האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

התגובות הכי מרתקות שלכן השבוע, בפנים >>>

שבי רגע

התגובה של חוי על אני קיסרית:

"שני דברים:
1. אני לא חושבת שבאו למדוד את הסבל, תמיד יש יותר גרוע
באו להראות את הזווית הלא מוכרת הזאת, זה הכל
את ההתמודדות והכאב ולא מצירים, אין שום צורך להשוות ללידה רגילה.
(וגם אם כן לאיזה תשווי? כל אחת והלידה שלה)
ולחזק שהעיקר זה ידיים מלאות, ברור שהם יודעות. מה גורם להם להמשיך לעשות את זה?
ככה שאלו שהרגישו קצת סחף, זה כנראה לא ממש המקום שלכם, לכם מתאים יותר לקרוא רק אשכולות של ההתמודדויות שלכם. זה בסדר ואין צורך לכעוס.

2. לגבי מס' הניתוחים האפשריים:
אמא שלי שתחי' ילדה 11 לידות קיסריות ומבחינתה היא לא סיימה.
הרופא אמר לה שהוא ניתח ניתוח 12 קיסרי.
זה אפשרי, תתפללו להרבה כוחות ובעז"ה תזכו להרבה ילדים.
כמה? כמה שהוא ידע שטוב לכם לקבל. אל תתייאשו ותתפללו, זה אפשרי".

התגובה של אמא דבר ראשון (וגם עובדת משרה מלאה + סטודנטית) על: נעים מאד, אני אמא ל- 15 ילדים בלע"ר

"אולי מגיבה באיחור,
אבל לצערי, לא חסר לראות משפחות עם שניים, שלושה, ארבעה ילדים, לא צפופים מדי (כאמא לארבעה ב"ה אבל קטנים ממש, לא מדברת על השלב הזה אלא על שלב אחר)
ולא, להורים אין זמינות רגשית
ואין השקעה בארוחות או בפעילויות משפחתיות מהנות,
האמא עשויה להיות שקועה בעבודה, בחברות, בהתפתחות אישית
והאב לא פנוי רגשית לבית ולילדיו
ואפשר לראות הפוך,
משפחות ברוכות, תוכ"ד קריירה, והאם זמינה ופנויה רגשית, יש שיח רגשי וקרוב, יש אוירה חמה ומשפחתית…
מתוך זה אפשר לראות שזה יותר פונקציה של רגישות ומודעות לנושא
מאשר מספר ילדים.
ברור שמספר רב של ילדים זה דורש המון
אבל בעיקר ברמה הטכנית פיזית. לבשל, לכבס, לנקות… מבחינה רגשית אני חושבת שזה ענין של מודעות
כי גם תוכ"ד בישולים או ניקיון אפשר לפטפט עם הילד, לספר סיפור, לשיר ולעודד משחק משפחתי.
אימהות יקרות
שימו לב,
ולא משנה אם את אמא לשניים או לעשרה.
שימי לב להיות פנויה רגשית לילד שלך
להעניק לו חום, אהבה, תשומת לב
חיבוק ולא רק פעם ביום… להסתכל בעיניים ולומר: אתה האוצר שלי, עליך התפללתי לה' ואני גאה בך
לשחק איתם משחקי דמיון ומשחקי מילים
ופשוט להיות איתם…"

התגובה של נעמי על מעילים מזארה – פוסט ראשון (כולל טיפים)

"וואו!
מהמם : )
האמת שאני לא סגנון שמגיבה אבל הפעם הייתי חיבת (אמרתי לעצמי: "איזה כפוית טובה כ"כ הרבה את קונה לפי ההמלצות ולא מגיבה?!"

