל הבנות שייידעו לשקול את הערכים הנכונים לפי סולם ערכים בכל שלב בחיים .
זה שהם יודעים את זה לא אומר שהם מסכימים לזה…
איך אמר בחור אחד שביררנו עליו? הוא רוצה שהבחורה תתחייב לפרנס ושהוא יישב וילמד.
נהפכו היוצרות:)
ממש לא-היא אמרה היום הפרנסה דרכי-אם זה לא יסתדר זה יהיה דרכו בצורה די מפורשת-והיא לא היתה המורה היחידה
ממש לא כל המורות ככה!!!
עוד משהו שהפריע לי בסמינר הוא,
ההסתכלות על ציונים הקשבה בשיעורים וכו' זה הערך העליון…
יש לי מלא דוגמאות לבנות שהיו חדוות המורות, וסליחה, היום, החיים שלהם לא כמו שחשבו שיהיו.
וכן להפך, בנות, שקבלו ציונים ממוצעים, לא היתה הקשבה מטורפת וכו', והם היום בנו בתים מיוחדים ממש.
גם מבחינה רוחנית וגם מבחינת מקצוע, עבודה וכו', וגם שלום בית.
בקיצור.
קצת מעוות בעיני..
זוכרת עד היום מורה מסויימת שאמרה לי בת שמפטפטת ומפריעה לשיעור (אני לא אומרת שזה בסדר) תפריע לבעלה אחרי החתונה לשבת וללמוד,
תאמת היא שעד היום בא לי שתבוא אלינו ותראה כמה שאני הכי משתדלת בעולם שלא להפריע לבעלי ללמוד, כמה אני מתגברת מלהתקשר אליו ולבקש שיבוא לעזור לי או משהו אחר או סתם בשביל לספר לו משהו.
רק רציתי מורה יקרה שתביני כמה המשפט הזה שלך לא קשור אחד לשני וכמה הוא נכנס בי עמוק (ולא בקטע טוב)
ואותו רעיון,
אחרי מעשה לא נאצל מבחינתי (וגם לא גרוע בכלל) מורה אמרה לי, מה יצא ממך.
בעלי אומר לי, לכי תראי לה מה יצא ממך…
ולא בקטע החצוף, אלא בקטע של להאמין בכל תלמידה ותלמידה…
נשמע שהיא אמרה לך את המשפט הזה בגלל שהיא לא שלטה בכעס שלה, ולא ממקום אמיתי של חינוך.
ציונים מילא
אבל הקשבה בשיעור זה באמת עניין של מידות טובות
ומי שאין לה אותו היא בבעיה
יש גם הרבה סיפורים טובים על מורות
יש לי בשפע לתת משפטים של מורות שעד היום נתנו לי כח.
אפשר ומותר להסתכל גם חיובי ולנסות לקחת מתוך הכל את הדברים הטובים.
ממליצה לכם
מזדהה מאד עם התגובות בתחילת השרשור
השבר הזה שהיה לי כשבעלי יצא לעבוד- לא היתה לי שום הכנה לזה בסמינר הגדול והחשוב שלמדתי בו.
(גם במשפחה האחים/גיסים לומדים ולא עובדים)
וההשפעה על הזוגיות… 🙁
חוץ ממורה אחת זכורה לטוב שצחקה על הביטוי 'לשלוח את הבעל ללמוד'- מה הכוונה לשלוח להכניס למעטפה ולהעיף?! אין דבר כזה… אנחנו רק יכולות לאפשר וכו'
שיעור שהיה בין הנדירים שדיבר בשפה כזאת
השאר היו עד כמה להתאמץ ולא להפריע ללימוד תורה, לוותר על רצונות אישיים עבור התורה וכו' עקרונות מקודשים, לרגע לא מזלזלת אבל לא זאת המציאות שאני חיה בה.
