חברה של מאורסת

כל השנים חינכו אותנו בסמינר על בעל, בית של תורה, ילדים, עבודה, רצונות, שאיפות ועוד המווון

אף פעם לא אמרו לנו כלום על איך מתנהגים עם חברה מאורסת…

ואיך מתנהגים כשכלללל החברות מאורסות או נשואות וחלקן כבר עם ילדים….

וגם על מה שכן דברו על התקופה שבין האירוסין לחתונה לא אמרו לנו מה עושים עם דברים שהם לא מותר ולא אסור….

יש לי חברה, טובה, מאורסת, היא עושה המווון שטויות, שטויות מכל מיני סוגים, אבל יותר מכל השטויות-היא לא גומרת לפגוע בחברות הרווקות, וגם בנשואות,

איןןןןן החתן שלי הוא הרבהההה יותר מבעלך/חתנך….

את עוד לא מבינה כלום בחיים כי עוד לא התארסת…

את כבר לא כל כך מעניינת אותי, את לא החתן שלי….

כדאי לך להתחיל להתפלל, אני יש לי נסיון לך עוד אין….

כן, את כל אלו היא אמרה, אני שמעתי:)

לפעמים אני חושבת שאיזה נס שהחתן שלה יודע על החברות ביננו ככה הוא מזכיר לה אותי מידי פעם….

ולפעמים לפעמים אני אומרת אבא, תודה, תודה שאני רואה ולומדת איך לא להתנהג…

אבל תכלס זו התקופה האחרונה שלנו ביחד כחברות, ברור שנמשיך גם אחרי החתונה אבל זה כבר קשר שונה, חבל לי שככה אנחנו גומרות את החברות היפה שלנו….

היא עושה שטויות, 

וזה קשה לי לראות, 

]אולי גם קצת מקנאה)?([ 

היא הורסת לעצמה 

וזה באמת לא כי היא רעה,

רק ילדה קטנה 

מסונוורת נורא 

רואה רק אותו 

ואין עוד בלתו–

לא שמה לב, 

וזה באמת כואב, 

פוגעת בי שוב, 

עוד פעם אחת, 

ועוד אחת… 

אני פתאום לא, 

לא מעניינת, 

לא זורמת, 

לא שווה 

לא חברה—- 

הכל הלך לאיבוד 

הקשר נהיה מטושטש

נס ש'הוא' יודע

ככה נשאר עוד סימן

ואני כאן, 

הלב מחכה, 

המוח רוצה, 

הגוף משתוקק, 

והנשמה כמהה… 

וקשה לי, קשה, 

הלב שלי בוכה 

קשה לי לשמוע 

באלי לצרוח

והלוואי, 

שכשאני אזכה, 

אני אדע להבחין 

בין מותר לאסור 

בין טמא לטהור… 

לצלוח מכשול 

שבשטח אפור, 

לתת את התחושה 

הכי טובה שיש, 

לזכור שלנצח, 

מול אלוקים אני בצד המבקש… 

בלי לפגוע, 

גם לא כמעט, 

להכנס לחופה 

נקיה כמלאך, 

לדעת מה לומר איך ומתי 

לשמור על מילים שיבנו את חיי, 

פשוט להיות,

כלה קלה:)