התחלתי לאחרונה טיפול אצל אחת מקצועית שגם נשמעת ומרגישה לי מקצועית אבל כבר במפגש הראשון התאכזבתי לגלות שאין לי איתה חיבור, היא טובה ואכפתית אבל לא מתחברת לאופי שלה וחיפשתי המון זמן מטפלת והיא הייתה היחידה שהכרתי מישהי שהייתה אצלה.
יש לי 2 שאלות:
1. כמה מקום תופס הקשר בטיפול, אם היא מקצועית ומנוסה אבל היא לא הסגנון שהייתי מפתחת איתה קשרים אם היינו עובדות בצוות זה נכון להמשיך ע"ס זה שהיא מרגישה לי מקצועית ויודעת או שבאמת החיבור בסוף הכי חשוב?
ובבקשה מכל המטפלות שרוצות לענות כאן תענו לי בכנות ולא סתם סגנון של: תעזבי ← תבואי אלי…
2. בכלל איזה קשר אמור להיות בטיפול? הבנתי שקשר מידי חברי הוא גם בעייתי אבל מתארים כאן לפעמים את הקשר כמו אחת שחושבים עליה הרבה ואוהבים אותה/חולמים על קשר יותר קרוב איתה ואת זה לא הרגשתי היא לא סגנון שהייתי מפתחת איתה קשרים בתור שכנה.
מנסה לחדד המטפלת הזו סגנון יותר טיפולי כזה (קצת אני מרגישה מטופשת אבל אולי זה טיפול אמיתי?) מלא הכלה, הנהונים וכדו' ואני מרגישה שם לא הכי בנח וניסיתי לחשוב למה, אולי כי אין שם בינינו שולחן.. אני מרגישה גם באיזשהו מקום יותר חזקה ממנה, היא אמנם יציבה אבל לא סמכותית ואני כן טיפוס יותר חזק אז אולי אני מרגישה פחות יכולה להישען עליה, היא שקולה מאד וממילא הדיבור שלה קצת יותר איטי ואני זריזה – היא רק מתחילה לומר משהו ואני יכולה להשלים אותה כי הבנתי מיד.
לעומת זאת בעבר הייתי בטיפול אצל אחת (אני יכולה להמשיך איתה) שנודע לי אחרי מעשה שאין לה שום תואר אבל היא מטפלת יותר מעשרים שנה ונדלקתי, מההתחלה היה לי כימיה והרגשתי שהיא מבינה ענין ומשופשפת וגם סמכותית ומעניקה בטחון, היא תופסת ענין מהר, היא למשל אחת שהרגשתי שאנחנו חושבות באותו ראש, היא הבינה אותי ואני אותה מיד (ב"ה יש לי קליטה מהירה וחדה מאד וגם לה) אז אולי זה היה גם מה שתרם לכימיה שלא היה צריך לפרט מידי והיא הבינה ישר, והיא אולי גם דיברה יותר סאבטקטס… אני פשוט מנסה לחדד מה הרגשתי ומה ההבדל, החדשה אני חושבת יותר פשטנית למרות שהיא נראית חכמה ויורדת לעומק אבל הראשונה אולי קלטה ענין ברגע וידעה לזהות כשהבנתי והדיבור שלה חד יותר ומותאם לי בלי הנהונים ועודף רגשנות, לא יודעת, הסתבכתי…
מה אתן יכולות לומר לי מנסיון אישי שלכם? היו כאן בעבר דיונים בנושא וראיתי שזה נושא חם.
מניסיון אישי וכאשת מקצוע- תעזבי את הטיפול. הוא אינו מתאים לך!
מפגש מטפל-מטופל הוא קודם כל מפגש אנושי של שתי אנשים, יש מטפלות רגשיות ששוכחות את זה, אני עזבתי מטפלת כזו, ככל שהזמן חלף והמפגשים התקדמו רק הלכתי ונסגרתי. היא אמנם חכמה מאוד, ויש לה הרבה ידע. אבל חסרת אמפתיה לחלוטין, שום חיבור.
אם בטיפול רגשי אין מקום לרגשות הטבעיים שלנו בצורה בריאה. אז איפה כן יהיה???
מטפל טוב אמור להבין את מה שלא נאמר, מה הסיפור שעומד מאחורי המילים. לא אמור להיות איזה מפגש איטלקטואלי. ממש לא. אפשר לעשות עבודה מעולה אבל חייב להיות מחובר לחוויה.
בהצלחה!!!
