תגידו זה לא נראה לכם מופרך הכמות של המאובחנים בהפרעת קשב?
איך זה הגיוני שכל כך הרבה מאובחנים, בתהליך, חושבים שאולי …
בכל משפחה יש כמה וכמה.
מה קרה?
לפני 20 שנה היה אולי תלמיד בכיתה..
איך מאחוזים בודדים נהייה הצפה של לפחות 50 אחוז?
מי כאן התבלבל?
אנחנו? הצוות שאינו מוכן להתמודד?
ההסחות המטורפות של הדור.
חברה׳,
זה מוגזם לגמרי!
לכל הטענות על אנשי הוראה…
פעמים רבות הורים מתנגדים לטיפול תרופתי לקשב ומאשימים את אנשי ההוראה.
בפועל, המופסד היחיד הוא הילד שלהם.
בהמון מקרים, המערכת הלימודית תסתדר עם הילד, אפילו מצוין.
אבל הילד…
אם יום אחד אותם הורים היו צופים בו מבחוץ, הם היו רצים למחרת לנוירולוג…
הדימוי העצמי, השם והסטיגמה שנוצרים, ולא ע"י צות ההוראה,
אלא ע"י חברי הכיתה.
הבעיות החברתיות, האלימות, האימפולסיביות, ההערות הלא קשורות.
הכשלונות הלימודיים, מאמצי העל המטורפים לביצוע משימות פשוטות.
באמת שכואב הלב.
מסכימה איתך
אם הילד חווה את כל אלו יש צורך לעזור לו ובדחיפות
השאלה היא איך?
אם ע"י תרופה- פלסטר או אקמול או ע"י העצמה ונתינת כישורים
לפעמים – במקרים קשים צריך את שניהם
תרופה לבד זה לקחת אקמול במקום לטפל בשורש …
בזמני מחלה לוקחים גם וגם
אבל היום כשחצי כיתה לוקחת או צריכה ריטלין ….
ורוצים לתת לילד בן 6 שרק התחיל את החיים…
וחושבים שזה לבד פתרון…
ואגב כל אלו ייפתרו לבד אם הוא ייקח ריטאלין….????
אולי בטווח הקצר ..
ומה עם הטווח הארוך ?
מה אם הוא יחליט להפסיק לקחת מה שקורה הרבה ?
אגב למה את קוראת כשלונות לימודיים?
אותי אבא שלי לימד שלימודים זה לא הכל בחיים
זה מה שבנה אותי ודירבן אותי ללמוד למבחנים …
אז אולי לא תמיד היו לי ש"ב ולא תמיד הייתי בהקשבה בשיעורים …
אבל במבחנים הצלחתי …גם אם לא 100 אז 80
ובד"כ בשיעורי קודש הקשבתי כי זה היה חשוב בעייני – זה מה שחונכתי …
ואפילו לא ידעתי שיש לי הפרעת קשב …
רק לפני שנה בערך התוודעתי לזה בעקבות שלושה מיילדיי
וכשאמרתי להורים שלי ,
הם אמרו לי מה לא הבנת את זה לבד……..
אני תמיד חשבתי ועדיין חושבת ותמיד חושבת .. ובגלל זה יש ניתוקים …
שזה האופי שאליו נולדתי ואיתו אני צריכה להתמודד .. ועל המידות שקיבלתי לעבוד
נכון שיש קושי …
אבל גם לילד ביקורתי יש קושי בחברה
וילד שיש לו פחות שכל גם יש קשיים לימודיים
אבל יש לנו הרבה שכל אפשר לומר עודדף זה מה שמפצה אותנו …
יש לנו ידע רגשי רב יכולת עזרה לזולת והבנה גדולה בנפש האדם …
וזה התוצאה של הניתוקים ………..חשיבה יתרה ….
מירב, לאורך כל התגובות שלך כאן נשמע שאת מכירה את הפרעת הקשב מהצד החיובי שלה. הרבה שכל, יצירתיות, עזרה לזולת והבנה לנפש האדם.
לא נשמע שחווית פעם התפרצות אימפולסיבית שלא תואמת גיל, לא יצא לך אף פעם לדבר עם הבוס בצורה לא מתאימה, לנשוך ילדה מהכיתה בגיל שתים עשרה, לצרוח בחוסר אונים כשאת מרגישה חוסר שליטה, עד שכולם חושבים שאת חולת נפש.
לא נשמע שחווית שיחה עם בן אדם קרוב שאת מאוד רוצה לשמוע ולהבין מה הוא אומר, ואת פשוט לא קולטת מילה ורק מחכה שהוא יגמור לדבר.
לא נשמע שחווית חוויה של השקעה אדירה בנסיון פשוט להיות כמו כולן, אבל נאדה, כולן רואות שאת מתנהגת אחרת.
מן הסתם גם לא לקחת ריטלין ונכנסת לקונפליקט יומיומי האם לקחת ולהצליח פתאום להיות נורמלית, להבין שזה מה שכולם חווים בלי להשקיע כל כך הרבה אנרגיות כמוך, או להימנע בשביל לחסוך את תופעות הלוואי של חוסר התיאבון, הטיקים, החשש שחברות ירגישו שאת לא את.
הפרעת הקשב שאת מתארת מהחוויה שלך, נשמעת הפרעת קשב מאוד מאוד קלה. את לא יכולה להשליך מהחוויה שלך על מה שקורה לאנשים אחרים.
זה מה שאני מנסה להסביר
זה מה ששידרו לי משאני ילדה
את מרדנית אבל את יכולה להפנות את זה לעבודת ד
שאני מהפכנית ..
וכן על זה הדרך
פשוט לכל אורך החיים שלי היו ליידי הורים מסורים מצד אחד אמא שלי
דרשה ממני ומצד שני אבא שלי נתן לי מוטיבציה להצליח ולהשקיע
הוא פשוט היה מספר לנו המון סיפורים שקשורים לחיים שלנו
זה נתן לי את הריגושים ושחרר דופמין
הוא תמיד ידע להעצים את הטוב שבי ולהתעלם ממה שלא…
ויותר מזה הוא הבין ועבד אם התכונות הטובות שבי לדוגמא : הייתי לומדת לחוצים בלילה הוא היה סוגר לי את האור ואומר לי לכי לישון מה יצא לך מזה … הנה אני עשיתי בגרות 5 יחידות ולא משתמש בה…
לפני שנה הכרתי בהפרעת הקשב שלי אחרי שלמדתי טוב את הנושא
בתחילה הכחשתי אחר כך קיבלתי את זה
(אגב מאז ראיתי איזה שהיא נסיגה כי תליתי בהפרעת קשב…-סיבה למסיבה )
אני יושבת אם עצמי המון ומשחזרת את החיים שלי בתור ילדה
ומודה לד שנתן לי סביבה כזו שבנתה את האישיות שלי …
ושבניתי לעצמי כלים שיתנו לי להתמודד עם האופי הזה
אבא שלי תמיד אומר לי ד אוהב אותך …יש לך ניסים ..
היום אני מבינה את זה
וזה מה שאני מנסה להנחיל לילדים שלי
לא שלא חוויתי תסכולים ולא שלא יצא לי לדבר בלי קשר לבוס…
והרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך לעבוד.. והעבודה הזו לא מתאימה לי ולא שלא היו לי התפרצויות ושברתי דברים כילדה (אבל הסתכלתי על זה כעל כל הכועס כל מיני גיהנום שולטים בו…) בסך הכל הכללי היה לי תמיד אמון בעצמי שידרתי עוצמה וכך גם ראו אותי החברות וכך גם הבוס נכון שלא תמיד אני חזקה אבל אני בן אדם
אבא שלי אומר שערך עצמי יציב – זה משהו שאנחנו עובדים עליו כל החיים
ושבניתי ערך עצמי יציב (אגב תודתי נתונה לזלטי רוזנטל שתרמה לי בזה המון) פשוט התחלתי לחיות מחדש האימפולסיביות נרגעה לא כי זה ישב על רגשי אלא כי פתאום יצאתי מעצמי וראיתי את האחר…פתאום אני מבינה את השני כמו שאבנתי את עצמי עד היום
לפני שנתיים מזמן הייתי מתקפלת מול המילים שלכם
אבל אני מאמינה בצדקת דרכי כרגע
ואם תתני לי הוכחות למה שאת אומרת – אקבל את זה אם אצליח להבין
שזה אמיתי ונכון – אני מחפשת המון בינתיים לא מצאתי
ברור לי שאין מקרה דומה לחברו
ברור לי שתרופה לפעמים היא טובה – תלוי למי
אני מנסה לעבוד אם הילדים שלי בכלים שבניתי בעצמי
ויודעת שתמיד אצטרך להיות עם יד על הדופק ולחשב מסלול מחדש….