התגובה של שרי על בני ברקית? אני צריכה המלצה

"בבני ברק יש את עפרה פרידמן,
מעולה לכאבי גב!
אותי היא פשוט הצילה מכאבים קשים, ואפשר לומר שעשתה לי בכלל שינוי ביחס גוף / לכושר וכו'.
יש לה ידע עצום, היא מלמדת בעיקר שיטת פאולה ופלדנקרייז.
לא יודעת אם היא באה הביתה, אבל בכל מקרה שווה ממש להתייעץ איתה.
היא מומחית בהרבה סוגי בעיות, אבל לדעתי בעיקר בכאבי גב ופריצות דיסק.
בלי קשר – מכניסה לפה שיש קשר אדוק בין כאבי גב למצב נפשי – לחץ / סטרס וכו' – וחשוב לטפל בד בבד בנפש.
כן, גם אם רואים בצילום פריצת דיסק.
יש הרבה אנשים בלי כאב גב שכשעושים להם צילום מגלים שיש להם פריצת דיסק והם לא סובלים מכאבים… כך שהצילום לא מוכיח כלום.
ממליצה על הספר החרדי "מאחורי כאב הגב" שמבוסס על הספר של ד"ר סארנו "ריפוי הכאב הכרוני".
ולשאלה השנייה – ממליצה על ורד רוזנוויג פסיכולוגית קלינית מעולה בבני ברק, הטלפון שיש לי: 054-3454929 מקווה שהוא מעודכן.
רפואה שלימה!"

התגובה של רבקי על המדריך למריבה המשפחתית

"תודה תודה תודה!!!!!!!
כאמא לשורת קטנטנים וגננת יותר מעשור,
אני סוף סוף קוראת מילים מדויקות ונכונות כל כך!!!!!!
קוראים לזה בפשטות: הורים.
להורות את הדרך.
לא להרוס את הדרך. (לשפוט)
לא לתת לילדים לטעות בדרכים. (להתעלם)
פשוט לעשות את מה שהורים אמורים לעשות: לזה קוראים חינוך.
ולאמא היקרה לקטנטנים,
אני לא אביטל,
אבל חייבת לומר שאת צודקת, אי אפשר להתעלם מאלימות!
מלבד הפגיעה שבדבר, הגיל הרך הוא הגיל שבה לומדים לפתור בעיות.
אם לא מטפלים בזה בצעירות פתאום פוגשים הורים למתבגר בן 13 שמשתמש באלימות……(כי הוא כועס)
ואז- באמת שזה מורכב יותר…………
תעצרי אלימות! אפילו פיזית, תפרידי.
ואל תדלגי על הלמידה של איך כן לפתור.
אם אפשר, תדגימי להם במקום:
תחזיקי את הילד הכועס ותגידי במקומו:" זה שלי! תן לי בחזרה! כשאגמור אתן לך" וכו'
כשהאירוע נגמר: מה תעשה בפעם הבאה שיוסי יקח לך משהו שלך?
וכו'
העיקרון: עצירת אלימות ונתינת זמן לילד לחשוב על חלופה מותרת.
בהצלחה לכולנו….."

התגובה של אני על חוות סוסים בירושלים והסביבה, מכירה?

"אנחנו הצלחנו להשיג תור לחוות אמיר תוך שבוע (לא יודעת למה כתבת שנה)
מקום מעולה ועם החזרים כמובן"

התגובה של תמר על נחטפתי

"קודם כל, היא לא התכוונה להגיד: הי, המצב שלי יותר גרוע משל החטופים. זה לא מבחנה למדד סבל.
היא התכוונה לומר יש פה אנשים שסובלים מסבל איום ונורא והם שקופים. אף אחד לא יודע את זה.
ודבר נוסף –
מה שכתבת על החטופים או כל בן אדם שעובר סבל איום ונורא אחר –
לא מדויק.
כי אדם עם חוסן נפשי חזק, יכול לשרוד גם מצבי קיצון בצורה סבירה.
ואדם עם נפש חלשה / חולה / שבויה כרגע – יכול לפעמים בקושי לצלוח את היום יום, ולפעמים חלילה להגיע למצבים קשים מאד.
תקראי בפוסטים המעולים של מירי קרון פה באתר, שהיא מתארת ראיונות עם ניצולי שואה,
איך שהיכולת של האנשים להשתקם אחרי הסבל, הייתה תלויה מאד במטען איתו הם הגיעו מהבית.
ככה שבהחלט ייתכן אדם שלא נחטף / עבר סבל חיצוני משמעותי – והוא עובר גהנום יום יומי עלי אדמות,
ואילו אנשים שעברו סבל נוראי – והם יצלחו ויצאו ממנו בצורה טובה (יחסית כמובן, כן?)
זה תלוי בנסיבות ילדות (השנים הראשונות, דמויות חזקות, התקשרות בריאה וכו' וכו')
וכמובן במרכיב גפשי גנטי וכו'.
בכל מקרה תהילה –
המון כוחות!
את כנראה כרגע בתקופה לא טובה, אבל אנשים יוצאים גם ממצבים קשים מאד….
שה' יהיה בעזרך!"

