שלום לכולן,
אנחנו זוג צעיר יחסית עם שני ילדים.
אחרי אובדן גדול שעברנו,
נשארנו עם מלא מקום בלב ואהבה שאין על מי להרעיף אותה.
אנחנו שנינו חולמים מאד לקחת תינוק/ ילד קטן – לאומנה/ אימוץ,
להעניק לו מה שלא נוכל שוב להעניק לתינוק שלנו.
מאד אשמח לשמוע מניסיון קרוב או רחוק של כל אחת שמכירה את הנושא,
על הכל כולל הכול.
מההתקשרות עם הרווחה, כמות הזמן וכל הטכני…
ועד הילדים, החיים איתם ועם המשפחה שלהם…
באמת כל מידע הגיג או מחשבה יתקבלו בברכה גדולה!
תודה,
דבורי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
17 Responses
שלום דבורי
אני לא יודעת אם התגובה שלי תעזור לך.
יש לי 2 ילדים באומנה.
לא היה לי תהליך קשה מול הרווחה, כי הם פנו אלי.
האמת שרציתי להעלות את הנושא כאן בחוכמת ההמונות, אני מחפשת חברה לחלוק איתה חוויות, קשיים נסיונות וכו'
לך אני רוצה לומר שחשבי טוב על המניעים שלך-
את בטוחה שהאהבה שתעניקי לאחר תרפא אותך?
יש לך עוד מניעים?
אני כל הזמן שואלת את עצמי, למה אני עושה את זה?
אני רוצה להוכיח שאני צדיקה?[רק לעצמי!]
אני מרחמת?
וגם לגבי האהבה לילד, אני קבלתי 2 ילדים מעל גיל 3,
את מדברת על תינוק
לקח לי זמן לאהוב אותם ממש ולהילחם על החיים שלהם… שיקבלו טיפול רגשי ועזרה מקצועית בלימודים,
זו לא אהבה כמו אהבת אמא טבעית, במיוחד באומנה שיש להם אמא ברקע כל הזמן.
עוד נקודה, באומנה יש את ההורים ויש להם דעה, באימוץ אני משערת שהילדים ברשותך הבלעדית
לפעמים קשה לי לחשוב מה קורה אתם כשהם הולכים להורים שלהם
ואני יודעת שיבוא יום ואני אצטרך להיפרד מהם:(
אל תבני על הרבה תמיכה ממשפחה וחברות, אני עדיין מנסה להבין למה:)
הרב אמר לנו שכשדנים את האדם מי שמרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים.
ויש עוד המווון מאמרים שמחזקים אותי
אני מסוגלת להמשיך לכתוב עוד המון,
מה מעניין אותך במיוחד?
יש כאן עוד משהי שיש לה ילדים באומנה ותשמח שניהיה בקשר?
שלום לך חברה
קראתי את מה שכתבת והייתי בטוחה שמישהו כתב בשמי, גם אנחנו מגדלים באומנה 2 אחיות קטנות, אמנם תהליך הקבלה אצלנו לקח מס' שנים, כי אנחנו פנינו לעמותה, ואחרי כל התהליך של ההתאמה עברו עוד כשנתיים עד שהגיעו הילדות.
כל השאר שכתבת, אני יכולה ממש לשכפל, האהבה שלוקח זמן עד שהיא נעשית יותר אמיתית, ועדיין אין פה אהבת אם טבעית אלא אהבה שנולדת מהנתינה אליהם. ותמיד יש ברקע את הידיעה שיכול לבוא יום שיקחו אותם, אעפ"י שאני בטוחה שזה יהיה לי קשה אחרי ההתקשרות איתם. גם אצלי כשקשה לי תמיד בעלי מחזק אותי במאמר זה שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים.
כבר הרבה זמן אני מחפשת, ושאלתי גם את המנחת אומנה שלא הייתה לה תשובה בשבילי לגבי קבוצה או פורום של אמהות לילדי אומנה, אולי באמת כאן המקום, אם יש עוד אמהות שנצטרף יחד לקבוצה ,נחזק ונעזר אחת מהשניה.