עד שפעם אחת בעלי לקח אותי לרב (!) שאני ישאל מה שמפריע לי…
שאלתי על העבודה של בעלי, על הלימודים שהוא רצה ללמוד אם זה ראוי ומתאים וכו'
והרב אמר שמלכתחילה אין בעיה, לא לכל אחד מתאים לשבת וללמוד ולהעביר את הזמן בכולל בלי ללמוד זה הכי גרוע שיכול להיות… סיפוק הצלחה ומשמעות בונים בנאדם. וכו'…
כששמעתי את זה מרב, (שהוא דמות מעורבת בחיי צעירים) משהו נרגע בי והתחלתי לבנות מחדש את ההערכה לבעלי…
כואב
אני חושבת שזה עיקר הבעיה בסמינרים היום
אין קשר בין האידיאליה הנלמדת, לבין המציאת בשטח!
ואם זה היה שמתוך כל התלמידות, אחוזים בודדים יחוו את הכאב הזה – מילא.
אבל זה ממש לא קצת…
איזה כיף שלא הקשבתי בשיעורים…
וברצינות: חבל שלא מלמדים דברים בסיסיים בניהול מטבח, תקציב,
וכדו'.
לא חבל על שעות רבות ומשמימות על משולש פיתגורס?
קראתי שיתוף של יועצת כלכלית שהגיעה לדבר באחד הסמינרים וכל הבנות גלגלו עיניים…(כיתות י"ג, י"ד)
יש דברים שעד שאת לא מתנסה בהם הם לא מצליחים לחדור לך למח.
אבל כן חסר לי שלא מכניסים בסמינרים שיעורים/סדנאות של פיתוח מיומנויות רכות וכל הזמן מפתחים את החלק הריאלי.
וגם – סדנאות למודעות עצמית ותקשורת נכונה, אפשר לתת כ"כ הרבה כלים על חיי החברה שאח"כ לומדים מהם על חיי הזוגיות.
בסה"כ, אני לא הרגשתי הטפה ל"רק תורה" בסמינר, כן מחזקת את עצמי ברגעי קושי עם מסרים שעלו מתוכניות והרצאות שהביאו בסמינר ונותנים לי כח וסדר עדיפויות (לא מדברת על מקפיא ריק מעופות!!! אלא יותר על יציאה עם חברה ע"ח חצי שעת לימוד כדי להספיק יותר חנויות וכד').
באופן כללי, נראה לי שלא שמעתי בכלל שיעורים מהמורות על "בית של תורה" לפי מה שעולה מהתגובות פה…
הרבה כותבות את הקושי שבעליהן יצאו לעבוד.
אבל אני מרגישה רגשות אחרים בקשר לסמינר, ואני הרבה הרבה שנים בחוץ.
היתה מן הרגשה של בית חרושת, תתאימי את עצמך לתבית או תעופי, אין לאף אחד כוח לבעיות. אם יש לך שאלות שגדולות עלינו תעופי לכל הרוחות (בנוסח סמינרי, כדאי שתמצאי תשובות במקום אחר, או סתימת פיות בצורה אחרת)
היום זה מצחיק בראיה היסטורית, אבל היינו קבוצה שלמדה הנדסאים בתחילת שנות ה 2000 (קצת אחרי המשבר) והמורות כל הזמן ירדו עלינו שהילדים שלנו לא יהיה מי שישכיב אותם, שהבעלים שלנו לא יוכלו ללמוד, רק מורה באמת יכולה להקים בית של תורה.
היתה אווירה כזו שמורה יכולה לגלגל עיניים מצועפות קדושה ולקונן על הקצת שלמדו הנדסאים ראית חשבון כמה אנחנו איומות ומה יהיה על הבתים שלנו.. אבל אני מקווה שהיום כבר לא עושים את התאונות החינוכיות האלה 🙂
בתכלס היום אני רואה את האברכים המופלגים שנשותיהן הן חברותי ההנדסאיות\רו"ח אברכים תלמידי חכמים עצומים (חלקם גם בעלי שטעלס היום למי שהעניין מדבר), אולי עשינו "דווקא" כדי להראות למורות שלנו כמה הן טעו.
