שלום לכולן,
אני אמא ל-5 ילדים בגילאי 2-12.
למרות שאינני אמא צעירה, אני מאד לחוצה שהילדים ישנו בזמן, ואפילו כשהם במיטה אני בודקת לראות אם נרדמו…
משתדלת להתחיל ארוחת ערב בשעה מוקדמת, הבעיה שסדר היום שונה אצל הקטנים והגדולים, כי בשעה 6 הגדולים עדיין לא רעבים, ויוצא שכשאני הולכת עם הקטנים למקלחת אז הם אוכלים לבד : ( וזה אכפת לי!
הבכור שלי גם נוטה להתמרח בערב ואני ממש מאבדת את הסבלנות לפעמים.
אשמח לשמוע מאמהות מנוסות באיזה שעה ילדים אמורים לישון (הגדולים יותר), ואיך אוכל להיות נינוחה יותר בשעת ההשכבה, וכן: איך מפצלים בין הצרכים של הקטנים מול הגדולים, שכולם יצאו מרוצים… (וגם אני 😊)
תודה,
שרי
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
10 Responses
קובעים כללים ברורים ומפצלים, כמובן, אין ברירה.
כלל כזה של: מגיל…………… הולכם לישון בשעה……………..
קודם אוכלים
אחר כך……
ואחר כך……
באופן כללי כשדברים ברורים ומוחלטים מראש אפשר עם הזמן להפוך אותם להרגל שלא צריך מאמץ יתר ממך, הם יהיו יותר עצמאיים בהתארגנות ופעולות ואת תהיי שם רק לחזק ולצ'פר.
( גם ילד בן שנתיים יכול לדוגמא לשטוף ידיים בסיום האוכל בחדר האמבטיה ולהתפשט לבד)
אפשר גם לתת תפקידים לגדולים שקשורים להשכבת הקטנים, כמו להפשיט וכו'
וככה את הופכת לפחות עמוסה טכנית בהשכבה, יותר פנויה ופחות לחוצה כי ברור לך איפה את צריכה להיות בכל רגע נתון ומה הילדים צריכים לעשות בכל רגע נתון.
אני ספיציפית הייתי מכינה את הקטנים קומפלט להשכבה, נותנת להם לדפדף בספרים או משהו אחר כשאני יושבת עם הגדולים במטבח ואחר כך פונה להשכיב אותם בזמן שהגדולים מתארגנים לשינה.
הסוד: דברים ברורים והרגלים קבועים מרגיעים לחץ שקשור להתארגנות והתנהלות.
בהצלחה………………
אין מה לעשות השכבה זה סיפור מאתגר…
אני חושבת שיהיה לי יותר קל לתת ארוחת ערב לקטנים, להשכיב אותם ורק אח"כ לתת לגדולים יותר ארוחת ערב,
במילא הגדולים לא ילכו לישון מוקדם..
הקושי הוא שהגדולים רואים אוכל הם רוצים גם עכשיו ומיד.
אני חושבת שנקודת המוצא מאוד משמעותית:
איך את מתחילה את החלק הזה של היום?
האם ההשכבה בשבילך היא עוד זמן מאתגר שצריך לסיים איתו מהר ולהגיע לשקט המיוחל..
או שיש כאן ילדים עייפים שצריכים עכשיו להתארגן לשינה ואת יכולה (ומתפקידך ) לעזור להם בזה?
האם לשבת את מתארגנת גם כן ככה: בואו נסיים עם הארוחה מהר, נגיש הכל ונגמור עם הדבר המתיש הזה
או בואו נכין מאכלים טעימים, נערוך את השולחן יפה ונשיר ביחד?
גם ההשכבה היא חלק מאוד חשוב בהתפתחות שלהם ובקשר שלך איתם
תתכונני לזה לפחות כמו שאת מתארגנת לשבת.
תעשי סדר קבוע.
תחלקי תפקידים: כל אחד יכול לעזור במשהו. כשילד אחד יהיה אחראי לערוך את השולחן לארוחת ערב והשני יביא את המגבות לאמבטיה- כולם יהיו מגוייסים למטרה והאחריות תהיה משותפת.
תאצילי סמכויות – ותני להם לעזור אחד לשני במה שאפשר- בלבישה, בכניסה למיטה ועוד. אל תעשי הכל בעצמך.
תשתי משהו לפני. תפרגני לך משהו מתוק. תיכנסי לחדר ל-5 דקות, קצת שקט לפני המשימה הגדולה.
תאספי כוח ותבואי מוכנה.
תכיני ארוחת ערב מראש ארוזה בצלחות- כמו בטייק אווי..
תדליקי להם את לשכת התעסוקה לילדים.. שעות של שקט..
