" זה תופס את הראש ואת הנפש ברמה שלא תתואר, בבקשה אל תביאו את הילדים שלכם לשם!" התגובות שלכן השבוע >>>

התגובה של תל ציונית לשעבר עם פינה חמה בלב על קהילה, אוויר, רוגע: הדירה של דבי בתל ציון

"כמו שאומרים "הטוב ניכר בהעדרו"- עברנו לפני כמה שנים מתל ציון ל"עיר הגדולה"
תל ציון מקום ממש מיוחד!!!!!!!!
רק כשעברנו הבנו כמה תל ציון היא חממה שמורה ומוגנת
עם בטיחות' רוגע, משפחתיות ושלווה
עם אויר מושלם אך גם עם קור
(חשוב לציין שזה קור משמעותי כמעט בכל עונות השנה)"

התגובה של אמא על האם לומר לילדה שלא קונים לה משהו בגלל מחסור בכסף?

"אני זוכרת כילדה היתה לנו רווחה כלכלית גדולה יותר מרוב חברותיי, ואף פעם לא היה לנו בגלל זה יותר מותגים וכדו' ידענו שיש יותר כסף כי היה לנו עוזרת לדוג' והיינו יוצאים לנופשים (סולידיים!) אבל לא רק מחליפים דירות עם אנשים כמו יתר חברותיי.
היו פעמים שחברות הקניטו אותי שאנחנו קמצנים, כי למה אנחנו לא קונים X/Y/Z ותמיד עניתי את התשובה בגאווה – אנחנו משקיעים במה ששווה להשקיע ולא מבזבזים סתם על שטויות (כמו מותגים, כייופים וכו).
אני חושבת שהנושא של קניית מוצר שלא בהכרח נחוץ לא קשור לנושא הכלכלי, ומי שחושב שאם יש לו אפשרות כלכלית הוא יקנה לילד שלו הכל, עושה את אחת הטעויות הגדולות בחינוך… אז ממילא להסביר לילד שאנחנו לא קונים מסיבה כלכלית זה פשוט לא נכון! אם זה היה צורך אמיתי של הילד היית מאפשרת לו, נכון? (גם אם לא זה לא הנקודה… כי גם אם היה כסף לא היית קונה הכל)
בסופו של דבר ילד צריך ורוצה גב חזק, ולכן ככל שתהי יותר בטוחה בעצמך שאת עושה את הדבר הנכון ותתני לו תשובה חזקה כמו "אנחנו לא קונים כל דבר שמתחשק לנו" או כל תשובה אחרת שאת מאמינה בה, הוא יהיה יותר בטוח בעצמו וממילא שמח ושלם."

התגובה של אישה על האם לומר לילדה שלא קונים לה משהו בגלל מחסור בכסף?

"חייבת לשתף בנושא.
אני חייתי בשלווה כלכלית. מוחלטת.
לא דאגתי מעולם מכסף….
חיינו חיים פשוטים מאוד, לא קנינו מותגים העברנו בגדים מאחת לשניה.
הרהיטים בבית היו פשוטים לחלוטין.
אוכל היה, שמחה הייתה. מחסור לא היה.
כשביקשנו מותג ההורים אמרו: זה נראה מיותר.
כשבכינו ואמרנו: אבל לכולם….. הם שקלו שוב ובדקו את המצב. ולפעמים כן קנו.
היום, כאישה בפרספקטיבה של שנים אני יודעת דבר או שניים:
כילדה יותר צעירה ההורים שלי התמודדו מאוד כלכלית, הם חיו עם לחץ עצום של כסף וויתרו על דברים משמעותיים מאוד בחיים שלהם (לדוג' נעלו חלונות כי לא היה להם כסף לסורגים)- לא הרגשנו ולא ידענו.
כשהייתי נערה מתבגרת (ועד היום) ההורים שלי, שניהם- כל אחד מכניס בחודש 50 אלף. הייתה רווחה כלכלית עצומה!- לא הרגשנו ולא ידענו.
(התפריט השתנה, לא ידענו שזה קשור לכסף….)
הערכים נשארו אותם ערכים!
פתאום הבנתי שבאמת מה שהיה חשוב לי באמת הם דאגו שיהיה,
ומה שבעיניהם היה מיותר- הם לא הכניסו לחייהם, כי הוא באמת מיותר!
זה נותן ערך מוסף לחיים."

