הפרעת קשב…. זה לא מוגזם הכמות?

לא הצלחתי להבין אותך

אני ממש רוצה להבין,
אגב,
אני העלתי את השרשור.
מעניין אותי מאוד הנושא.
למה התכוונת חוסר התפקוד לא
נובע מההפרעה עצמה.
אלא ממחשבות שליליות,
איזה הפרדה את עושה כאן?
מהי בעצם ההפרעה?
לפי דעתי זה קשור אחד לשני ומשפיעה אחד על השני.
מחשבות יוצרות התנהגות או מניעת התנהגיות ותפקוד.

ואוסיף,
אימפולסיביות זה בעצם דחף. האדם האימפולסיבי מנוהל ע"י רגש,
וזה לא משנה אם מתנאים סביביתיים או מולדים…
ועם רגש מטפלים במשקל כנגד – רגש בלבד !
כשהערך העצמי שלנו יציב, ולא תלוי במה יגידו , ולא בעיסוק בכך שאנחנו שווים, רק עם אנחנו פועלים, או נראים כך או אחרת,
הרגש פחות מנהל אותנו. (זה נושא ארוך ומורכב ושווה לפתח אותו)
כשאנו מקבלים את עצמנו כאדם שטועה לפעמים …
מקבלים את החולשות שלנו, חיים לצידם בשלום,
זה טיפול ראשוני ברגש
כי כאשר החלקים הפנימיים שלנו חיים בשלום אחד עם השני ז"א שאנחנו מקבלים גם את החלקים הפחות טובים שלנו יש לנו פנאי אמיתי לחשוב גם על השני…
וכמובן העבודה צריכה להיות קודמת למעשה כי בשעת מעשה יכולים להגיע לתגובות לא פרופציונליות למרות שלעיתים תוך כדי התפרצות השכל מאותת לנו שאנחנו שוגים…

ההפרדה שאני עושה היא ב2 מישורים :

1. כמו שאמרתי, להסיר אחריות עודפת, להבין מה בעצם החובות שלי, ומה לא. .(וכשתלמדי מהם החובות שלנו כאשה וכאם יהודייה תראי שזה לא הרבה בכלל) זה מסיר מעלינו 80 אחוז מהאשמה … כיוון שהרבה פעמים אנחנו מאשימים את עצמנו במה שלא קשור אלינו… ואז הראש צובר עומס רגשי ונפשי. ובעיקר כשהאתגר המרכזי הוא משמעת עצמית … ואנחנו לוקחים אחריות מרובה ומיותרת על כל מה שסביבנו כשנדע להבדיל בין האחריות שלנו למה שלא קשור אלינו (לדוגמא – לזמן ולעבודת ד של הבעל ) נוריד מעלינו עול שיוריד סיבה לחשיבה שלילית שגורמת לאשמה… וגם אם נבחר לעשות בנוסף את מה שלא באחריותנו זה בסדר – אבל זה מבחירה זה בונוס וההסתכלות עליה גם אם טעיתי או נכשלתי אבל חלק עשיתי חלק שבעצם לא הייתי חייבת ומגיע לי עליו צל"ש…
2. הפרדה בין מחשבות שליליות שמחלישות וגורמות חוסר תפקוד לבין מחשבות חיוביות שנותנות אנרגיות ומוטיבציה להצליח! הכל תלוי בראש…כשמתמקדים בחולשות נופלים לעצבות וחוסר מוטיבציה . ובעצם, המחשבות השליליות מנהלות את הרגשות שלנו ,והנפש משפיעה על הגוף. כשמסתכלים עלינו בצורה שופטת זה משתק אבל כשאנחנו מסתכלים על עצמנו ככשלון אנחנו מאבדים את המוטיבציה ויוצרים מעגל של קושי-כשלון-אשמה-חוסר תפקוד – וחוזר חלילה…כדי לצאת מהמעגל הזה צריך להתמקד בחוזקות ולהיות עם הפנים קדימה "שבע יפול צדיק וקם"…לכן כדאי להכניס לראש מחשבות טובות על עצמנו ועל יכולותינו, להתמקד בחלקים הטובים שבנו ומה שנחשוב ימלא את כל מרחב הראייה שלנו….אז ניצור מעגל של חוזקות-הצלחה- מוטיבציה-כח-הצלחה ….

