הי
הבן שלי עלה לכתה א'
לפני כחודשיים הוא התחיל להתנהג בצורה מופרעת בבית
ממש לא הילד שמוכר לי
מציק, מתחצף, או מתכנס בספר [למד לקרוא]
מדובר בילד בוגר, חכם, מופנם, רגיש וחמודדד
בתחילה הוא אמר לי שיש מכות בכיתה, לא מרביצים לו, אבל הוא הכי חלש [לדבריו]
וזה מפחיד אותו וגם מוציא אותו משלוותו שילדים אחרים צועקים מכים ובוכים [אמרנו רגיש]
כרגע הוא אמר לי שקשה לו לעשות חוברות ויש ילדים שמהירים ממנו [פרפקציוניסט]
לי כאמא, קשה מאד, האווירה בבית נהרסת, הילדים האחרים מופסדים.
מבצע התנהגות טובה עוזר
אבל אני מרגישה כמו פלסטר, יש לו קשי בחיידר, הוא מוציא את הקשי בבית.
אם אני חוסמת אותו עם מבצע, זה מקשה עליו.
מבקשת לא לכתוב לי ללכת להנחית הורים – זה לא מתאים לי.
אני אמא משקיעה מאד, אכפת לי מהילדים ואני כל הזמן אתם, המצב הזה קשה לי מאד.
אודה לעזרתכן.
הוא נשמע ילד חכם ורגיש,
הרבה כוחות לך ולו.
נשמע כמו פוסט טראומה
תבדקי עם המורה אם הוא יודע משהו משמעותי שקורה בכיתה
ואולי זו פגיעה עם או בלי קשר לבית הספר
הורדת לי את הלב,
אני בקשר ישיר עם הרבה
הוא מנסה לעזור ומתחשב בו
מוריד לו כל לחץ אפשרי בכיתה
העביר אותו מקום ליד ילד עדין ושקט
הילד, משתף אותי הרבה, אבל היום כל כך הרבה דברים יכולים להיות טראומה
אפלו המלחמה,
איך אני יודעת אם זה פוסט טראומה?
דבר ראשון כל הכבוד לך את אמא מדהימה
דבר שני זה לא חייב שקרה משהו וגם אם קרה – הכל בסדר,
עם טיפול נכון הכל עובר בעז"ה
לדעתי פשוט תתייעצי עם איזה יועצת רגשית לזהות אם זה רק תקופה או משהו מעבר
יש כזה סטרפ- חיידק.
שגורם לשינוי דרסטי בהתנהגות.
הילד מתחיל להתנהג באופן מופרע בפתע פתאום,
כדאי לך לבדוק,
דרך בדיקת דם.
יש לך עוד מידע?
השם של הסטרפ?
זה סטרפ רגיל, קוראים לזה PANDAS, פחות נפוץ בארץ. רק אם את יודעת שהיה לו דלקת גרון בחודשים האחרונים הייתי חושבת על הכיוון
את יכולה כמובן לבדוק
אבל כשהחיידק הזה גורם לשינוי בהתנהגות זה הרבה מעבר למופרעות, יותר עם מאפיינים של פסיכוזה.
נשמע שהבן שלך עובר תקופה קשה ושהוא חכם ורגיש מאד, אבל הכל בגבולות הנורמה ולא משהו חריג שמדליק נורה אדומה מסוג כזה.
אם יש באיזור שלכם חוג לקבוצות קטנות בתחום שמדבר אליו ועוד יותר יותר טוב חוג שמכוון לכיוון טיפולי, אני ראיתי בזה ניסים ונפלאות. (אם את גרה במקרה ברמות, ירושלים אשמח לשתף אותך מה ומי)
תני לו, בטוה שאת נותנת; המון אהבה, חיבוקים וחיזוקים.
וגם אם לא הנחיית הורים, כדאי אולי שיחה טלפונית עם אישה חכמה שעוסקת בתחום. יכול לשפוך הרבה אור. לפעמים מבחוץ קל יותר למצוא את הנקודה כשלא מעורבבים רגשית.
ולפני הכל בעצם, תפילה! עוד לא היתה פעם שהתפללתי ברצינות על ילד ולא ראיתי שינוי לטובה.
את נשמעת אמא מסורה ומשקיעה… המון כוח ונחת בע”ה!
למה את נרתעת מהנחייה?
ההנחייה נותנת לך ההרגשה של טיטל 'אמא לא משקיעה, לא אכפתית? לא מודעת לילדים שלה?'
אני שואלת כי זה דווקא נשמע ממש מה שאת צריכה. את מחפשת עצה טובה, דמות שתדע לתת לך דרך פעולה ותסביר לך איך להוציא אותו מהלופ הזה.
לשם כך יש הנחיית הורים.
בעיניי הנחיה מתאימה בדיוק להורים כמוך, אכפתיים, מודעים שרוצים ומסוגלים לחולל שינוי בחיים של הילד שלהם ורק צריכים הדרכה איך ומה.
אני אישית הלכתי ועזר לי מאוד!