התגובה של ברכה על ביסקוטי ביתי מפנק

"דרך אגב, חייבת להודות- שפעם התארחתי אצל משפחה אמריקאית, הם הגישו לנו מהעוגיות ומאז אני מחפשת אותן בלי לדעת את שמן כך שלא מצאתי… שמחה מאוווווווד שסוף סוף אוכל להכין אותן!!!! תודה!!"

התגובה של גילי, על: מרגישים חנוכה באוויר: מתכון מושלם לסופגניות, לצפייה >>>

"הכנתי ופעם ראשונה בחיי הצלחתי שיצא סופגניות יפות, טפוחות, בצבע מתאים וטעימותתתתתת
ממליצה לכולן"

התגובה של חוי על פוסט תאורה 1 – הרינג המודרני

"הזמנו בדיוק לא מזמן את התאורה של התמונה האחרונה ששמת, גודל 60 ס"מ צבע ניטרלי והיא מהממת!!
לגבי המכס, באמת היינו צריכים לשלם, למרות שביקשנו מהמוכר לרשום שעלה פחות, לא עזר.
אבל מאמינה שעדיין יותר זול מלקנות בארץ…"

התגובה של מנוחה על רמי לוי על הרצף

"גם אני וכרטיסי מגיבים…אבל כאישה בת חמישים, אני מוצאת עצמי מוצפת רחמים והזדהות מיוסרת לאותה אמא צעירונת שכבר מתמודדת עם החיים התובעניים, שככה נפלו לפתחה תיכף אחרי החופה… בחלוף שלושה עשורים מהחופה וחבילי חבילות נכנסו הביתה, חבילה עם כרטיס וחבילה בלי….
אין לי אלא להעריץ את עוצמות הנפש של צעירות אמהות לחבילות. זה שונה בתכלית, לא רק ענין של שינוי גישה, ענין של הבשלה נפשית וביולוגית שדרוש לה הזמן…ואת יוצאת ובאה עם כרטיס בכיס ונכה בעגלה, שאין רואים כמה נכה הוא…הייתי מעניקה לך ולשכמותייך את כרטיס הזהב לאמא המיוחדת!"

התגובה של המלצה על ישיבה לנער על הרצף בתפקוד גבוה. מכירה?

"יש יהודי יקר בשם הרב קמינר שמתעסק במסגרות של תקשורת תנסו להתייעץ איתו.
הרב קמינר 0527680110
אם זה במגזר החסידי אני גם מאוד ממליצה על מאור ושמש בבני ברק".