שימי לב, היא לא אומרת שהמטפלת שלה חסרת אמפתיה, או לא נותנת מקום לרגשות שזה כבר לא קשור לחיבור אלא זה משהו לא תקין, פה היא מדברת על תקינות מצד הטיפול אבל פחות חיבור לאדם עצמו כאדם- "היא לא סגנון שהייתי מפתחת איתה קשרים בתור שכנה".
למה עזבת את הראשונה נשמע שהיה לך ממש טוב איתה?
התברר לי שאין לה שום תואר ומשהו הרגיש לי לא הכי מקצועי
מצד שני באמת התחברתי אליה מאד והצלחתי להיפתח כי הרגשתי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני , תהליך מאד עמוק לא היה אבל היא סגנון שמובילה לשינויים, אני רואה שהחדשה נראית לי שיש לה את כל הזמן עד שהשינוי יבוא ממני אולי זה תהליך יותר עמוק וככה אמור להיות אבל כשאני משווה אז הראשונה יותר דחקה בי.
לכן אני כ"כ מסתבכת אבל בעיקר הקטע של החיבור שלא ברור לי אם הוא באמת קריטי.
מנסיון משני הצדדים,
הקשר חשוב מאד,
ותסמכי על ההרגשה שלך.
אם המטפלת הראשונה עזרה לך עם השינויים שרצית,
אז למה לעזוב אותה?
בגלל שאין לה תואר???
היא יכולה להיות עם תואר ולא להתאים לך…
זה ממש לא נראה לי מדד..
אם היא עזרה לך והיה לך חיבור טוב
למה לא להמשיך?
אני לא אשת מקצוע ולא ממש מבינה בזה אבל נראה לי שמטפלת זה מאד שונה מחברה, יכול להיות שהיה לה מאד נעים והן היו באותו ראש אבל מה שחשוב זה האם היה שם תהליך טיפולי
תהליך טיפולי לא יכול להתקיים בצורה מיטבית אם בן אדם לא מרגיש מספיק בנוח עם המטפל מולו. סורי. אי אפשר לנתק את אישיות המטפל מהתהליך!!! אני אומרת את זה הן כאיש מקצוע, והן כמישהי שהתנסתה בטיפולים שונים אצל כמה וכמה מטפלות.
מטפלת רגשית היא משהי שאת אמורה להרגיש איתה הכי שווה, ראויה וטובה בעולם. את אמורה להרגיש איתה בנוח לפתוח כל נושא, היא אמורה להקשיב בפתיחות, בענווה, בקבלה ובאמפתיה.
ללא ספק.
זה עדיין לא סותר מה שהתכוונתי לומר שאם את מאד מתחברת למישהי ומתקשרת איתה טוב זה עדיין יכול להיות קשר ברמת חברות ולא ברמת טיפול
באמת?
גם אם היא טובה ואמפתית מאד וזה רק שאין לי כימיה באופן אישי איתה? גם אז את חושבת שזה סיבה מספיקה לעזוב?
בודאי!
מקצועיות זה אלף בית אבל חיבור הוא גם דבר בסיסי,
אי אפשר להיפתח למישהו שאתה לא מחובר אליו.
קשר חברי בטיפול זה לא תקין בכלל, מצד שני כשאומרים שקשר טיפולי הכי חשוב , וזה באמת ככה,מתכוונים לזה שאת צריכה להרגיש שאת מסוגלת בנוכחותה להביא את כל החלקים שלך ואת מקבלת מענה מותאם, וזה גם קורה בהדרגה…
מנסיון שלי, שהתחלתי את הטיפול הרגשתי אותו רעיון כמוך, שהייתי שמחה לקבל מישהי נגיד יותר חמה, פחות קרה ומרוחקת(הגעתי גם במצב רגיש מאד מה שהוסיף לזה) ובגלל שזה לא היה בלתי נסבל אלא רק מפריע והמטפלת שלי מאד מקצועית וטובה החלטתי לנסות עוד וגם להסביר לה אלו תגובות מתאימות לי יותר ומה נכון לי, היום אחרי תקופה המצב השתפר פלאים, עדין לא הייתי בוחרת אותה כחברה קרובה אבל בינתיים זה בסדר לי.
אני חושבת שאם זה בלתי נסבל ומפריע לך מאד תעזבי, אם זה מפריע לך קצת לדעתי תמשיכי לנסות ותראי אם יש מגמת שיפור, אם לא אז אולי באמת חבל על הזמן.
