אשה עובדת לבעל אברך (סוג של סקר)

אצלי זה מורגש בזה שהעול בעצם עלי, כלומר בעלי הוא באמת מדהים כמה שהוא עוזר והכל, אבל בסופו של יום עול הפרנסה עלי, ואם יש עכשיו חודש של פחות עבודה (ני שכירה וגם עצמאית) אז אני זו שמאד לחוצה וחושבת איך להביא עוד ומאיפה לקרוע את עצמי יותר (עובדת על אמונה ובטחון.. זה תהליך)
אז לפעמים אני מרגישה נקרעת תחת העול הזה שאני כמובן לוקחת אותו עלי בשמחה.

בתור בת לבית מחושב מאוד על האגורה,
שנישאתי לבעל שבתקופת בחרותו חיו אצל ההורים בלי חשבון, לא בנהנתנות ויוקרה אבל בלי לחשב בכלל,
והתחתנו- ובעלי לומד.
בתחילת חיינו הוא חי בלי חשבון וכל יומיים היו בזבוזי נוחות,
בשלב מסוים אחרי שלאט לאט שוב ושוב ושוב הכנסתי לו בעדינות מה יקרה מבזבוזים-
אין לי עכשיו כסף לקנות X כי קנית הרבה Y,
לאט לאט הוא נכנס למשוואה ולהבנה מלאה.
טיפוס לא מחושבן- הוא נשאר לגמרי.
וכל התנהלות הכספים עלי לגמרי,
אבל כשהוא שמע ממני בצורה נעימה! מה מפסידים מזה,
היה אכפת לו הרבה יותר.
ובתקופת השיא-
השתדלתי בעיקר לקמץ בהוצאות לצרכים שלי ואז נהיה לו אכפת הרבה הרבה יותר.

זה לא עניין בכלל של עבד או לא עבד על הכסף,
אלא הרגל החיים שמושרש בו מילדות.

(אני רואה את אחים שלי האברכים שלא יודעים להוציא שקל עודף ולחוצים מכל שקל מבוזבז…)

וואי ממש כתבת אותי. ואני בטוח לא החברה שלך כי לא דיברתי על זה עם אף אחד.
אבל הרבה פעמים באמת בעלי פחות עושה חשבון וקונה דברים שאני אתאמץ עוד קצת או אוותר עליהם ואני מרגישה שזה בגלל שלא הוא זה שעובד על הכסף.
אני עצמאית ומכניסה את רוב הכסף והוא אברך ואני באמת חושבת שאם הוא היה צריך לדאוג לסוף חודש הוא היה פחות מוציא כמו היום.
ודווקא הוא לא טיפוס פזרן. אבל ההרגשה היא שהוא לא רוצה להתאמץ יותר מידיי.
ולכל הנשים שמציעות לתת לבעל את השליטה הפיננסית, אני רוצה לומר, שלא כל דבר שאנחנו רוצים הוא אפשרי. יש מקרים שאין ברירה.