התגובה של אמא ל… על האם לומר לילדה שלא קונים לה משהו בגלל מחסור בכסף?

"מותר לילד לדעת שההורים לא עשירים, אבל לא הייתי אומרת לו שלא קונים לו דברים בגלל חוסר בכסף, הוא עלול לקחת את זה רחוק לפחדים שלא היית רוצה שיהיו לו, לילד אין פרופורציות.
הייתי מעדיפה לומר – בחנוכה, ביום הולדת, מתי שאבא ואמא יחליטו, או כל דבר דומה…
אפשר גם באותה הזדמנות להזכיר לילד את הדברים שהוא כן קיבל לאחרונה, שיבין שהוא מקבל פינוקים או משחקים אבל במידה, משהו כמו – שבוע שעבר קנינו לך מכתביות, עכשיו אנחנו לא קונים מפיות, אולי בחנוכה נקנה לך…
בסופו של דבר, גם מבחינה חינוכית יש טעם להגביל את הבקשות של הילדים, אני מעדיפה להגביל מסיבות חינוכיות ועקרוניות מאשר מסיבות כלכליות.

ואגב, אני גדלתי על תודעת מחסור, על כך שאין כסף, אני לא בטוחה שההורים אמרו לי את זה בפירוש או שהייתי מספיק חכמה כדי לשמוע ולראות את זה בעצמי, אפשר לומר שיש לי ניואנסים חדים, מה שבמקרה הזה היה לרעתי.
זה נורא, אין לכן מושג כמה זה משפיע, מה עוברת נערה מתבגרת שמעדיפה לא להגיד להורים שלה שהנעלים שלה כבר מזמן לא "הולכות" היום, ושהמעיל שאחותה הורישה לה הוא לא לטעמה בעליל, שלא יוצאת עם חברות לחגיגות ימי הולדת כי רק אתמול היא שמעה את אבא מבקש הלוואה, זה תופס את הראש ואת הנפש ברמה שלא תתואר.
בבקשה אל תביאו את הילדים שלכם לשם!"

התגובה של שרה על האם לומר לילדה שלא קונים לה משהו בגלל מחסור בכסף?

"ילדים מטבע הדברים מבקשים הרבה , לפי מה שרואים סביבם בד"כ,
אני עושה עם הבן שלי "רשימת המשאלות"
כל דבר שהוא מבקש וזה לא משנה אם יש לי אפשרות או אין לי – נכנס לרשימת המשאלות, הרשימה הולכת ומתארכת: קורקינט חשמלי, רחפן, אוטו כזה וכו',
מידי פעם אנחנו מרעננים את הרשימה והילד מפשוט שאני זוכרת אותה.
נראה לי שעצם הקבלה וההכלה של הילד, אני מבינה את הרצון , אני אהיה מעוניינת אולי לרכוש לך כנראה ביום מן הימים מרגיעה אותו ונותנת תשובה.
וכן, חלק מהמשאלות בהחלט מתגשמות ואנחנו מזכירים גם את זה בזמן רענון הרשימה."

התגובה של חיה על לא רוצה לקחת שקל מההורים שלי

"ויש גם עוד נקודה שאף אחת לא הזכירה פה-וזה הניסים שיש לאברכים
אני גדלתי בבית כמו התאורים פה 14 ילדים, אני הבכורה, המשכורת של אמא שלי+המילגה של אבא שלי מכסים אולי שכר לימוד (וגם זה אני כבר לא בטוחה היום)
והחיים בבית היו מאוד פשוטים, אבל היה מה שצריך
אני כבחורה עבדתי ושילמתי לעצמי מה שיכלתי (בלי להתעקש כי ראיתי שלהורים שלי זה לא נוח שאני משלמת הכל, והם כן רוצים לשלם בעצם)
והלוויתי להורים שלי הרבה (הם אמרו שיחזירו לי אחרי החתונה ותכל'ס בעלי ואני לא הסכמנו שהם יחזירו)
בפועל-תחזיקו חזק
לאבא שלי יש היום אחרי 2 חתונות של בנות חוב אחד של משכנתא של 150,000 (1500 ש"ח בחודש בערך) והוא התחייב לסכומים יפים, לא הכי גבוה אבל גם לא נמוך
וזהוווווווווווווווווווו
(יש לו חובות על השוטף של היומיום אבל לא על החתונות)
אני זוכרת שאבא שלי אמר יומיים לפני החתונה שלי שהדבר היחיד שהוא שילם היה הארוסין
כל השאר-משמיים ומכל מיני מקומות שונים ומשונים בניסים
אני הייתי בטוחה שאני יתחן עם 2 סירים ו2 בגדים
ובפועל היה לי כל מה שצריך ברווח, לא מפואר לא ביזבוז אבל כן איכותי וברווח
(וכן יש גם לי וגם לאחותי דירה, עם משכנתא גדולה שאני משלמת אבל לא סוף העולם)