מה שאני ממליצה לך זה שאם את עוזבת אותה לטובת מישהי אחרת, תלכי למישהי עם תואר והסמכה מתאימה, אל תתפשרי, את יכולה למצוא גם וגם, הנפש היא לא משחק והיא עדינה מאד מאד.
המון בהצלחה!
למה קשר חברי לא תקין? לא מדובר על פה על חילופי תפקדים ולא מטפלת נתמכת ע"י המטופלת, נראה לי גישה חברית ופחות דיסטנס יותר מביא לפתיחות
אני הייתי אצל מטפלת חמה ואכפתית שעבדה בגישה אנושית וחברית, יכולנו לצחוק ביחד על דברים שהעליתי (כמובן לא צחקה עלי או כשאני עצובה) היא סגנון שיכלה להציע שתיה חמה עוגיות וכדו, והרגשתי שאני מתחברת ונפתחת אליה יותר מאחרות מרוחקות שנורא שומרות על הדיסטנס.
אני עצמי לא כ"כ בקיאה בניואניסים הדקים האלו, יכול להיות שזה באמת ענין של סגנון טיפולי, שלי כן כמובן יכולה לחיך ולצחוק אבל ההרגשה היא מאד ברורה שכרגע אני בטיפול מקצועי, פחות בקטע חברי…
מזדהה לגמרי!! הגישות המרוחקות האלה שהמטפל הוא דף חלק ולבן והמטופל הוא זה שעובד- זה הגישות הישנות, ככה טיפלו לפני מאה שנים. כבר הרבה שנים יודעים שתהליך טיפול הוא מסע של שתיים!!!
אם מישהי מרגישה קרירות וחוסר נעימות ולא מצליחה להיפתח אחרי זמן של כמה חודשים שתדע שמשהו לא תקין. אי אפשר לעשות עבודה משמעותית אם לא מרגישים בנוח. מטפלת היא לא חברה, אבל מותר ורצוי להרגיש טוב ביחד.
מטפלת טובה היא זו שאפשר "להשליך" עליה את כל התסכולים, הסודות הכמוסים, הילדיים והתינוקיים, הבוגרים וכו' וכו' בצורה בריאה וטובה.
תחושת ריחוק לא מביאה לתוצאות טובות ויעילות כל כך.
כל מילה!!!!!!
מניסיון אצל כמה וכמה מטפלות – כמה שהן היו יותר אנושיות, חמות ושידרו אהבה – זה הועיל לי.
המרוחקות, המתנשאות והמצקצקות – לא עזרו בכלום ואפילו הרעו.
קשר חברי הוא הדדי, חושבת שזו הכוונה
לא אמורה להיות הדדיות בקשר
גם אני והמטפלת שלי צוחקות הרבה, מערכת היחסים בהחלט נעימה ומבינה אבל היא לעולם לא מספרת על עצמה, רק אני נמצאת שם עם הסיפור שלי והיא מלווה אותי ומאירה את הדרך
אם היא מספרת על עצמה וזה בשביל להביא דוגמה (לפעמים כשאני מספרת משהו היא תצחק ותגיד לי כן אני גם כזו) כדי להסביר משהו,
זה כבר נקרא הדדי ולא תקין?
זה תלוי מאיזה מקום זה מגיע.
אם זה בשבילך לתת דוגמה, או לתת לך הרגשה נעימה יותר, זה בסדר פלוס.
אם זה מתוך הצורך שלה לשתף מישהו,
אז זה כבר משהו שכדאי לבדוק אותו.
ותשאלי את עצמך איך את מרגישה עם השיתוף הזה,
אם זה נעים לך אז לא צריך לחפש סתם בעיות.
אם משהו לא נוח לך הייתי ממליצה לך לפתוח את זה איתה
לא חושבת, זה ענין של גישה.
בד"כ בגישה הדינמית היא לא תספר על עצמה כלום, ותהיה יותר מרוחקת, ובגישות אחרות זה שונה.
זה מה שאני הבנתי לפחות.
סתם שאלה
תמיד אומרים שבגישה הדינמית המטפלת אמורה להוות את דמות האם (החסרה?) איך זה מסתדר עם הריחוק?
איך נפתחים למישהי מרוחקת בכלל זה נשמע סותר.
יש את הגישה הפרוידיאנית הישנה שדיברה על לוח חלק ויצרה דיסטנס מסוים. ויניקוט (ועוד) הביא לטיפול את השחזור של קשר אם-תינוק. הכל נכלל תחת ההגדרה דינמי.
