”כמה ילדים אתם?” השאלה ניתזה מפיה בסקרנות.
”אנחנו שתיים, אני ואחותי טלי”, עניתי בגאווה. ”וכמה אתם?”
”אנחנו שישה ילדים” ענתה בפשטות.
פערתי זוג עיניים המומות, ”ואיך את זוכרת את השמות של כולם?!”
בוקר. אני ילדה כבת 8, פותחת את העיניים, רואה מסביב קרטונים רבים ונזכרת באחת שאתמול עברנו דירה. מיד אני קופצת מהמיטה ומתחילה להסתובב בין כל הקרטונים, רצה להעיר את אחותי היחידה, הקטנה ממני.
”טלי, תתעוררי!” אני קוראת, "עברנו דירה!". היא פוקחת את עיניה ומיד גם היא קופצת מהמיטה ומתחילה להסתובב יחד איתי בבית החדש. אנחנו מציצות מבעד לתריסים מנסות לראות את העוברים ושבים. מעניין איך יראו הילדות בכיתה החדשה, שכן, היום לא הלכנו לבה"ס. מעניין איך נראים הילדים בשכונה, אני מחכה כבר לפגוש אותם. כך המשכנו להעביר את השעות עד לשעות אחרי הצהריים בהם נוכל לרדת ולפגוש את החבר'ה החדשים.
השעה היעודה הגיעה, ומיד פתחנו את הדלת וירדנו למטה, לחצר. שם החלו להתאסף כבר ילדים וילדות, הם התחילו להתעניין ולשאול, מנין הגענו ואיך קוראים לנו וגם שיתפו אותנו בקשרים המשפחתיים – אחים ואחיות ממשפחות ברוכות ילדים, שכולן היו כבר הרבה יותר משתיים, ואני נותרתי פעורת פה.
באותו רגע לא דמיינתי שאני עצמי אזכה להיות אמא לחמישה עשר ילדים!
נעים להכיר, שמי אסנת פוקס אמא לנשואים, לילדים בגיל הרך והקשה, סבתא לנכדים מתוקים. ובנוסף מטפלת רגשית לנשים, מרצה, ומלווה אימהות במסע האימהות שלהן, מסע שמתחיל מהרגע שהתינוק שלך מגיע לעולם וממשיך גם עד היותך סבתא, עד 120.
פעמים רבות, כשאנשים שומעים על משפחה ברוכת ילדים הם קוראים קריאות התפעלות, והאמת היא, שגם אני. הנה, לפני זמן מה אחת הבנות הנשואות שלי, סיפרה לי על חברה שלה שמגיעה מבית עם 16 ילדים, שאימא שלה מחכה לילד נוסף… מיד הגבתי, וואו! איזו אישה מדהימה!
ניסיתי לחשוב מה פשר ההתפעלות הזו? למה אני מתלהבת?
בנות גילי וגם בנותיי הגדולות זוכרות בוודאי את הקלטת של ציפי מילוא עם הג'ינגל הקליט: "אמא איך את מסתדרת, עם אהרל'ה עם מוישל'ה עם אסתי ועם ליבי…" את שאר השמות אני כבר לא זוכרת… אבל עם השאלה נשארתי עד היום.
מה אנחנו שואלות בכך? למה אנחנו מתכוונות? ובכן, כאן בעצם, אנחנו שואלות: אמא, מה נותן לך כוח? כיצד את מצליחה להתמודד עם אתגר כל-כך גדול? באילו אמצעים את נעזרת? איך את מצליחה להשתלט על הבית על הילדים? איך את יכולה?!
כולנו מכירות את 'ילדים זה שמחה!' אך אנחנו גם יודעות שילדים זה אתגר והרבה בלגן! כל ילד הוא עולם! עולם שלעיתים בוכה, מתעצבן, מבלגן, שמפזר משחקים ברחבי הבית ומתקשה לסדר, מלכלך את הבגדים ומשליך על הרצפה, שמורח, שמקשקש…
שצריך לדאוג לכל צרכיו – אוכל, שתיה, אהבה, בגדים, רופא שינים, משקפיים, טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, שעורי בית, חוגים…
הבית עצמו הוא כמו מפעל קטן עם צרכים בלתי פוסקים: סלים עם כביסות שאף פעם לא נגמרות, כלים בכיור שכל הזמן מתמלאים – רק הרגע גמרתי לשטוף! שוקו שנשפך על הרצפה, משחקים מפוזרים בכל פינה, לשדך בין זוגות גרבים – משימה לא פשוטה.
והעניין הוא כפי שאמרה לי אחת מבנותיי, שאין לך כמעט זמן ליהנות מכל העמל. בשנייה הכל נעלם! והבלגן, הכיורים, הכביסות, כולם חוזרים לסורם! ולא לדבר על הקולות המאשימים הפוקדים אותנו עמוק בפנים: איזו מן אמא עצלנית את! למה הבית שלך לא מסודר יותר? למה את לא מצליחה יותר?"
נשמע מאתגר? אפילו מדכא? אל דאגה! את מסוגלת! את יכולה! אלוקים נתן בך אמון שתצליחי לנהל את הבית ואת ילדיך באופן הטוב ביותר, וזה בדיוק מה שאת עושה.
