אני רק עם בנים…
מורידים פח גילאים 8 ו 10
שוטפים כלים 8 ו 10 ולפעמים 6
מסדרים כולם כל אחד לפי הרמה, איסוף צעצועים 2 4 6 8 10
סידור רציני כולל טאטוא והחזרת חפצים למקום 2 הגדולים 8 ו 10 עושים מעולה, לא כל יום.
עריכת שולחן בן 6
הבן בן 6 מטאטא מעולה אז אני מבקשת ממנו מידי פעם לטאטא כשצריך
מכולת בן 8 ו 10
הבן שלי הגדול בן 10 יודע לארגן את הקטנים לסידור הבית בצורה מדהימה! כל מוצאי שבת הם מסדרים את כל הבית ההפוך אחרי שבת
בשבתות חורף אנחנו מקציבים להם זמן לסידור ומקלחות ואחרי זה הם יוצאים לגינה שווה עם בעלי
זה מדרבן אותם לתקתק
את כותבת שיש לך בלי עין הרע 2 4 6 8 10
רק על זה- הערכה גדולה.
חנה
7 חודשים לפני
ילד בן 4- מפנה את השולחן כשמסיים לאכול, מקפל את השמיכה שלו בבוקר, מרוקן קניות של ירקות למקום, עוזר להכניס כביסה למכונה (מערימה שמונחת על הרצפה לידה, לא ממיין או משהו:) או לקחת ממני כביסה נקיה ולהניח על המיטה.
ילד בן 2- מכניס כביסה למכונה, מטאטא עם מטאטא זעיר את הרצפה כשהוא שופך עליה בייגלך וכד', משליך לפח כשמבקשים ממנו או לסל הכביסה.
זה לא גורם לו יותר לשפוך? נשמע אטרקטיבי לשפוך ביגלך ולטאטא במטאטא זעיר
אמא
7 חודשים לפני
בת ה-6 ובן ה-4 (הגדולים בבית) אחראים כל ערב לארגן את הסלון ממשחקים.
לאסוף נעליים למגירה, כביסות מלוכלכות לכביסה (לא ממיינים עדיין).
כמו כן, עוזרים בקיפול הכביסה הנקיה (פעם בשבוע בערך)-
מקפלים זוגות גרביים וממיינים כביסה לסלסלאות בארון (הלבשה תחתונה אני שמה בסלסלאות ולא מקפלת). לפעמים מקפלים מגבות.
אמא
7 חודשים לפני
בת ה-3
אוספת נעליים מכל רחבי הבית למגירות
שמה את הבגדים לה בכביסה (יודעת למיין את שלה)
עורכת איתי שולחן בשבת, מגישה סלטים וכו' לשולחן
בת שנה וחצי
מסדרת משחקים עם הגדולה
שמה בפח כל דבר שאני אומרת לה
שמה בגדים שלה בכביסה( מנסה למיין, הגדולה עוזרת לה…)
מוציאה חפצים מעגלת הקניות ומגישה לי לשים במקום
יודית
7 חודשים לפני
כנראה שאני חיה בעולם אחר.
בת שש אחראית? כל ערב?
מדהים. כל הכבוד שככה חינכתן. בעולם שלי, בת שש יכולה לאסוף משחקים- כשאומרים לה, לא להיות אחראית על משימה גדולה ורבת פרטים
כמו "ארגון הסלון"
יכולה לשים בגדים שלה בכביסה- אם אומרים לה,
בשבילי בגילים האילו העזרה היא- ביצוע משימות קונקרטיות שאני נותנת- משימות קונקרטיות זה גם- להתלבש למשל…
זה לשים בפח דברים שאני אומרת, זה לנדנד עגלה של תינוק, זהו, פחות או יותר.
זהו, גם אני תהיתי על זה
הגדולה שלי (4) בהחלט עוזרת כשאני מבקשת, אפילו נהנית מזה, וכמובן שהכי אוהבת כשאני שולחן לגננת פתק שהיא עזרה בשבת.
אבל אחראית? לא, ממש לא.
היא עושה כשאני מבקשת, ולא עושה כשאני לא מבקשת, וכמובן שיש פעמים שגם כשאני אבקש היא לא תרצה – וזה כבר המקום שלי לחנך לשמוע בקול ההורים.