תעשו הפרדה בין פסיכואנליטי שזו הגישה הישנה, לבין שלל התפתחויות שלקחו את זה לדגשים שונים, ועדיין נכללים תחת ההגדרה דינמי.
בכללי דינמי מתמקד בתכנים הפנימיים של הנפש, ובתת מודע.
בכללי ויניקוט באמת הביא מקום יותר חופשי ואנושי בטיפול.
כמה פגישות כבר ניסית אם אפשר לשאול?
לדעתי זה תלוי,
אם באינטואיציה שלך את ממש מרגישה שאין שום חיבור וכימיה,
אז אני חושבת שחבל על הזמן, במיוחד אם את מרגישה שהיא איטית וזה מעצבן אותך…
בעבר ניסיתי פגישה אחת עם מטפלת שקיבלתי עליה כמה המלצות ואבל איך שפגשתי אותה הרגשתי שהאיטיות שלה מחרפנת אותי ולא סותר את זה שהיא היתה נראית לי אדם ממש טוב ונחמד! שמחה מאד שלא ניסיתי שוב כי אין מצב שזה היה הולך.
יותר מזה, נתנו לי המלצה על מישהי שכבר בטלפון הרגשתי שהקול שלה מעצבן אותי ממש ברמה שאני רוצה לסיים מהר את השיחה, שהיא מקובעת, איטית וכבדה, ולא חשבתי לנסות אפילו פגישה אחת, גם אם היא מדהימה לאחרות-לי אישית היא לא נכונה.
אבל אם את כן מרגישה חיבור מסויים רק לא "מושלם"
ושהיא מבינה אותך ויכולה להחזיק, אז אולי כן שווה לתת לזה עוד צ'אנס?
אגב לגבי 'מטפלת היא לא חברה' מסכימה עם זה ממש וזה יכול להיות מסוכן, מצד שני ברור שכימיה זה מאסט, וקל וחומר אם היא מעוררת בך תחושות שליליות נניח בקשר לאיטיות שלה או חוסר הבנה.
גם אם את תחליטי שהיא לא הכתובת אני לא חושבת שכדאי לחזור למישהי בלי שום תואר והסמכה מספקת מאמינה שאפשר למצוא גם וגם,
ובכללי טיפול זה קצת כמו שידוך-לפעמים אין ברירה אלא לנסות עד שמוצאים את המשהו המדוייק.
כתבת שמטפלת היא לא חברה…וזה יכול להיות מסוכן..
מה יכול להיות מסוכן בזה?
אם הקשר בריא, ולא חוצה גבולות.
כן,
יש כזה דבר שמטפלת או מאמנת יוצרת קשרים יותר קרובים עם חלק מהמטופלות,
היא גם בן אדם, ומטבע הדברים יש מטופלות או מתאמנות שמגיעות ונוצר כימייה וקשר יותר קרוב,
כי היא יותר מתחברת עליהם ולאופי שלהם.
מה הבעייה בזה? ברגע שיודעים לשמור על גבולות הטיפול,
זה בסדר גמור שמטפלת משתפת גם בחיים האישיים שלה,
כל עודזה לא תופס את נפח המפגש וזה לא סובב סביבה, ז‘‘א סביב המטפלת,
אלא מין סמול טוק של חיבור,
אני לא רואה בזה שום בעייתיות.
להפך זה יוצר חיבור ומציג את המטפלת בתור בן אנוש
ולא איזשהו מטפל אגדי ללא חיים משלו…
מותר לשאול האם היית/כרגע בטיפול אצל פסיכולוגית מקצועית בעלת הסמכה לטיפול קליני?
לא אני כתבתי את ההודעה אבל אני שואלת מתוך סקרנות, אצל פסיכולוגית קלינית לא יכנס לעולם קצת סמול טוק, מילים חמות/חום? שדרי אהבה?
זה נשמע שפסיכולוגיות שומרות נורא על הדיסטנס והריחוק, אני באפן אישי עכשיו בחיפושים ומרתיע אותי ללכת לאחת כזו, אני צריכה מישהי חמה ומשדרת אהבה כי רק ככה אני יכולה להיפתח וזה נשמע מהדיבורים שאין חיה כזאת.
בשורה הסופית את אמורה להרגיש שאת בטיפול מקצועי לגמרי והטיפול הוא בשבילך.
יש מטפלים שחושפים קצת לשם התהליך הטיפולי וזה גם חוקי לפי מה שאני יודעת אז לכן לפעמים ניואנסים קטנים הם לא בהכרח נכון/לא נכון.