תודה רבה, התגובה שלך ממש חשובה!
לא יודעת אם חיפשתי לרפא כמו שחיפשתי מה לעשות עם עודף האהבה שפתחתי בלב לתינוקת שלי שנפטרה וחבל "לבזבז" אותה שזה תשובה גם ל"ולמה אם האהבה" ברור שזה לא ילד ביולוגי אבל מאמינה שנתינה יוצרת אהבה (אפילו הנתינה של מאמץ וזמן לפני שמקבלים אותו)
הסביבה שלי וההורים של הילד – כן חשבתי על זה – וזה ממש נכון
מה שהבאת בשם הרב – מחזק מאד! תודה רבה!
מעניין מאד שאת אומרת שהרווחה פנו אלייך – איך זה קרה?
כואב לי לשמוע על הצער שלך❤️
את כותבת שאין על מי להרעיף את האהבה ומשפט קודם כותבת שיש לך 2 ילדים
ממקום של אישה שמחכה לילדים משלה קשה לי להבין את המשפט הזה… כל ילד הוא עולם מלא
בכל מקרה לשאלתך:
עפ"י החוק תינוק עד גיל שנתיים רק זוגות ללא ילדים יכולים לאמץ
וההפרש בין ההורה לילד לא יכול להיות פחות מ-18 שנה ויותר מ-34 שנה
ילד מעל גיל שנתיים-כל אחד יכול להגיש בקשה
עבור אמנה התורות קצרים משמעותית
באופן כללי הכאב שלך עכשיו נשמע עצום, הייתי מציעה לך לנסות להתאושש מהשבר שפקד אתכם לבד או עם עזרה ורק עוד כמה שנים לחשוב על אפשרות של אימוץ או אמנה
כדי להתחיל תהליך אימוץ יש להוריד מהאתר של השירות למען הילד את הטפסים המעודכנים ולשלוח אליהם
חלק מתהליך הבקשה לאימוץ כולל ביקורי בית, אבחון פסיכולוגי להורים, אישורים רפואיים בדיקת יכולות כספיות וכו וכו'
לא עברתי את התהליך בעצמי אך שמעתי מחברות על התהליך וקיבלתי מידע בנושא
אם תרצי מידע נוסף ומפורט על אופן הגשת הבקשה לאימוץ תוכלי לכתוב לי למייל ואשלח לך כתבה בנושא rachel97852@gmail.com
חשוב להדגיש לגבי גיל הילד וההורים שציינת, לא יודעת לגבי אימוץ, אבל באומנה הכללים לא כאלה, אנחנו הורים ל2 אחיות באומנה,
הקטנה הייתה בת שנה וחצי כשהגיעה אלינו וההפרש בינינו לילדות גדול בהרבה מ 34.
ל יקרה
כאבתי לקרוא תודה על השיתוף
כמובן וכמובן לא התכוונתי שאין על מי להרעיך אהבה
אלא שבמהלך ההריון ואחרי הלידה נפתח מקום חדש בלב לעוד ילד ואחרי שהתינוקת נפטרה נשאר מין חור
הרגשתי אותו פיזית בידיים שלא מלאות והתרגלו לשאת אותה מעורסלת הרגשתי את זה בלול ובעגלה הריקים ובמגרות הבגדים
וכמו בפיזי הרגשתי גם בלב שיש שם עוד חדר לעוד מישהו
וכיון שתמיד חלמתי על אומנה / אימוץ אבל לא מספיק הייתה סיבה
הרגשתי שעכשיו זה זמן טוב שיש לי חדר שלם בבית ובלב לתת למישהו שצריך ואין לו
מבחינת ההתאוששות – ב"ה עברנו את זה ממש טוב
(זה היה לפני כמעט שנה)
וב"ה היינו יחד כזוג ומוקפים בהרבה טוב וחסד
אני לא לוקחת את זה כריפוי בשבילי כמו לנצל את מתת האהבה והמקום בלב כדי לעשות איתם משהו טוב
המידע שכתבת פה חשוב לי מאד מאד
ונתן לי תמונה יותר רחבה
אכתוב לך למייל בעז"ה בשביל לקבל את הכתבה
ה' יברך אתכם ותזכי ללדת מלא מלא ילדים בקלות ובשמחה
ולגדל אותם לעבודת ה' יתברך 🙂
יש לי ילדים באומנת קרובים. אנחנו פנינו לרווחה, וזה תהליך שונה לגמרי. באומנה רגילה פונים לחברת האומנה, עוברים מיון, הדרכות, התאמות ועוד. אני מעריכה שזה תהליך ארוך, אבל כשאת בתוך התהליך, אני מניחה שאת מקבלת מענה צמוד.
