כל השנים חינכו אותנו בסמינר על בעל, בית של תורה, ילדים, עבודה, רצונות, שאיפות ועוד המווון
אף פעם לא אמרו לנו כלום על איך מתנהגים עם חברה מאורסת…
ואיך מתנהגים כשכלללל החברות מאורסות או נשואות וחלקן כבר עם ילדים….
וגם על מה שכן דברו על התקופה שבין האירוסין לחתונה לא אמרו לנו מה עושים עם דברים שהם לא מותר ולא אסור….
יש לי חברה, טובה, מאורסת, היא עושה המווון שטויות, שטויות מכל מיני סוגים, אבל יותר מכל השטויות-היא לא גומרת לפגוע בחברות הרווקות, וגם בנשואות,
איןןןןן החתן שלי הוא הרבהההה יותר מבעלך/חתנך….
את עוד לא מבינה כלום בחיים כי עוד לא התארסת…
את כבר לא כל כך מעניינת אותי, את לא החתן שלי….
כדאי לך להתחיל להתפלל, אני יש לי נסיון לך עוד אין….
כן, את כל אלו היא אמרה, אני שמעתי:)
לפעמים אני חושבת שאיזה נס שהחתן שלה יודע על החברות ביננו ככה הוא מזכיר לה אותי מידי פעם….
ולפעמים לפעמים אני אומרת אבא, תודה, תודה שאני רואה ולומדת איך לא להתנהג…
אבל תכלס זו התקופה האחרונה שלנו ביחד כחברות, ברור שנמשיך גם אחרי החתונה אבל זה כבר קשר שונה, חבל לי שככה אנחנו גומרות את החברות היפה שלנו….
היא עושה שטויות,
וזה קשה לי לראות,
]אולי גם קצת מקנאה)?([
היא הורסת לעצמה
וזה באמת לא כי היא רעה,
רק ילדה קטנה
מסונוורת נורא
רואה רק אותו
ואין עוד בלתו–
לא שמה לב,
וזה באמת כואב,
פוגעת בי שוב,
עוד פעם אחת,
ועוד אחת…
אני פתאום לא,
לא מעניינת,
לא זורמת,
לא שווה
לא חברה—-
הכל הלך לאיבוד
הקשר נהיה מטושטש
נס ש'הוא' יודע
ככה נשאר עוד סימן
ואני כאן,
הלב מחכה,
המוח רוצה,
הגוף משתוקק,
והנשמה כמהה…
וקשה לי, קשה,
הלב שלי בוכה
קשה לי לשמוע
באלי לצרוח
והלוואי,
שכשאני אזכה,
אני אדע להבחין
בין מותר לאסור
בין טמא לטהור…
לצלוח מכשול
שבשטח אפור,
לתת את התחושה
הכי טובה שיש,
לזכור שלנצח,
מול אלוקים אני בצד המבקש…
בלי לפגוע,
גם לא כמעט,
להכנס לחופה
נקיה כמלאך,
לדעת מה לומר איך ומתי
לשמור על מילים שיבנו את חיי,
פשוט להיות,
כלה קלה:)
קראתי קצת את התגובות, וחשוב לי לומר:
למי שכתבה את השיתוף-
כ"כ מבינה את התחושה שלך,
את הצורך להרגיש חברה משמעותית ושווה למרות שבא מישהו אחר….
מה שאת מתארת בהחלט פוגע!
אבל אני לא חושבת שלחברה שלך חסר שכל…(כמו שכתבו פה)
אני חושבת(כמו שאת כתבת) שהיא מסונוורת קשות!
וזה לא מצדיק את ההתנהגות שלה….
זה כן יכול לעזור לך להסתכל באור אחר על המצב,
להבין רגע-
אני לא פחות שווה,
היא פשוט רואה מולה רק אותו עכשיו,
לא כי את לא אהובה בעיניה,
אלה כי מולהבת!
היא כאילו שמה הכל במגירה ומפוקסת רק בו,
שוב-
זה לא בסדר מצידה,
זה כואב, מאוד,
זה צובט משהו עמוק בלב….
אבל לי אישית הסתכלות כזאת עוזרת פחות לכעוס….
ומעשית-
אולי תחשבי אם מתאים לך לדבר איתה…
לא בצורה של כעס ועצבים,
בהבנה ברוגע-
מתוך רצון לגמור את הפרק הזה בחיים בטוב,
תסבירי לה את התחושות שלך,
לא ממקום מאשים(גם אם היא אשמה, לא יועיל שתאשימי אותה…)
ממקום שאת רוצה לשתף את הרגשות שלך,
תסבירי לה שאת בטוחה שהיא לא שמה לב….וכ'ו….