אבל למה את מתכוונת שדרי אהבה ומילים חמות?
יכולה להגיד לי אני אוהבת אותך/אכפת לי ממך/ מתוקה וכדו וזה נורא לא קיטש כמו שזה נשמע
לא תקין בכלל לדעתי, יש לה תואר שני טיפולי?
כמו שכתבתי, אני בטיפול אצל פסיכולוגית בעלת תואר שני קליני,
אין לי נסיון עם עוד מטפלות ולא מכירה את העולם הזה כ"כ,
יכולה רק לומר שאצלי בכל אופן- אין שום חוויה של אהבה/מילים חמות/חום
ולדעתי העניה – גם לא אמור להיות מבחינה מקצועית.
אבל כן, יש הכלה, אמפתיה והבנה – לגמרי.
מנגד-
אין אפילו מילה אחת של חשיפה מהצד שלה, אפילו אם אני שואלת אותה וזה כבר בהחלט מעצבן – משהו כמו "מה את חושבת?" היא בחיים לא תענה לי ותתחמק במנהג המסורתי של המטפלות להחזיר את השאלה למטופל.
פסיכולוגית קלינית לא אמורה לשדר אהבה.
בשום צורה.
וזאת לא הדרך היחידה להיפתח.
ולהיפך: אחת הסכנות הכי מדוברות בתחום הטיפול היא בגלל שדברים פתוחים עלולים להיוצר רגשות כגון מה שכתבת למעלה (כתוצאה מהפתיחות) ואת זה פסיכולוג או עו"ס מוסמך חייב להחזיק מאוד חזק כדי למנוע.
למה זה כזה מסוכן?
כן, ההיתי.
ועכשיו אני אצל משהי,
שהיא יותר חמה ומראה לך שאת חשובה לה, ויקרה לה,
ומכבדת אותך ואת רגשותייך ועקרונותייך, והצעדים שאת עושה,
בצורה של הבעת הערכה כנה וחמה.
היא יכולה גם לומר,
חשבתי עלייך הרבה השבוע,
זה מחמם את הלב ומראה שאני חשובה לה,
ולא , זה לא יוצר תלות.
היא גם יכולה לשתף בגבול הטעם הטוב על משפחתה , ושמחות שהיו אצלם.
טעות!!
סליחה על השם שנכתב כפותחת הדיון.
לא אני פתחתי את הדיון,
זה פשוט נשאר מהדיון על התחפושות…
והיא עו"ס/פסיכולוגית קלינית?
לא יודעת איזה תואר יש לה.
וגם לא מעניין אותי.
אני יודעת שהיא אישה מקצועית מאוד,
אנושית, ועזרה לי ולהרבה אנשים לעשות שינויים מבורכים וגדולים מאוד בחיים שלהם.
וזה מה שחשוב לי,
אני דואגת לרווחה הנפשית שלי.
להתקדמות, לפריצת חסמים שליוו אותי שנים ארוכות.
וזה הדבר היחיד שאני מחפשת.
משהי שתהיה בשבילי בדרך שאני עושה ,
בשביל לכוון , לתמוך ולצעוד לצידי.
עם כלים מקצועיים, הערכה וכבוד לאישיות שלי.
כדי שׂאני יהיה חזקה לעשות את זה לבד.
אני חושבת שאנחנו מספיק חכמות ואינטליגנטיות לדעת ולהרגיש כשמשהו לא נראה לנו או לא מתיישב לנו טוב על הלב.
אם תארים או בלי…
וגם אם אין לה תארים, זה לא מעניין אותי.
כי אני שם בשביל הדרך שלי.
בשביל היעדים שאני רוצה להגיע אליהם,
בשביל להרגיש יותר טובה ומוארת ומתפקדת ומשפיעה,
בשביל לעזור לי לפתור דילמות או מורכביות שונות באישי ובבין אישי.
אם היא נבחרה משמים להיות השליחה בשבילי,
מבחינתי זה הכל.
כמה שאנחנו חכמות ואינטלגטיות לא סתם יש הכשרה כ"כ ארוכה בשביל הסמכה קלינית.
יש פעמים שמהמקום שלנו כמטופלות דברים נראים בסדר ואפילו עוזרים לטווח הקצר אבל לטווח ארוך הם יכולים להזיק לנפש.