אני באמת מנסה להבין מה זה אומר שילד אחראי על משהו, אצלי היא בדיוק כמה שתיארת – בקושי אחראית על ההתלבשות שלה בבוקר…
ואני דורשת ממנה לעזור, שלא תחשבו, אני בהחלט בדעה שהיא צריכה ללמוד לעזור, אבל אני לא מטילה עליה את האחריות, האחריות נשארת אצלי.
אצלי הבת בת 6 בהחלט אחראית! על משימות מרובות פרטים אבל זה בהחלט תלוי במס משתנים
1. "יש לה את זה.."- היא נשית, אוהבת סדר ויופי, שמה לב לפרטים הקטנים ויעילה בטירוף. אז חשוב לשים לב לאופי וכישורי הילד הספציפי
( אגב, גם אחים שלה עושים הרבה מעבר למה שאני רואה אצל ילדים אחרים מסביב)
2. אני מעודדת ונותנת תחושה שאני סומכת ב100% במילים ובמעשים ( לדוג: "תוכלי לדאוג לתקתק את החדר ולתת הוראות לקטנה מה שאת צריכה עזרה כי את פשוט כבר גדולה ומבינה ויודעת לעשות את זה מושלם", מאפשרת לה להשאר פעם ב.. בימי שישי לעזור בבית וכדו)
3. מאז שהילדים היו קטנטנים תמיד כשעושים משהו טוב או קרוב לטוב לתת פידבק חיובי ואז ברגע שילד מבין שהוא עושה משהו בצורה טובה, נכונה ויעילה הוא גם יכול לקחת אחריות על אותה משימה
4. לשחרר! נכון, הילדים לא באמת יעשו מושלם אבל רק האמון שלנו ביכולת שלהם ושנאפשר להם להתנסות רק זה מה שיביא אותם להצליח באמת
5. תתחילי ממשימות ממוקדות שיכולות לתת תחושת חשיבות ( לדוג: שידוכים בזוגות גרביים= קיפלתי כביסה, איסוף חפצים מהרצפה ואח"כ פינוי שולחן= תיקתקתי את הסלון וכו)
6. בשביל התחלה הייתי ממליצה להתחיל בשיטת המשימות: קופסת עדשים/ חמוציות וכדו על כל משימה מקבלים עדש. ילד שמסיים את המשימה מגיע לקבל עדש ולשאול מה המשימה הבאה
לאט לאט הם קולטים מאילו משימות מורכבת התמונה השלמה. דהיינו: סידור החדר/ הבית/ ההתארגנות ליציאה/ לשבת וכו
היום הם כבר מחלקים את המשימות בעצמם ובד"כ בלי עדשים…
נראה שהמושג אחריות בקרב ילדים ממש מלחיצה את נשות הפורום. כשאני משתמשת במילה אחריות אני מתכוונת ללקיחת אחריות בהתאם לרמה ולבשלות הרגשית של הילד. ממש לא מתכוונת לילדים הוריים שנחסך מהם ילדות תקינה ונורמלית.
גם פה לא חושבת שהכוונה ל"אחריות" אמיתית, אבל כן מועברת לילדה התחושה שהיא אחראית על הנושא בהתאם לרמה ולבשלות הנפשית.
הבת שלי בת חמש גם "אחראית" ביום שישי לכבות את המתגים, לקלף את הביצים ולחתוך אותם באמצעות הפורס, ולקפל מפיונים לשבת. הכול עם תזכורות ודירבון שלנו, אך זה "התפקיד שלה".
אחרי תקופה שהיא עושה את זה ומתרגלת לתפקיד, האחריות בפועל שלה גדלה. למשל אם הזכרתי לה את התפקיד של קילוף הביצים והיא לא קילפה, אז בשלב כלשהו אני כבר לא אעשה את זה במקומה. פשוט באותה סעודה לא מגישים סלט ביצים או מגישים באיחור. כמובן בלי לעשות לה רגשות אשם, ובוודאי בלי להאשים בפירוש, אלא באופן של סיבה ותוצאה. אני מצאתי שזו דרך טובה ללמד אחריות.