במקרה שלנו עברנו קודם דרך הרווחה, ואחרי זה הם הפנו אותנו לחברת האומנה. התהליך נמשך כבר מעל שנה, ולא הסתיים. מה שאומר שאין לנו כרגע ליווי, עזרה לילדים, יעוץ ותקציב. אני חושבת שזה מאד משנה באיזה עיר מדובר, הרווחה מתנהגת אחרת בכל מקום.
אצלנו המחויבות והאהבה היתה לפני, והמקרה שונה לגמרי, אבל צריך לזכור שתמיד יש אנשים בתמונה, את לא מחליטה לבד, יש התערבות שלהורים / משפחה / עוסיות, הסדרי ראיה בזמנים שאולי לא יתאימו לך, שנפלים בדיוק בחגים המשפחתיים, ילדים שחצויים בין לבין.
לא בטוח שזה אהבה רגועה שמרפאת… זה השקעה עצומה, סיפוק, חסד… תלוי במקרה כמובן.
שלום לך דבורי יקרה
הצער והכאב מורגשים מאד בדברייך. כאם אומנה אני אנסה לענות לך, אמנם אצלי המצב שונה, אבל אני חושבת שאת צריכה לקחת בחשבון שאומנה זה דבר שלוקח זמן, במיוחד אם יש לכם העדפות ספציפיות כמו גיל הילד, מין הילד ועוד.
לגבי האהבה אני דווקא חושבת שבמידה מסויימת היכולת להעניק אהבה לילד שחסרה לו אהבת אם, יכולה כן לעזור לך. ההשקעה והסיפוק ימלאו אותך גם אם לא ממש ירפאו.
אבל כמו שכתבה בדוי את צריכה לקחת בחשבון את כל הדברים הנלווים, משפחה ברקע, מפגשים של הילד עם ההורים, פגישות חודשיות אצלך בבית עם מנחת האומנה ועוד
הצטערתי לשמוע על כאבייך. לפני שנתיים וחצי לקחנו 2 ילדים שהם אחים לאומנה.
אם לא היינו מטלפנים ודוחפים את הרווחה הארגון שנרשמנו אליו הילדים לא היו מגיעים … התהליך שלנו ארך חצי שנה בערך אבל בסוף חיכינו 5 שנים. כמה שיותר צעירים זה יותר טוב. אנחנו לקחנו כשהיינו בני 48. אני מרגישה לפעמים שאני נותנת כל כך הרבה ומפסידה את זמן האיכות שהייתי צריכה עכשיו לחוות כשהילדים האישיים שלנו גדלו. אנחנו באומנה חסויה וכל מקרה הוא לגופו. אני מאמינה שבסוף כל ילד שמגיע למשפחה זאת יד מכוונת משמים שצריך הוא להיות במשפחה הזאת!!! מדברים איתנו על אימוץ. יש הרבה רגעי משבר, ועצבים אבל יחד עם זה יש חויות והצלחות. יש ליווי מצויין ככה אנחנו מרגישים דרך הארגון(שחר) . אם תרצי עוד פרטים בשמחה , איילת
שלום וברכה, מרגש תמיד לראות שאנשים רוצים לעשות טוב.