ואם יש מכות בכיצה באופן יוצא דופן זה באמת מטלטל ומאיים והוא מרגיש לא מוגן! איזו פניות ללמידה אמורה להיות לילדים שרואים איך מכסחים את חבר להם בהפסקה ואין להם איך לגונן עליו??
הם מפוחדים! הם סובלים מבריונות. מחר אולי הם יהיו על הרצפה ויחבטו בהם וישפילו אותם.
צריך לברר עם הרב'ה מה הולך בכיתה. זו אחריות שלו ושל ההנהלה לנהוג ביד קשה נגד האלימים. להרחיק אותם ולהציג גבולות.
המסר של ילד כזה הוא 'אם אני לא אהיה חיה יאכלו אותי בלי מלח' פלא שהוא מכה? עצבני? מתחצף ומציק? זה מה שכנראה עוזר לו לשרוד בכיתה.
זה צריך להיות שנוי גם במערכת, לא רק אצלכם מול הילד.
ואם המערכת בדעה שילדים צריכים ללמוד להסתדר לבד???
אני ממש חסרת אונים עם הבן שלי, שפעם בחודש, אולי, חוזר הביתה ש "היום לא הרביצו לי…"!!
והרב'ה והמנהל בדעתם- שיסתדרו לבד, אני מלמד בשיעורים לא קשור אלי ההפסקות…
מדובר ב2-3 ילדים שמפחידים את הכיתה כולה.
מה אפשר לעשות עם זה????
להעביר חיידר ויפה שעה אחת קודם,
לא הבנתי זה מוסד לימודי או חינוכי?
לא מחנכים ילדים למידות טובות???
וחוץ מזה זה ממש לא נכון, הם יכולים לשבת בכלא אם יקרה לילד משהו בזמן ההפסקות ויתברר שהם לא השגיחו עליהם!!
ממש ככה.
זה מסר נוראי, וגם אם כל היום יש שטעייגן מטורף זה לא שווה כלום אם דרך ארץ וביטחון אישי אין.
יש דבר שנקרא פרמידת הצרכים של מאסלו. במילים פשוטות, כדי להגיע רחוק צריך שהצרכים הבסיסיים יתקיימו. ביטחון אישי למשל מאפשר יכולת למידה, התפתחות רוחנית וחברתית וכו'. ילד שנאבק לא לקבל כאפה במסדרון עסוק כל השיעור בזה ולא בדף גמרא מולו.
וזו בושה וחרפה למוסד שככה חורט על דגלו ערך של 'החזק שורד' ומתעלם מילדים שנרמסים.
את בדעה אחת עם קבוצה גדולה מההורים? אתם בעמדת כוח מול ההנהלה או שחוששים שיעיפו אתכם?
אם זו קבוצה ויש כוח מול ההנהלה אפשר לפנות לפיקוח ולקבוע פגישה.
לשתף בכך שהאקלים הבית ספרי לקוי מאוד. האווירה השלטת היא אלימה ויש בריונות לא מטופלת . רצוי להציג את תגובת ההנהלה ולדרוש שיטופל
איזה פיקוח יש בחיידרים?
מקווה שהבן שלך לא בכיתה א' אצל הרבה שהיה של הבן שלי,
היו לי שם 2 ילדים והם יצאו פגועים!!! חסרי ביטחון ומוסגלות, אפילו שהם שיא החכמים והמוכשרים!!!
תנסי לבדוק מה קורה בשטח, הרבה טוב? לוקח פיקוד? מנחה את הילדים איך להתמודד עם מטלות??? או זורק להם פקודות והם צריכים להתמודד לבד?
למה יש אוירה של מכות ומריבות בכיתה?? (תמיד יש, אבל אם במכינה זה לא הפריע לו זה כנראה עכשיו עובר את הגבול…)
אם הרבה אחראי – דברו איתו – שיבדוק מה קורה בשטח ואיך עוזרים לילד.
אם זה בעיה ברבה ממליצה לך להוציא אותו משם כמה שיותר מהר – זה נזקים לטווח ארוך!
איך הוא אם הקריאה?
האם הוא בכור?
קורא טוב, אוהב לקרוא
וכן הוא בכור.