דבר נוסף ,
דמיון- הרי מאותגרי קשב חושבים המון כי הם פשוט אוהבים לחשוב לכן מומלץ להכניס אל המחשבות האלו סימולציות של מקרים שקרו בעבר או שראינו אצל אחרים (בבחינת איזהו חכם הלומד מכל אדם)ולנתח אותם. ואז לחשוב בשיקול דעת, בלי רגש שמנהל אותנו, מה הייתי עושה במצב הזה… כך מגיעים לשעת מעשה עם משפטים/מעשים מוכנים לשליפה .
וכן לחשוב גם על הסביבה איך הם מרגישים עם החולשות שלי…
ככל שנדמיין את הצד שלהם זה יתן לנו מוטיבציה להשקיע בלתת להם ….

בהצלחה

כן הבנתי אותך
מסכימה איתך מאד
אני עדיין בספק האם זה ביולוגי או לא …
אם הייתי רואה מחקר שמראה שינוי משמעותי ולא דינמי במח הייתי מסכימה שיש פער ביולוגי או פיזיולוגי
ושהפער לא מושפע משינויים במח עקב מצבי אופי או חשיבת יתר
מסכימה גם עם תמיכה תרופתית כשצריך … אבל עם יד על ההדק..
לא בכל מצב …
התאמה סביבתית היא מקפצה חיובית ביותר
לגשר על פער ביולוגי- אם אני חיה בשלום עם הפער הוא לא יפריע לי?
שורש הבעיה נוצר כי הסביבה מוכנה לקבל רק את הטוב שבנו …

אם שמת לב אין לי גישה מוחלטת כי לכל אדם בכל מצב מתאימה גישה אחרת…
כל משפט שאני או את נגיד אפשר לפרש לחיוב ושלילה
השאלה במה אנחנו בוחרים
וכמו כל בנ"א לפעמים אנחנו בוחרים בטוב ולפעמים בשלילה

לגבי הפער – יש דרכים טבעיות לשחרור דופמין
הבולטים בהם זה תנועתיות וריגושים

את אומרת דברים נכונים אך לא סותר את מה שאני מתיימרת לאמר
אני לא פוסלת את המושג הפרעה אני מעדנת אותה
ההגדרה של הפרעה בעיניי זה בעצם שיש פה משהו שמפריע לי להקשיב
וכיוון שזה נהפך למושג מחליש שתולים בו אני לא מעוניינת להשתמש בו (למרות שלפעמים כן כי זה שפת העולם)
וכשזה משרת אותי אני גם אשתמש בו… כדי לתת לי כח…
וכבר אמרתי בעבר שזה הטוב הגדול שיצא מהאבחנות האלו…
מאותגר קשב מבחינתי זה שיש כאן משהו מאתגר … זה נותן לי כח ומוטיבציה להילחם ולנצח …
"להגיד לאדם שבשיתוק תפקודי שזה בחירה"-
או לדבר לאדם בשעת כעס או התפרצות מילים של שכל או אמונה
לא רק שזה לא חכם זה לא יעיל…
וזה מה שרשמתי, בשעת מעשה כלום לא יועיל .לכן אנחנו צריכים לעבוד לפני גם על הרגש וגם על חשיבה חיובית.
כשאדם בתוך הסחרחורת הזו של אימפולסיביות ושיתוק תפקודי אפשר לאמר שהבחירה שלו כבר לא כל כך בשליטה (למרות שקיימת כל עוד אנחנו חיים)אבל החכמה היא לחשוב לפני מעשה – לא להכנס לשם בכלל…
לכל אחד עוזר להגיד מילים טובות לעצמו ולתת אמון בעצמו שיצליח.!!!!!!! השאלה אם זה בטווח היכולות שלו…
אדם שיעלה על רכב בלי ללמוד נהיגה כל המילים הטובות שיאמר לעצמו לא יצליחו למנוע תאונה….

