אני אמא עם 3 קטנטנים
נאלצת לעבוד איתם מהבית בגלל המצב
ומרגישה שאני-כבר-לא-מסוגלת להיות איתם כ"כ הרבה זמןןןן
פשוט לא מסוגלת…
בנוסף הבית מתבלגן ברמות שיאא כל יום מחדש
ומי מדבר על זה שעוד פחות מחודש פסח?
ובעבודה צריך לתת תפוקה,
תגידו איך שורדים????
באלי פשוט לברוחח



מעריצה בהתפעלות את כל היוצאות לעבודה ויושבות על המחשב מהבית,
אין לי מושג איך!
רק מלהכין ולהגיש כל הזמן אוכל לכמה פיות רעבים (=משועממים),
ולסדר אחריהם,
אני ממלאה את כל היוםםםם
וואו איזה כיף שיש עם מי להזדהות, אני אמא לארבעה- אחרי לידה עם תינוק בן חודש וחצי, כשהגדול בן חמש לפעמים אני מרגישה שעוד שניה הראש שלי יהיה הפצצת אטום מרוב כאבי ראש:(
הרבה כח ונחת!
יו,גם אני באותה סיטואציה
אחרי לידה רביעית(אין חופשת לידה…)
הרגשתי שאם אני אתלונן כאן זה יהיה כלום לעומת אחרות,
אבל ממש קשה לי לתמרן בין ארבעתם,המריבות,הנקה,שינה,אוכל,אזעקות(מי בכלל חושב על פסח?!)
זה מאוד מתסכל אותי וההורמונים "מאוד" עוזרים לי לשרוד 🙁
קשוח ממש
בדיוק אמרתי לשכנה במקלט שליבי עם לה שאחרי לידה…
איזה כיף שיש איפה להתבכיין גם אני אחרי לידה שלישית המלחמה התחילה אחרי שבוע מהלידה ואני לא מסתדרת! הגדולים יותר כל היום רבים ומרביצים בלי סוף ): אני לא מסתדרת עם ההנקה כי אני כל היום עסוקה איתם ערה בלילות עם תינוק צרחן ובבוקר עסוקה בלפשר בין מריבות ולא בעלי לא הולך כרגע לכולל): הוא נשאר איתי בבית ועדיין אני לא מסתדרת לא מצליחה לנוח עם כל השלישייה הצרחנית ואין לי שום עזרה כי גרה רחוק משתי ההורים ואין מי שיעזור לי.
בקיצור תקופה פשוט קשה ומאתגרת הלוואי שהמלחמה הזאת תיגמר כבר ונחזור לשגרה מבורכת מהר מהר.
בזכות נשים צדקניות נגאלו
ובזכותן עתידין להגאל
השרשור הזה ממחיש את זה בצורה נדירה!!!!
אני בטוחה שיגיע יום, והוא קרוב מתמיד, שנסתכל אחורה ונגיד
אמאלה איזה הזוי, כמה דרישות היו מאמא אחת…
בכמה חזיתות תפקדתי…
כמה דרשתי מעצמי….
כמה השקעתי לא לוותר על שום חלק (כולל, עבודה, בית, ילדים, פסח,כביסות, ארוחות)- וכל מילה כוללת בתוכה מלאאאאאאא…..
וזה עוד בלי כל מיני דברים נשיים באמצע שדורשים יחס…
אנחנו לא נאמין!
איך עוד העזנו להיות עם מצפון….
ממש ככה