אשמח לשמוע מבעלות נסיון.. מה עושים כשהבת שלי לא רוצה להתפלל… אני מנסה להראות לה דוג' אישית, שאמא מתפללת, אומרת לה לפעמים שה מחכה לתפילות שלה, אבל היא הרבה מתנגדת לזה ולא רוצה, איך אפשר לחבב עליה את זה?
באופן כללי ההנחיה היא לא ללחוץ. רב חשוב ומוכר אמר לבעלי שהבנים שלו לא אהבו בכלל להגיע לבית כנסת עד לגיל בר מצווה והוא לא לחץ עליהם. כיום הם מתפללים יפה מאד…
אם היא ילדה קטנה אולי אפשר להשמיע לה סיפור שמדבר על מעלת התפילה? הבת שלי מאד נתרמת מסיפורים כאלו (יש באתר של ברסלב סיפורים שמבוססים על ספרי הרב הרוש בעיבוד מדהים לילדים – זה סרטים, אני משמיעה לבת שלי את האודיו בלי וידאו). ראיתי שהבת שלי ממש מיישמת את מה שנאמר שם.
יעל רג
1 חודש לפני
לשחרר!
מניסיון אישי
עד גיל 13 (כתה ז) לא התפללתי בבית בכלל!
אח"כ ה' שלח לי מורה מיוחדת שחיברה אותי מאד לתפילה
לחץ לא תורם, בטח לא מצד הורים
מה שמנית זה מעולה- דוגמא אישית, ולהזכיר לעיתים רחוקות בנעימות ובלי לחץ.
וזהו.
בתור אמא לנערה בת 15 שלא מתפללת מנחה לצערי (אני לא אומרת לה כלום)
כן מתפללת שחרית בחופש ובשבתות וכו'.
אשמח לדעת מה עשתה המורה הזאת, איך היא הצליחה לחבר?
ברור שהורים זה נקודת מוצא אחרת ממורה, ובכל זאת.
תודה!
אני לא יודעת ב100% להצביע על הנקודה
המורה הזו היא בן אדם של תפילה בכל מהותה, מחוברת מאד מאד, וגם מורה מתוקה כזו, יפה וחמודה שקל לאהוב.
היא למדה אותנו באורי תפילה אבל בצורה דרמטית וחוויתית, ויצקה המון המון תוכן לטקסט. שמעה גם אותנו, נתנה לשאול שאלות חופשי… וזה עבד.
טובי
1 חודש לפני
לא צריך להילחץ אולי יש לה בעיה של קריאה שקשה לה להקריא
לי למשל
יש את הבעיה הזאת שכל תפילה היא קושי באמת של להקריא
קשה מאד להאהיב את התפילה
לכן אני ממליצה לך לא לשבת לה על הראש
ופשוט לתת לה את הזמן שלה
מחשבות טובות
1 חודש לפני
לא מבינה גדולה אבל קודם לפני שתתפלל הייתי מספרת לה על מעלת התפילה , למה מתפללים אולי אפילו סיפורי צדיקים ולספר לה כמה התפילה שלה חשובה בעיני בורא עולם ושאפשר לדבר עם ה' גם במילים שלנו כי הוא שומע תפילה
וכן גם דוגמא אישית כמו שאת עושה זה בסיס חזק !
בהצלחה אמא יקרה
לאה
1 חודש לפני
לא כתבת בת כמה היא..
בכל מקרה, זה מתישהוא יגיע מעצמה, לא לכפות ולא לשכנע. זה עניין אישי שלה מול הקב"ה.
רק אל תכפי -עלי כפו תפילה הצליחו-התפללתי,
אבל היום אני לא מתפללת בכלל-עכשיו אחרי תהליך ארוך מאד אני בשלב של ברכות השחר בלבד ולא מתוך סידור-גם אם כפיה תצליח בטווח הקצר היא תהרוס את הטווח הארוך
וואי זה מזה אינדוודואלי
זה מצחיק אותי כל פעם מחדש..
לי עשו ככה ויצא ככה ולכן אל תעשו ככה
ואם לגלות לך שלא חסרים אנשים שדווקא מה שעשו להם היה מצוין?
די עם המשקעים!