אני קוראת מעט התנגדות בין השורות שלך
את קוראת את מה שכתבתי וחושבת שאולי אני מושלמת…
אבל לא, גם לי יש קשיים והם יומיומיים …ואת כל המילים האלו אני אומרת לעצמי לפעמים כן ולפעמים לא מצליחה , אני בנא אחרי הכל וזו עבודת חיים ..
אם הייתי יכולה לפתח לך את כל הנושא הזה של הערך עצמי יציב ,הפרדה ולקיחת אחריות היית מבינה יותר למה אני מתכוונת…
אני עברתי בחיים שלי תהליך של צמיחה … ואני עדיין בתהליך ..
גם לי יש ימים שהמחשבות השליליות שלי גורמות לי לשבת בספה בלי לעשות כלום והילדים דואגים לעצמם …
אבל האם אני באמת לא עושה כלום?
אני חושבת , אני עסוקה בהמון דברים אחרים כן, גם חיוביים כמו מאיפה להשיג מימון לדברים שאני מעוניינת או איך לחלק את התקציב וכו ואני חייבת לעשות את זה בזמנים לא קשורים…
וגם עם הבית נראה …. וגם אם הילדים הגדולים (גם ילד בן 6) דואג לאחיו הקטן (בן 3) לארוחת ערב זה לא יגרום לי להרגיש כישלון … (ובסוד אני אגלה לך שמעטים הפעמים שאני מכינה ארוחת ערב אלו שעות שאני צריכה שקט עם עצמי אחרי רעשי רקע של כל היום…)
לא חושבת שזה קל…. אבל זה תהליך …
לא ביום אחד זה קורה… אבל בסוף זה שווה …
לא אומרת הלוואי שהייתי מחוץ לזה כי אני יודעת שכל מי שאני
וכל מה שהגעתי אליו זה בזכות המחשבות האלו …
או חוסר התפקוד הזה כמו שאת מתארת …

משקפיים זו דוגמא מעולה, כי בעיה בראיה היא פיזיולוגית, והפרעת קשב היא פ י ז י ו ל ו ג י ת.

ומכיוון שאת בספק לגבי זה, אין מה להמשיך את הדיון. את מבקשת שישכנעו אותך אבל מחקרים לא משכנעים אותך, אז מה כן? אני פשוט לא מצליחה להבין אותך.

מבחינתך הפרעת קשב זה משהו שאפשר להתגבר עליו באמצעות מחשבות חיוביות, כל הכבוד ובהצלחה רבה – אולי אצלך באמת לא מדובר בהפרעה פיזיולוגית ולכן זה הולך לך.

מבחינת רבות אחרות הפרעת קשב זה משהו שצריך ללמוד להתמודד איתו באמצעות מעקפים, כי פ י ז י ו ל ו ג י ת אין אפשרות להתנהל כמו אדם רגיל.

והתגובות שלך פשוט עושות עוול לאלו שב א מ ת סובלות מההפרעה ולא עוזרת להן הגישה של זלטי.

אם יש לך מספר גבוה במשקפיים, לדוגמא, את יכולה להחליט לעצמך שבשבילך זו לא לקות, וזו מידה שצריך לעבוד עליה, או כל דבר אחר – אם זה עוזר לך. לעצמך.
אבל ללכת לאחרות ולומר להן שלקות הראיה שלהן היא לא לקות פיזיולוגית אלא רק חוסר במידות? לזה, אין לך שום סמכות.

אגב, אם דיברת על מחקרים,
אני הלכתי לאימון קשב, והמאמנת הראתה לי תמונות של סריקות מוחיות, ופשוט ראו הבדלים-מח עם הפרעת קשב ומח בלי.
היא הראתה לי כמה תמונות, ובכולן רואים הבדל.
וזה לא משנה איך נקרא לזה, מוח מופרע קשב או מוח מאותגר קשב.

