"חבל שלא ראיתי את המכתב הזה לפני שנים…"

כמה מחשבות טובות את חושבת על האנשים שסביבך?

משפחה? חברות? חברות לצוות? צוות מתחתייך? הגננת של הבת שלך?

כמה מילים טובות את שומרת בפנים?

בשבוע שעבר נתקלתי בקטע מדהים בספרו החדש של ארווין יאלום (יהודי, מגדולי הפסיכיאטרים בארה"ב) – "שעת הלב" – שממחיש עד כמה חשוב להוציא את המילים הטובות שלנו לחלל העולם – וכמה שיותר מהר.

יאלום מספר שלפני עשרות שנים, זמן קצר אחרי שסיים את לימודי הפסיכיאטריה, הוא ניסה להתקבל לסגל המרצים של אוניברסיטה מסוימת. הוא נפגש עם יו"ר המחלקה לפסיכיאטריה, ונדהם כשמנהל המחלקה הציע לו במקום, אחרי ראיון קצר, משרה של מרצה בכיר. הוא כמובן השיב בחיוב, וזו הייתה הנקודה שבה התחילה הקריירה העשירה שלו.

שנים אחרי זה הוא עדיין תהה לעצמו מדוע מנהל המחלקה הציע לו משרה מצוינת כזו אחרי ראיון קצר. התפקיד שהוא קיבל היה בלי שום יחס לניסיון המועט שהיה לו.

את התשובה לתהייה שלו הוא קיבל כעבור שלושים שנה.

מנהל המחלקה שקיבל אותו בזמנו – נתקל במכתב המלצה ששלח אליו עשרות שנים קודם לכן  ג'ון ויטהורן, יו"ר המחלקה לפסיכיאטריה שם התמחה יאלום בפסיכיאטריה. מאחר שויטהורן נפטר שנים רבות לפני כן, מנהל המחלקה הבין שהוא כבר יכול לספר ליאלום על המכתב וקרא לו כדי לחלוק איתו את מה שכתוב שם. והנה מה שכותב יאלום:

"לא ידעתי למה לצפות. ד"ר ויטהורן היה מורה מופלא, דמות בכירה שכיבדתי מאוד. אבל תמיד היה מרוחק למדי, ובמהלך שלוש שנותיי כמתמחה ניהל איתי שיחה אישית לעיתים רחוקות בלבד. הוא היה פרופסור מוערך, נערץ בקרבנו, המתלמדים, אבל גם מאיים, תמיד לבוש חולצה לבנה מגוהצת למשעי, חליפה חומה ועניבה.

המכתב הדהים אותי, בשורה האחרונה היה כתוב, "ד"ר יאלום היה סטודנט יצירתי ברמה יוצאת דופן, ואני חושב שסביר להניח שבעתיד הוא יהיה מנהיג בתחום הפסיכיאטריה האמריקנית".

ממש לא היה לי מושג שהוא כל כך העריך אותי. היה לי לעונג לגלות מה הוא חשב עליי, אבל מאז עברה בראשי לעיתים קרובות המחשבה, הו, חבל שלא ראיתי את המכתב הזה לפני שנים רבות. או ליתר דיוק, חבל שד"ר ויטהורן לא אמר לי את הדברים האלה באופן אישי. זה היה משנה באופן קיצוני את מה שחשבתי על עצמי, מקנה לי יותר ביטחון, מצמצם את החרדה שלי, גורם לי להרגיש קצת פחות כאורח לא רצוי באוניברסיטה, כמי שהזדחל פנימה דרך חלון צדדי!".

יש לך מחשבה טובה על מישהי?

תאמרי לה אותה, אל תחכי איתה עשרות שנים, לכי תדעי מה המילים שלך יכולות לעשות.

בשורות טובות,

שבי

…ומכינה את עצמי מראש ל-"איך זה שלא כתבת על הבחירות??" בכוונה לא כתבתי על זה, לא חושבת שצריך לומר משהו אחרי שגדולי ישראל אמרו את דברם…

הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו : ) בלחיצה כאן