עלי גם כפו… ואחיותי הגדולות בערך כל פעם העירו איך כזה מהר גמרת להתפלל. אני זוכרת שאחרי החתונה כאילו חיכיתי למישהו שיעיר לי כמה זמן לקח לי, אבל את האמת שלא היה לי חשק להתפלל כלל, והייתה תקופה ארוכה שאמרתי לעצמי אני לא מתפללת אם אין לי חשק. זה נשמע אולי גרוע אבל זו הדרך היחידה שהייתה להחזיר אותי לתפילה עם חיבור אישי ולא מתוך מחויבות
מצטרפת.
בשום אופן לא לכפות.
אם היא נערה בת עשרה שמבינה ורוצה ורק קשה לה, אפשר לקבוע תפילה קצרה שעליה לא מוותרים- נגיד ברכות השחר וק"ש (לא שמו"ע).
אבל להכריח- מוציא את כל הטעם וגורם נזקים קשים לטווח הארוך.
נערך לאחרונה 1 חודש לפני על ידי יעל רג
כבר לא ילדה אבל עדיין מתקשה להתפלל
1 חודש לפני
קצת מתביישת אבל אולי זה יתרום
גם אני מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי להתפלל, ראיתי את זה כמחויבות ולכן תמיד תמיד התפללתי, אבל ממש הרגיש עול.
ולאלו שכותבות כמה שה' מחכה לתפילה ושאפשר לדבר במילים שלנו
זה לא עזר לי כלום מול פסוקי דזמרה של שבת…
לתפילת שמו"ע אני היום הרבה יותר מחוברת ומבינה את המשמעות
אבל שאר החלקים של התפילה, לא נעים להגיד אבל אני לא בדרגה שאני מחוברת לזה.
אם יהיו עצות גם לזה אשמח לשמוע
ממש מומלץ ספר הארת התפילה של הרב וייסבלום – מבוסס על שיעורים שמסר כמשגיח בישיבת נחלת הלוויים. הוא מסביר את המשמעות של כל חלק בתפילה. מתמקד יותר בלמה אומרים את זה (ולא בפירוש מילה במילה). לי מאד עוזר
באופן עקרוני עבודת ה' צריכה להיות מנקודת הפנים של האדם.גם לנו לעיתים יש כן את נקודת הרצון ולעיתים אין לנו.מה שאומר שלפעמים יש את היצר הנשמתי האלוקי הרצון האלוקי ולעיתים אנו נשלטים ע"י הרצון הבהמי.אלו הם תנודות של החיים. בכל עת ועת במשך חיינו זאת אומרת גם אנו בתור אמהות ובתור בני אנוש מתנהלות כמו הבת היקרה הזו.
להרפות ולהבין כמו שהקבלה אומרת אין כוחניות ברוחניות אנחנו לא מכונות.יש לדעתי פשוט לחזק אותה ולשבח אותה על כל דבר שהיא מבצעת בתחום הרוחני לחזק את הקיים ולהתעלם מהחסר.
כמובן להתפלל לבורא עולם שיפתח לה שערי תפילה
ושערי חכמה בינה ודעת לעבודתו. ובעומק הפנימי
האמא צריכה לשאול את עצמה איפה היא פוגשת את זה אצל עצמה.את הריפיון הרוחני.מה שאומר
שהבת הזו היא התשקיף שלה. המראה שבורא עולם מראה לה.מותר ואף רצוי לשתף את הבת שגם היא בתור אמא לא תמיד יש לה את הרצון לתפילה .כי הרי כולנו חסרים.הבת לא צריכה לראות שהאמא מושלמת.ממש לא.לא נעמיד פנים.גם לנו יש חולשות וחשוב שהילדים יידעו זאת.בהצלחה עם המון סייעתא
דשמייא.
כתבת שהאמא תשבח אותה על כל דבר שהיא מבצעת בתחום הרוחני, אני זוכרת שבתור נערה זה היה ממש מביך אותי, לא רציתי שיראות את העבודת ה' שלי, ימדדו אותי , ישבחו וכולי. זה עניין פרטי שלי.