אבל באמת יש לי עדיין הרבה כאב (ושריטות?) על הפגיעה הנפשית שעשו לנו בנושא הזה.
ממש כך היה גם אצלנו.
זה אבסורד שבבוקר מחנכים נגד מקצוע מסוים,
ואחר הצהריים באותו מוסד בדיוק בנות לומדות את המקצוע הזה…
מישהו חשב פעם מה זה עושה לנפש של תלמידה,
שהלכה ללמוד מקצוע שהיא אוהבת ומחוברת אליו בסמינר השמור שלה,
וכל הבוקר שומעת עד כמה שהיא לא בסדר?
פלא שאחר כך היא מתמרדת עוד כי ממילא היא כבר לא טובה בעיני צוות המורות שלא הלך ללמוד כזה מקצוע גרוע?
כאב לי מאוד מאוד שאצלינו בסמינר הבנות שלמדו תיכנות היו סוג ב׳.
עד המסלולים הייתי חביבת המורות, בת שאוהבת לשמוע ומעמיקה לחשוב,
וברגע ששמעו את החלטתי ללמוד מקצוע שמתאים לי, כל ההערכה ירדה אלי וכאילו אני כבר לא עמוקה.
לא נקראנו לשום תפקיד בסמינר כי היינו מתחתית החברה של הסמינר.
וכשהעזנו להביע את כאבינו קיבלנו את התשובה- כל אחד בוחר מה הוא רוצה ללמוד ואיה סוג בנאדם הוא רוצה להיות. הלכת ללמוד ”מקצוע של מודרניות” זה בעיה שלך….
אני כבר הרבה מאוד שנים אחרי הסמינר ועדיין כאובה מכך…
גם אצלינו בסמינר הייתה מורה כזו ועדיין יש ואני ממש לא משנות ה2000 המוקדמות.
גם לפני 8 שנים ישבתי עם חברותי לשיעור הבית היהודי וכל שיעור של המורה הזו התחיל נגד מסלול הנדסאים ובעד מסלולי ההוראה.
אני אישית לא למדתי הנדסאים אבל חברותי לכיתה היו מאוד מתעצבנות וכמה אמיצות אפילו התווכחו איתה בשיעור וכמובן שהיה קשה להם לקבל ממנה.
אז בשביל מה? בשביל מה מורה יקרה את פוגעת ככה בתלמידות שלך? לאן את רוצה שהם ילכו? לאוניברסיטה? שם יותר טוב?
בסה"כ הם לומדות בסמינר שמאשר את המסלול הזה ואת המורה, חלק מהסמינר הזה.
לגבי בית של תורה ,
אי אפשר להכליל ,
המחנכת שלי מו' סמינר דיברה איתנו הרבה על האפשרות שבעל לא ילמד ,
ומדובר על אישה שאביה צדיק גדול שלומד 18 שעות ביממה.
ולמרות זאת ההכלה שלה כלפי כולם הייתה מדהימה!!!
בעיקר היא דיברה על לכבד את הבעל בכל מצב.
בנוסף אני לא מאמינה שאשה שבעלה אברך אין לה התמודדויות , נכון?
לכל אחת יש מתנות רוחניות שבורא עולם שלח לה בשביל שביתה יהיה בית לה'.
לאחר שנחשפתי מקרוב לאשת אברך מתמיד ביותר שסובל מנרקסיזם בצורה קשה,
ואשתו סובלת מרורות.
אמרתי לבורא עולם ,
לא מגיע לי כלום , העיקר שבעלי נורמלי!!!
שיש חיי זוגיות תקינים , זה נראה לכם מובן מאליו?
ההשתדלות היחידה בנוגע לתורת הבעל
היא תפילה לה' וכבוד אמיתי לבעל על מה שהוא כעת!!!