אני אב לשתי בנות עם תסמונת דאון באומנה 18 שנה. התחיל מחלום של אשתי שהתאהבה בהן בשרות הלאומי. אחרי ארבעה ילדים שנולדו לנו נכנסנו למסע המאתגר והמורכב שמשנה חיים וצריך לדעת את זה.
ראשית חייב להיות החלטה משותפת של הזוג כי רק ביחד ותמיכה הדדית ניתן לעשות מהלך כזה.
אצלנו בחרנו מלכתחילה בצרכים מיוחדים כי ההורים הרבה פחות בתמונה, הם נטשו את הילדים מהכאב והשבר.
מהבחינה הזו זה יותר קל משמעותי. יש תורים רפואיים כל הזמן, מסגרות של חינוך מיוחד מעון, גן, בית ספר, הסעות שזה מורכב ועוד.
חשוב לי לציין יש גם רגעי אושר ושיאים נפלאים ,ורווחים ,תחושת השליחות המשמעות ההשפעה על החברה ועוד.
מצד האומנה יש עמותות לפי המכרז והאיזור.
יש כמו בכל מקום טוב יותר ופחות.
לנו יש ברוך השם עוסית מעולה כבר הרבה שנים וזה לא מובן מאליו.
מצד הקהילה יש אנשים שרגישים יותר ויציעו עזרה ויש מקרים גם לא נעימים .
מומלץ מאד לדעת להיעזר בדרך לקבל ליווי והנחיית הורים.
יש תקופות שזה יכול להתיש בעיקר בחגים ובקיץ שאין מסגרות .
אך זה גם מאד תלוי בילד עצמו עם איזה חבילה הגיע לעולם.
אצלנו יש אחת רגועה מאד והשנייה מאד סוערת עם קשיי התנהגות קושי בוויסות חושי ועוד. את לא תדעי כנראה מה הטמפרמנט של הילד. יש גם חרדות בעקבות הנטישה.
זו החלטה מאד מאד מיוחדת משנה חיים וצריך לדעת את זה .
אצלי הרבה תכניות שלי זזו הצידה כי הטיפול בהן דורש המון.
חשוב לי לציין ארבעת ילדינו הביולוגיים כולם רגישים מאד והתגייסו למשימה ,כולם עבדו והתנדבו בתחום המרכים המיוחדים שנים וזה נפלא ומרגש. בהצלחה מוזמנת לפנות ולהתייעץ עדי 052-3784287
ואו קטע שפתאום הגעתי לשיח פה. אני כבר שנים רוצה לאמץ ילד אבל הבנתי שיכולה רק אומנה כי אני לבד ולא בזוגיות . וכמעט השנה התחלתי את התהליך ואז הבנתי שצריכה לחכות ותקבל עוג מידע ולשוחח עם עוד נשים . בעיקר יחידניות שלקחו אומנה. אשמח ממש אם יש מישהי פה יחידנית . מה גם שלי איו הורים הם נפטרו ולא תהיה לי תמיכה משפחתית. כמה זה אפשרי? למרות שזה החלום שלי להיות אמא לילד אומנה או מאומץ .
קראתי אתכן וממש נשמע תהליך לא פשוט.. כל הכבוד לכל אחת פה על הכוחות נפש .
אני כ"כ שמחה שהשיח הזה קפץ לי ..אנחנו משפחה ששותפה כבר מס שנים עם עמותת אור שלום בהיותינו כנשפחת אומנה ולתקופת מה גם כאומנת חרום וכיום אנחנו שוב זוכים להיות באומנה. יש לי כ"כ הרבה מה לומר אשמח באישי
בגדול ובכללי..ילדים בסיכון זה צו השעה לחברה שלנו..נכון, היום אנחנו גם בסכנה קיומית מול אויבינו וטוב שיש לנו את מי שאחראי לכך ויש לנו על מי לסמוך…
אבל ילדים בסיכון אין להם "גב" היות וגם ההורים שלהם בהישרדות חיים, אין להם מי שיצעק בכנסת וידאג לתקציבים וכו..ולכן פה אנו כחברה צריכים להתגייס, ולא שזה קל וזה ממש לא פשוט..לפחות זה לא מסכן חיים אלא ההיפך הגמור.
