הבן שלי… גונב : (

אני באמת לא יודעת מה אומר ההתנהגות של הילד שלך
רק מרגיעה-גם אני בערך בגיל הזה הייתי לוקחת המון דברים בלי רשות
והגעתי מהבית הכי טוב שיש, "בת של…", הייתי ילדה טובה ותמימה, לא חצופה או משהו
יתכן וזה היה תקופה מתוחה בבית, לא זוכרת מה היה בדיוק אז
וההורים שלי היו מאד קשוחים-לא קיבלנו שום אוכל בלי לבקש רשות וכמעט אף פעם לא הרשו ממתקים
מהבית עצמו הייתי לוקחת טופים וכד'-בלי סוף-למרות שההורים מאד כעסו וכל פעם ניסו לברר מי לקח בלי רשות
הייתי לוקחת גם מטבעות שראיתי שמסתובבים בבית אבל לא משהו משמעותי, לא באמת העזתי לקחת יותר
והייתי קונה לעצמי ממתקים בכמויות
לצערי גם מהחנות הייתי לוקחת שוקולדים, נכנסת עם זה לשירותים אוכלת במהירות שיא והולכת
ובאמת הגעתי מבית טוב, לא חשבתי שאני עושה משהו רע, באמת נשמע לי הזוי שאני עשיתי את זה…
הנס שלי שלא תפסו אותי אף פעם ומתישהו זה עבר
אבל מסתבר שאם הייתי מבקשת ממתקים והיו נותנים לי לא הייתי עושה את זה
בהצלחה רבה בכל אופן עם הילד שלך!!

דבר ראשון אל תקראו לו גנב ילד שתקראו לו "גנב" כי הוא גנב
כרגע אין לו שום מחשבה בזמן שהוא לוקח… הוא לא יודע שהוא גונב
מבחינתו הוא גר ככה עם כולם בבית והבית של כולם והוא לוקח בלי להרגיש
השאלה היא מה רוצים להשיג,
הפסקת הגנבות- (באילו סכומים מדובר? מדובר כאן בילד… לא בשודד בנקים מנוסה) ואז אתם יכולים לבזות אותו ולהשפל אותו ולקרא לו גנב]
או חינוך של הילד ושמירה על בריאותו הנפשית והפיזית
אם מתעלמים זה יעבור לו, אבל הוא ישאר מכובד, בעיניו, לא ירגיש שרוף ומבויש מעצמו וממכם,
ילד "לוקח" כי חסר לו משהו…
צריך לבדוק מה הוא קונה בכסף (או לוקח מהחנות..)
אני בטוחה שלא מדובר ביותר מ400-500 ש"ח [בהגזמה] בחודש (עלות פגישה אחת עם פסיכולוגית…)
בד"כ ילד קונה בזה ממתקים או משחקים קטנים שאפשר להסתיר הוא לא יבוא יום אחד עם מכונית משוכללת עם שלט הוא יבין שזה יראה לכם חשוד … כרגע יכול להיות שהוא בטוח שאתם לא מרגישים שחסר השטר מהארנק…
כשהייתי ילדה הייתי "לוקחת" לפעמים וקונה לעצמי רק רק רק ממתקים!! ואני יודעת שלא היה לי על זה שליטה

ובעיניים האלה אני מסתכלת על פתרון כזה
לתת לו 20-30 ש"ח דמי כיס פעם בשבוע (שהוא יכול לעשות איתם מה שהוא רוצה)
אפשר בתמורה להתנהגות מסוימת (משהו שיהיה לו קל ושווה ליישם כי ה30 ש"ח הללו לא חסרים לו כי הוא משיג אותם ממילא, בדרכים שלו) וברגע שהם יהיו שלו!! [במיוחד אם הוא עשה משהו בשבילם הוא אפילו יתקמצן עליהם

לפעמים הנזק יהיה יותר גדול מהתועלת אם תשפילו אותו

שמעתי הרצאה מהרב פנחס ברייער שמאד עזרה לי בנושא גניבות ושקרים אצל ילדים (תופעה לא קלה אבל מצויה מאד)
לא זוכרת את התוכן מדויק אבל מנסה להעביר את מה שעזר לי,
אצל ילד קטן גבולות המציאות והדמיון מעורבבים מאד
(למשל ילדים קטנים לא מבדילים בין מה שהם ראו לבין תוכן של סיפור שסופר להם)
וממילא חומרת בשקר וגניבה לא ברורה בעינהם
כמובן שעם הגדילה של הילד הוא חייב להבין את הגבולות האלו
ולכן חשוב לעמת אותו עם המציאות
דוג' שמימשתי אצל ילד בן 7:
הילד רואה שאחותו הגדולה קונה ממתקים לטיול
הוא מיד 'נזכר' שגם לו יש טיול, והוא צריך לקנות ממתקים
אני מגיבה: יש טיול? ולא קבלנו פתק מהרב'ה?
בא נתקשר לרבה לברר את כל הפרטים
סיטואציה כזו עוזרת לילד לחוש שדברים שאומרים חייבים להיות מחוברים למציאות.
אצל גניבות ואצל ילדים גדולים יותר אפשר לספר על מצלמות אבטחה,
על כך שבעל המכולת מספר להורים מה הילדים לוקחים,
או על זה שההורים תמיד יודעים כמה כסף יש בארנק ולאן הוא הולך
וכמובן לשלוח אותו להחזיר את מה שלקח
בצורה שמחזירה לילד את התחושה המציאותית שהעולם הוא לא הפקר

כותבת כסבתא לילד אימפולסיבי שלקח מכל מיני מקומות…
בנוסף גם ביקש וביקש וביקש גם מאנשים זרים…
בעידודי, היה מתקשר אלי בערב ונותן רשימת דברים שהוא רוצה שאקנה לו.
החל בבלון ענק וכלה ברכב פאר
רשמתי כל מה שביקש, בסבלנות ובהכלה… שאלתי שאלות לגבי טיב,צבע,גודל וכו'
ו…זהו!
הוא נרגע לגמרי והפסיק לבקש/לדרוש.
כמעט במקביל הוא הפסיק 'לקחת' חפצים וכסף
מובן שההורים עשו את שלהם בכל מיני צורות.
אינני פסיכולוגית ולכן לא יכולה להסביר את התהליך אבל זו הייתה המציאות

אחי היה כזה.
הוא היה לוקח בעיקר מקופת צדקה-עד שנעלם לאחד הילדים סכום כסף,ואז ההורים שלי עשו איתו שיחה
"של גדולים" לבד,והקציבו לו סכום שבועי קטן(אף אחד חוץ ממנו לא קיבל ולא ידע מזה-שמרו על כבודו)
את הכסף החסר הם החזירו לילד בלי לשתף אותו,ואחי נגמל מזה תוך זמן קצר.
תבדקו שאין באמת איום על הילד ואם לא,אז לנסות לעשות זאת.
הילדים הללו ילדים טובים וכרגע זה רק קושי של התגברות-הם צריכים רק שניתן להם כלים להתמודד.