נשמע לי קצת מוקדם בגיל כזה לתת אחריות לילדה כזו קטנה
האחריות על כל הנעשה בבית היא שלך ושל בעלך על פי חלוקה שתחליטו בינכם
ילדים מקבלים תפקידים על פי כישוריהם,נטיותיהם ורצונם
ועוזרים לפי מה שצריך כאן ועכשיו בבית
אנחנו רוצים שהם יעזרו כדי לחנך אותם שתהיה להם את הרגשת הנתינה וכדי שיגדלו למבוגרים אכפתיים,מועילים,יצרנים ואנשים שיכולים לחיות בחברה ובהמשך בחיי נישואין
זו המטרה העיקרית
נכון שאנחנו צריכות עזרה ביום יום
אבל ילד לא צריך להרגיש עול ואחריות
זה הזמן שלו להיות ילד
אם צריך עזרה מעבר למה שהילד יכול לתת צריך לקחת עזרה חיצונית
בשום שלב אסור שהילד ירגיש עול ואחריות
יעלי
7 חודשים לפני
אני אומרת לבת שלי בת 5 בפעם הראשונה- הוו אני רואה שאת יודעת מצוין להוציא את הכביסה מהמכונה ולהביא לסלון, בפעם השניה אני שומעת שהמכונה סיימה ואני אומרת לה- המכונה סיימה, את יכולה להוציא ולהביא לי? (היא גוררת את הסל כמובן.) ואז אני אומרת לה- נראה לי שהתפקיד הזה ממש מתאים לך.
וזה הופך בכאילו לתפקיד שלה- כי ברור שהאחריות היא עלי..
שושנה
7 חודשים לפני
אפרט על הגלאים היותר גדולים כי על הקטנים כבר פרטו
(ברור שכשאני עושה זה יותר יסודי ומושלם אך ההכרח לא יגונה)
בת 9 – לסדר חדרים,לאבק, ארונות מטבח מבחוץ, קניות, שמירה על עד 2 קטנים
בת 12 – שטיפת רצפה, שטיפת כלים כולל סירים, לקפל כביסה כולל לחלק במדפים וכל מה שבת ה9 עושה
בת 14 – לתלות מכונה, לבשל דברים פשוטים (ציפס בתנור, שעועית, פתיתים),לקלח קטנים(לא את התינוק) וכל מה שאלו שתחתיה
שלושתן אוהבת גם לאפות דברים קלים
וכמו שכתבו כבר זה ממש תלוי ילד, אצלי הילד בן ה6 חברהמן גדול (לא יודעת כמה מוכשר אבל מוצלח) מסדר, ממקם בארונות את הקניות, מטאטא ויעיל פי כמה מהאחים שלו בני 7 ו10
כל אחד יחיד ומיוחד במעלותיו הוא
אצלי אף אחד לא עושה כלום חוץ מבת השנתיים שנהנית לשים בפח. הם עוזרים לערוך שולחן שבת וזהו בערך. ברור לי שרב הבעיה אצלי אבל.
יודית
7 חודשים לפני
השאלה שלי, בכנות, מה שהילדים יודעים ויכולים לעשות- הבנתי. שואלת- האם הם באמת עושים את כל מה שכתבתן כאן כל שבוע? ככה ילדים בני שש שמונה עשר שתים עשרה עוזרים בקביעות?
ולא, לא דאגתי לגבי הילדים ההוריים, ממש לא
אני פשוט מסתכלת על ילדי בני האחת עשרה ומטה ולא רואה בכלל בכלל כיוון כזה של עזרה ואחריות (לא יכולת, בפועל). כמה אנרגיה אתן משקיעות בזה?
הגדולים יותר כן עוזרים הרבה
ואני מרגישה שכשביתי בת החמש עשרה אחראית ביום שישי על סידור יסודי של כל החדרים ורחיצת הקטנים- היא כמעט שפחה חרופה ואני צריכה להכריח את עצמי שלא לרחם עליה בקול שנעבאך, אין לי ברירה ואני צריכה ככה להיעזר.
אוייי
למה את מרגישה ככה? ואיך את רוצה שיעזרו אם את מעבירה להם שדר של ניצול ומסכנות?
ילדים יכולים בהחלט לעזור, וזה חשוב בשבילם לא פחות ממה שאת צריכה את העזרה. הם לומדים מזה שותפות עם הבית, הופכים לחלק מהמשפחה, מתנסים במשימות שונות, יש להם סיפוק ותחושת ערך ומסוגלות ועוד ועוד…
מה שכן, לדעתי חשוב מאוד להראות להם את ההערכה על העזרה ולצ'פר מידי פעם כדי לעשות להם חשק… כמו שילד בן שנתיים ששם משהו בפח מקבל המון צומי ומחיאות כפיים, גם לילדה בת 15 שסידרה את כל הבית מגיע משהו. להקפיד לומר להם תודה ואיך את מצילה אותי, להחמיא איך יפה ונעים סידרת פה או איזה טעים מה שהכנת וכו… ומידי פעם גם לתת ממתק או מתנה קטנה על זה שאת כל כך עוזרת לי.