וגם אני, כאמא ל-15, מזמינה אותך להצטרף אלי למסע, בו אעלה ואשתף בהגיגים ובכלים פרקטיים ומעשיים מניסיון החיים שלי, בתובנות והבנות שעלו לי מהבית הפרטי שלי ומעבודתי כמטפלת. בנקודות מבט חדשות על עצמך, כאלו שיכולות בעז"ה לקדם אותך, לפתוח לך את הראש, להפוך את הכאוס להזדמנות ולצמיחה ולאהוב את עצמך בתוך המסע : )
אז נצא לדרך?
הארה עצמית : )
בואי נזכור שאף אחת מאתנו לא מושלמת, וכולנו לומדות ומתקדמות בכל יום מחדש. בחמלה, בתמיכה ובשיתוף פעולה נוכל להפוך את האתגר להזדמנות לצמיחה ולהתפתחות.
כי בסופו של יום, עם כל האתגרים והבלגן, אמא – את מסתדרת, ואפילו מצטיינת!
אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –
מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.
להאזנה לקו התוכן: 'מאימא בצניחה לאימא בצמיחה' חייגי: 02-3134108
להזמנת הרצאות וסדנאות לנשים ואימהות חייגי 8470042 054
אני אחות ל11 בלי עין רע וכן לא הרגשתי נסיכת העולם לא היה להורים שלי פניות רגשית ופיזית להסתכל לנו בעיניים הם מאוד השתדלו לתת לנו את הבסיס ועשו בשביל זה מעל ומעבר אני מאוד מודה להם ובטוחה שהייתי חייבת לעבור את המסע הזה גם אם הייתי נולדת למשפחה קטנה
זה לא קשור למס' הילדים, גם אם להורים שלך היו רק 2 ילדים {לא שאני מכירה אותם או שאני מנסה ח"ו לשפוט אותם} אבל ;אני מתארת לעצמי שגם הגדולים יותר במשפחה שלך שכשהם היו רק 2 הם הרגישו את מה שאת מתארת, כנראה זה אופי של ההורים או סיפור חייהם
אני אחות ל 10 כשביניהם ילדה מיוחדת,
אבא שלי נפטר לפני כמה שנים והותיר 6 ילדים בבית
בשבעה שלו דוד אחד שאל אותנו "עם מי מכם היה לאבא קשר הכי טוב?"
התחלנו ממש לריב, כולנו הרגשנו ה-ילד הכי קרוב לאבא!
זה תלוי בכ"כ הרבה דברים, אבל ברור שזה אפשרי.
אפשרי לגדל משפחה גדולה ולהיות הורים מותאמים.
מקווה ללכת בדרכו:)
ומקווה עוד יותר שהילדים שלנו יוכלו להגיד ככה עלינו..:)
אולי מגיבה באיחור
אבל לצערי, לא חסר לראות משפחות עם שניים, שלושה, ארבעה ילדים, לא צפופים מדי (כאמא לארבעה ב"ה אבל קטנים ממש, לא מדברת על השלב הזה אלא על שלב אחר)
ולא, להורים אין זמינות רגשית
ואין השקעה בארוחות או בפעילויות משפחתיות מהנות,
האמא עשויה להיות שקועה בעבודה, בחברות, בהתפתחות אישית
והאב לא פנוי רגשית לבית ולילדיו
ואפשר לראות הפוך,
משפחות ברוכות, תוכ"ד קריירה, והאם זמינה ופנויה רגשית, יש שיח רגשי וקרוב, יש אוירה חמה ומשפחתית…
מתוך זה אפשר לראות שזה יותר פונקציה של רגישות ומודעות לנושא
מאשר מספר ילדים.
ברור שמספר רב של ילדים זה דורש המון
אבל בעיקר ברמה הטכנית פיזית. לבשל, לכבס, לנקות… מבחינה רגשית אני חושבת שזה ענין של מודעות
כי גם תוכ"ד בישולים או ניקיון אפשר לפטפט עם הילד, לספר סיפור, לשיר ולעודד משחק משפחתי.
אימהות יקרות
שימו לב,
ולא משנה אם את אמא לשניים או לעשרה.
שימי לב להיות פנויה רגשית לילד שלך
להעניק לו חום, אהבה, תשומת לב
חיבוק ולא רק פעם ביום… להסתכל בעיניים ולומר: אתה האוצר שלי, עליך התפללתי לה' ואני גאה בך
לשחק איתם משחקי דמיון ומשחקי מילים
ופשוט להיות איתם…
זה לא כ"כ פשוט.
אני אמא טריה לילדה חמישית,
ובהחלט מרגישה את הקושי המתעצם מלידה ללידה להגיע לכל אחד ולכל דבר…
מקווה שעם הזמן זה יתאזן
ומעודדת את עצמי שקודם כל, עשיתי את רצון ה' ואני לא אמורה לחשב חשבונות
(כל עוד בריאותי הבסיסית נשמרת בגוף ובנפש וכו' וכו')
דבר שני, הילדים מרווחים רווח ענק לחיים בהיותם חלק ממשפחה גדולה
אבל אני עדיין קשת אמונה בקטע של "הם לא מפסידים כלום, מקבלים אותו יחס.."
לא הגעתי לדרגה הזו
ואני עדיין בשלב שאני זוכרת איך הייתי עם הגדולים כשהמשפחה היתה קטנה יותר
(אל תצחקו עלי על ה 5, זה רחוק מאד מ 15, אבל אני מרגישה ממש אם למשפחה ברוכה…)
שלא לדבר על סדר, ניקיון וכו'.
מה שכן, כשהילדים גדלים, אם זכית לבנות:) יש עוד יד בשטח וקל יותר מהבחינה הזאת.
מזל טוב, ברכות
החלמה מהירה