ותמיד התביישתי להתפלל ליד משפחה קרובה, שיחשבו או ישפטו איך אני מתפללת
צירי
1 חודש לפני
וואו איזה נושא פתחת פה…
בת כמה הילדה?
ההמלצה הגורפת שלי היא להתעלם ולחכות שזה יבוא ממנה.
דבר ראשון – זה ענין אישי שלה מול הקב"ה. את התפילה היא חייבת לה', לא לך.
דבר שני – הטרור שההורים שלי עשו לי גורם לי שעד היום אני לא פותחת סידור. בחיים לא.
ואם תגידי שאת לא עושה טרור רק 'משכנעת' ו'ממריצה' – זה בדיוק מה שההורים שלי חשבו שהם עושים…
אבל הלחץ הזה עושה רק רע, כל כך הרבה רע,
והוא מתכון בטוח להשניא עליה את כל הענין הזה (שבינינו, באמת כבד לילדה.)
בבקשה, תרפי.
ואם את רוצה – תתפללי על זה את 🙂
אצלינו היה אחרת
1 חודש לפני
חייבת לציין שבניגוד לרגשות השליליים שעולים כאן מ"הורים שהכריחו" לי אין רגשות כאלו.
לא "הכריחו" אותי, אבל השדר היה שברור שמתפללים, לא הייתה אופציה אחרת, ואין לי משקעים מזה בכלל…
מתפללים הכל – כולל הלל ומוסף בחול המועד וכו' (מגיל נערות, לא ילדה)
הפוך, זה היה אפילו סוג של גאווה של "אנחנו בית רציני", ויש אצלינו דרישות.
לא יודעת איך ההורים שלי הצליחו, עובדה.
גם בבית הורי היה כך
אבל עם זאת היה לי קשה בתור נערה להתפלל, אבל בגלל שאי אפשר שלא אז הייתי מבלה בחדר עם הסידור כחצי שעה, סתם ישבתי וחיכיתי שיעבור הזמן… שלא יראו שקמתי והתארגנתי ואחר כך רק שיחקתי/קראתי ויהיה ברור שלא התפללתי.
אז פשוט הייתי בחדר שלי כביכול שם עשיתי את זה
וגם היום יש תקופות יותר טובות ופחות.
מצטרפת לרוב הדעות שזה עניין שלה ואין מה לעשות. בוודאי כשרואים שהיא מתנגדת למסרים האלה. ממש ממש חבל להחמיר את זה.
צריך לתת לה מרחב ואמון, וגם אם קשה לה אבל היא רואה את הדוגמה האישית ואת הערכה והחשיבות שאתם נותנים לערך הזה וזה יחדור, אם לא עכשיו אז בעתיד.
חושבת שבגיל צעיר אנחנו מחנכים במובן של מרגילים, וזה חשוב מאד- ומכניס לדם את סדר היום הזה. בדיוק באותה ענייניות שאנחנו מרגילים לצחצח שיניים, לסדר מיטה, לאסוף משחק בסוף- ככה- בבוקר מתפללים. בלי למדוד אם זה היה בכוונה, אם אמרה את כל המילים. וכו'. פשוט להתפלל. בחלק מובנה ביום.
רק כשגדלים יכול בכלל להגיע חיבור לתפילה. רק כשגדלים אנחנו צריכים להתחיל לצפות לזה- כי תתפילה בכוונה היא באמת עניין של התפתחות רגשית ולא קשורה בכלל לגיל הצעיר, ולמרות זאת כשאנחנו מכניסים את התפילה לדם כחלק מהסדר יום אנחנו מקלים מאד מאד על ביתנו בעתיד שתצטרך הרבה פחות להיאבק עם עצמה למצוא זמן לתפילה. זה יהיה חלק ממנה. עבודה על חיבור וכוונה- יהיו לה בכל מקרה, אבל כמה חשוב שהבסיס של המצוות כחלק מסדר יומינו יהיה מוטבע! כשהחינוך והיחס ענייניים אין שום סיבה למשקעים וריאקציה. בדיוק כמו שאין לנו משקעים מצחצוח שיניים.
זה כנראה נכון אבל אני ההוכחה שזה לא תמיד עובד…
קל מאד להיגמל מהרגל ואם קשה לי להתפלל ולא עשיתי את זה תקופה אז אין לי את ההרגל הזה בדם עכשיו.