אבל בטוחה שלפני שאני אנסה על הילדים שלי אני אנסה בעצמי….
ותודה לך את מחדדת אותי
הבן שלי בכיתה ב' המליץ לחבר הוא אמר לו שכמו שהוא לובש משקפיים כדי להצליח הוא לוקח גם כדור ושכדאי לו יהיה לו יותר נחמד ואולי אפילו הוא יקבל 100 במבחנים של יום ראשון
משקפיים – זה לא מוגזם הכמות????!!!!
כשאני הייתי בבית ספר היו לנו 3 ילדות במחזור ממושקפות
והיום את הילד שלי בא' כבר מאבחנים כלקוי ראיה.
שיתאמץ, שימצמץ, שיתקרב, שישב ליד הלוח, שינסה לראות, שיאכל גזר, שיעבוד על עצמו…
נו באמת,
ריטלין לא שונה ממשקפיים.
על החתום
מי שהיום כבר מסתדרת בלי,
אבל לא היתה שורדת את ביה"ס בלי רטלין
משקפיים לא עושים חוסר תאבון ומפריעים לשינה, לא גורמים לדכאון ולאיבוד שמחת חיים,
יש הבדל שמים וארץ!!!
זה לא בהכרח שריטלין יגרום לכל זה, מהכרות אישית אצלי ואצל עוד כמה מאובחנות שאני מכירה
אז נכון שיש תופעות לוואי, ולפעמים דרך ארוכה עד שמוצאים את מה שמתאים,
אבל להציג אותו כמשהו שגומר את הבנ"א?
אבל למי שאין משקפיים יכול להיות הרבה קשי למידה והתפתחות
אשמח לשמוע איך את מסתדרת בלי ריטלין
ואיך הסתדרת עם
מאד חשוב לי
אני חושבת שילדים,
חלקם, יכולים להסתדר בלי..
דווקא אצל מבוגרים זה מאוד חשוב
אני קוראת את כל התגובות של המנוסות יותר ופחות,
וגם לי יש נסיון אישי עם הסיפור הזה:
הבן שלי, ילד מחונן, כשרוני ומבריק – לפי 3 אבחונים דידקטיים שערכנו לו,
אובחן עם בעיות קש"ר אצל 3 פסיכיאטרים + רופא קש"ר.
עברנו איתו כמעט את כל סוגי הכדורים הקיימים:
ריטלין LA במינונים שונים
אטומיק
אטנט
לא זוכרת כבר מה עוד.
באופן אישי הרגשתי שהתרופות מכבות את הילד, היה חוזר הביתה כמו צל, לא אוכל, לא משחק, שוכב בספה מזוגג וכו'.
ויחד עם הכדורים, היו תלונות קשות מצד הצוות והנהלת החיידר,
עד שמבחינתם הגיעו מים עד נפש והם הודיעו שהם לא מוכנים שילמד אצלם.
אפילו רמזו לנו בחוסר עדינות משווע שהילד צריך לעבור לחיידר של ילדים עם בעיות התנהגות.
הסיפור ארוך ולכן אקצר:
כרגע הילד לומד בת"ת רגיל לחלוטין אבל:
והתוצאה המדהימה:
הילד לא לוקח אפילו כדור אחד,
מקבל 100 בכל המבחנים,
מספר 1 בכיתה בכל הפרמטרים – לימודי, התנהגותי, רוחני,
מקבל מחמאות ובטחון עצמי בלי סוף.
או כלשון הרב'ה:
הוא מעמודי התווך של הכיתה אם לא עמוד התווך, איתי בכל מילה, שולט בחומר בצורה מדהימה, הלוואי וכל התלמידים בת"ת היו כמוהו.
וגם מבחינה פיזית – הילד מתפקד, אוכל, שמח, פעלתני, חי.
ואני הקטנה שואלת:
איך מילד מאובחן כמעט כמקרה פסיכיאטרי קליני עם הפרעות התנהגות קשות וחוסר תפקוד בכיתה הילד הפך לכוכב עולה וזוהר?
לחיידרים הפתרונות…
השיתוף שלך מדהים, וזה רק מדגיש כמה התנאים הסביבתיים משפיעים על ההתנהלות של הילד.
אתם בחרתם להתמודד עם הקושי בדרך מסוימת, ונשמע שעובד לכם נפלא. זה לא סותר שהקושי קיים רק נמצא בסביבה שבו הוא לא בא לידי ביטוי.
אחרים יבחרו לתת תרופה ולהשאיר במסגרת הרגילה.
כל אחד יבחר את הפתרון שהכי מתאים לו. זה עדיין לא מבטל את העובדה שיש כאן קושי אמיתי.
לא באתי לבטל את הקושי, ח"ו,
ויש באמת הרבה מקרים של ילדים שלוקחים תרופות וכל הוואי החיים שלהם משתפר פלאים בהרבה תחומים.
אבל כמו שהמקרה הזה מוכיח,
יש הרבה ילדים שמאובחנים כקש"ר, בעוד שלמעשה הקשיים שלהם אחרים לגמרי, כמו: בטחון עצמי נמוך, שקיפות בכיתה, קשיים בחברה, בעיות רגשיות, בעיות תחושה, בעיות התפתחות שונות ועוד, וזה מתבטא אצלם בחוסר למידה, חוסר מנוחה, הפרעות ועוד.
הרי בינינו, איך המאבחן מאבחן? מקבל חוו"ד מההורים ומהמורים, ואם התסמינים דומים לתסמיני קשב, אוטומטית נותנים כדורים וחושבים שבזה ייגמר הסיפור.
אז את הילדים עם בעיות הקש"ר ה"אמיתיות" זה מציל וזה פיקוח נפש,
אבל מי יודע כמה ילדים מסתובבים בינינו שאובחנו בטעות, והכדורים האלו רק הורסים אותם?
והתגובות השונות מוכיחות את הטענה – המצדדות, שעבורן התרופות היו הצלה, והמתנגדות, שעבורן התרופות היו אסון, או במקרה הטוב יותר לא עזרו.
אנטיביוטיקה לא עוזרת לאלרגיה, נכון? אבל היא מצילה את מי שיש לו דלקת.
וכך גם תרופות קש"ר.
אהבתי את מה שכתבת, וחשוב לי להדגיש –
בחרתם בטובת הילד בלי להתחשב ב"מה יגידו", גם כשזה כלל מעבר לחיידר שכנראה פחות נחשב. עשיתם את זה.
בדקתם מה טובתו של הילד הספציפי שלכם, מה יקדם אותו, והלכתם לפי מה שאתם כהורים ראיתם כנכון בלי להתיאש מדברי המחנכים והרופאים.
בעני, זה אומר הכל.
הפיתרון הסופי כאן פחות משנה, כי כמו שאת אומרת בעצמך – כל ילד הוא עולם בפני עצמו ולא ניתן להעתיק מילד לילד.
הבנתי שיש גם ישיבה לבעלי הפרעת קשב לא יודעת איך קוראים לה
אבל גם שם טובת הילד בראש והם עושים דברים שלא מקובלים בציבור (וחבל..)