יש דברים שאני כשהתחלתי את הטיפול הייתי כועסת מאד על המטפלת שלי למה היא מתנהגת כך ולא אחרת, לא הבנתי מה הבעיה בהם, ולמה מישהו אי שם קבע גבולות כ"כ נוקשים, היום אחרי שנתיים, אני מרגישה מצוין עד כמה זה היה יכול גרוע אם זה היה אחרת, ואת זה יכלתי לראות רק בפרספקטיבה של זמן.
זה לא אומר שמישהי עם תואר תצליח בהכרח לעזור לך, יש כאלו עם הסמכה מתאימה שגם יכולות להרוס אבל אני כן חושבת שזה הבסיס כמובן לטיפול נפשי רציני- אני לא מדברת על אימון שזה כבר תחום אחר מבחינתי.
היו כאן הרבה שכתבו,
אני גם בטיפול אצל בעלת תואר שני .M.A, וצר לי לומר
אבל הגישה שאמרו פה של התנגדות ל"דף לבן" ושצריך הדדיות לא נכונה
נשמע לי שלא הגדרת מדויק את מה שמפריע לך
ואם יש משהו שמפריע לך, בוודאי שצריך לחשוב על זה ולבדוק את זה
אבל העניין של החוסר סיכוי לחברות עם המטפלת- הוא דווקא מצוין
זה לא אמור להיות הדדי, הקשר בינכן.
אמורה להיות אמפתיה, הכלה, אפשר גם בהחלט לצחוק מדברים ולראות הסכמה וגם לחשוב באותו ראש,
אבל קשר חברי זה לא בריא ולא מקצועי ולא אידיאלי.
תשמחי שאין לך את זה
הפסיכולוגית שלי חכמה, בראש שלי, בסגנון מחשבה והשקפה שלי, וממש נחמד לי הסגנון שלה
אבל שתדעי שזה גם מזמן התמודדות לא פשוטה עם רצון מודחק לקשר חברי כי
אם היא בראש שלי ונהנית מהתקשורת איתי (חילופי משפטים ציניים באוירה טובה כמובן) וכל זה, זה גורם לעיתים (לא תמיד, אבל לפעמים זה עולה) הרגשה של רצון לקשר חברי. וזה בעיה רצינית שקשה לי להתמודד איתה.
אל תתנו לי עצות אני מודעת לעצמי ומתמודדת בכוחות עצמי עם זה,
אבל רק רוצה להסביר לשואלת שסה"כ המטפלת שלה פועלת לפי הספר וזה נתון מצוין שהיא לא מתאימה ל"קשר חברי".
אגב, התיאור שלך לגבי עצמך ומול המטפלת מזכיר לי את עצמי…
אני גם כזו וכשביררתי על מטפלת זה היה הפרמטרים שלי – מישהי לא רגשנית מדי, חכמה ומהירת קליטה, פתוחה בראש ולא מצומצמת וכו'.
אמרתי שלא הגדרת מדויק מה מפריע לך, ואני אפרט יותר:
נראה שמה שמפריע לך זה לא הקשר החברי, אלא שאת לא יכולה באמת לסמוך עליה, להישען עליה כמטופלת על מטפלת חזקה ומנווטת,
כי אם את חכמה יותר, מהירת קליטה יותר, שכלתנית יותר וכו' – היא לא מרגישה לך כדמות ראויה להישענות ולקבל ממנה את העזרה שאת צריכה לקבל במסגרת הטיפול.
אני צודקת?
מסכימה איתך במאתיים אחוז.
גם אני מטופלת אצל מישהי עם תואר שני והסמכה, מקצועית מאד, ואני חושבת שאם הקשר היה חברי זה היה אסון, גם ככה הטיפול מעורר בי המון רצונות מודחקים, הנפש חשופה לחלוטין, ולכן אני חושבת שזה מצריך מקסימום סטריליות.
אני לא אומרת את זה רק מידיעה שכלית כי שהתחלתי טיפול ידעתי בשכל שלא אמורה להיות הדדיות אבל עלה בי כעס על זה דוקא, היום אחרי תקופה אני מרגישה ממש כמה זה היה יכול להזיק.
חוסר הדדיות כמובן לא סותר אמפתיה והכלה, זה צריך להיות גם וגם בטיפול.
התחברתי מאוד למה שכתבת
על הרצון המודחק לקשר חברי.
גם אני הרגשתי את זה,
וזה מאוד הציק לי.
חשבתי שאני לא בסדר,
אבל כשקראתי מה שכתבת
הבנתי שזה משהו שקיים גם אצל אחרות ונרגעתי.