עוד נקודה חשובה שאני זוכרת לטובה מאמא שלי – כבת בכורה עזרתי המון עם הקטנים, אבל אמא שלי מעולם לא הסכימה שאפסיד מפגשים או פעילויות חברתיות בגלל העזרה הזו. כמובן שיש מקרים מיוחדים אבל מדברת על יומיום קלאסי. זה חשוב לשחרר ולתת לילד את המרחב שהוא צריך שלא ירגיש שהוא עוזר בבית על חשבון ההנאות של בני גילו.
הילדים שלי עוזרים המוןןן גם הבנים- יש לי יותר' אני תמיד אומרת להם שחשוב לי שידעו לעשות הכל בבית ומברכת אותם שיצטרכו בפועל להשתמש בזה רק 6 שבועות בשנה(אחרי לידות)כי יהיו להם נשים תקתקניות 'כן יש לי יעילים יותר ויעילים פחות' אבל כולם עוזרים כי אני מאמינה שכך הם לא יגדלו לגברים פרזיטים
אילנה
7 חודשים לפני
בן 10 מכין שניצלים לטיגון – אני שמה את השניצל הנקי בבלילה של ביצים וכאלה והוא מפצה בפרורי לחם
בת 9 מכינה רוטב לדגים\ עוף, קוראת את המתכון לבד
בת 8 אופה עוגיות, אני מכניסה לתנור
בקיצור, אוהבים לעזור לי לבשל.
רק עם הבלאגן אני נשארת לבד, לא הצלחתי ללמד את הילדים שלי לסדר 🙁 אולי יש לכם טיפים?
אני רק עם בנים…
מורידים פח גילאים 8 ו 10
שוטפים כלים 8 ו 10 ולפעמים 6
מסדרים כולם כל אחד לפי הרמה, איסוף צעצועים 2 4 6 8 10
סידור רציני כולל טאטוא והחזרת חפצים למקום 2 הגדולים 8 ו 10 עושים מעולה, לא כל יום.
עריכת שולחן בן 6
הבן בן 6 מטאטא מעולה אז אני מבקשת ממנו מידי פעם לטאטא כשצריך
מכולת בן 8 ו 10
הבן שלי הגדול בן 10 יודע לארגן את הקטנים לסידור הבית בצורה מדהימה! כל מוצאי שבת הם מסדרים את כל הבית ההפוך אחרי שבת
בשבתות חורף אנחנו מקציבים להם זמן לסידור ומקלחות ואחרי זה הם יוצאים לגינה שווה עם בעלי
זה מדרבן אותם לתקתק
את כותבת שיש לך בלי עין הרע 2 4 6 8 10
רק על זה- הערכה גדולה.
ילד בן 4- מפנה את השולחן כשמסיים לאכול, מקפל את השמיכה שלו בבוקר, מרוקן קניות של ירקות למקום, עוזר להכניס כביסה למכונה (מערימה שמונחת על הרצפה לידה, לא ממיין או משהו:) או לקחת ממני כביסה נקיה ולהניח על המיטה.
ילד בן 2- מכניס כביסה למכונה, מטאטא עם מטאטא זעיר את הרצפה כשהוא שופך עליה בייגלך וכד', משליך לפח כשמבקשים ממנו או לסל הכביסה.
זה לא גורם לו יותר לשפוך? נשמע אטרקטיבי לשפוך ביגלך ולטאטא במטאטא זעיר
בת ה-6 ובן ה-4 (הגדולים בבית) אחראים כל ערב לארגן את הסלון ממשחקים.
לאסוף נעליים למגירה, כביסות מלוכלכות לכביסה (לא ממיינים עדיין).
כמו כן, עוזרים בקיפול הכביסה הנקיה (פעם בשבוע בערך)-
מקפלים זוגות גרביים וממיינים כביסה לסלסלאות בארון (הלבשה תחתונה אני שמה בסלסלאות ולא מקפלת). לפעמים מקפלים מגבות.