הלוואי שהייתי זוכרת…
אני רק זוכרת שזה עשה לי ממש טוב,
אבל אם את באמת מחפשת לדעת, מאמינה שלכל מאמנת קשב יש תמונות כאלו

בעיני משקפיים זו הדוגמא הכי טובה,
כי כן, זה לקות ראיה, גם אם בעלי המשקפיים לא ירצו שיקראו להם כך.
אז נכון, הם לא נכים,אבל צריכים התאמות,
ולא יעזור שנגיד להם שיסתכלו על הדברים הטובים שבהם.

באמת דיון פורה עם הרבה תובנות חשובות.
התשובה על מבנה המוח,היא חד משמעית, כן'
קיים הבדל פזיולוגי קבוע.
בהפרעת קשב לא מדובר רק במחשבות שנודדות לאזורים מעניינים,
אלא חוסר אמיתי בדופמין ובמוליכים עצביים באוזורים האחראים על התפקודים הניהוליים( כמו וויסות דחפים, התארגנות, חוסר בתחושת זמן נכונה וכד‘)
זה לא שהתאים מתמלאים מהר..
אלא שהמוליכים העצביים אינם מצליחים להעביר ביעילות ובמהירות את המסרים בין התאים,
והריגוש או למפרע התרופה מגשרים על הפער הזה של החוסר יעילות בהעברת המסרים.
וכך נותנים למוח את העזרה שהוא זקוק לו
, בכדי שהחומר כמו הדופמין ייספג בייעלות בתאים.
לכן זו בהחלט לקות.
לא כי אנחנו פחות חכמים או מוכשרים אלא כי המנגנון הזה במוח פועל אחרת.
כמו שלקות ראייה היא לקות פיזיולוגית בהעברת המידע מהעין למוח.
כך בהחלט בהפרעת הקשב יש תהליך פזיולוגי שאינו עובד כשורה, וזה לקות לכל דבר ועניין.
לקות שאפשר לעזור לה ע‘‘י אסטרטגיות אימוניות, תרופות וכד‘

מה ההבדל בין לקות להפרעה?

לקות היא בעייה פיזיולוגית פיזית.

ז‘‘א לדג‘ לקות שמיעה יש חוסר או פגיעה פיזית במנגנון האוזן עצמו.

ועקב הפגיעה המסרים שאמורים להיקלט באוזן , נקלטים בצורה לא תקינה. וכך הם עוברים למעבד שהוא המוח.

ההפרעה,

מתייחס לשיבוש בתפקוד או בסדר הפעולות, ללא פגיעה פיזית באיבר.

לקות היא סטטית, אינו משנה במצבים שונים , כמו עייפות, רעב, או נתונים סבבתיים שונים.

הפרעה עשויה להשתנות בעקבות סביבה או מצב ריגשי.

בעצם לקות היא פגיעה בחומרה.

והפרעה היא שיבוש בתוכנה…

לקות ניתן לאבחן לרוב באופן פיזי.

הפרעה מאובחנת דרך תצפית על התנהגות ותפקוד קליני.

את האמת אחרי הרבה חשיבה בשבת ואחרי הרבה תובנות וחידוד שקיבלתי כאן- תודה לכולכן….
אני מסכימה שיש כאן תהליך פיזיולוגי – נוירולוגי -ז"א תהליך שקיים במוח. מה שמחדד לי את התפיסה שאין קשר בין משקפיים לכאן
הקשר היחיד הוא שקל להסביר לילדים את הצורך בתרופה כמו שצריך משקפיים….
לקות ראייה זו פגיעה פיזית בראייה (ולכן לא הסכמתי עם פיזיולוגי כי חשבתי שזה דומה לפיזית ) תהליך פיזיולוגי זהו תהליך שקורה בגוף חי . כמו נשימה , ראייה , וכו נוירולוגי – זה תהליך שקיים במח – מחשבה
והשאלה שלי עדיין נשארה – האם קיים פה תהליך פיזיולוגי טבעי שהוא תקין ז"א טבע שד' ברא לכתחילה אנשים כאלו בבריאה כיוון שהעולם זקוק להם כמו שהסברתי קודם…וזהו דפוס חשיבה שונה…
אני שמעתי כמה גרסאות לתהליך הזה :