תתפללו ותסמכו על מי שזה בידיים שלו
את לא יכולה לדעת מאיפה ינחת עלייך השפע בלי שחלמת"

התגובה של ארוך אבל שווה קריאה על לא רוצה לקחת שקל מההורים שלי

"גמני הייתי שם, אני באה ממשפחה ליטאית מרובת ילדים ובעיקר מרובת בנות ואני מהקטנות.
בתור ילדה היה צמצום כלכלי מאוד גדול, אבא שלי התחייב סכומים שלא היה לו מאיפה להביא את הרבע הראשון!! ובגלל שהוא איש כזה טוב עם כ"כ הרבה אמונה תמיד התקפל והתחייב על סכומים משוגעים! והיה לו מאוד קשה להשיג את הכסף, הוא לא היה מסוגל לחשוב על זה שבגלל שלו אין כסף הבנות שלו יפסידו.
לא אשכח את התקופת מאורסים של אחותי שמעליי. היא הייתה תקופה מאוד!! מאוד!! קשה כלכלית, אחותי עוד הייתה בסמינר כך שלא עבדה לפני ולא היה לה כסף.
לאמא של יש לב ענק!! והיא רק חיפשה לתת לילדים, וכל בת שהתארסה קיבלה כל טוב ומלא שפע מהכל!
כשאחותי היתה כלה זה כבר היה לא מצחיק, לא היה כסף אבל אמיתי! אני זוכרת שהיא כמעט לא יצאה לקניות, ולא התארגנה בכלל. זוכרת שיום אחד אמא שלי אומרת לה שעכשיו אפשר לנסות לצאת לקניות כי אבא השיג הלוואה. שמעתי והזדעזעתי!!!! אז יצאנו לקניות, וחזרנו ממש לא עם הרבה פריטים.
כמובן שריחמתי בצורה שא"א לתאר.
חשבתי לעצמי: "אני עוד שנתיים גם נכנסת לשידוכים ובשונה מאחותי אני לא ממש מסתפקת במועט, יש לי הרבה מאוד חלומות ולא מצליחה לוותר על כלום"!!!!
פשוט התפרץ לי בכי מטורף!! נשנקתי מבכי וניצליתי את זה לתפילה. תפילה אמיתית – מהלב.
התפללתי להקבה שיעזור להורים שלי. ויגרום לכך שאני לא אקח כסף ממי שאין לו!!!
שאחותי תתחתן בשמחה ותהיה מאושרת. ידעתי שממנו מגיע כל הכסף בעולם והוא יחלק את זה איך שייראה לנכון!
פשוט קרעתי שערי שמים כפשוטו! לא הייתי מסוגלת לקבל את המצב צרחתי בתחנונים שלי זה לא יקרה. ותאמינו לי שגם כשהתפללתי לא האמנתי לעצמי שיכול להיות פה שינוי. המצב היה כזה מייאש וחסר כל אפשרות לתהפוכה.
התחלתי לעבוד עוד לפני שיצאתי מסמינר כך שבתור בחורה כבר היה לי כסף. וכך שילמתי לעצמי קורסים וכו… ואז התחלתי לעבוד יותר ברצינות ופשוט שילמתי לעצמי הכל!!!!
להורים שלי לא היה קל שלא הם משלמים לי.
אבל כ"כ שמחו מזה שהיה שווה להם.
אחיותי הנשואות ניסו לומר לי שכדאי לי לחסוך קצת לאחרי החתונה כי בטח לא יהיה לי קל אז.
ואני סרבתי בנחרצות.
אני לא מוכנה לקחת שקל מההורים שלי כשיושב לו כסף בחשבון שלי! אני לא רוצה לקחת ממי שאין לו,
עבדתי קשה בשביל להקל על ההורים שלי. אז אני אנסה להקל. לא אשמור את הכסף לעצמי ובנתיים יחגוג עליהם!
מה גם שאני מאוד לא פשוטה אז איך אני יכולה לבקש כסף למותרות מהורים בכזב מצב???
דרשתי הרבה מותרות.
היה ברור לי שאם אני מוכיחה שאני לא רוצה להעזר במי שאין לו. הקב"ה יראה ויעזור לי בהמשך החיים כי יודע כמה חשוב לי.
לא חשבתי על העתיד, ידעתי מה נכון לי עכשיו!!!
לגבי דרישות של בחורים הייתי כ"כ בקונפליקט שהייתי כ"כ מבולבלת שלא דיברתי על זה עם אף אחד השארתי להקב"ה לעשות את העבודה. התנהלתי מולו.
ופה יש תפנית אבל לא כמו בכל הסיפורים… היא לא מאוד חיובית..
קרתה טרגדיה במשפחתי. עברנו ניסיון לא פשוט בכלל (מה שגרם לי לצמוח ברמה האישית ברמות שלא ניתן לצמוח ללא ניסיון!!!!)
אבל בנושא הכלכלי זה הביא לשינוי מטורף!!! פתאום הורים יצאו ממינוס אחרי 30 שנה ברציפות! היה רוגע כלכלי אבל אני המשכתי לממן את עצמי, מידי פעם אמא שלי פינקה אותי ואני נהנתי.
ואז התחלתי שידוכים, וכן יש לי שאיפות כמו לכולן לבעל מהחלומות עם השקפות ובית של תורה וכו…
אמנם ההורים שלי נתנו לי הכי הרבה מכל האחיות שלי ( בניגוד ממה שכתבו פה הרבה אחרות) אבל היה לזה בסיס! מבחינתי החולם שלי התגשם! אני לא לקחתי ממי שאין לו! הקב"ה הביא לי את הכסף בצורה מאוד מכובדת בדיוק כמו שבקשתי!! אף אחד לא נחנק בשבילי, וגם קיבלתי שפע נדיר! וזה אפילו לא קצת, כך שיכולתי להתחיל חיים בצורה נורמלית. ואפילו להתפנק ממש בתור כלה!
אין לי איך להסביר את זה, אבל בתור כלה זה היה תקופה עם הכי הרבה כסף שהיה לנו.
עשו לו חתונה ממש מכובדת יותר מהממוצע, ולי לא נותר אלא להוקיר טובה למי שראה את הצורך האמיתי שלי!
אין עוד מלבדו!!! פשוט תתפללי חזק! זה משנה עולמות!"

