אני בכלוב מזהב

תנסי להגדיר מה הנקודות שמפריעות לך בעבודה
ואז תוכלי לנסות לחפש עבודה אחרת שיותר מתאימה
בהייטק יש טווח ממש רחב של עבודות, ואם תהיי מוכנה להתפשר על חלק מהתנאים תוכלי בעז"ה ךמצוא עבודה שמתאימה לך הרבה יותר (בכל אופן בינתיים אפילו אם תחליטי ללכת על הסבת מקצוע)

ממליצה לך מאד ללכת לייעוץ תעסוקת שעובד על השורש.
קראת את הטורים פה באתר של שרי שטרן? טורים מעולים בעיני.
היא מדברת על הרבה נשים במצבים דומים לשלך, שלא, הפתרון לכולם ממש לא היה לעזוב את התחום. לפעמים זה היה למצוא תפקיד אחר באותו חברה, לפעמים להגדיר מה אני זקוקה לו בתוך העבודה, ולפעמים כשאין שום ברירה – לעשות הסבה מושכלת שלוקחת את כל הנתונים מסביב.
אני לא מכירה את שרי אישית אבל היא עושה רושם של אישה מאד חכמה, וגם אם לא היא – יש הרבה יועצות תעסוקתיות שיוכלו לעזור לך (כאלו שמתעסקות בשורש, לא ממרכזי הכוונה שיודעות לכוון באופן שטחי לאיזה תחום את יכולה להתאים)
בהצלחה רבה רבה!!!!

כתבתי אתמול חצי תגובה וויתרתי כי הייתי בלחץ זמן והייתי בטוחה שהמון ירשמו כמוני
אבל זה לא קרה ואני די מתפלאת
כל כך הרבה תגובות סביב "תבדקי מה יעשה לך טוב"
בדקת מה יעשה לך טוב, וזה- לקחת חופש מהעבודה, נכון? הרי זה לא שאם תחפרי תמצאי משהו אחר… לא משנה מה סיבת השורש, העבודה מפריעה לך לחיות את החיים כמו שהיית רוצה.
ואני פשוט בהלם למה לא היו כאן תגובות שמעודדות לעבור דירה???
אם מה שחונק זה המשכנתא, ומה שמפריע לעזוב את העבודה זה המשכנתא, לא חייבים להישאר עם המשכנתא הזאת!!!
זו החלטה שכמובן צריכה להתקבל ביחד, אבל אפשר:
א. להשכיר את הדירה בסכום גבוה שיכסה את המשכנתא פחות או יותר, ולשכור דירה יותר קטנה ופחות נוחה, אולי באיזור פחות מרכזי ובקומה גבוהה
זה יאפשר לך לעבור לעבודה אחרת או שיאפשר לכם להסתמך על המשכורת של בעלך.
ב. למכור את הדירה היקרה ולקנות דירה זולה- ולעבור לגור בה או לשכור ולהשכיר.
גם כאן, ההוצאות החודשיות יורדות ותוכלי לעבור לעבודה אחרת/ להסתמך על המשכורת של בעלך.
ג. לבדוק אפשרויות מיחזור- למרות שאם לקחתם מלכתחילה משכנתא גבוהה אז פחות סביר שיהיה משתלם לפרוס ליותר שנים.

אגב, אני מכירה זוגות שעברו לפריפריה למס' שנים וחזרו למרכז כשהילדים החלו לגדול. זה יכול להיות פתרון לא רע! בכל קהילה חרדית בכל מקום בארץ יש מעונות ומטפלות וגם גנים.
אופי החיים בפריפריה הוא הרבה יותר רגוע- לא בוחנים אותך לפי רמת המשכורת ודגם העגלה אלא פשוט לפי מי שאת. לדעתי זה רעיון ממש טוב לחיות במקום רגוע את השנים הראשונות הקשות של הקמת המשפחה וגידול הילדים.

וחוץ מזה- אני מאוד מזדהה עם אלה שכתבו שאישה לא צריכה להישאר בעבודה שהיא סובלת בה. תעשי הכול כדי להשיג פסק זמן, אפילו שבוע חופש שבו את מקדישה זמן למחשבה ולהתבוננות, תחשבי מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה, איך את רואה את עצמך בעוד עשר שנים, מה ברור לך שאת חייבת בחיים ומה ברור לך שאת רוצה לסלק מהחיים, תגיעי לתובנות ואז תוכלי לדבר עם בעלך ולקבל החלטה מושכלת.

ועוד משהו- עול הפרנסה הוא על בעלך. לא את זו שאחראית על הפתרונות. את זו שאחראית להיות מרוצה מהפרנסה שהוא מצליח להביא הביתה (וזו אחריות כבדה מאוד שנוגעת לכל שלום הבית, שרק את כרעייה יכולה לשאת בה). אם תשדרי לו שאת לא לחוצה מלהוריד את רמת החיים, הוא יוכל לפתוח את הראש לעוד פתרונות.

סליחה אם ארוך מדי- הייתי במצב שלך כמה פעמים וממש הזדהיתי.
מקווה בשבילך שבעוד שנה-שנתיים תסתכלי אחורה ותאהבי את מה שתראי! החיים מורכבים, החיים עמוקים, החיים מרתקים! ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!

קצת לא הבנתי אם את לא אוהבת את העבודה שלך עצמה או את עצם זה שיש לך בחיים עבודה כל-כך תובענית, של מלא שעות שבעצם כל החיים שלך פשוט מתפזרים איפשהו סביבה. והיא תמיד שם בלי אפשרות להרפות ממנה לרגע