כמו קבלת שבת בהרים וריקוד אחרי לימוד וכו
כך מאהיבים את התורה ונותנים ריגושים לאוצרות האלו
אגב זה ישיבה לבחורים איכותיים ולא לנושרים…..
אני חייבת לציין,
בתור אמא לילדים שהצוות דחפו להם כדורים ולא עזר
ואישה למשגיח בישיבה לבחורים מתקשים, שעובדים עם כל בחור ובחור לקדם אותו ולטפל בקשייו.
לדעתי יש הבדל שמים וארץ באיזה גיל לוקחים את הכדור.
לילדים קטנים זה עוול לתת אלא אם כן זה עושה לילד טוב , ומניסיון אצל כמה מילדי, הקושי שלהם היה רגשי, והכדור עשה להם תופעות לוואי האטנט הציק, רטלין חיסל!!
ובהחלט חלק גדול מהבעיה היא רגשית והרגלי למידה ולא קשב אמיתי.
לעומת ילדים גדולים ובחורים – שמבינים מה ההשפעה של הכדור לטוב ומוטב, ומעוניינים בתועלת שלה וגם יודעים להבחין אם באמת זה מביא להם תועלת או לא.
מה עוד שהכדור בד"כ אמור להיות אמצעי לאפשר למידה עבודה אישית ופיתוח מיומניות למידה והתנהגות, לקחת רק כדור בלי לעשות עבודה עם הילד זה כמו להניח משקולות על הגוף – בלי לעשות התעמלות לפיתוח השרירים…
ולצערינו ברוב המוסדות לא עושים עבודה פרטנית עם הילדים, זה רק בית חרושת ללימוד…
אני חושבת אחרת ילד בן 12-13 שלוקח כדור
הוא מבחין בירידה החברתית ואז הוא מרגיש שזה לא הוא
אח שלי בטוח שהוא מפגר למה כי הוא צריך ריטלין וגם קודם לכן
ראו אותו כמפגר הוא מרוסק ריגשית בגלל שלא חווה חוויות הצלחה
הבן שלי מקבל אך נזהרים לתת טיפה מיתחת למינון שישאר ילד אך
ימשיך להתמודד
הריטלין לא אמור לשתק הוא אמור לעזור לריכוז כמו ששום רופא לא נותן +4
לילד שזה המידה תמיד יתן פחות
ריטלין הוא תרופת עזר לא תרופת פלא
ואני יודעת שכנראה רוב ילדי יצטרכו
ואנחנו נצטרך להיות עם יד על הדופק
חושבת הפוך
למה שילד יחוה שוב ושוב כשלונות, אכזבות, חוסר הצלחה
פערים לימודיים, חוסר יכולת לקלוט גמרא ומשנה?
למה לא ללחסוך לו את זה קודם, ולעזור לו לממש את הפוטנציאל שלו?
(לנו הפקח בחידיר אמר – עם חומש הוא עוד יכול להסתדר עם הכשרונות שלו, להקשיב 20 אחוז, אבל במשנה וקל וחומר אח"כ בגמרה, אין סיכוי.)
כבר כתבו כאן לפני הרבה דברים, ואני רוצה לומר רק דבר אחד.
אני לא אשת ציבור, לא מחפשת לבצע מהפכות בעולם הגדול.
אני רוצה לגדל את ילדי ורוצה להביא אותם למקום הכי טוב שהם יכולים להגיע אליו.
מה שזה ידרוש בדרך – אני אתן.
לא מעניין אותי אם יש בעיה מערכתית בX ובכלל האשם הוא אולי בY, בסופו של דבר אנחנו – אני והילד שלי – בתוך המציאות הזאת, ואיתה אנחנו צריכים לגדול.
לילד שלי לא יואיל אם אני אבחר ללכת איתו במסלול שצעדו בו הסבים שלי, הוא לא בדור הזה, הוא גדל עם חברים ומחנכים מהדור הנוכחי. לטוב ולמוטב.
אני רוצה לנצח במלחמה, לא רק בקרב.
חכמה.
בעלי
בגיל 31 אובחן והתחיל לקחת ….. כיום על ויונס 70
מאדם שעובד וגם מתפלל וקצת לומד
מאוד אימפולסיבי ולא מצליח לעבור אפילו מבחן לרישיון נהיגה …..
כיום
בעלי הוא אברך מוערך, תלמיד חכם בגלוי, מוסר דרשות מדי פעם,
התפילה שהייתה העונש היומי הגיע למקום ראשון בסדר היום .
התענוג שלו זה לבוא בעיניים בורקות ולספר הצלחתי ללמוד 5 שעות רציפות!
הוא גם עובד לפרנסתו
אבל כל המהות השתנתה, כל הבית זינק רוחנית קדימה
בעלי בהחלט מבכה על כל השנים שהתפספסו לו
הוא תמיד ידע שהוא עצלן ….. ורק מדבר גבוהה,
חווה המון כישלונות והקושי העיקרי היה כי כן הצליח מדי פעם 'לגבור' על הקושי ולקבל ציונים מעולים תמיד אז עלתה השאלה "אתה הרי כן יכול אז למה אתה מזלזל ולא תמיד משקיע …"
ברוך ה' מתוך ילדי ישנם שני בחורים מאובחנים
ולוקחים
ומצליחים
ועובדים על עצמם ללמוד לחיות גם בלי זה
עבודת המידות לא מסתיימת כשלוקחים כדור – היא רק מתחילה שם
ולכל מי שרושמת שפעם לא היו מאובחנים
מידיעה
היו
הם רק לא טופלו
גם לי עלתה השאלה הזו הרבה
אבל ידעתי שלא השקעתי מבחירה…
יופי, גם לי אמרו שאני לא משקיעה מבחירה. האמנתי לזה…
גם היום אני יכולה לומר שאני לא מנהלת בית מטופטפ מבחירה…
אבל פשוט כי זה קשה לי פי עשר מאחרים, כי הבחירה הזאת גדולה עלי!
וואי כל כך!!!
ברור שיותר מורכב להשקיע במשהו שיש כרגע משהו אחר שמעניין אותך….גם אם זה מחשבות …
אבל זה אפשרי ..
עובדה שלפעמים את מצליחה …
את פשוט בוחרת במשהו אחר שחשוב לך לא פחות …גם אם זה שינה ושקט שהכרחי בשבילנו…
פשוט הציבור הסובב אותנו לפעמים בלי לשים לב מנהל אותנו…
אנחנו צריכים להפנים שיש לנו יכולות שאין לאחרים אבל זה בא על משהו אחר……כשתקבלי את זה יהיה לך קל יותר ותלמדי להתמודד עם זה …
גם אני לפעמים הולכת לסופר לקנות חלב – קונה את כל הסופר ורק את זה לא
אבל אני יודעת שאם אני הולכת בלי רשימה זה מה שקורה……
מירב, בפעם האחרונה.
כשאת אומרת שלהשקיע במשהו לא מעניין בזמן שברקע יש משהו מעניין יותר, זה מורכב אך אפשרי, את מתארת מצב ששייך לעולם של אנשים שלא סובלים מהפרעת קשב.
עבור אנשים שבאמת סובלים מכך, זה:
לא אפשרי.
לא אפשרי.
לא אפשרי.
מליון סימני קריאה
בעלי מאובחן כADD
אני איבחנתי את עצמי…
ושמתי לב לדבר מאד מעניין
ברגע שאני יודעת מזה אני תולה בזה….ובאמת נהיה לי הרבה יותר קשה ….
מצד שני בעלי היה מודע לעצמו בגיל מוקדם וההורים שלו לא נתנו לו תרופה…
והוא נלחם ולמד להילחם מגיל צעיר וברוך ד משתדל להצליח…
לפעמים כן ולפעמים לו כמו כל בנ"א
לא אמרתי בזמן שיש משהו מעניין יותר
אדייק אמרתי משהו אחר מעניין
וכן , אם את הופכת צורך למעניין זה טיפ טיפה מורכב להם יותר אך אפשרי …
אני לוחמת , בעלי גם , לא כי לסביבה חשוב כי לי חשוב שהבית יהיה מאורגן …
פעם היה חשוב לי בגלל הסביבה ועשיתי הרבה יותר מהיום…
יש זמנים שפחות… כמו אתמול שהיה בא לי לגמור לקרוא ספר …
זה מה שבחרתי והבית נשאר בלאגן..