בת ה-3
אוספת נעליים מכל רחבי הבית למגירות
שמה את הבגדים לה בכביסה (יודעת למיין את שלה)
עורכת איתי שולחן בשבת, מגישה סלטים וכו' לשולחן
בת שנה וחצי
מסדרת משחקים עם הגדולה
שמה בפח כל דבר שאני אומרת לה
שמה בגדים שלה בכביסה( מנסה למיין, הגדולה עוזרת לה…)
מוציאה חפצים מעגלת הקניות ומגישה לי לשים במקום
כנראה שאני חיה בעולם אחר.
בת שש אחראית? כל ערב?
מדהים. כל הכבוד שככה חינכתן. בעולם שלי, בת שש יכולה לאסוף משחקים- כשאומרים לה, לא להיות אחראית על משימה גדולה ורבת פרטים
כמו "ארגון הסלון"
יכולה לשים בגדים שלה בכביסה- אם אומרים לה,
בשבילי בגילים האילו העזרה היא- ביצוע משימות קונקרטיות שאני נותנת- משימות קונקרטיות זה גם- להתלבש למשל…
זה לשים בפח דברים שאני אומרת, זה לנדנד עגלה של תינוק, זהו, פחות או יותר.
זהו, גם אני תהיתי על זה
הגדולה שלי (4) בהחלט עוזרת כשאני מבקשת, אפילו נהנית מזה, וכמובן שהכי אוהבת כשאני שולחן לגננת פתק שהיא עזרה בשבת.
אבל אחראית? לא, ממש לא.
היא עושה כשאני מבקשת, ולא עושה כשאני לא מבקשת, וכמובן שיש פעמים שגם כשאני אבקש היא לא תרצה – וזה כבר המקום שלי לחנך לשמוע בקול ההורים.
אני באמת מנסה להבין מה זה אומר שילד אחראי על משהו, אצלי היא בדיוק כמה שתיארת – בקושי אחראית על ההתלבשות שלה בבוקר…
ואני דורשת ממנה לעזור, שלא תחשבו, אני בהחלט בדעה שהיא צריכה ללמוד לעזור, אבל אני לא מטילה עליה את האחריות, האחריות נשארת אצלי.
אצלי הבת בת 6 בהחלט אחראית! על משימות מרובות פרטים אבל זה בהחלט תלוי במס משתנים
1. "יש לה את זה.."- היא נשית, אוהבת סדר ויופי, שמה לב לפרטים הקטנים ויעילה בטירוף. אז חשוב לשים לב לאופי וכישורי הילד הספציפי
( אגב, גם אחים שלה עושים הרבה מעבר למה שאני רואה אצל ילדים אחרים מסביב)
2. אני מעודדת ונותנת תחושה שאני סומכת ב100% במילים ובמעשים ( לדוג: "תוכלי לדאוג לתקתק את החדר ולתת הוראות לקטנה מה שאת צריכה עזרה כי את פשוט כבר גדולה ומבינה ויודעת לעשות את זה מושלם", מאפשרת לה להשאר פעם ב.. בימי שישי לעזור בבית וכדו)
3. מאז שהילדים היו קטנטנים תמיד כשעושים משהו טוב או קרוב לטוב לתת פידבק חיובי ואז ברגע שילד מבין שהוא עושה משהו בצורה טובה, נכונה ויעילה הוא גם יכול לקחת אחריות על אותה משימה
4. לשחרר! נכון, הילדים לא באמת יעשו מושלם אבל רק האמון שלנו ביכולת שלהם ושנאפשר להם להתנסות רק זה מה שיביא אותם להצליח באמת
5. תתחילי ממשימות ממוקדות שיכולות לתת תחושת חשיבות ( לדוג: שידוכים בזוגות גרביים= קיפלתי כביסה, איסוף חפצים מהרצפה ואח"כ פינוי שולחן= תיקתקתי את הסלון וכו)
6. בשביל התחלה הייתי ממליצה להתחיל בשיטת המשימות: קופסת עדשים/ חמוציות וכדו על כל משימה מקבלים עדש. ילד שמסיים את המשימה מגיע לקבל עדש ולשאול מה המשימה הבאה
לאט לאט הם קולטים מאילו משימות מורכבת התמונה השלמה. דהיינו: סידור החדר/ הבית/ ההתארגנות ליציאה/ לשבת וכו
היום הם כבר מחלקים את המשימות בעצמם ובד"כ בלי עדשים…
נראה שהמושג אחריות בקרב ילדים ממש מלחיצה את נשות הפורום. כשאני משתמשת במילה אחריות אני מתכוונת ללקיחת אחריות בהתאם לרמה ולבשלות הרגשית של הילד. ממש לא מתכוונת לילדים הוריים שנחסך מהם ילדות תקינה ונורמלית.