1. יש לבעלי הפרעת קשב מספר רב יותר של תעלות במח כך שהם חושבים בכמה מקומות במקביל ומה שהריטלין עושה הוא סותם את התאים ומשאיר תא אחד- זה מסביר לי את הצורך גם באנשים האלו בעולם ואת המתנה שקיבלו משמיים והצורך לנתב אותה למקום הנכון … (אגב אני שמתי לב על עצמי שאני יכולה לשבת בבית ולכתוב מאמר או מכתב בצורה רגועה אך יצאו לי הרבה תגובות כל אחת מזוית אחרת ומאד קשה לי לשלב ביניהם ולהגיע למשהו נורמלי…אבל כשאני כותבת בשיעור או מתוך לחץ לפני יציאה יוצא לי משהו טוב ויפה בהרבה שמשלב את כל המחשבות האלו שקיימות אצלי..אשמח לשמוע על מישהי מאובחנת שחוותה את זה גם )
2. חלק אחד במח קטן יותר – מה שמעורר לי את השאלה האם רק בזמנים מסוימים או משהו קבוע…
3. יש מחסור בדופמין – ומה שהריטאלין עושה זה מאט את הספיגה של הדופמין בתאים כתוצאה ממחסור בריטאלין ההעברה היא איטית יותר בין התאים – מה שמסביר את הניתוקים ומעורר אצלי את השאלה האם זה כתוצאה מחשיבה יתירה ומילוי מהיר של התא הקדמי – תא הקליטה ובמיוחד שרואים שגם אדם "רגיל" חווה את אותם סימפטומים בזמן עומס נפשי או פיזי

בכל מקרה אני ממשילה את זה למוכר בחנות שלא יכול לטפל בכמה אנשים בו זמנית כך אנשי הקשב עסוקים בדבר אחר ולכן לא תמיד יכולים להתפנות להקשיב או לענות (מה שכן נוכל למצוא אצל מופרעי קשב היכולת להיות בכמה מקומות בו זמנית אמנם זה יכול להשפיע על איכות הביצוע ולגרום לניתוקים, ואפשרי בתנאי שיש תזוזתיות וריגוש…או במילים אחרות אתגר…)
אני לא מתנגדת לכך שקיים קושי – אבל הקושי נובע מעצם העובדה שהעולם המערבי מכניס בנ"א לסוג של משבצת מסוימת….

לא כל מה שמעניין וחשוב לכולם חשוב למופרעי קשב
יש להם עולם משל עצמם וחכמה מיוחדת להבדיל בין מה חשוב באמת ומה לא… אי אפשר לעבוד עליהם…
לפעמים הם טועים כתוצאה מחשיבה שגויה או יותר מדי מחשבה…או חיפוש ריגוש…
ולכן צריכים הכוונה יותר מכל אדם אחר.. .

לגבי עבודת המידות שכתבתי – תסכימו איתי שזה עוזר למתן את הסימפטומים ולכוון את האדם למקומות נכונים
שהרי יש הבדל ברמות של האנשים הללו – וכמו שאני ראיתי ככל שהסימפטומים יותר קלים האדם נולד עם תכונות יותר טובות ..
יש הבדל בהתנהגות בין ילד שקט ועדין למוחצן…
ודבר נוסף ששמתי לב בנ"א עם הפרעת קשב ללא היפראקטיביות (ADDׂׂ)העבודה שלהם מתמקדת בעיקר בריגושים כמו חיפוש שאלות שמאתגרות את המורה או התעסקות שקטה
לעומת בנ"א היפר אקטיבי שפועל דרך תנועתיות…מה שמפחית אצלו את האי שקט בראש …ולכן יותר קשה לכוון את ההתנהגות שלו כי מבחינתו זה הישרדות … אבל האי שקט הזה מוציא מהם הרבה עוצמות …. ותגובות חלקם חכמים יותר וחלקם פחות…
כי כשיש כל כך הרבה מחשבות שמקיפות נושא מסוים לפעמים אנחנו נוציא דווקא את התגובה הפחות טובה כי בה אנחנו עסוקים כרגע …למרות שלא התכוונו …