אבל כשראיתי שמאוחר – שתיים וחצי ..
עברתי לסוף והלכתי לישון
נכון שהיה לי משהו אחר מעניין .
אבל התגברתי על הדחף כי יש לי יום עמוס היום …
נכון שמילד אני לא אצפה לשלימות ממש אבל להתאמץ כן
וכמבוגר לגמרי.
נכון שלפעמים מצליחים ולפעמים לא אנחנו בנ"א
אבל תמיד לפני שבת ולפני פסח מוכנים
אף פעם לא שמעתי על אישה שלפני פסח נכנסה עם חמץ לבית בגלל הפרעת קשב או לשבת בלי אוכל…
אולי היא בחרה לוותר על ניקיון מסויים או על סלט
אבל בסיס יש …
כל אחד יכול לבדוק מה מניע איתו ולעבוד עם זה…
את טוענת שאף פעם לא שמעת על אישה שנשארה בלי אוכל לשבת ומסיקה מזה שהכול אפשרי אם רק נלחמים.
אז נעים מאוד: אני האישה הזאת. אני האישה שאכלה בשבת טונה משימורים ופיתה עם פסטרמה כי היא נכנסה לשיתוק תפקודי ולא הצליחה להניע את עצמה למטבח, למרות כל החינוך והחשיבות של שבת.
אני האישה שבעלה מנקה לפסח בזמן שהיא לא עושה כלום, ואני האישה שבליל הסדר מצאה ביסלי במגירה של הילדים ובייגלה בספה – הרהיט היחיד שאיכשהו ניקתה.
ואני מתביישת, מתביישת, מתביישת. אף אחד לא יודע על השבת הזאת ועל הפסח ההוא. זה שורף אותי מבפנים. כי מה בסך הכל הייתי צריכה לעשות? להעמיד סיר בחצי שעה ולהשקיע קצת יותר בניקיון של הספה.
אבל לא יכולתי.
אני מצטערת שנגעתי בנקודה כואבת…
את בטוחה שזה קשור להפרעת קשב ???
מבינה אותך… מזדהה לחלוטין …
הייתי גם בתקופות של חוסר תפקודי בעיקר בהריון ובזמנים של חוסר שליטה פיזית בהם הייתי פשוט בדיכאון…
בחיים לא קרה לי דבר כזה כי אני לא מסוגלת אישית להכניס שבת בלי אוכל … זה מתגבר על כל דחף אחר..
אני מכינה הרבה לשבת ואם אני אגיד לך מה …תגידי שאני משוגעת…
אבל כן קרה שקניתי אוכל לשבת … או לא הכנתי את כל מה שאני רגילה…רק השבת הכנתי דגים פעם ראשונה אחרי ארבעה חודשים שלא הייתי מסוגלת … פשוט קניתי … ושלא יכולתי בעלי עשה את זה למרות שאני אוהבת לראות בעין…
יש מצבים בחיים שדורשים כוחות גדולים יותר
ויש מצבים בהם את כבר לא בשליטה…וצריכה עזרה …
לא בהכרח קשור להפרעת קשב …
זה אולי יכול להיות גורם … בדיוק כמו אדם רגיש שלוקח דברים קשה יותר ונכנס להתקפי חרדה מהר יותר…
אבל,
הזמנים האלה מחשלים ומחזקים
אדם שלא חווה קושי בחיים יתמוטט מכל דבר קטן…
הקשיים הם אלו שמחזקים אותנו
מה שקרה קרה אל תשקעי בזה תתרוממי מזה
גם בהלכה יש פתרונות למצבים כאלו
כי הם קורים …
פשוט הסביבה שלנו לפעמים מכתיבה ומנהלת אותנו
פעם שאלתי אשה חכמה מה עשתה כבר לפסח ?
היא ענתה לי אני לא בתחרות עם אף אחד
בעלי אמר שמבחינת ההלכה מספיק לטאטא את הבית ולבדוק את החמץ …
תחשבי רגע , למה לקחת את האחריות על עצמך ?
למה את כל כך מתביישת?
הרי באותה מידה שאת לא ניקית בעלך לא בדק את החמץ?
ואת לרגע לא חשבת שאולי גם הוא אשם בזה שנמצא ביסלי במגירה ?
ואולי הילדים הכניסו את זה אחרי שעברת על זה?
לא באה לשפוט מי אשם כי אין פה אשמים הקבה רוצה אותנו
ככה לפעמים כדי לחשל ולחזק אותנו כן, לא הספקת ולא משנה למה אנחנו עם פנים קדימה
שימי לב שכאשר אנחנו מסתכלים על מריבה של ילדים הם רבים יותר……
ככל שאנחנו מנתחים את ההתנהגות שלנו ומסתכלים על השלילי
שבה זה מה שאנחנו רואים ואפילו בלי לשים לב מגדילים את זה …
ולהפך …
מאחלת לך שתמצאי בכל דבר את הטוב
ואם באמת יש לך הפרעת קשב גם בה תמצאי את הדברים הטובים כי יש המון…..
מעריכה את הכנות שלך
יודעת שזה לא פשוט
ותדעי שחידדת אותי המון המון
תודה
מירב
את אבחנת את עצמך כבעלת הפרעת קשב
אבל לפי כל מה שאת כותבת כאן, ובשאלות ודיונים אחרים פה בפורום – אז אולי אולי יש לך הפרעה מאוד קלה, אולי גם זה לא.
סורי, מתנצלת, אני חושבת שאת פשוט לא מבינה על מה מדובר כאן
וזו הסיבה שנשים כ"כ מתנגדות כשאת כותבת את דעתך, את פשוט לא מבינה מה עוברת אישה עם הפרעת קשב קשה, את לא שם ואת חושבת שאת כן.
די, רדי מזה, את אולי נשואה לבעל עם הפרעת קשב ואמא לילדים כאלו, אבל את לא כזאת בעצמך אז עבודת המידות שלך לא תועיל לנו.
לא
אני לא בוחרת במשהו אחר שחשוב לי כשאני לא מטפטפת את הבית
אני לא בוחרת בכלל
וזו הבעיה
ולהגיד "עובדה שלפעמים את מצליחה" זה המשפט הכי מתסכל בעלי הפרעת קשב, אז בבקשה אל תגידי לי את זה
זה שאני מצליחה לפעמים רק גורם לי לנפילה יותר כואבת, רק כואב לי ליותר שנאה עצמית, זה ממש ממש לא מעודד אותי!
ואני שוכחת לקנות גם דברים שכתובים ברשימה, כי קראתי בדילוגים, בסדר?
ולמה את לא לוקחת טיפול?
כל מה שאני אומרת אני אומרת גם ובעיקר לעצמי…
ולכל מי שרוצה לעזור לעצמה …
לאף אחד לא קל וגם לי לא קל
אתן רוצות אני אשפוך את התסכולים שלי גם ואנסה לסנן את זה לאוזניים שלי שלא יגרום לי ליפול…
להיתקע באמצע משפט עם הבוס או ספק או לקוח בטלפון כי את עסוקה במליון ואחת דברים שצריך לסגור….ויושבים לך על הראש …
להיות במפגש משפחתי ולהקשיב לכל כך הרבה קולות ולענות בלי קשר למה ששואלים אותך …
להיפגש עם בחור ששואל שאלה ואת עונה לו מה?
ללכת לסופר ובעלי באוטו אומר לי לקנות משהו אני קונה דברים אחרים ויוצאת הוא שואל אותי קנית ואני אומרת יו שכחתי סליחה אני אחזור … והוא אומר לי לא צריך חבל על הזמן…
ללכת לסופר למלא עגלה מלאה ולגלות שלקחת רב קו במקום אשראי וכל הדרך הסתכלת עליו ולא שמת לב…
להמשיך..