גם פה לא חושבת שהכוונה ל"אחריות" אמיתית, אבל כן מועברת לילדה התחושה שהיא אחראית על הנושא בהתאם לרמה ולבשלות הנפשית.
הבת שלי בת חמש גם "אחראית" ביום שישי לכבות את המתגים, לקלף את הביצים ולחתוך אותם באמצעות הפורס, ולקפל מפיונים לשבת. הכול עם תזכורות ודירבון שלנו, אך זה "התפקיד שלה".
אחרי תקופה שהיא עושה את זה ומתרגלת לתפקיד, האחריות בפועל שלה גדלה. למשל אם הזכרתי לה את התפקיד של קילוף הביצים והיא לא קילפה, אז בשלב כלשהו אני כבר לא אעשה את זה במקומה. פשוט באותה סעודה לא מגישים סלט ביצים או מגישים באיחור. כמובן בלי לעשות לה רגשות אשם, ובוודאי בלי להאשים בפירוש, אלא באופן של סיבה ותוצאה. אני מצאתי שזו דרך טובה ללמד אחריות.
נשמע לי קצת מוקדם בגיל כזה לתת אחריות לילדה כזו קטנה
האחריות על כל הנעשה בבית היא שלך ושל בעלך על פי חלוקה שתחליטו בינכם
ילדים מקבלים תפקידים על פי כישוריהם,נטיותיהם ורצונם
ועוזרים לפי מה שצריך כאן ועכשיו בבית
אנחנו רוצים שהם יעזרו כדי לחנך אותם שתהיה להם את הרגשת הנתינה וכדי שיגדלו למבוגרים אכפתיים,מועילים,יצרנים ואנשים שיכולים לחיות בחברה ובהמשך בחיי נישואין
זו המטרה העיקרית
נכון שאנחנו צריכות עזרה ביום יום
אבל ילד לא צריך להרגיש עול ואחריות
זה הזמן שלו להיות ילד
אם צריך עזרה מעבר למה שהילד יכול לתת צריך לקחת עזרה חיצונית
בשום שלב אסור שהילד ירגיש עול ואחריות
אני אומרת לבת שלי בת 5 בפעם הראשונה- הוו אני רואה שאת יודעת מצוין להוציא את הכביסה מהמכונה ולהביא לסלון, בפעם השניה אני שומעת שהמכונה סיימה ואני אומרת לה- המכונה סיימה, את יכולה להוציא ולהביא לי? (היא גוררת את הסל כמובן.) ואז אני אומרת לה- נראה לי שהתפקיד הזה ממש מתאים לך.
וזה הופך בכאילו לתפקיד שלה- כי ברור שהאחריות היא עלי..
אפרט על הגלאים היותר גדולים כי על הקטנים כבר פרטו
(ברור שכשאני עושה זה יותר יסודי ומושלם אך ההכרח לא יגונה)
בת 9 – לסדר חדרים,לאבק, ארונות מטבח מבחוץ, קניות, שמירה על עד 2 קטנים
בת 12 – שטיפת רצפה, שטיפת כלים כולל סירים, לקפל כביסה כולל לחלק במדפים וכל מה שבת ה9 עושה
בת 14 – לתלות מכונה, לבשל דברים פשוטים (ציפס בתנור, שעועית, פתיתים),לקלח קטנים(לא את התינוק) וכל מה שאלו שתחתיה
שלושתן אוהבת גם לאפות דברים קלים
וכמו שכתבו כבר זה ממש תלוי ילד, אצלי הילד בן ה6 חברהמן גדול (לא יודעת כמה מוכשר אבל מוצלח) מסדר, ממקם בארונות את הקניות, מטאטא ויעיל פי כמה מהאחים שלו בני 7 ו10
כל אחד יחיד ומיוחד במעלותיו הוא
מקנאה בכולכם:)
רק אצלנו זה לא ככה?
גם אצלנו
אבל זאת אני שלא יודעת לבקש/לדרוש מהם כלום והם גדולים ממש (מנסה עכשיו לעבוד על זה)
אצלי אף אחד לא עושה כלום חוץ מבת השנתיים שנהנית לשים בפח. הם עוזרים לערוך שולחן שבת וזהו בערך. ברור לי שרב הבעיה אצלי אבל.