חושבת שכדאי לך לחשוב על זה…!
הרבה הצלחה!
ותזכי בקרוב להכיר את בעלך, ולהקים בית נאמן בישראל-
ובעז"ה, להישאר חברה אוהבת ואהובה.
אני בהלם טוטאלי.
חוסר טקט ושכל ברמה הכי קשה שלו.
נשמע כמו ילדה בגן שאומרת- אבא שלי יותר חזק מאבא שלך…. אני יותר חמודה ממך….
לטובתך תתרחקי ממנה.
ואל תרחמי עליה שאין לה חברות להתארגנות לחתונה כי היא זו שפוגעת בעצמה.
אל תחשבי שזה נורמלי וכל הכלות באורות ולא רואות ממטר.
נכון שבדר”כ הם פחות מודעות לסביבה מהרגיל אבל משפטים כאלה זה ממש לא תקין!
אם זה פוגע בך אז את לא צריכה בכח ללכת למקום שפוגע בך.
תמצאי לך חברות נורמליות עם מידות טובות וטקטיות. כן, יש כאלה גם כשהן מאורסות ונשואות.
אם את בכל זאת רוצה להישאר חברה את יכולה לומר לה- את שמה לב שאת אומרת משהו ממש לא לעניין? למה נראה לך שכיף לי לשמוע שאני מסכנה ואת זכית?
מסתבר שביא לא תבין, אבל בשבילך זה יהיה תזכורת לשים את הדיבורים שלה המקום המתאים להם כלומר בתחתית הרשימה או מחוצה לה…
בקשר להכנה בסמינר- את כנראה עוד טריה ישר מהשיעורים ובאמת יש הרגשה שהכינו אותנו לחיים.
אבל זה לא נכון. לא 'הכינוי אותנו ואף אחד לא התכוון להביא לך תשובה מרא לכל התמודדות בחיים. לימדו בגדול מה השאיפות והכיוון, לימדו מידות טובות והשקפה נכונה.
וכאן ואילך מצפים מבנות טובות ויראות שמים שתתנהגנה כמו שצריך.
זה לא אשמת הסמינר שלחברה שלך אין שום התחשבות בזולת… ואגב גם בעלה מסתבר לא יהיה כזה מאושר אחרי שיגמרו האורות והיא תהיה אגואיסטית גם מולו….
הלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
זה לא אמור להיות ככה בכלל, משום כיוון לא,
אהבתי שאמרת שהדבר הטוב בכל הסיפור הזה הוא שאת תדעי איך להתנהל עם חברות, וואו כמה שזה נכון……
מניסיון שלי –
אלו שהכי פוגעות,
זה אלו שהכי לא בטוחות בעצמן,
אלו שמפחדות ממה שהולך להיות,
אלו ש – לא כל כך מאושרות כמו שהן מנסות לראות
זה לא סטיגמה,
זה תוצאה של ניסיון כואב,
כל החברות שהכי פגעו בי בתור מאורסות, או נשואות טריות,
אלו חברות שגילית מאוחר יותר
שהן לא עברו את ירח הדבש הכי זוהר בעולם.
זה גם לא לימוד זכות,
זה פשוט נתון שהחיים שלי לימדו אותי.
גם בהגיון זה מובן יותר,
אישה שטוב לה לא אמורה לפגוע באחרות,
היא פשוט מראה שטוב לה,
היא רגועה.
פגיעה מגיעה ממקום לא רגוע בנפש,
מלחץ…
מקווה שזה לא המקרה אצלך חברה שלך,
אבל כן מניחה את זה כאן
כי יש איזה סטיגמה בציבור שלנו,
שמי שמתארסת היא המאושרת באדם,
וממילא אלו שעדיין לא מאורסות
נמצאות במקום נחיתי מולה
וכל מילה שלה פוגעת בהן בעוצמה כפולה!
ולצערנו, היום זה לא כל כך ככה,
בעיקר בשלב הראשוני אחרי החתונה –
יש כל כך הרבה זוגות שחווים קשיים
ורחוקים מאושר…
כך שאין צורך להרגיש עלוב מולן,
אירוסין לא בהכרח מבטיחים את האושר המובטח,
והכלל הזה – מי שפוגע הוא פגוע
תקף גם כאן.
כ"כ אמיתי.
ממש נכון! תגובה שרציתי לכתוב. היתה לי חברה שכל הזמן הזכירה לי שאני לא מבינה כלום כי אני לא נשואה וטרחה גם לחבר עלי בדיחות (באמת לא הבנתי הרבה דברים שידעתי רק לאחר מעשה שלא הבנתי…).
היא התגרשה…