כשאת מבינה את עצמך שזה החיסרון שלך ואיתו את מתמודדת
יש לך שתי אופצויות ליפול או לקום
בחרת ליפול בבקשה ….
להיות במקום המסכן זה מאד כיף … זה מרגש … בכבוד …
אני בוחרת לקום …
לפעמים גם נופלת אבל משתדלת לקום …
אם יהיה לי קשה אני יודעת שתמיד אחשב מסלול מחדש
אבל בתור אדם בוגר שבנה לעצמו אורח חיים חשיבה ויצירתיות
לא בטוח שאתנגד לתרופה אם ארגיש שהחיים סוגרים עלי …
כי גם אקמול אני לא אקח על כל כאב ראש…
אני בוחרת בחיים , יפים מאושרים לצד האתגר שלי …
ומודה לד שזה הסבל שנגרם לי ולא משהו אחר…
ולילדים שלי משתדלת לתת את כל הטוב שיש ואם יצטרכו גם תרופה יש לי ברירה ?
רק שלא אעשה את זה לכתחילה …
לילדים יש פחות על הראש ממבוגרים …
הם שתיל רך שאפשר לכוון …
לא כל אמא בנויה ואולי גם אני עכשיו רק עם מוטיבציה של התחלה כמו כל מופרעי הקשב ואתייאש אחרי תקופה
בחיים אין שחור לבן
יש הרבה שטחים אפורים…
וגם צבעוניים ויפים…
לא חושבת שממופרעי קשב ניטלה בחירה …
ואם כך אתן חושבות … בהצלחה ….
מצטערת שאני שולחת לכם טיוטות
אין לי כח לחשוב וגם אין לי זמן ….
לכן אל תקחו אישי את המילים שלי
אוהבת אתכן ואת כל עמ"י
ומאחלת את כל הטוב שיש
מעודד לשמוע שיש עוד אנשים שהולכים עם רשימה ושוכחים לקנות חלק🙃
אני חושבת שמקריאת כל התגובות כאן, מתקבלת התשובה.
אכן, לא כל הילדים המאובחנים הם קש"ר ויעידו כל הנשים שכתבו שהתרופות לא עוזרות בכלל, כי לילדים שלהם יש להם בעיות אחרות, רגשיות, תחושה, דימוי עצמי וכו'
רק שהיום מאבחנים את כולם כקש"ר וברור מאוד למה התרופות לא עוזרות, הן פשוט לא מיועדות לבעיות שלהם.
וכן, כמו פעם, יש ילדים שנולדו עם קש"ר ובניגוד לפעם, היום יש להם תרופות שמשנות להם את החיים ומצילות אותם. ועל זה יעידו התגובות של הנשים שמתארות איך התרופות עוזרות.
מאד הייתי רוצה לשמוע חווד של בעלי הפרעת קשב בעצמם
לא מי שמכיר , לא מי שיש לו ילד וכו
מה ההרגשה שלכם בזמן של ניתוק ?האם הניתוק קורא כשהראש עסוק במחשבות או כשהוא ריק ממחשבה ?
מה עזר לכם בביס ללמוד?
מה עשיתם בשיעור כשלא עניין אותכם?
תודה מראש…
הראש עסוק, אוהו עסוק…
אני מדמה את זה לפודקאסט מחשבות שפועל כל הזמן בראש, כל הזמן, המחשבות קולניות ובלתי פוסקות.
תדמייני את עצמך חיה ככה, עם הרצאה מרתקת בתוך הראש, ובמקביל גם מורה שדורשת ממך להקשיב לה, וזבובים שקורצים לך, לפעמים דולקות לך אפילו כמה הרצאות במקביל…
בעצם אני מוצאת את עצמי נאבקת כל הזמן בין לשמוע ולראות את העולם לבין במוח שלי שמתעקש להשמיע לי דברים אחרים ולא קשורים, לפעמים קשורים אסוציאטיבית ולפעמים אין שום קשר.
כשיש משהו שמצליח לענין אותי אז אני מצליחה לגבור על ההפרעות, וכשלא – אני משתבללת בתוך הפליליסט הזה, שבדרך כלל דווקא כן אומר דברים שמעניינים אותי…
אין רגע ריק במוח של מופרע קשב, תמיד מענין שם, תמיד רועש, תמיד קופצות אסוציאציות שמתקשרות מיד לכל העולם חוץ ממה שצריך לחשוב עליו עכשיו…
בבית הספר לא ממש למדתי, גם כשהייתי שקטה בשיעור זה היה כי הקשבתי לפודקאסט, בשנות הסמינר למדתי להתרענן באמצע השיעור כדי להצליח להתאמץ להתרכז במורה ולא במחשבות שרצות. אבל גם אז הוסחתי המון.
הייתי מספיק מוכשרת כדי לקלוט את תוכן השיעור מחצאי מילים ומשפטים ולחפות על הריחוף הזה שלי…
כיום, כנשואה ואמא, זה מפריע לי גם בהתנהלות בבית, המוח בורח לתוך עצמו כשאני צריכה לפעול, וזה כמובן קורה בעיקר כשהמטלה לא אהודה ממש.
אם את רוצה דוגמא – אז נניח כשאני מגהצת חולצות, שזו פעולה מאוד מונוטונית, הפודקאסט מתפרע, כלכך מתפרע שאני לעיתים קרובות ימצא את עצמי מקשיבה לו פתאום ולא מגהצת בכלל…
לא ניסיתי לקחת רטלין מעולם, בעיקר כי כשהבנתי שקוראים לזה הפרעת קשב כבר הייתי אמא וזה הופך את זה למורכב יותר.
מענין באמת לשמוע ממישהי איך זה מרגיש אחרי נטילת תרופה.
וזה עוד לפני שמדברים על התפרצויות, שאצלי נובעות בד"כ מעומס חושי, יותר מדי דברים שאני שומעת ורואה, ומוח אינטנסיבי שפועל ומרעיש עוד יותר, שאני פשוט מוצפת חושית, כמו אחרי בילוי של כמה שעות טובות בסופרלנד, מה שפשוט מוריד את רמת הסבלנות וגורם לקוצר רוח במקרה הטוב ולהתפרצות במקרה הפחות טוב…
לכן כשאני מרגישה קרובה לפיצוץ הדבר שהכי מועיל לי זה לנסות להפחית גירויים חושיים – מחפשת פינה שקטה לבד עם עצמי, מתרגלת נשימות הרפיה שקצת עוזרות להוריד את ווליום הפודקאסט וכמובן שתיה או אוכל – כי גם רעב וצמא זה חושי כמובן…
הזדהיתי!!
וואו
תודה על השיתוף
זה מדהים כי זה בדיוק ככה
מה שעזר לי להמעיט את ההתפרצויות זה שיעורים של זלטי רוזנטל
בקצרה :
את מקבלת את עצמך- עבודה על ערך עצמי יציב
מכבדת את השני – ז"א מבינה אותו מבינה שהוא בנ"א ולא מושלם (כמו שמבינה את עצמך)
הפרדה – מפרידה בין מה ששלך- קשור אלייך ומה שלא
ולוקחת אחריות רק על מה ששלך לדוגמא הזמן שלך ולא על הזמן , הכח וכו של הזולת
הקו שלה 025780881
ולמדתי לעשות רשימות ולתעדף – זה מסדר את הראש…
והעניין של השקט – זה צורך חיוני לבעלי הפרעת קשב של כמה דקות ביום של שקט בלי רעשי רקע…
אבל ביננו כמה טוב יוצא לך מהמחשבות האלו…..
אגב בהרצאה אני מנדנדת את הרגל בצורה בלתי מורגשת ומודעת זה עוזר להתרכז ..