אני ממש לא חושבת שאשת אברך חפה מהתמודדות
אבל אני כן חושבת שסמינר לא אמור לחנך לאידיאל, כשהאידיאל הזה בכלל לא תלוי באישה אלא בגבר.
זה לא פיר, זה לא תפקיד האישה!
אבל כשהבעל אברך הסמינר אמור לתת כח לקשיים לא?
אגב אני ממש לא מרגישה רגשות אנטי וכדו' למוסדות הלימוד בהם התחנתי, כן מרגישה שלקח לי זמן לפתח את עצמי באמת ולא רק לחשוב ולעשות מצוות כפי שלימדו אותי. וכן ביתי שמחה לקבל יותר כלים איך להתמודד ובגדול רוחנית כשאני במקום אחר, כגון סגנון משפחה שונה.
בזהירות רבה אני מעלה נקודה למחשבה, כולם כותבות על בעיות חינוך בסמינרים, אבל אני מרגישה, שלהרבה מאיתנו יש בעיה עם המוסכמות וסגנון החיים של הציבור החרדי הלומד רק בסמינר חרדי. והסמינר הרי מעביר מסרים מגדולי הדור כדי לתת משמעות וכח אורח חיים חרדי, כגון המשך קיום עולם התורה, הרי בעבר הבנות לא רצו להתחתן עם אברך, לאחר עבודה טובה בחינוך הבנות שכיום יש אולי בעיה הפוכה.
האמת שאני בהלם….
ראיתי בבוקר ופתחתי עכשיו שוב והספקתם להעלות את כל האמוציות החיוביות והשליליות שיש בכן כלפי הסמינר
ממה שאני רואה בינתים זה נראה שעיקר הטענה היא בנושא בית של תורה שלא הכינו למצבים שהבעל לא ילמד אלא ילך לעבוד?
אין לכן טענות על החינוך הכללי ועל השנים הראשונות שבסמינר…
אישית אני מצטטת הרבה מאד את המחנכת שלי מו'/י"ד שטענה (והיום אני אומרת ובצדק!) שהבסיס לתקשורת נכונה זה הידברות
לא זוכרת שהיא דברה בכלל על כן ילך ללמוד או לא
אלא איך מתמודדים במצב של פגיעה, מי אחראי לה, איך מתפייסים וכן על זו הדרך בעוד נושאים של תקשורת נכונה
מסתבר שהיא אמרה שניתן לו את האפשרות ללכת ללמוד אבל לא בזה היא נפנפה
מדובר באחד מסמינרים הגדולים והמובילים בירושלים….
לא הגבתי עד כה והאמת שבניגוד לכל אלה שדיברו על בית של תורה אז לי יש בהחלט עוד כמה טענות נגד
ראשית, על בית של תורה מפמפמים לבנות כבר מ ט' ולא רק ביג- יד, בשלב שהוא קריטי להתפתחות המידות הטובות של הנערה
אצלינו בסמינר היה 0 דיבור על מידות טובות, קבלת האחר ועוד
תוכן הלימוד: בשיעורים כמו תנ"ך ודינים וכדו המורה היתה בונה את החומר לפי ראות עיניה ( לא הביאו לנו רבנים!) ומה שבעלה פסק זה דאורייתא… ומפרש לחומש מסובך ולא רלוונטי שהמורה 'התחברה' אליו הבנות היו חייבות ללמוד- שום פיקוח ואחידות וסדי עדיפויות נכונים בתכנים הנ"ל
חינוך מותאם לבנות והתמודדות עם שוליים- היו לי חברות שהיו תקופה חשופות לאינטרנט בצורה משמעותית ( לפני כ15 שנה) אף מורה לא זיהתה את זה כי המורות לא מחוברות לדור.. בס"ד אני ועוד חברה ערנית פנינו להורים שפנו להורים של הבנות..
