התחלתי לאחרונה טיפול אצל אחת מקצועית שגם נשמעת ומרגישה לי מקצועית אבל כבר במפגש הראשון התאכזבתי לגלות שאין לי איתה חיבור, היא טובה ואכפתית אבל לא מתחברת לאופי שלה וחיפשתי המון זמן מטפלת והיא הייתה היחידה שהכרתי מישהי שהייתה אצלה.
יש לי 2 שאלות:
1. כמה מקום תופס הקשר בטיפול, אם היא מקצועית ומנוסה אבל היא לא הסגנון שהייתי מפתחת איתה קשרים אם היינו עובדות בצוות זה נכון להמשיך ע"ס זה שהיא מרגישה לי מקצועית ויודעת או שבאמת החיבור בסוף הכי חשוב?
ובבקשה מכל המטפלות שרוצות לענות כאן תענו לי בכנות ולא סתם סגנון של: תעזבי ← תבואי אלי…
2. בכלל איזה קשר אמור להיות בטיפול? הבנתי שקשר מידי חברי הוא גם בעייתי אבל מתארים כאן לפעמים את הקשר כמו אחת שחושבים עליה הרבה ואוהבים אותה/חולמים על קשר יותר קרוב איתה ואת זה לא הרגשתי היא לא סגנון שהייתי מפתחת איתה קשרים בתור שכנה.
מנסה לחדד המטפלת הזו סגנון יותר טיפולי כזה (קצת אני מרגישה מטופשת אבל אולי זה טיפול אמיתי?) מלא הכלה, הנהונים וכדו' ואני מרגישה שם לא הכי בנח וניסיתי לחשוב למה, אולי כי אין שם בינינו שולחן.. אני מרגישה גם באיזשהו מקום יותר חזקה ממנה, היא אמנם יציבה אבל לא סמכותית ואני כן טיפוס יותר חזק אז אולי אני מרגישה פחות יכולה להישען עליה, היא שקולה מאד וממילא הדיבור שלה קצת יותר איטי ואני זריזה – היא רק מתחילה לומר משהו ואני יכולה להשלים אותה כי הבנתי מיד.
לעומת זאת בעבר הייתי בטיפול אצל אחת (אני יכולה להמשיך איתה) שנודע לי אחרי מעשה שאין לה שום תואר אבל היא מטפלת יותר מעשרים שנה ונדלקתי, מההתחלה היה לי כימיה והרגשתי שהיא מבינה ענין ומשופשפת וגם סמכותית ומעניקה בטחון, היא תופסת ענין מהר, היא למשל אחת שהרגשתי שאנחנו חושבות באותו ראש, היא הבינה אותי ואני אותה מיד (ב"ה יש לי קליטה מהירה וחדה מאד וגם לה) אז אולי זה היה גם מה שתרם לכימיה שלא היה צריך לפרט מידי והיא הבינה ישר, והיא אולי גם דיברה יותר סאבטקטס… אני פשוט מנסה לחדד מה הרגשתי ומה ההבדל, החדשה אני חושבת יותר פשטנית למרות שהיא נראית חכמה ויורדת לעומק אבל הראשונה אולי קלטה ענין ברגע וידעה לזהות כשהבנתי והדיבור שלה חד יותר ומותאם לי בלי הנהונים ועודף רגשנות, לא יודעת, הסתבכתי…
מה אתן יכולות לומר לי מנסיון אישי שלכם? היו כאן בעבר דיונים בנושא וראיתי שזה נושא חם.
אין שום בעיה בקשר טיפולי עם הדדיות וחום,
אבל הקשר לא יכול להיות חברי הזמן מפגש אמור להיות בתוך תחום הזמן של הטיפול לא מעבר וגם לא בטלפון גם אם הפציינטית שלך צריכה אותך באמצע הלילה ואין לה איפה לישון את לא הכתובת! קשוח אבל בתור אחת שלמדה הזהירו אותנו מאד!!!
ולשאלתך אני לא הייתי ממליצה ללכת למישהיא שלא למדה ולאותה אחת שלא התחברת אליה תחכי עוד טיפול או שנים ואם החיבור לא מגיע, אז….תחפשי מישהיא אחרת בהצלחה:)
אני מטפלת, עם תואר שני טיפולי. מעולם לא סיפרתי משהו על עצמי. מעולם. הכלל שלי הוא שהטיפול חייב לשרת את המטופלת בלבד, וככזה, הרגשות שלי והחוויות שלי אינם רלוונטיים. פעם אחת בלבד סיפרתי למטופלת מהי העבודה שלי כשכירה (מקום טיפולי מסויים), וזה היה לאחר שחשבתי היטב האם זה ישרת אותה. זה אכן היה מותאם ויעיל, כי כך יכולתי לשתף אותה בהבנה טיפולית מסוימת. לא הרחבתי מעבר לנדרש. הגבולות בעיני הם קריטיים ממש, ובתוכם אפשר לנוע, לגלות אכפתיות, חום והמון אמפטיה. אבל לשתף על עצמי זו לא המסגרת.
יכולה לומר שהמטופלות שלי אינן יודעות כמה ילדים יש לי, היכן אני גרה ובמה אני עובדת. יתכן שאם מישהי תשאל על פרטים קונקרטיים אני אענה, אבל מבחינתי אני שם עבור המטופלת, זו השעה שלה ולא שלי.
הלוואי שכל המטפלות היו ככה
הן לא יודעות שאת מטפלת? ואת לא מקבלת בבית, לכן הן לא יודעות איפה את גרה?
כן, זה הגיוני מאד.
אני ידעתי איפה המטפלת שלי גרה רק מחפירה ברשתות חברתיות, אחרת לא היתה לי שום דרך לדעת כי היא לא מקבלת בבית שלה.