ובמטלות דחופות כמו ערב שבת ופסח אני עושה תחרות עם חברה או עם עצמי ע"י רשימות האם אצליח לעמוד במשימות שהקצבתי
עוזר פלאים….
אם הייתי יכולה לשמוע שיעורים טלפונים מצבי היה טוב…
אבל הפודקאסט לא נותן לי.
שיעורי וידיו לפעמים אני כן מצליחה לקלוט, תלוי אם אני מסכמת במקביל…
יש לה תוכנית וויז לזוגיות
10 דקות פעם בשבוע בוידיאו או טלפון
ופעם בחודש היא מעלה 3 שואלות בלייב
ועוברת איתם תהליך מדהים
עובד פלאים
הרגיע לי את האימפולסיביות ברמה מטורפת
וואו. תודה לה' שאת מסוגלת לשמוע 10 דקות ברצף ולהיות קשובה לזה. ובכלל להקשיב לשיעורים, באודיו או בוידיאו, ולהבין מה אמרו שם (מבחינת קשב, לא מבחינת יכולת הבנה).
מנסיוני (על עצמי), זה לא מובן מאליו.
תודה לד על הכל!!!!!!
התגובה שלך כואבת לי מאד …
כי אישה בגיל שלנו כשהיא שומעת משהו זה בגלל שמעניין אותה…
וכשנושא מעניין אותנו אנחנו נקשיב ונקלוט אותו…
אף אחד לא מכריח אותנו להקשיב ואם כן , חבל….
ולא , לא כל מילה מעניינת אותי , ולפעמים אני נרדמת באמצע…
אבל חוזרת בפעם אחרת או מבינה את הרעיון….
וגם שוכחת שיש לייב ושומעת אח"כ
עוזר לי לשמוע שאני שוטפת כלים וכו
וגם….לפעמים בעלי שומע שיעור תורה אפילו בפ"ש ומה לעשות לא מעניין אותי … ומפריע לי … אני מבקשת ממנו שישים אוזניות …
אז אולי יש כאלה שיזדעקו שיעור תורה לא מעניין אותך…
אבל לא סתם תורה אמרה אדם לומד היכן שליבו חפץ …
הקבה ברא בעולם מושג של חסר (רעב, צמא, חולי… ) שאלת את עצמך למה? הרי הוא יכול לעשות הכל ושכולנו נהיה מושלמים…?
אלא הוא רוצה שנהיה חסרים ונתמלא … ונפנה אליו …
כי בנ"א שיש לו הכל מקומו לא כאן …ומי שנראה שיש לו הכל… הוא לא חי…הוא כבוי …ומחפש את עצמו …
לכן יש לנו מלא מצוות והתחדשות במעגל השנה …
זה לא משנה הדרך משנה המטרה…
מה שטוב לך וחשוב לך תעשי העיקר שאת בדרך…
מטרת האדם בעולם היא להתענג על ד ולהנות מזיו שכינתו…
פשוט להתמלא ועם לא מתאים לך להקשיב לשיעורים את יכולה להתמלא מתוכך …בדרכים אחרות שמתאימות לך.. ולדרך המיוחדת שלך שהקבה הועיד לך
העולם מנסה לעשות את כולנו שווים זה לא ילך …
זה נגד הטבע……
אני בת 21, הלכתי לאבחן את עצמי לפני חצי שנה,
אחרי שנים שהרגשתי דפוקה, חסרת כח רצון, עצלנית, שכחנית – להמשיך?
בבית ספר כל תחילת שנה הבטחתי לעצמי שהשנה יהיו לי את כל המחברות, יהיה קלמר, יהיו ספרים מלאים,
מיותר לציין שזה לא הצליח אף פעם, כמה שניסיתי
יש לי הורים מדהימים, מדהימים, ומה שאני היום זה רק בזכותם
אמא שלי ניסתה לעזור לי, לעקוב איתי אחרי היומן ואחרי מה שצריך לעשות בשיעורי בית, למלא לי את הקלמר שוב ושוב, עשתה לי מבצעים פעם ועוד פעם ועוד פעם, ותמיד אמרה שהציונים לא חשובים לה והיא אוהבת אותי אותו דבר.
בסמינר ישבתי כמו ילדה טובה ובהיתי במורה, כשהמוח שלי בכלל לא איתה, ותמיד קיבלתי בתעודה אלף אלף בהתנהגות🙄
היה שלב שחשבתי שאולי יש לי אפילפסיה-ניתוקים, כי אני נוכחת, והמורה מולי מדברת, אז למה זה לא נכנס??
ורציתי, וניסיתי, ולא הלך
לא היו לי ספרים, ולא מחברות, ולמבחן בתורה למדתי בטעות את הפרקים הנצרכים-בחומש אחר, טכנית, לא ידעתי מה אנחנו לומדות.
יש לי ראש טוב ב"ה, אז כשהיה מבחן וידעתי ממנו, למדתי לראשונה את החומר ממחברת של חברה, וקיבלתי ציונים טובים,
וככה אף מורה, בשום שנה, לא חשבה שיש כאן בעיה…
באחת השנים, אחרי שלא נרשמתי בזמן למחנה חורף, ואמרו לי שאין מקום יותר, המרכזת קראה לי לחדר, ושאלה למה לא נרשמתי, אז אמרתי לה ששכחתי…
שאלה למה לא כתבתי לעצמי לבקש מההורים אישור וכסף, אמרתי לה שהפתק היה נאבד לי עד הבית:(
וככה המשכנו לדבר, כשמהחדר שלה יצאתי עם דמעות, בתחושה של חתיכת כישלון מהלך, ואיך מתוך מחזור של מאתיים בנות אני הכי דפוקה
הלכתי למרכזיה אצלנו בסמינר, למדפים של הפרעת קשב, וקראתי וקראתי וקראתי וקראתי, מתאפקת לא לבכות
כי סוף סוף היה לזה שם.
וזה לא אני הדפוקה.
סיימתי איכשהו את הסמינר, (עוד אין לי תעודת הוראה, כי חצי מהדברים חסרים לי)
ואז הלכתי לאבחון קשב, שהיה ארוךךךך ומייגעעעעע
אבל הוא היה שווה,
וקיבלתי תשובה.
היום אני לומדת איזשהו קורס קשוח, לוקחת ריטלין לפניו ומרגישה מעולה ב"ה, הוא עושה לי כ"כ טוב!!
מפוקסת, מצליחה לשבת ולהקשיב ולהיות עם המורה,
אני מרגישה אני, זה לא מכבה אותי, ורק גורם לי להיות יותר בקרקע, פחות לשכוח ולאבד
יודעת שהייתה לי סיעתא דישמיא מיוחדת עם הריטלין, ולא כולם מצליחים למצוא כ"כ בקלות את הכדור הנכון במינון הנכון.
וכל כך חבל לי על כל השנים שלא ידעתי, שלא לקחתי.
תודה לך על השיתוף
שמחה בשבילך שעזר לך
רציתי לשאול – אני מבינה שהמצב הפריע לך האם את מרגישה שינוי ביצירתיות שלך מאז שלקחת ריטלין ? במוטיבציה ליצור, ליזום, וכו
והייתי מעוניינת לשמוע ממי שלקחה ריטלין ועדיין עזר לה אחרי למעלה משנתיים שלוש
וכן מישהי שלקחה בילדות ועדיין ממשיכה כבוגרת…
לא,
היצירתיות שלי ממשיכה לפעול,
ואני עם אנרגיה לפעול, לעשות, לתקתק
במקום להימרח יום שלם במחשבה מה לעשות,
ולהתחיל משהו, ולעבור למשהו שאני, ולשכוח, ולדחות
פתאום אני מחליטה לפעול-ופשוט עושה
תודה על השיתוף עוזר לי מאד
מה את מתכוונת שאת אומרת יצירתיות
אני מתכוונת ליצירתיות מחשבתית
חשיבה מחוץ לקופסא וכו
לא אנרגיה לפעול …
האם גם זה נשאר?