התגובה של שירי על בגינה הילדים יחפים

"הרב שלמה הופמן (למי שיודעת- גדול המבינים בנפש ובחינוך בדור האחרון) היה אומר שכשילד קטן מגיע למצב שהוא הולך יציב כדאי לתת לו להוריד כלים מהשולחן למטבח…
נשמע בטיחותי? לא במיוחד…
אבל ככה מלמדים ילדים עצמאות- ויש להם את זה בטבע, אם רק נשחרר!
ולא קרה כלום אם דורכים על אבן, ילד שרגיל ללכת יחף לא נבהל מזה בכלל,
הוא לומד להרגיש, לדעת גבולות, וגם לא להיות מפונק…
בכל מקרה אפשר לשים סנדלים- לא אותו דבר, אבל יש את התחושה והחוויה של בלי גרביים רק בלי חששות ולכלוך…"

התגובה של תילי על לא מתעללות בגוף: מקבלות אותו

"וואו. פשוט ישבתי וניסתי את התרגילים.
בנות! שווה לכן לעצור רגע לפני שאתן מגיהות ולנסות להיכנס לזה. זו חוויה ועצירת עוגן משמעותית ביומיום.
תודה מירב"

התגובה של גרושה בלי על שיתוף

"חברות, העולם מלא אנשים מעניינים ותגובות מעניינות.
נושא של ילדים ומשפחה, זה נושא כל כך רגיש.
ולחכות זה לא כייף אף פעם, אפשר להאריך בלי סוף….