אז מוזמנת..
בהיותי אם אומנה לשתי ילדות, אני ממש ממליצה לקחת את הפרויקט הזה.
ההרגשה הזו, שאני יודעת שהחיים של הילדות הללו ניצלו וניצלים אצלנו, זו הרגשה שקשה לתאר במילים.
זה גם נותן המון לילדים בבית,
הם לומדים לתת משלהם, לפתוח את הלב, זה בהחלט על חשבונם לפעמים, הן טכני והן בפניות שלנו אליהם,
אבל אצלנו, בכל אופן, הם שותפים פעילים בגידול הילדות, כך שהם מרגישים ממש שליחות וכייף בגידול שלהן,
כל התפתחות קטנה שלהם וספור מעניין שקורה איתן, הם רצים מיד לשתף אותי בהתרגשות,
ואני מדברת על כולם, גם ילדתי בת ה-12, בני הבוגרים בישיבות, הנשואים שלנו והנכדים, כולם מחוברים לזה מאד.
ערב אחד שישבנו ודיברנו על הנושא אמרה לי ביתי "אמא תודה, הן המתנה הכי גדולה שנתת לי בחיים".
גם המשפחה מסביב, גם אם בהתחלה פחות תמכה וקצת חששה, עכשיו כבר אוהבת אותן ושותפה לעניין.
אני חייבת לציין שההתחלה קשה, המשפחה בכל זאת גדלה ומשתנה והמרקם החדש אמור להשפיע על החיים.
גם טכנית, יש נסיעות למרכז קשר פעם בשבוע, פעם בחודש ביקור בית של מנחת אומנה וגם סתם כל מה שמצריך ילד, טיפולים רגשיים (מומלץ מאד לילדים הללו) טיפולים רפואיים ועוד…
כדאי מאד לקחת צ'אנס לשנה הראשונה, ואז הכל יכול להראות קל ופשוט יותר, היום אני לא יכולה לדמיין את המשפחה בלי הילדות הללו, הן ממש חלק ממנה לכל דבר ועניין ואני משתדלת לא לחשוב על האפשרות שיום יבוא ויקחו אותן, אני יודעת שזה יהיה לנו קשה מאד.
–
כבר הרבה זמן אני רוצה להיות בקשר עם חברות למסלול, לפתוח איזו קבוצה של שאלות ועזרה טכנית הדדית, וכן מקום לתמיכה ושיתוף רגשי. יש הרבה מקרים שנתקלים באיזושהי בעיה שהורים אחרים כבר הסתדרו איתה ויוכלו לעזור בקלות, או סתם הצפה של נושא מסוים מול רשויות הרווחה, וגם שיתוף רגשי מאד יעזור ויתמוך, כך שמאד חשוב לדעתי שיהיה איזה פורום או קבוצה שנוכל להיות בקשר.
אשמח לשמוע תגובות על ההצעה
יש אתר בשם מעגלים- קבוצות תמיכה לנשים חרדיות
אתן יכולות לבקש מהם לפתוח קבוצה בנושא הזה
הזכרת את מעגלים – ניסיתי כבר מזמן להיכנס לקבוצה קיימת שלהם (בנושא אחר), ניסיתי להירשם ועד היום לא קיבלתי שום תגובה.
הם פעילים בכלל?
אני אמא מאמצת כבר 12 שנים. כתבתי על כך טור בעיתון נשים של מקור ראשון
המון תובנות שאשמח לחלוק. וגם לשלוח לך את הטורים.
חיבוק גדול
אני אשמח מאד לקבל את הטורים
איך אני יכולה לקבל אותם?
תודה רבה