למוח שלי יש חיבורים הזויים,
מה שנותן יצירתיות מאד יצירתית🤭
והריטלין לא לוקח לי אותה בכלל ב"ה
ורק נותן אנרגיה לעשות עם זה משהו-לכתוב, ליצור, לצייר ואפילו להגיד איזשהו משפט הזוי,
וכשאני בלי גם עם נחה עלי הרוח לכתוב, עד שאקח דף, ועט, או אגש למקלדת-אשכח מה רציתי, או אשכח את עצמי בדרך..
נשמע מעניין,
אשמח לשמוע בעוד שנה שנתיים מה קורה ….
ואם יש מישהי שהתחילה לקחת בגיל הבגרות ולוקחת מעל שנתיים
אשמח לשמוע ….
את ממש מוכוונת מטרה..
נכון,
יש לי ילד חכם ונבון בן 6 יודע לקרוא , כותב מצויין כנראה ADHD
(השניים שמעליו מסתדרים עם זה מצויין…)
שמפריע בשיעור מסתובב, מציק אבל ככה קולט הכל (דברי הרב)
אני מתלבטת בקשר לטיפול כי כאן יש צורך באקמול…
ורוצה להבין טוב את הנושא והמחקרים בעניין לוקים בחסר…
כרגע סיכמנו עם המפקח שהולכים על טבעי
זאת אומרת בנית אמון והעצמה
במקביל מנסה לעניין אותו בחומר הלימודי
ומנסה להבין את ההשלכות לטווח הארוך…
בקצרה – היא רוצה לשמוע שלא טוב לקחת רטלין
וקצת מתקשה לשמוע שזה דווקא עוזר ומציל אנשים וילדים…
דווקא להיפך
הדעות שלי לא סותרות את הצורך לפעמים בתרופה .
ורשמתי את זה גם …
הדעות שלי הם מלכתחילה …
אצל הילד הזה ספציפית אני רואה משהו אחר מאיתנו
יותר קשה לת"ת להתנהל איתו ולוקחת בחשבון שאולי אצטרך לתת לו לתקופה קצרה של בניית מוטיבציה
אם היה ת"ת מותאם לילדים המתוקים האלו שנותן חוויות ומכיל אותם (אגב יש כאלה רק בודדים ונסיוניים) באיזור שלי הראשונה שהייתי שולחת …
רוצה להבין את ההשלכות של זה כדי לדעת להיות מוכנה
אם אצטרך בסופו של דבר ….כי שמעתי שזה לא מומלץ לטווח ארוך….
לכן חוקרת את הנושא כי שמעתי גם דברים פחות טובים
ואני קצת חוששת … ורוצה באמת לדעת …
ריטלין זה תרופה מוכרת יותר לכן התמקדתי בה
יש תחליפים אבל ממה שאני רואה פה אין כל כך נסיון בהם …
אני לא נגד אני מנסה להבין סיכוי מול סיכון
תעריכי את התלמוד תורה והמפקח..
כי הרבה פעמים זה מפריע מאד מאד לילדים אחרים להתרכז, (הילד החמוד שכל הזמן קם, מטייל, מסתובב, נשכב על הרצפה.. )
כשאת חושבת על הילד על תחשבי רק אם הת"ת מסתדר או לא תחשבי על הילדים האחרים כמוני וכמו עוד כמה שפשוט לא יכולים לקלוט כלום אם ילד מסתובב להם עם ריטלין ובלי
הבן שלי יושב ליד ילד שמזיז את השולחן כל הזמן קדימה ואחורה ועוד ילד שכשהוא מדבר הוא צועק
וזה מציק לו והוא לוקח 5 מליגרם
חי ,אוכל ,יצירתי
תופעות הלוואי היו רק שנה שעברה לכמה חודשים
לבעלי יש תלמיד שהוא סיפר לי את התסכול שההורה את הילד ישלח לחברון (כמו כל אחיו)אך הוא לא יודע אם שאר התלמידים לאן הם יגיעו
הלוואי יהודים טובים הם ישארו
מי שחושבת שרבה מעונין ללמד רובוטים אז הוא טועה
אתמול בעלי דבר עם הורה ואמר לו שאם הכדור גורם לסבל אז זה לא הכדור
וזה לא ההורה הראשון
את מדברת את המחשבות שלי..
זו הסיבה שאני מתעניינת בתרופה , (או דרכי טיפול ) … ובהשלכות שלה
כי במצב שלו חשוב לי מאד שאף אחד לא ייפגע
זה הרבה יותר גרוע בעיניי ממה שיקרה איתו.
לילד שלי אני לא דואגת הוא חכם (אני לא חכם אני נבון – מילים שלו..) יש לו עוצמות לא רגילות והוא מודע לעצמו…ולמעלות שלו…
(שאלתי אותו אם הוא יודע מה זה ריטלין… הוא אמר לי כן זה עושה שילד לא יפריע וישתולל….)
אני כן דואגת מזה שלא ייפגעו ממנו …
לכן אני עם יד על הדופק ..
ברוך ד יש לו מלמד מעולה , שמבין אותו ומכיל אותו ..
יש עוד ילדים בכיתה כמוהו וזה גם מה שמתסיס את האווירה…
כיוון שהוא קטן אנחנו ממתינים …
ולכן בודקת את ההשלכות
בינתיים לא קיבלתי מענה ..
עדיין מחפשת מידע….
תיאור כל כך מדוייק…
גם אני – כמו שכתבתי – שכחתי הכל, שכחתי את המכירת ספרים, ותלבושות, ושאוספים כסף למדריכה…
ואיבדתי מחברות, ולא שמתי לב אפילו כי הן היו כמעט ריקות, והמורה פעם לקחה לי את הקלמר כי התעסקתי ובמשך כמה שבועות לא ביקשתי אותו כי לא זכרתי לאן הוא נעלם…
ושוכחת כיום את מועד הרישום לגן, ולכתוב פתקי נחת, ואפילו לבדוק כינים… (עובדת על זה, את תדאגו, הראשים נקיים בסוף, בסוף 🙂 )
וגם אני מצאתי את עצמי בוכה כשהבנתי שאני לא מפגרת…
והייתי בהלם לגלום שהיפרקטיביות ואימפולסיביות זה לא רק טיפוס על גדרות כמו שתמיד מתארים, זה גם פטפטנות כרונית ודחף להגיב עוד לפני שחושבים, והבנתי למה כל השנים ספגתי הערות על דיבורים בשיעור ועל חוצפות…
אתן שוברות לי את הלב על הילד המתוק שלי
שתמיד נאבד לו, והוא שוכח, וחסר
(נס שהוא בן ולא בת.. אצל הבנות הצורך לקתק ולתקד גבוה פי כמה, בחיידר יותר מחליקים, ופחות דורשים)
תתני לו הרבה הבנה ואמון
העצמה מאד חשובה זה פשוט קריטי
בבית ספר שלי מי שהגיעה אחרי שמונה הייתה מורה בשער שהייתה מחתימה במחברת קשר 'איחור' וככה היינו נכנסות לכיתה, (אני כמובןן הגעתי כל יום מאוחר)
וכשנאבדה לי המחברת קשר היא לקחה משהו אחר, עד שאביא לה מחברת קשר ושם תחתום.
פעם לקחה לי את הקלמר, ולא הזיז לי בכלל כי לא היה שם כלום😏
איך הרגשת עם זה?
היה לי סבבה,
כי הקלמר היה ריק:)
והיו לי כמה מחברות קשר, כי תמיד זה נאבד, אז קניתי חדשה, ואז מצאתי את הקודמת, ושוב הן נאבדו, אז קניתי מחברת שלישית-וכן הלאה…
וכל פעם הייתי נותנת למורה ההיא את המחברת שיש בה הכי פחות איחורים והיא הייתה אומרת לי 'אתמול היו יותר חתימות😏'
זה זכור לי כמשהו שהשתעשעתי ממנו
בסמינר האיחורים היו פחות נחמדים
והיום כשאת מודעת למה זה קרה איך ההרגשה?