הבנות אצלינו שבחרו ללכת לטכנות היו בתחתית שרשרת המזון למרות שלמעשה הן היו הבנות האיכותיות ביותר!!! ( אני לא מהן ועדיין כאובה על זה)
כל כך הרבה תפסתי את המורות שאחראיות על המגמות בשקרים של ממש כשמטרתם עוד אינטרס כספי/ קרדיטי לסמינר
העירו לכלות שנאלצו להמשיך לימודים בסמינר על איפור עדין כמו סומק ואודם בסיסי
הם איבדו אותי סופית כשביקשנו אישור מסויים כדי להמשיך את הלימודים במקום אחר ולא בסמינר ( ולא תואר) ואחד ממנהלי הסמינר אמר מפורש לבעלי שהיה אז אברך צעיר ודלפון, תביא סכום כזה וכזה ונוציא לך את התעודה.
ולא! לא היינו חייבים שקל לסמינר למי שתהתה…
וכדי שלא תגידו שהכותבת היא אנטית וכו אז אשתף שהנס שלי שאני מגיעה ב"ה מבית יר"ש, מכיל, תומך, מבין עניין, מדבר, בית של תורה
וזכיתי ואני נשואה לבעל אברך משי, יר"ש ומגדלת ילדים לתורה ויר"ש
אבל לצערי לא לי, לא לבעלי ולא להרבה שאני מכירה סביבי יש אמון בממסד הסמינרי
זה בדיוק הענין, שבמדי הרבה סמינרים הדיבור על לימוד תורה הוא-הוא החינוך הכללי
זו הטעות!
לימוד תורה הוא אמצעי לעבודת הבורא, הוא לא העיקר!
איך הפכנו את האמצעי למטרה?
המטרה זה לימוד תורה? המטרה זה חיי תורה! חיי שמירת המצוות! אהבה ויראת הבורא!
האם עזר כנגדו זה עידוד הבעל ללמוד תורה? לא! זה עידוד הבעל באשר הוא!
האם בזכות נשים צידקניות זה על אלו ששלחו בעל ללמוד? לא! זה על אלו שהשכינו שכינה בביתן, התקשטו לפני בעליהן במצרים, ועודדו אותם שהגאולה תבוא!
איך יכול להיות שבחורה יוצאת מסמינר אחרי 6 שנות לימוד, והמסר העיקרי שהיא לוקחת איתה הוא שבעלה הוא זה שינחיל לה עולם הבא! לאן הגענו?
המצוות שלה הן שלה, ושלו הן שלו, לכל אחד מהן יש את התפקיד שלו בעולם! נכון שהתפקידים שלהם משולבים, וכאשר הם מסייעים האחד לשני הם זוכים בפני עצמם. אבל עדין – לכל אחד מהם יש בפני עצמו בחירה חופשית ושכר נפרד!
האם עזר כנגדו זה עידוד הבעל ללמוד תורה? לא! זה עידוד הבעל באשר הוא!
האם בזכות נשים צידקניות זה על אלו ששלחו בעל ללמוד? לא! זה על אלו שהשכינו שכינה בביתן, התקשטו לפני בעליהן במצרים, ועודדו אותם שהגאולה תבוא!
כל כך נכון! שעולות לי דמעות
את זה לא מלמדים לרוב. כאילו זוגיות היא דבר אסור.
כמה מכשולות יוצאות מזה!
יש לי הכרת הטוב עצומה עצומה לסמינר שלי שבנה ועיצב אותי לפני הרבה שנים.
מה שאני היום ודאי הרבה בזכותו, מקום מדהים שבונה באמת.
גם אני מעלותית, מצטרפת לכל מילה…
אני סניפית וקיבלתי הממווון כי רציתי לקבל. מי שרוצה יכול.
ולא שאין לי קשיים בזה שהבעל לא לומד. אל דאגה.
לגמרי ככה אם כל הסמנרים היו ככה המצב שלנו היה אחרת לגמרי……
מעלותית גאה ומאושרת בזכייה שלה…