בכור זה מסביר את הפרפקציוניסטיות שאת מתארת
רק שהייתי קוראת לזה תחרותיות – זה אופייני מאד לבכורים שרוצים תמיד להיות במקום הראשון או הכל או כלום… זה טבעי מאד ולא הייתי מתייחסת משמעותי רק מייעצת לכוון אותו בכלים שלך
כן הייתי בודקת האם יש קושי כגון קש"ר או מוטוריקה או כל קושי שמפריע לו טכנית או הצקות חוזרות בת"ת
כאמא ל5 בנים שהשלישי בכיתה א אני יכולה להגיד לך שהשלב של המעבר בין מכינה לכיתה א הוא מאתגר זה שלב בו הם מתחילים לקבל מרות
הכתיבה הרבה פעמים קשה להם ההפסקות קצרות יותר וזה טבעי שיש משבר
אצל בנים זה מאד טבעי משחקי ידיים לא חושבת שיש מקום שאין בכלל…
המלמדים לא תמיד ע"י הילדים
אני למדתי להרפות
הבן שלך נשמע מאד חכם ורגיש מתוכן דבריך לא ברור האם לך זה מפריע או לו שיש מכות בכיתה אם לו תשמחי שהוא עדין ותלמדי אותו להגן על עצמו
הייתי משדרת לו שהוא חזק ולא צריך לפחד מהילדים ומסבירה לו שזו התנהגות לא טובה
אני מלמדת את הילדים וחוזרת ומשננת מה ההבדל בין להרים ידיים לבין להתגונן …
מה שאת מתארת נראה טבעי בגיל הזה הם מקבלים עצמאות יתר וזה נשמע כאילו הוא בונה ביטחון אבל בכיתה מפחד …אז עושה בבית את מה שלומד בכיתה…לא הייתי נלחצת בשלב הזה אבל הייתי עם יד על הדופק.. עוקבת ומכוונת חשוב שיהיה ביניכם ערוץ תקשורת פתוח ..
לגבי הנחיית הורים אני גם לא מתחברת – אבל כן בעד עבודת מידות פנימית
לפעמים אנחנו מצפים מהילדים לכל מיני התנהגויות ולא תמיד ממניעים של דאגה …
ולא כולם כמונו…
את נשמעת אמא משקיעה ודואגת אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא יכולים לתת הכל לילדים שלנו בכפית יש מצבים שלא נוכל והם יהיו צריכים להתמודד לבד
אנחנו צריכים לתת להם חכה ולא דגים ..
לכוון אותם ופשוט להתפלל
בהצלחה!
לא אמור להיות מכות בכיתה א
הבן שלי גם בכיתה א ואין דבר כזה מכות באופן שיטתי, מידי פעם יש מריבות
והרבה כל הזמן משגיח כולל בהפסקות
גם אצלנו בחיידר כיתה א נפרדת משאר הכיתות
הרבנים וההנהלה חייבים לקחת פיקוד ואחריות על התנהגות כזו, זה קודם ללימודים!
הילד נשמע באמת מבוהל ומפוחד ומה שהוא לא יכול לעשות בכיתה הוא מוציא בבית
כל אחד מגיב ומתאר אחרת אותה סיטואציה…
יכול להיות שהוא נפגע אפילו פגעה קטנה והוא לא מרשה לעצמו לפרוק ואז בבית הוא נהיה כדור קוצים אני שואלת את הבן שלי מה היה ואיך בשיעור בהפסקה לפני אחרי האם הוא היה רעב היום היה לו מספיק אוכל וכו' ונותנת לו לפרוק ומסבירה לו שאני פה בשבילו (בד"כ הוא מעדיף את בעלי)
קודם כל הייתי מדברת עם המלמד,
הבכור שלי היה חוזר הביתה פגוע, מספר על מכות ועלבונות, דברתי עם המלמד ועם אישה שיש לה הרבה בנים והבנתי שהמצב בכיתה בנים רגילים, הראו לי סימנים שאפשר לדעת אם באמת מציקים לילד או לא, והילד שלי רק לוקח את זה קשה כי אני לוקחת את זה קשה. אחר כך היה מספר לי על 'ההוא שאמר לי שאני….' והייתי אומרת, איזה מצחיק הוא, שהוא חושב שאתה….
זה יתן לך תמונה טובה יותר על המצב, מה הוא רואה מהצד שלו? אם התחיל לפני חודשיים זה אומר שהמלמד כמעט לא הכיר אותו 'רגיל' השנה, הוא רואה אותו כילד רגוע? כילד מופרע? אפשר להשוות עם המלמד משנה שעברה?
שנית ותוך כדי, ילד שמתחיל בפתאומיות כך בגיל כזה, הגיוני יותר שמדובר במשהו פיזיולוגי.
בדיקות דם מקיפות, ושימי לב אם יש לו בעיות בשינה- פוליפים, שקד שלישי, או תולעים.
הוא לא נירדם שעותתת
וכרגע גם לוקח מינרין, בתחילה חשבתי שזה תופעת לוואי של מנרין, הרופא ממש שלל,
הגיוני שזו תופעה פשוטה של חוסר שינה ועוד יותר הגיוני שגם החוסר שינה וגם החוסר רוגע נובעים ממחסןר כלשהו במאגרי ברזל (פריטין,b12 וכו)
כך אמרה לי מרפאה בעיסוק ולאחר בדיקת דם ומענה מותאם ראיתי כמה צדקה!!
כמה סיפורים אני מצליחה להוציא מהם בצורה של צחוק זה לא יאמן
אני משתפת אותם בסיפורים שלי מביהס ובכלל.
פתאום הם פותחים סיפורים הזויים וככה אני מודעת למה שקורה בדיוק ויודעת לכוון אותם ולהסביר את הסיטואציות בצורה רגועה…
לחץ סוגר אותם..