התגובה של יעל על נחטפתי

"וואו, תהילה,
אני חושבת על כמה התגובות כאן מדגישות בעצם את הכאב שלך, כמה התחושות שקופות ואיך זה יכול להרגיש שאף אחד לא באמת רואה אותך. התחושה הזאת ש"זר לא יבין זאת".
לעיתים אני תוהה אם באמת אפשר לגרום למישהו מבחוץ להבין, אם יש דרך לתווך למי שלא חווה את יסורי הנפש הללו.
השאלה הזאת נשארת פתוחה… איך אפשר להסביר למי שלא הרגיש על בשרו מה זה כשהכול בפנים חלול, ריק ומת, ולא משנה כאן מה הסיבה.
כמה כוחות צריך, ממש כוחות על, רק כדי לקום בבוקר לפעמים.
התמודדות נפשית היא בודדה מאד, ועדיין סובלת מסטיגמה מאד רחבה שגם היא משפיעה מאד על הבדידות, אני לא יודעת אם לזה התכוונת, אבל כן רוצה להביא גם את המחשבה הזו
מתמודדי נפש הם קבוצה רחבה ומגוונת. רובם לא מדברים או פועלים בצורה חריגה, ולא מציגים התנהגות קיצונית משום סוג.
הקושי שלהם הוא לעיתים קרובות פנימי ועמוק מאוד,.
מתמודדים מכל תחום, ובפרט בתחום הנפש, שעושים עם עצמם עבודה, יכולים להיות האנשים הכי עמוקים, קשובים ומקרינים שאתם מכירים. באופן שלא היו מגיעים אליו אילולי התהליך הזה.
דמיינו מצב שבו כל סוג של לקות ראייה, כולל משקפיים אופנתיות עם מספר מינוס שלוש, היה נחשב לעיוורון מוחלט, ולא רק זה, אלא גם היו מתיחסים לעיוורון כמשהו שגורם לאדם לאבד צלם אנוש.
אני חושבת שבמובן מסוים זו התייחסות שעדיין רווחת כיום למתמודדי נפש, לצערי
מצד אחד לא כל התמודדות נפשית היא מחלה קשה, אבל גם מי שמתמודד עם קשיים מורכבים לא בחר בכך, וזכאי לכבוד והבנה כמו כל אדם…
התייחסות שמביאה כל כך הרבה הסתרה ובדידות אל ההתמודדות, (ובורות שמביאה קושי גדול ללא הצדקה בשוק השידוכים. אבל זה כבר נושא לדיון נפרד)
החלפת סמנטיקה מבלי לשנות את נקודת המבט לא תביא לשינוי אמיתי;
כל האסוציאציות שהיו מושלכות על הביטוי "חולה נפש" מושלכות כיום על הביטוי המכובס "מתמודד נפש" אז מה עשינו?
אני מקווה ומתפללת שנצליח יחד להגיע לשיח שמכבד ומבין את המורכבות של ההתמודדות הנפשית.
שנותן את ההערכה והכבוד שמגיעים בזכות ולא בחסד לגיבורים שנלחמים בשדה הקרב הנסתר של החיים,
שקמים ונופלים, נופלים וקמים, ונאבקים לקבל את המסלול שה' קבע עבורם באהבה.
כמו כולנו בעצם, לא?

שולחת לך חיבוק גדול, והרבה תקווה ואמונה. הלוואי שהחושך יתחיל להתבהר בקרוב!"

תגובה אחת

  1. שבוע שלישי שאת מעלה את התגובות שתפסו אותך השבוע
    תמיד מסקרן מה תבחרי לשים כאן
    תודה לך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוח חם

רוצה לקבל את כל הסודות של השפים ישירות למייל? הצטרפי לניוזלטר השבועי של הקמפוס הקולינרי – וקבלי בכל שבוע טיפים שווים, מתכונים מיוחדים והפתעות שתשמחי לא לפספס!! להצטרפות לחצי כאן >>>

עושה קניות לחורף? תרוויחי יותר עם עמוד הקופונים שלנו! 5% לקניית ספרים ביפה נוף, 10% בקינדר טויס, 5% במרקם – ליצירות ליום גשום, 10% באהבה קטנה ועוד!!! הכל בלחיצה פה >>>

אולי יעניין אותך גם?

אמא ל-15

כל יום אני מכינה להם אמא

אסנת פוקס

חכמת ההמונות

יונים נכנסות אלי הביתה!

גילי

סיפורי יום יום

יש גם ימים כאלו…

הניה שוורץ

כותבת שירה

עטופה

א. אריאל