היום אני במקום אחר, ועושה את העבודה שלי על תפילה שמתאימה לי בקצב שלי.
אבל כן יכולה להוסיף שתמיד הייתי מחוברת לתפילה. בימים נוראים הרגשתי חיבור חזק, והתפללתי באמת בכוונה, אהבתי להיות בבית כנסת. (גם היום רק שעם הילדים פחות קורה ב"ה…)
אהבתי לשמוע את אמא שלי מתפללת ושרה בתפילה כרקע שאיתו קמתי בבוקר ולא היתה לי תחושה מעיקה מהתפילה.
זה שהיה לי (ויש) ניסיון עם הערך הזה זה לא משהו שאפשר למנוע.
אם תראי ילדה שמדברת לשון הרע, אפשר להכריח אותה לא לדבר? אפשר לדבר על זה קצת, להציע ללמוד הלכות בסעודת שבת. אבל זה הכל… ואם ממשיכים כשרואים שזה מרתיע ויוצר אצלה ריאקציה זה רק יגרע.
די ברור לי שגם אחותי היתה יכולה לכתוב כזו תגובה 🙂
בבתים שונים יש ילדים שונים שחווים את ההורים באופן שונה.
מה אני באה לומר?
שיכול להיות שזה פשוט תלוי בילדה עצמה, באופי שלה, ביכולות שלה, במסוגלות שלה.
מה שמתאים לך לא בטוח יתאים לילדה אחרת,
ולכן אני חושבת שאם לילדה כבר ככה קשה להתפלל –
אין שום מקום ללחוץ עליה.
בת כמה היא?
באמת מסקרן בת כמה היא…
באופן כללי ההנחיה היא לא ללחוץ. רב חשוב ומוכר אמר לבעלי שהבנים שלו לא אהבו בכלל להגיע לבית כנסת עד לגיל בר מצווה והוא לא לחץ עליהם. כיום הם מתפללים יפה מאד…
אם היא ילדה קטנה אולי אפשר להשמיע לה סיפור שמדבר על מעלת התפילה? הבת שלי מאד נתרמת מסיפורים כאלו (יש באתר של ברסלב סיפורים שמבוססים על ספרי הרב הרוש בעיבוד מדהים לילדים – זה סרטים, אני משמיעה לבת שלי את האודיו בלי וידאו). ראיתי שהבת שלי ממש מיישמת את מה שנאמר שם.
לשחרר!
מניסיון אישי
עד גיל 13 (כתה ז) לא התפללתי בבית בכלל!
אח"כ ה' שלח לי מורה מיוחדת שחיברה אותי מאד לתפילה
לחץ לא תורם, בטח לא מצד הורים
מה שמנית זה מעולה- דוגמא אישית, ולהזכיר לעיתים רחוקות בנעימות ובלי לחץ.
וזהו.
בתור אמא לנערה בת 15 שלא מתפללת מנחה לצערי (אני לא אומרת לה כלום)
כן מתפללת שחרית בחופש ובשבתות וכו'.
אשמח לדעת מה עשתה המורה הזאת, איך היא הצליחה לחבר?
ברור שהורים זה נקודת מוצא אחרת ממורה, ובכל זאת.
תודה!
אני לא יודעת ב100% להצביע על הנקודה
המורה הזו היא בן אדם של תפילה בכל מהותה, מחוברת מאד מאד, וגם מורה מתוקה כזו, יפה וחמודה שקל לאהוב.
היא למדה אותנו באורי תפילה אבל בצורה דרמטית וחוויתית, ויצקה המון המון תוכן לטקסט. שמעה גם אותנו, נתנה לשאול שאלות חופשי… וזה עבד.
לא צריך להילחץ אולי יש לה בעיה של קריאה שקשה לה להקריא
לי למשל
יש את הבעיה הזאת שכל תפילה היא קושי באמת של להקריא
קשה מאד להאהיב את התפילה
לכן אני ממליצה לך לא לשבת לה על הראש
ופשוט לתת לה את הזמן שלה
לא מבינה גדולה אבל קודם לפני שתתפלל הייתי מספרת לה על מעלת התפילה , למה מתפללים אולי אפילו סיפורי צדיקים ולספר לה כמה התפילה שלה חשובה בעיני בורא עולם ושאפשר לדבר עם ה' גם במילים שלנו כי הוא שומע תפילה
וכן גם דוגמא אישית כמו שאת עושה זה בסיס חזק !