דווקא אני חושבת אולי אם אין לך מידי ענין בקשר איתה ולא מענין אותך נגיד להכיר את המשפחה שלה או לדעת עליה פרטים זה נשמע לי יותר בעיה , לא?
הגדרת את זה די נכון אני באמת חיפשתי מישהי סמכותית (לא נוקשה) שמעניקה בטחון- זה משהו נוכח שא"א להסביר אבל שאפשר להישען עליה ולהרגיש בטוחה ומוחזקת והיא לא כזה באותו ראש שלי, פחות חדה וסגנון המון אמפתיה טיפולית, הנהונים רבים.. ובכללי מדברת בשקט כזה (טיפה מהססת אבל אולי זה כבר רק פרשנות שלי) והיא מרגישה לי יסודית ומקצועית. אבל אני אחת ש תמיד אהבתי את המורות/בעלות מקצוע החזקות (והאכפתיות) אלו שלא יוותרו לי = לא יוותרו עלי! שיזהו מתי לא לתת לי להתחמק מדברים פחות נחמדים..
אבל גם עדיין כמו שכתבתי מרגישה פחות כימיה.
זה נשמע שמעבר לעובדה שאת לא מספיק סומכת עליה, יש לך גם סוג של רתיעה ואת לא אוהבת בכלל את הסגנון המאוד טיפולי.
ואני ממש מבינה אותך.
נכון מאד
אני מרגישה פסיכי לפעמים…
מבינה לגמרי… גם אני סולדת מזה
אז אולי זה לא קשור למטפלת?
אלא לכל מי שתהיה המטפלת שלך?
אני גם בטיפול
ומניסיון הרבה דברים שמרגישים מול המטפל זה השלכות שלנו מדמויות סמכות מהעבר
הכי פשוט וחכם-
זה פשוט לבוא למטפלת ולהגיד לה את מה שמפריע לך
ולראות איך היא מגיבה
אם היא נבהלת-מתגוננת-מתקיפה
או שמקבלת-מנסה להתאים את עצמה אליך-מקבלת
ואז אם תראי שיש שינוי מצוין, תישארי ואם לא תדעי לחפש מישהי אחרת
מטפל ת טובה יכולה להתאים לי ולא להתאים לך וההיפך
נכון שמטפל עם תואר והדרכה זה מאסט
אבל ברור שצריך גם את הכימיה ואת הקשר הנעים והמחבר
בנוסף לשאלה החשובה של השואלת – יש כאן כאלו שהמטפלת שלהן מספרת על עצמה בקשר לאותו עניין שהמטופלת מעלה כדי ליצור הזדהות וכו? תרימו יד, השמיעו קול!
לא, בא' רבתי.
הי אני חושבת שזה מאד תלוי מה היא אומרת, אם היא אומרת בסגנון "כשהייתי אמא צעירה, אמא שלי לימדה אותי לנשום לפני שאני עונה לילד כשאני עייפה" וכו' (סתם המצאתי אבל ברעיון. )זה ממש בסדר
לעומת סגנון של "אני בעצמי מתמודדת עם רגשות אשמה ומה שעוזר לי זה 123" שזה כבר מערבב…
שלי גם לא בכלל, פעם אחת שסיפרתי על איזה רצון שלי היא אמרה כולנו כאלה- זה צורך אנושי, גם אני, וזה באמת היה אגב צורך אוניברסלי כזה, לא משהו יחודי.
חוץ מזה לא מספרת על עצמה בד"כ.
כן, שלי כן!!
זה עד כדי כך בעייתי??
יכולה גם לומר לי על עצמה שמה שעוזר לה בקושי כמו שלי זה XY ויכולה כשאני מעלה נקודה להשתתף ולומר לי כן גם אצלי ככה… אבל זה לא יהיה עכשיו ארוך וכל הפגישה
וואו, ויש לה תואר שני קליני?
לא,
זה באמת נשמע לפי התגובות כאן שזה קשור
אבל מה זה באמת בעייתי?
כן, בשביל שהנפש שלך תהיה ממוקדת בלי לערבב צרכים, דחפים או רגשות חיצוניים צריך להיות קאט לגמרי ברור.
כמו שרופא לא יתחיל לפרט לך על הבעיות הפרטיות שלו במערכת העיכול, אפילו לא ברמז.
למה, אני עכשיו דווקא חושבת שאם רופא היה מספר לי שגם לו היה בעיות כאלו אני יותר אסמוך על העצות שלו
כן, זה נוגד את האתיקה המקצועית שלה מחויבים פסיכולוגים קליניים
מסייגת שאכן אלו שלא מוסמכים לטיפול קליני גם לא מחויבים לאתיקה,
וזו בעצם הבעיה.