האם את חושבת ששינתה משהו ברצון להילחם ולהצליח?
ההרגשה עם האיחורים טובה יותר,
הרצון להילחם-די התעמעם במהלך החיים, כי כמה אפשר…
בשלב הזה אין לי כמעט דברים שאני צריכה להגיע בדיוקק בזמן, אז אני מסתדרת,
משתדלת להילחם על דברים שחשובים יותר
כמו סדר, לא לדחות דברים וכו'
אוף, האיחורים…
אני עדין נלחמת עם זה, ועדין מאחרת, גם לעבודות אחרתי וננזפתי והרגשתי בדיוק כמו שהרגשתי בבית הספר – נחשלת…
וגם לגן אני צריכה להילחם לא לאחר בצהרים, למרות שאין לי סיבה להגיע בדקה האחרונה – תמיד אני באה מתנשפת בדיוק בדקה הזאת…
וזה מביך, ולא נעים, למרות שכיום אני כבר יודעת שיש לזה סיבה – עדין זה הרגשה מאוד מאוד גרועה להגיע כל יום לקחת את הילדה מאוחר…
ולהביא אותה בבוקר מאוחר… ואז היא מפסידה את השעת משחק של הבוקר…
אוף, לא יודעת מה יהיה כשהיא תעלה לבית הספר…
הבת שלי בכיתה ב' למדה לקחת אחריות
ואני לא מאובחנת אבל תמיד היה לי קשה לקום בבוקר
🙁
אחד הקשיים המשמעותיים בהפרעת קשב,
הקושי להתעורר בבוקר.
למוח קשה לעבור משינה לעירנות.
ילדים עם הפרעת קשב מרטיבים. יותר בלילה.
כמו כן קיים קושי בהירדמות..
כ"כ מבינה אותך ,לדעתי יותר מסוגיית ההצלחה בלימודים שחלקם מצליחות לעבור למרות הקשב ,הקושי האמיתי זה התחושה הקשה של תסכול ובאלאגןןן!! וקושי ענק בלנהל סדר יום ולתעדף משימות ,שאת פשוט מרגישה כישלון מהלך !!!
נקודת מבטי על העניין הזה גם כמורה, כאמא וכמאמנת קשב..
ילדים עם הפרעת קשב שלא מטופלם בזמן או שלא מטופלים בכלל נוצר להם דבר ראשון סטיגמה בעיני החברה,
ילדים קטנים עוד מוכנים לספוג אבל ילדים בכיתות גבוהות יותר (אני לא מדברת על ז' ח' אלא על ג' ד') קשה יותר לשנות את דעתם בעניין של הילד ומבחינתם הילד הזה מסומן כאחד שלא מצליח ומציק לחברים ומפריע לשיעורים, ומנסיון ילדים כאלו כמה שהם הכי מתוקים בעולם והכי יצירתיים והכי לא משעמם איתם החברים פחות אוהבים להיות בקרבתם כי החברה אוהבת את הנורמה כביכול, וכן אני מדברת בעיקר על חברה כי זה בסוף הכי משפיע על הילד, אם יצליח בלימודים – זה עוד נושא (שאגב גם זה משפיע בסוף על החברה) אבל החברה זה הדבר הראשון,
הורים שלא נותנים לילד שלהם טיפול תרופתי מכל סיבה שהיא הם לא יודעים כמה הם פוגעים בילד!!!!!!!!!
נכון שפעם לא נתנו אבל תסלחו לי – כמה בחורים ובחורות נפלו בין הכסאות ואף אחד לא הבין אותם???
היום שיש יותר מודעות לנושא הילדים האלו מצליחים לפרוח יותר.
הסטטיסטיקה אומרת וזה הוכח מדעית שרוב הנוער בסיכון אלו ילדים עם הפרעת קשב שלא טופלה!!!!
ואם מישהי רוצה להתווכח איתי בדידי הווה עובדה – לצערי, אני מכירה 5 תלמידות שלי שהיו מאובחנות וההורים לא רצו לתת טיפול תרופתי,
היום הן ירדו מהדרך לגמרי, ה"י.
כי הן צברו כ"כ הרבה תסכולים וכשלונות שהן זרקו הכללל
נכון שבסוף זה עניין של בחירה אבל לילדים כאלו – כמה הם יכולים להלחםם???
לקום כל בוקר למלחמה חדשה, תחשבן אתם ההורים אם הייתם מסוגלים לזה…!!!
אני שמעתי את הרב טאומן (מנחה הורים ענקקק) שאומר הורים שלא מטפלים בילדיהם בזמן – הם פשוט פושעים!
אז באמת, אם יש לנו היום אפשרות לעזור לילדים שלנו, שיצליחו ושיממשו את היכולות שלהם בצורה הכי טובה שיש – למה למנוע מהם???
ומי שרואה שהכדור לא עושה טוב, יש היום כ"כ הרבה סוגים שיכולים לעזור.
יש את ד"ר היימליך מקבל בירושלים והוא בודק את הילד ומתאים את התרופה המדויקת עם המינון הנכון.
שלחתי לשם המוני ילדים וכולם פה אחד מרוצים.
בהצלחה!!!
רק חשוב לדייק שהיימליך לא רופא ולא ד"ר!
אין לו הסמכה מדעית מוכחת
ובקשר לשינויי תזונה- עלול להיות מסוכן לסמוך עליו.
מסכימה איתך לגמרי!
גם על רופא מסוכן לסמוך …
לי אבחנו פריצת דיסק בשעה שהיתה לי אבן בכליה…
ודווקא רופאה טובה שאני בד"כ סומכת עליה …
אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו…
ודווקא על ד"ר היימליך שמעתי שהיה הרבה פעמים שליח טוב…
אשמח לקבל חוו"ד על ריטלין או כל תרופה אחרת ממי שלקחה מעל שנתיים שלוש ועדיין עוזר לה
וכן ממי שהפסיקה ויכולה לאמר איך זה אח"כ?
לגבי מה שטוענים שמאבחנים קש"ר גם כשזה בעיות אחרות – האמת אני מתקשה לקבל את זה. כשאמא מקבלת אבחון על הבן שלה אני מצפה שהיא תבדוק אם זה מסתדר לה, תחקור בעצמה. לא תקבל את האמור בעצימת עיניים.
אמא מכירה הכי טוב את הילד שלה, ואם אומרים לה שהוא קש"ר וזה ממש לא מתקבל על דעתה אז בבקשה, שתמשיך לבדוק.
(ואני אמא לשלושה ילדי קש"ר, כל אחד ברמה אחרת עם סימפטומים שונים לחלוטין.
וככל שאני קוראת על זה אני מבינה אותם יותר, מבינה המון התנהגויות שעד היום לא הבנתי).
ואגב, מאוד מחפשת ספר טוב ללמוד על ההפרעה ועל דרכי ההתמודדות.
יש למישהי המלצה?
יש את הספרים של
ד‘‘ר שירלי ארשקו.
מומחית מס‘ אחד בכל הקשור להפרעת קשב.
בד"כ לא מאבחנים עם קש"ר ילד חלק לחלוטין…
יש בעיות אחרות שיכולות להיות מאוד-מאוד דומות לתסמני קש"ר.
לפעמים אמא מזהה שמשהו באבחנה לא נראה לה, ולפעמים זה באמת מאוד נראה כך…
גם בתיה מ"רצוף אהבה" כתבה בסדרה הראשונה ששירה שלה אובחנה כבעלת הפרעת קשב למשך כמה שנים, עד שהם הבינו שזה בכלל על סקאלת התקשורת.
ויש גם בעיות רגשיות שמביאות איתן קשיים דומים לקש"ר, או תסמיני קש"ר שנרכשו באופן סביבתי (ילד שגדל בבית עם הורים מופרעי קשב – לעיתים קרובות לא רוכש הרגלי למידה או ארגון למרות שבפני עצמו אין לו הפרעה…).