בהצלחה אמא יקרה
לא כתבת בת כמה היא..
בכל מקרה, זה מתישהוא יגיע מעצמה, לא לכפות ולא לשכנע. זה עניין אישי שלה מול הקב"ה.
בטוחה?
כן, ככה למדתי בהנחיית הורים
בואי, לילדה קטנה זה יכול להיות ממש ממש משעמם
להרפות לחץ
רק אל תכפי -עלי כפו תפילה הצליחו-התפללתי,
אבל היום אני לא מתפללת בכלל-עכשיו אחרי תהליך ארוך מאד אני בשלב של ברכות השחר בלבד ולא מתוך סידור-גם אם כפיה תצליח בטווח הקצר היא תהרוס את הטווח הארוך
אפשר לשאול איזה תהליך?
מזדהה עם כל מילה שלך לצערי… 🙁
וואי זה מזה אינדוודואלי
זה מצחיק אותי כל פעם מחדש..
לי עשו ככה ויצא ככה ולכן אל תעשו ככה
ואם לגלות לך שלא חסרים אנשים שדווקא מה שעשו להם היה מצוין?
די עם המשקעים!
את מכירה מישהי שהכריחו אותה להתפלל וזה גרם לה להיות מחוברת בבגרות?
עלי גם כפו… ואחיותי הגדולות בערך כל פעם העירו איך כזה מהר גמרת להתפלל. אני זוכרת שאחרי החתונה כאילו חיכיתי למישהו שיעיר לי כמה זמן לקח לי, אבל את האמת שלא היה לי חשק להתפלל כלל, והייתה תקופה ארוכה שאמרתי לעצמי אני לא מתפללת אם אין לי חשק. זה נשמע אולי גרוע אבל זו הדרך היחידה שהייתה להחזיר אותי לתפילה עם חיבור אישי ולא מתוך מחויבות
מצטרפת.
בשום אופן לא לכפות.
אם היא נערה בת עשרה שמבינה ורוצה ורק קשה לה, אפשר לקבוע תפילה קצרה שעליה לא מוותרים- נגיד ברכות השחר וק"ש (לא שמו"ע).
אבל להכריח- מוציא את כל הטעם וגורם נזקים קשים לטווח הארוך.
קצת מתביישת אבל אולי זה יתרום
גם אני מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי להתפלל, ראיתי את זה כמחויבות ולכן תמיד תמיד התפללתי, אבל ממש הרגיש עול.
ולאלו שכותבות כמה שה' מחכה לתפילה ושאפשר לדבר במילים שלנו
זה לא עזר לי כלום מול פסוקי דזמרה של שבת…
לתפילת שמו"ע אני היום הרבה יותר מחוברת ומבינה את המשמעות
אבל שאר החלקים של התפילה, לא נעים להגיד אבל אני לא בדרגה שאני מחוברת לזה.
אם יהיו עצות גם לזה אשמח לשמוע
ממש מומלץ ספר הארת התפילה של הרב וייסבלום – מבוסס על שיעורים שמסר כמשגיח בישיבת נחלת הלוויים. הוא מסביר את המשמעות של כל חלק בתפילה. מתמקד יותר בלמה אומרים את זה (ולא בפירוש מילה במילה). לי מאד עוזר
אני לא חושבת שאת חייבת לומר את כל הפסוקי דזמרה, וגם לא חושבת שזה נכון לתת לילדים הקטנים שלא מבינים כמעט כאלה טקסטים ארוכים.
לא הייתי כזאת קטנה אני מדברת על גילאי 10 ומעלה
באופן עקרוני עבודת ה' צריכה להיות מנקודת הפנים של האדם.גם לנו לעיתים יש כן את נקודת הרצון ולעיתים אין לנו.מה שאומר שלפעמים יש את היצר הנשמתי האלוקי הרצון האלוקי ולעיתים אנו נשלטים ע"י הרצון הבהמי.אלו הם תנודות של החיים. בכל עת ועת במשך חיינו זאת אומרת גם אנו בתור אמהות ובתור בני אנוש מתנהלות כמו הבת היקרה הזו.