מאוד!
אולי כעת לא תרגישי
אך זה גורם נזקים לנפש!!
לטווח הארוך
מנסיון כואבבב
כן!
ויש לה תואר שני טיפולי קליני
כנראה שזה לא בהכרח קשור
ואם מטפלת אמרה אחרי זמן שלא הייתי התגעגעתי, באגביות?
אני לא מאד מבינה בזה אבל נשמע לי המטפלות לפעמים משאירות את האנושיות מחוץ לקליניקה, אנחנו אנשים וזה מחמם לב לשמוע מילים חמות שמראות אכפתיות ודאגה כנה, לא?
מה אומרות?
חוזרת שוב
המטפלת שלי נעימה מאד, אנושית מאד, מתעניינת בי מאד, אני מרגישה מאד בטוחה להביא רגשות הכי מביכים ונמוכים שלי, וגם לבכות
אבל היא לעולם לא מביאה רגשות שלה לקליניקה, לא רואה למה אתן חושבות שזה סותר
המקסימום שהיא יכולה לומר זה "בסדר, אנחנו אנשים בסופו של דבר, לא מלאכים" וכורכת את עצמה בתוך האנושות כולה אבל היא בתור בנאדם פרטי-לא
נשמעת המטפלת האידיאלית, ככה זה אמור להיות
זה בסדר לדעתי, זה אולי אפילו נסיון לתת דגם מסוים או ליצור דפוס של הבעת רגשות.
לא יודעת לומר
רק בטוחה שהמטפלת שלי לא תגיב ככה, היא יכולה לומר, וואוו הרבה זמן, אבל גם זה מגיע כתגובה למה שאני אומרת
לא נשמע טוב…
אגב, את יכולה וצריכה לדעתי לשתף אותה בהרגשה שהמילה הזו יצרה אצלך. למטפלות כמובן יכולות לקרות טעויות, והן צריכות לשים לב אליהן, ולהסביר את הסיטואציה.
נראה לי לא תקין.
לא מבינה בזה,
רק באינטואיציה.
לא אמורה לבטא רגשות.
אם היא מתגעגעת ללקוחה שלה-
שתעשה עבודה עם עצמה.
שלא תפתח את זה מול הלקוחה.
למה? היא אנושית והיא רוצה לבטא אכפתיות
למה זה בעייתי? אסור לה לבטא חמימות?
שלי אמרה לי שחשבה עליי, חושבת… זה בסדר?
מצטרפת גם לשאלה הזו…
לשואלת השאלה-
יכול להיות שהמטפלת הקודמת שהיית אצלה היתה מאמנת-קאוצ'רית ולא מטפלת?
טיפול ואימון זה 2 תהליכים שונים ויכול להיות שאת יותר מחפשת אימון מאשר טיפול
לשואלת השאלה
קשר טיפולי הוא הדבר הכי חשוב בטיפול, לכן המלצה שלי – תעזבי את המטפלת שאת לא מרגישה בנוח איתה כי טיפול כזה לא יתקדם לשום מקום, לא משנה מה רמת המקצועיות.
מצד שני, אני לא יודעת אם הייתי אישית חוזרת למטפלת הראשונה, מצד הכימיה בינכם זה נשמע מהמם, אבל אני הייתי מפחדת להיות בטיפול אצל מישהי שלא מחוייבת לאתיקה ושאין לי וודאות בהסמכה שלה וכו.
לשאר התגובות בשרשור פה,
קשר חברי הוא לא אותו דבר כמו קשר אנושי!!!
כלומר,
המטפלת שלי למשל היא בעלת תואר שני קליני, היא מאוד מקצועית ב"ה, מצד שני הכי חמה שיש. היא יכולה לשתף על עצמה – אם יש בזה באמת צורך, וזה לא משהו שקורה כל מפגש, אני מרגישה ממנה חיבה מסויימת, והיא באותו ראש שלי וזה מעולה לי.
בוא נניח שמחוץ למסגרת הטיפול – כנראה הייתי שמחה להיות חברה שלה
אבל היא מטפלת שלי ולכן אני לא חברה שלה, שזה אומר שהקשר הוא לא הדדי ויש לו זמן ומקום וגבולות.
אבל עצם זה שיש את הכימיה הזו עוזר בטיפול בצורה מטאורית
יש מצב את אומרת מי זו המטפלת?
היא נשמעת לי