מרשה לעצמי לשתף אתכן בשיר שכתבתי לתינוק שלי
גם לי מותר להתגעגע. אז מה אם אני לבד עדיין.
כתבתי אותו מזמן בתשע"ב כשהייתי בלימודי תרפיה
היינו אז ב"מוד" של שירים על כל מה שרק אפשר.

בכי של תינוק
קטן, צעיר ומתוק
קורא לי לחדר
משהו לא בסדר.

רוצה בקבוק
רוצה חיבוק,
עייף רוצה לישון
נרדם לו עם חיוך.

קטן של אמא'לה, מלאך
מחכה לך כל כך
את גופך הקטן ברכות ללטף
בכל חום ליבי לטפל בך

תינוק שלי, לך אני מחכה
שנתי בלילה לא מתוקה
מתגעגעת וכולי תשוקה
לעטוף בחמלה, נשיקה"

התגובה של גם אני על הצעקה שאני רוצה שכולם ישמעו

"נערה אהובה ויקרה,
גם אני גדלתי ככה
במקום שבלתי אפשרי לגדול בו..
בתוך שכונה חרדית,
מוקפת בחברות "נורמליות", להגדרתי,
וגם אני- כמוך
חיכיתי שהשבתות ייגמרו
כי הן היו סיוט.
הייתי מקבלת על עצמי קבלות
ומבטיחה לה' הבטחות
אם השבת תעבור בשלום..
(לא ביקשתי להנות, רק לא לסבול..)
ניסיתי
להזיז את הקירות,
לפנות למורות חשובות,
אחת מהן יעצה לי לחשוב שמה שאני שומעת בבית- קורה אצל השכנים..
ניסיתי
ללכת לטיפול
והמטפלת הכבודה הנהנה לי בראשה,
מתחילת הפגישה ועד סופה
אני לא יכולה לתאר לך את הקושי, הצער והתסכול..
ולא ראו עלי כלום
כי עבדתי בזה, בלהיות נורמלית כלפי חוץ,
כי מה יכולתי לעשות,
לתלות על עצמי שלט
של מסכנה?
בחנוכה אחד, הייתי לבד
והדלקתי נרות לעצמי
רק כדי לחוות את חנוכה בשקט..
שנים ארוכות כעסתי
על כל העולם
על המורות (איך לא ראיתן)
על השכנים (הרי ודאי שמעתם)
על הדודים (איך לא עשיתם שום דבר)
וגם על עצמי ועל ה'…
סופו של סיפורי הארוך
הוא
שנגמרו כוחותי
להתחפש
ולחפש
ולחכות
ולקוות
להתאבל
ולבכות
ואז
נשאתי תפילות מעומק הלב
לה' -שרק הוא כל יכול
ורק הוא יכול לשלוח לי שידוך טוב למרות הכל..
ורק הוא יכול להביא לי משפחה ורווחה..
אין "אשם" יש ה'.
יש סיבה לכל דבר שקורה בעולם.
אנחנו לא סובלים סתם
וזה לא קרה בטעות
או שה' לא שם לב..
רק שבאותו הזמן לא היו לי הכלים והיכולת להבין את זה.
בע"ה, רק כשהלב שלך יתרפא, תצליחי להקשיב למילים הללו..
ביקשתי ממנו ורק ממנו
וב"ה
היום אני נשואה לבעל כלבבי
ומגדלת שיירת ילדים.
וסוף סוף מגשימה לעצמי
שבתות וחגים
כמו שחלמתי.
אל תתייאשי ממחשבות עצובות,
יש אנשים שנולדו לנסיונות גדולים
וגם אם עכשיו אצלך לילה,
עוד יגיע הבוקר.
מאחלת ומתפללת בשבילך."

התגובה של מירב על הבת שלי הולכת עם חצי קוקו, זה בסדר?

"כאמא הייתי ממליצה לך ללכת על כיוון של לתת לה להבין שאם תגזור את השיער זה יהיה יותר יפה בלי להכנס לעניין של צניעות … היא אדם בוגר ולא תוכלי לכפות עליה את דעתך …
אבא שלי היה מרבה להחמיא לי בגיל הזה על לבוש וכשלא היה מחמיא הבנתי לבד שהוא לא אהב…
ובמקרה מסויים אפילו אמר לי במפורש באירוע הקודם היית יותר יפה …
לא דיבר על צניעות וכו
וזה ממש עבד…למרות שהבנתי שהוא מתכוון לפחות צנוע…"