להרפות ולהבין כמו שהקבלה אומרת אין כוחניות ברוחניות אנחנו לא מכונות.יש לדעתי פשוט לחזק אותה ולשבח אותה על כל דבר שהיא מבצעת בתחום הרוחני לחזק את הקיים ולהתעלם מהחסר.
כמובן להתפלל לבורא עולם שיפתח לה שערי תפילה
ושערי חכמה בינה ודעת לעבודתו. ובעומק הפנימי
האמא צריכה לשאול את עצמה איפה היא פוגשת את זה אצל עצמה.את הריפיון הרוחני.מה שאומר
שהבת הזו היא התשקיף שלה. המראה שבורא עולם מראה לה.מותר ואף רצוי לשתף את הבת שגם היא בתור אמא לא תמיד יש לה את הרצון לתפילה .כי הרי כולנו חסרים.הבת לא צריכה לראות שהאמא מושלמת.ממש לא.לא נעמיד פנים.גם לנו יש חולשות וחשוב שהילדים יידעו זאת.בהצלחה עם המון סייעתא
דשמייא.
כתבת שהאמא תשבח אותה על כל דבר שהיא מבצעת בתחום הרוחני, אני זוכרת שבתור נערה זה היה ממש מביך אותי, לא רציתי שיראות את העבודת ה' שלי, ימדדו אותי , ישבחו וכולי. זה עניין פרטי שלי.
ותמיד התביישתי להתפלל ליד משפחה קרובה, שיחשבו או ישפטו איך אני מתפללת
וואו איזה נושא פתחת פה…
בת כמה הילדה?
ההמלצה הגורפת שלי היא להתעלם ולחכות שזה יבוא ממנה.
דבר ראשון – זה ענין אישי שלה מול הקב"ה. את התפילה היא חייבת לה', לא לך.
דבר שני – הטרור שההורים שלי עשו לי גורם לי שעד היום אני לא פותחת סידור. בחיים לא.
ואם תגידי שאת לא עושה טרור רק 'משכנעת' ו'ממריצה' – זה בדיוק מה שההורים שלי חשבו שהם עושים…
אבל הלחץ הזה עושה רק רע, כל כך הרבה רע,
והוא מתכון בטוח להשניא עליה את כל הענין הזה (שבינינו, באמת כבד לילדה.)
בבקשה, תרפי.
ואם את רוצה – תתפללי על זה את 🙂
חייבת לציין שבניגוד לרגשות השליליים שעולים כאן מ"הורים שהכריחו" לי אין רגשות כאלו.
לא "הכריחו" אותי, אבל השדר היה שברור שמתפללים, לא הייתה אופציה אחרת, ואין לי משקעים מזה בכלל…
מתפללים הכל – כולל הלל ומוסף בחול המועד וכו' (מגיל נערות, לא ילדה)
הפוך, זה היה אפילו סוג של גאווה של "אנחנו בית רציני", ויש אצלינו דרישות.
לא יודעת איך ההורים שלי הצליחו, עובדה.
כנ"ל גם אצלי. מאד אהבתי להתפלל. אבל באמת ההורים שלי הם אנשים של תפילה. אמא שלי תמיד התפללה את כל התפילות, ואבא שלי לא מפספס תפילה במניין.
איכשהו בבגרות כן התחיל לי קושי עם הנושא, אבל בילדות התפילה היתה מתנה בשבילי. ממש היתה לי הרגשה חגיגית כשהיה איזשהו שינוי בתפילה.
גם בבית הורי היה כך
אבל עם זאת היה לי קשה בתור נערה להתפלל, אבל בגלל שאי אפשר שלא אז הייתי מבלה בחדר עם הסידור כחצי שעה, סתם ישבתי וחיכיתי שיעבור הזמן… שלא יראו שקמתי והתארגנתי ואחר כך רק שיחקתי/קראתי ויהיה ברור שלא התפללתי.