הבכור שלך- אולי אוהב לעזור? תפעילי אותו שיעזור לך עם ההשכבה ואחכ תשבי איתו רבע שעה פרטית..
קחי בחשבון שהגדולים שלך כבר לא קטנים שהולכים לישון ב7 והבית שלך כבר לא שקט בערב..
זה שלב קשה לעיכול…
ובכלל– ממה את לחוצה?
אולי את בכלל עייפה כי עבדת מהבוקר ואת רק מחכה שהכל יסתיים ותוכלי לישון?
או שאולי הילד הגדול מאתגר אותך במיוחד ויש הרבה תסכולים וזה מעייף אותך ?
תבררי עם עצמך מה מלחיץ אותך ואולי ככה תצליחי להגיע לשעה הזאת יותר רגועה…
אולי יש לך ציפיות לא ריאליות שכל הילדים יהיו רגועים ונינוחים וילכו לישון בחיוך וכו'… אבל ילדים כשהם עייפים- עלולים לבכות/להציק אחד לשני/להיות עקשנים וכו'
לכל בית יש נוסחה אחרת,
מאחלת לך לילות רגועים ושלוים!
איזו תשובה יפה ואכפתית " מי כעמך ישראל.." שכוייחחח:))
אני חושבת שהקושי העיקרי בשלב הזה הוא להבין שנגמר העידן שכווולם הולכים לישון בשעה 7.00 בערב ולך יש את השקט שלך כ"כ חיכית לו….
אולי לכן את מתארת שאת לחוצה שכולם כבר ישנו?
אבל זהו,
שעת השקט מתאחרת, אין מה לעשות.
ילד בן 12 באופן נורמלי לא ירדם כמו ילד בן 6.
אבל גם בתוך המציאות החדשה הזאת – את יכולה לתחום לגדולים את הזמנים או את סוג הפעילות.
אם סדר יום לדוגמא עוזר לך, אז הנה:
אני אישית מתחילה לארגן את הקטנים (מגילאי 2 ועד 10)לארוחת ערב כבר ב5.45.
משתדלת שעד השעה 7.00 בערב כולם יהיו במיטות סופית.
הגדולים יותר (11- 14) אוכלים באזור 8.00, או קצת קודם. (לפעמים איתי, לפעמים לבד)
אני מבקשת שיסיימו את כל העיסוקים הרועשים עד 9.00
ואח"כ – מקלחת וספר/ טלפון עם חברה במיטה עד 10.00. (הגדולה כבר נרדמת יותר מאוחר…)
בצורה כזאת אני יודעת שבערך ב-9.00 בערב יש לי שקט כללי (שיחות אישיות אני צריכה לעשות בחדר סגור… כי יש אזניים בכל מקום:)
ואני מכינה את עצמי נפשית לזה שכשהם יהיו בוגרים יותר – אצטרך לגמרי להתנהל בצורה של הפרדה אישית שלי ממה שיתחולל בבית בשעות הערב המאוחרות (שיחות טלפון הליכות, חזרה מחתונה…), כדי שאוכל לעשות את מחויבויותי.
אלו החיים, ב"ה.
לי יש 7 שיהיו בריאים בגילאי 3-13 כולם אוכלים ארוחת ערב ביחד בשעה שש…
כולם מתארגנים בשבע לשינה והגדולים נשארים ערים עוד קצת
מקסימום אוכלים עוד משהו קטן לפני השינה
ארוחה משפחתית היא באמת דבר חשוב..
חלק מהתגובות כאן מציגות תמונת מצב כמעט פסטורלית.
מאמינה שיש מי שמסוגלת להתנהל כך, וכל הכבוד, אבל לידיעת השואלת – ברוב הבתים שעות ההשכבה לא מתנהלות לפי הספר. שמירה על שעות שינה מסודרות זה אתגר יומיומי ומתיש…
מירי, אני מסכימה שכיף וחשוב לאכול יחד,
אבל הגדולים עוד לא חוזרים ב 6 מהחברים, והבנים בקושי נוחתים מהחיידר…
מצדיעה לך…
תודה לכולן על הרעיונות…
וואו איזה סדר בראש בתגובה שלך עשתה לי, תודה!
בתור מנהלת מעון מעל 10 שנים
שרואה ומדריכה השכבה למנוחת צהרים במעונות
הטיפ הכי חשוב לשבת ליד הילד/ה לפחות 12 דקות ללטף אותו כשהוא שוכב במיטה, אפשר לשיר לו שיר רגוע.
והפלא ופלא הילדים נרדמים כך הכי מהר.
מומלץ לספר סיפור קצר לפני השינה.
בהצלחה !