אני שונאת לעבוד בבית

אמנם כבר אמרו פה קודם
אבל אני שוב יגיד
תשחררי את כל הנקיפות מצפון, זה הדבר הכי לא מקדם שיש בחיים
במקום זה, תסני לזהות את הקולות המחלישים שבתוכך
ממש לדוג אותם כל פעם שהם צפים ולשים לב שהם מגיעים ישירות מהיצר הרע
וכל המטרה היא שתתבוססי בהם וככה לא תתקדמי באמת
היצר הטוב אף פעם לא מדבר בקול מחליש, מבקר וכועס
רגע ששתצליחי קודם כל לזהות את הקול הרע הזה בתוכך, לבודד אותו ובהמשך לענות לו אפילו ולסלק אותו ממך
ממש להגיד בלב ואפילו בפה: "נכון, אין לי כח לסדר עכשיו, אני אוהבת לשבת ולבהות ולא הוזמנת לכאן בכלל, הרגע תסתלק מפה"
יהיה לך הרבה יותר קל להכיל את עצמך
להבין שכל אחד מאיתנו נברא עם אופי שונה, כוחות שונים, יכולות שונים
ואין מה לכעוס על עצמך בכלל או לבוא אלייך בדרישות – ככה נבראת בצורה מדויקת שמותאמת לך מאבא אוהב
אחרי שתגיעי למקום מכיל ואוהב ומכבד את עצמך
יהיה אפשר לראות איך אפשר להתקדם בדרך שמיטיבה איתך ומשמחת אותך ועושה לך טוב ועושה נחת לקב"ה
אבל בלי שוםםם נקיפות מצפון או התנצלויות לאף אחד!!!
זה אולי מתומצת לכמה משפטים אבל זה עבודת חיים שלמה

למי ששאלה אם יש פה מישהי שריטלין הועיל לה – אני עשיתי אבחון קש"ר הרבה שנים אחרי שנהייתי עקרת בית כושלת 🙁
יכולה לומר שהטיפול (לא ריטלין, אבל באותו רעיון) השפיע עליי מאוד מאוד לטובה בתחום הזה, ברוך השם.
לי נראה שכדאי לבדוק את הדברים הבסיסיים כמו קש"ר לדוגמה,
כי כל הטקטיקות האחרות שהזכירו כאן הן נפלאות לרגעי עייפות זמניים,
אבל כל הזמן להילחם על התפקוד ולהצטרך לדרבן את עצמך – זה מתיש.
עוד כמה דברים שעזרו לי:
אחד – למצוא את המשמעות הרוחנית במה שאני עושה. כי לכבס זה אולי מעצבן, אבל לפעול למען השלווה והביטחון של הילדים לדוגמה, זה משהו אחר לגמרי. ואם הם צריכים גרביים נקיות מוכנות לבוקר כדי שיהיה פה רגוע, או חולצה לבנה נקייה לראש חודש כדי להרגיש ביטחון בזה שאמא דואגת להם – ובכן, אני מוכנה בשביל זה אפילו לכבס 🙂
השני – לגדול 🙂 ככל שעוברות השנים, המיומנות נהיית טובה יותר והעבודה בהתאם קלה ומהנה יותר. או לפחות מעיקה פחות.
השלישי – לפנק את עצמי מדי פעם עם משהו חמוד לבית. אפילו עציצון בעשרה שקלים למדף עושה לי את זה. וכל פעם שאני קונה משהו לבית זה נותן לי מרץ לשבועיים הבאים לשמור את האזור הזה נקי ומסודר כדי ליהנות מהרכש החדש… סתם כך, כשהבית לא מטופח לטעמי נורא מעצבן לסדר ולנקות אותו, כי בסוף התוצאה ממילא לא תשמח אותי במיוחד. אם אחרי שסידרתי אותו אני נהנית מהמראה שלו, זה נותן מרץ לרצות להגיע לשם. (והבית שלי רחוק מלהיות יוקרתי או משהו, טיפוח אני מתכוונת למה שבאפשרויות שלי.)
והרביעי, ברעיון של מה שאמרו פה על שיחות טלפון – להקשיב להרצאות מעניינות תוך כדי. לפעמים מוצאת את עצמי לא רוצה לגמור לשטוף כלים כי ההרצאה עוד לא נגמרה 🙂
בהצלחה! זו עבודת קודש!