אז פשוט הייתי בחדר שלי כביכול שם עשיתי את זה
וגם היום יש תקופות יותר טובות ופחות.
מצטרפת לרוב הדעות שזה עניין שלה ואין מה לעשות. בוודאי כשרואים שהיא מתנגדת למסרים האלה. ממש ממש חבל להחמיר את זה.
צריך לתת לה מרחב ואמון, וגם אם קשה לה אבל היא רואה את הדוגמה האישית ואת הערכה והחשיבות שאתם נותנים לערך הזה וזה יחדור, אם לא עכשיו אז בעתיד.
חושבת שבגיל צעיר אנחנו מחנכים במובן של מרגילים, וזה חשוב מאד- ומכניס לדם את סדר היום הזה. בדיוק באותה ענייניות שאנחנו מרגילים לצחצח שיניים, לסדר מיטה, לאסוף משחק בסוף- ככה- בבוקר מתפללים. בלי למדוד אם זה היה בכוונה, אם אמרה את כל המילים. וכו'. פשוט להתפלל. בחלק מובנה ביום.
רק כשגדלים יכול בכלל להגיע חיבור לתפילה. רק כשגדלים אנחנו צריכים להתחיל לצפות לזה- כי תתפילה בכוונה היא באמת עניין של התפתחות רגשית ולא קשורה בכלל לגיל הצעיר, ולמרות זאת כשאנחנו מכניסים את התפילה לדם כחלק מהסדר יום אנחנו מקלים מאד מאד על ביתנו בעתיד שתצטרך הרבה פחות להיאבק עם עצמה למצוא זמן לתפילה. זה יהיה חלק ממנה. עבודה על חיבור וכוונה- יהיו לה בכל מקרה, אבל כמה חשוב שהבסיס של המצוות כחלק מסדר יומינו יהיה מוטבע! כשהחינוך והיחס ענייניים אין שום סיבה למשקעים וריאקציה. בדיוק כמו שאין לנו משקעים מצחצוח שיניים.
זה כנראה נכון אבל אני ההוכחה שזה לא תמיד עובד…
קל מאד להיגמל מהרגל ואם קשה לי להתפלל ולא עשיתי את זה תקופה אז אין לי את ההרגל הזה בדם עכשיו.
היום אני במקום אחר, ועושה את העבודה שלי על תפילה שמתאימה לי בקצב שלי.
אבל כן יכולה להוסיף שתמיד הייתי מחוברת לתפילה. בימים נוראים הרגשתי חיבור חזק, והתפללתי באמת בכוונה, אהבתי להיות בבית כנסת. (גם היום רק שעם הילדים פחות קורה ב"ה…)
אהבתי לשמוע את אמא שלי מתפללת ושרה בתפילה כרקע שאיתו קמתי בבוקר ולא היתה לי תחושה מעיקה מהתפילה.
זה שהיה לי (ויש) ניסיון עם הערך הזה זה לא משהו שאפשר למנוע.
אם תראי ילדה שמדברת לשון הרע, אפשר להכריח אותה לא לדבר? אפשר לדבר על זה קצת, להציע ללמוד הלכות בסעודת שבת. אבל זה הכל… ואם ממשיכים כשרואים שזה מרתיע ויוצר אצלה ריאקציה זה רק יגרע.
גם אני הוכחה שזה לא תמיד עובד….
ולמרות זאת משתדלת ככה לחנך הלאה בשביל חלק מהילדים- שאצלם זה עובד- למה לא לתת הרגלים טובים?
די ברור לי שגם אחותי היתה יכולה לכתוב כזו תגובה 🙂
בבתים שונים יש ילדים שונים שחווים את ההורים באופן שונה.
מה אני באה לומר?
שיכול להיות שזה פשוט תלוי בילדה עצמה, באופי שלה, ביכולות שלה, במסוגלות שלה.
מה שמתאים לך לא בטוח יתאים לילדה אחרת,
ולכן אני חושבת שאם לילדה כבר ככה קשה להתפלל –
אין שום מקום ללחוץ עליה.
וואו אהבתי
המשקעים פה של כולם עושים רע
לא, פשוט הזלזול שלך בכאב שלנו עושה רק טוב 🙁