השאלה שלי, בכנות, מה שהילדים יודעים ויכולים לעשות- הבנתי. שואלת- האם הם באמת עושים את כל מה שכתבתן כאן כל שבוע? ככה ילדים בני שש שמונה עשר שתים עשרה עוזרים בקביעות?
ולא, לא דאגתי לגבי הילדים ההוריים, ממש לא
אני פשוט מסתכלת על ילדי בני האחת עשרה ומטה ולא רואה בכלל בכלל כיוון כזה של עזרה ואחריות (לא יכולת, בפועל). כמה אנרגיה אתן משקיעות בזה?
הגדולים יותר כן עוזרים הרבה
ואני מרגישה שכשביתי בת החמש עשרה אחראית ביום שישי על סידור יסודי של כל החדרים ורחיצת הקטנים- היא כמעט שפחה חרופה ואני צריכה להכריח את עצמי שלא לרחם עליה בקול שנעבאך, אין לי ברירה ואני צריכה ככה להיעזר.
לא נראה לי שנערה בת 15 שמסדרת חדרים פעם בשבוע ורוחצת את אחיה הקטנים היא שפחה חרופה.
זו עזרה לגיטימית לגמרי מבנות גילה.
לא סותר שצריך להרגיל גם את שאר האחים לעזרה, ולא רק בשבילך כאמא אלא בשבילם.
אוייי
למה את מרגישה ככה? ואיך את רוצה שיעזרו אם את מעבירה להם שדר של ניצול ומסכנות?
ילדים יכולים בהחלט לעזור, וזה חשוב בשבילם לא פחות ממה שאת צריכה את העזרה. הם לומדים מזה שותפות עם הבית, הופכים לחלק מהמשפחה, מתנסים במשימות שונות, יש להם סיפוק ותחושת ערך ומסוגלות ועוד ועוד…
מה שכן, לדעתי חשוב מאוד להראות להם את ההערכה על העזרה ולצ'פר מידי פעם כדי לעשות להם חשק… כמו שילד בן שנתיים ששם משהו בפח מקבל המון צומי ומחיאות כפיים, גם לילדה בת 15 שסידרה את כל הבית מגיע משהו. להקפיד לומר להם תודה ואיך את מצילה אותי, להחמיא איך יפה ונעים סידרת פה או איזה טעים מה שהכנת וכו… ומידי פעם גם לתת ממתק או מתנה קטנה על זה שאת כל כך עוזרת לי.
עוד נקודה חשובה שאני זוכרת לטובה מאמא שלי – כבת בכורה עזרתי המון עם הקטנים, אבל אמא שלי מעולם לא הסכימה שאפסיד מפגשים או פעילויות חברתיות בגלל העזרה הזו. כמובן שיש מקרים מיוחדים אבל מדברת על יומיום קלאסי. זה חשוב לשחרר ולתת לילד את המרחב שהוא צריך שלא ירגיש שהוא עוזר בבית על חשבון ההנאות של בני גילו.
מסכימה ממש עם כל מילה
אפשר גם להוסיף
מדי פעם לשאול אחרי עזרה
איך ההרגשה שלך?
לפתח את החוש הזה של סיפוק בנתינה
הילדים שלי עוזרים המוןןן גם הבנים- יש לי יותר' אני תמיד אומרת להם שחשוב לי שידעו לעשות הכל בבית ומברכת אותם שיצטרכו בפועל להשתמש בזה רק 6 שבועות בשנה(אחרי לידות)כי יהיו להם נשים תקתקניות 'כן יש לי יעילים יותר ויעילים פחות' אבל כולם עוזרים כי אני מאמינה שכך הם לא יגדלו לגברים פרזיטים
בן 10 מכין שניצלים לטיגון – אני שמה את השניצל הנקי בבלילה של ביצים וכאלה והוא מפצה בפרורי לחם
בת 9 מכינה רוטב לדגים\ עוף, קוראת את המתכון לבד
בת 8 אופה עוגיות, אני מכניסה לתנור
בקיצור, אוהבים לעזור לי לבשל.
רק עם הבלאגן אני נשארת לבד, לא הצלחתי ללמד את הילדים שלי לסדר 🙁 אולי יש לכם טיפים?