"כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו האדם הוא נשרף באש
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה…."
נתן זך
צילום: עזרא לנדאו
האמנות במהותה הפנימית, היא שפה.
שפה בלתי מילולית, מורכבת, מגוונת, רבת רבדים, ציטוטים, אסוציאציות, משלים, מטפורות ובעיקר – משמעות.
ככל שהידע של השפה הולך ומעמיק, כך גם מתרחבות האפשריות לפיענוח, הבנה וקבלת השראה מתוכה.
עבורי, האמנות היא נשמת חיי, יחד עם האמונה בכח האינסופי, באמן-העל, בורא העולמות, שמחייה ומהווה את כל המציאות בה אנו חיים, בכל שבריר שניה.
אמנות היתה עבורי הדרך אל האמונה, האמונה עבורי היא אמנות.
ההתלהבות שלי מאמנות נובעת בדיוק מנקודת החיבור הסמויה הזאת, בין האמנות האינסופית של הבורא, בכל עלה ופרח, בכל ענן בשמים, בכל זוג עיניים או יד מלאת קמטים, ומהיכולת האנושית לקחת את כל זה ולחולל מזה "אמנות".
אמנות לא רק כ"ציור שיקשט את הקיר בסלון" אלא אמנות שיש בה אמירה, שאלה, תובנה, ולפעמים אפילה מחאה.
אני מזמינה אותך, הקוראת, לצאת אתי למסע למעמקי אמנות. למעמקי התודעה.
אני חיה בעולם שבו התודעה שלי מכירה בהתחדשות המתמדת של הבריאה על ידי יוצר הכל, ובהאצלת כח בריאה זה לבריותיו.
כל ברייה ובריאה בעולם יוצרת ובוראת מכח הבורא. רק צריך להתבונן בציפור שבונה קן, בגלי הים המתנפצים על גבי סלעים, ברוח המשאירה את רישומה על דיונות של חול.
רק צריך להתבונן בכל תינוק שנולד, בפניו של אדם זקן, חרוש קמטים… בנחישות הצמיחה של צמח בר, במיקרוסקופ על תא בודד…
אני מתרגשת מהיצירה "יש מאין" ואפילו מההתהוות של "יש מיש" בכל שבריר שנייה במימד הזמן, בכל מילימטר במימד המרחב.
כשאני מתבוננת ביצירותיו של ר' עזרא לנדאו, תלמיד חכם, מורה דרך, ואמן יוצר, אני מתחברת להתפעמות הפנימית מהבורא ומברואיו.
עזרא לנדאו יוצר את נקודת החיבור שלו על ידי הפניית תשומת הלב של הצופה, לנקודה מסויימת בזמן ובמרחב, אשר אפשר היה "לפספס" אותה או "לדלג" עליה, במרוץ החיים.
ר' עזרא לנדאו מלמד אותנו להתבונן אחרת בעולמו של הבורא.
יצירתו "על פלגי מים" היא דוגמא נפלאה ללימוד דרך התבוננות.
ברגע הראשון של ראיית היצירה, לא בדיוק ברור מה רואים. זה לא עוד צילום מוכר ו"יפה" של עץ שקדייה מלבלב בשדה פרחים. היצירה מאתגרת את הצופה לעבור תהליך של פיענוח הקוד החזותי.
בעיני, האתגר הזה הוא אחד האלמנטים הקריטיים בכל יצירת אמנות משמעותית.
אחרי כמה שניות של התבוננות, כשאני שואלת את עצמי "רגע! מה זה?", האם אני רואה כאן שורשים באדמה? או האם אלו ענפים כרותים שהושכלו על המדרכה? אני מבינה שבצילום רואים השתקפות.
השתקפות בשלולית של עץ, בשלכת על גבי אריחי המדרחוב… פתאום, באמצע העיר הסואנת, אשר כולה מעשי ידי אדם, פתאום בין הלבנים המסודרים בשורות ישרות, מתגלה לפתע, בשיא הופכיותה, בשיא צמיחתה ובשיא כמילתה גם יחד, פינה קטנה סוערת וסחופה של גן עדן. כמה אנשים חלפו על המדרכה הזאת, ועיניהם לא ראתה?
על פלגי מים, צילום: עזרא לנדאו
בגן עדן היה עץ – שהוא עד היום הסמל המובהק ביותר של יכולת הבחירה האנושית:
"וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב': ט').
על פי המדרש, פירוש המילים "ועץ החיים בתוך הגן", הינו שהעץ, לא רק היה ממוקם במקום מסויים, במרכזו של גן עדן, העץ שלך את שורשיו וענפיו "בתוך הגן" בתוך כל דבר ודבר שהיה קיים בתוך הגן – כמו שעמוד השידרה ומערכת העצבים ונימי הדם נמצאים ב"בתוך" גוף האדם, ואין מקום אחד פנוי מהם….
מדרש נוסף מבהיר שעץ החיים ועץ הדעת טוב ורע היו סבוכים ומעורים זה בזה באופן כה מהותי – שאי אפשר היה להבדיל ביניהם, הם נראו כעץ אחד…
עץ הדעת טוב ורע, הוא הסמל לבחירה המתמדת הנתונה בידי כל אחד ואחת מאיתנו, בכל שבריר שנייה, בכל נקודה במרחב: לבחור בטוב, או חלילה ברע…
צילום: עזרא לנדאו
הבעל שם טוב הקדוש, מצוטט כמי שלימד את תורת הבחירה במהותה.
הבחירה אינה רק בין שני "ניגודים", בין "הטוב" לבין "הרע" – אלא הבחירה האמיתית היא להתמיר את הרע, ולהפוך אותו בעצמו, לטוב:
"תעשה מהרע טוב
כי הרע הוא כסא לטוב
וכשהרע
הופך לטוב
אזי הכל
טוב מוחלט"
(בעל שם טוב על התורה, ספר בראשית, פרשת בראשית)
זוהי בעיני העוצמה, המחויבות והאחריות שבמעשה האמנות:
הן האמן, והן המתבונן ביצירה, מצויים בבחירה מתמדת, כיצד להתבונן בעולמו של הבורא, כיצד לברוא מתוכו, ובעיקר, כיצד לקחת גם את הרע שבו, ולהפוך אותו, לטוב מוחלט.
ועוד כמה מילים על עצים שכתב ר' עזרא לנדאו:
יש כל כך הרבה לומר על העצים…
העצים שעומדים כל חייהם
פורשים ידיהם לשמיים
מנסים להתרומם ללא הפסקה
אפילו מתים בעמידה.
כל אחד צורתו
כל אחד פירותיו
לא דומים, לא מנסים להשתוות
נותנים פירות בעונות שונות
גם עצים שנדמה שכבר אין להם תוחלת
כל כך יבשים בחורף,
נראה שלעולם לא יחזרו לעצמם
ועוד חותכים וגוזמים אותם
והם ממתינים בסבלנות
ושוב פורחים כשמגיע עונתם
כשחותכים להם ענף,
מצמיחים ענף חדש מכיוון אחר
לעולם לא מתייאשים מלהתקדם.
כל כך הרבה מה ללמוד מהעץ
כשרואים עלה קטן חי בקצה הזמורה
ולו הכי רחוקה מהגזע,
כבר אפשר להיווכח שהעלה מחובר לעץ
העץ הזה שמעמיק כל הזמן בשורשיו
כדי להיות יכול לצמוח לכיוון מעלה..
"כימי העץ ימי עמי"…
