אשמח לעצות איך להגיב וגם לנרמול.
אני ב"ה אמא ל-3 צפופים וקטנים, בעלי לומד עד הערב כל השבוע ואין לנו כרגע יכולת כלכלית לקחת עזרה. אני גם עובדת במשרה כמעט מלאה.
אני מאוד אוהבת את הילדים ונהנית איתם, אבל מרגיש לי שכמעט כל יום אני צמאה לפרטיות, שקט וזמן לעצמי. אני מחכה שהם יירדמו, שישתקו, שיפסיקו להתבכיין על כל שטות (יש פה אחת בכיינית על. צרחות וסצנות על כל שטות) ושיכירו קצת טובה על כל מה שעושים למענם.
למוטב לציין שילדים הם לא הכי מכירי טובה.. ואני מוצאת את עצמי חורקת שיניים בהצלחה חלקית לא לכעוס עליהם.
הגדולה מתחצפת המון, ‘אני לא משרתת’ לא בא לי לעזור.. אני בהלם ולא מצליחה לא לצאת מהכלים לפעמים. הרבה מהאווירה זה ‘לא ככה’ לא עושים ככה, אני מבקשת להפסיק.. וכאלה.
אנחנו בהדרכת הורים אבל לא רואים תוצאות ניכרות בשטח.. והיא גם בטיפול רגשי בלי קשר.
מה עושים? אני מרגישה שאין לי כוח אליהם הבית דורש ממני המון המון ולא כיף לי איתם לפעמים. חבל לי שככה המצב.
נשמע קשוח, וכל הכבוד לך על המאמצים!
אני לא יודעת באיזה הדרכת הורים אתם נמצאים, אבל אם מדובר כבר בתקופה משמעותית ועדיין לא רואים תוצאות הייתי מנסה לשנו גישה. ללכת למישהו אחר, ללמוד שיטה שונה, נשמע שהדרכה טובה יכולה להואיל.
בהצלחה!
בע"ה יתברך יש את הרבנית מיטל דאודי שמדברת הרבה על הנושא. מאוד מחזק. בע"ה ברכה והצלחה.
זה לא פשוט ובהחלט נורמלי! קורה מידי פעם. אצלי יש לפעמים תקופות כאלה.
יש המון אפשרויות להדרכת הורים, אבל נשמע שזה לא בדיוק הצורך…..
נשמע שיש לך רצון שאיפה וידיעה של איך היית רוצה שתהיה האוירה,
אבל בפועל אין לך כח.
אני חושבת שזה הזמן להתחיל לצאת עם הילדים, בשעות הצהריים לא לנסות לעשות עבודות בית.
תחליטי שבתקופה הקרובה, עד שיחזור המצב רוח לכולם עושים דברים נחמדים.
תלכי לבקר חברה עם הילדים, תצאו לגינות ופארקים, תאכלו ארוחת ערב בגינה.
תיקני בצק משחק (בר בצק, פליי דו), תפרסי ניילון על השולחן ותני להם לשחק.
אל תכיני עוגיות! זה מעט זמן התעסקות בשבילם והרבה זמן בשבילך…..
תחשבי מה יכול להעסיק אותם הרבה זמן ולאפשר לך לקרוא ספר לקטן ולשבת ברוגע על הספה.
לא ציינת בני כמה הילדים, והמשפט של "אני לא משרתת" וכו' משתנה מאוד בפרשנות ובתגובה בהתאם לגיל של הילדה, כמו כן תעסוקה בשבילה תלויה בגיל.
בת 5
יקרה-
הילדה שלך בת ה5 לא מתחצפת, היא מדברת לא נכון.
והיא גם לא מכירה לך טובה משום שאף ילד בגיל הזה לא מכיר טובה!
בגיל 5 הם עדיין תלויים בהורים רגשית ובצרכים בסיסיים, והילדים החכמים והכביכול "עצמאיים" הכי מבלבלים……
אל תקראי לזה עזרה, כן תקראי לזה "הפעילות שעושים עכשיו"
עכשיו משחקים, עכשיו אוספים, בו נראה מי מצליח ל……(עם משימות מאוד קונקרטיות).
ולגבי ה"חוצפה"-
הינה ה"סרט" של איך עוזרים לילדים לשפר את ההתנהגות:
1.לרדת לגובה העניים, לאמר הכי ברור: "זה דיבור לא יפה, אצלינו מדברים בצורה מכובדת"
2.לתת מודלינג: "את יכולה לאמר: אני עייפה, אין לי כח"
תבקשי ממנה לחזור אחריך.
3.לימוד היכולת להתגמש ולהתפשר: את עייפה אז בואי נעשה את זה ביחד, או אולי תעשי רק חלק…..
אני חושבת שכדאי שתכתבי לנו טור קבוע כאן. את מקצועית עם עצות פרקטיות מאד וזה חסר היום. הרבה מדברים רעיונות ולא מורידים את זה למעשה. את ממש משקיעה בתגובות שלך. תודה
מצטרפת
תודה על התגובות המחכימות שלך
כן אני מזה בעד
כנ"ל!! כבר משתמשת בפועל באחת מעצותייך- לגבי מכות.. תודה!
מצטרפת לבקשה , מאוד יעיל נח ונגיש לקריאה וליישום יש כח
נשמע שאת צריכה הרפיה דחופה!!!!
אם את על הקצה מבחינת כוח ונפשיות – לא יעזור כלום, הילדים מקבלים שדר של חוסר כוח ואז הם נהיים עוד יותר עצבניים וחצופים.
תנסי לחשוב או להוריד שעות בעבודה, או שבעלך יחזור בצהריים / ערב לעזור לך או להחליף אותך שתוכלי להתאוורר
ואם את רוצה רעיון מחוץ לקופסא הייתי מציעה לך להפסיק את ההנחית הורים או את הטיפול הרגשי ולהשתמש בכסף לבייביסיטר מידי פעם, כך תהי יותר רעננה לילדים
והי אם יש לך אופציה אולי לצאת לנופש או סתם מקום להתאורר
טכנית, אולי כדאי לבלות את הצהריים עם עוד ילדים, עם שכנה או חברה בגינה\ גימבורי\ סיפריה סתם בבית…
תודה, אני רואה שהרוב כתבו על יציאה מהבית וזה באמת האיר את עיניי
כי אנחנו כל צהריים כמעט רק בבית או מזמינים חברים וזה יוצר הרבה בלאגן וגם הם כנראה מחפשים אוורור מחוץ לבית.
תודה!!
ווי מזדהה איתך! הייתה לי תקופה או תקופות כאלו
ברוך ה' היום אני אחרי זה
כן מאוד עזר לי הנחיית הורים, כמו שציינו יכול להיות שצריך להחליף
תנסי להשלים עם המצב להבין ולקבל באהבה את הנתונים שלך, "יש לי 3 ילדים צפופים, זה לא קל"
זה נתון. עכשיו מה אני יכולה לעשות עם הנתון הזה?
יכול להיות שתרצי לצאת בערב להתאוורר. אפילו הליכה שלא מצריכה בייביסיטר, רק שכנה שנכנסת מידי פעם.
לי הייתה תקופה קשוחה ממש! שהרגשתי שאני אם חד הורית 🙁
עבדתי משרה מלאה, 3 ילדים קטנים, בעל עובד בבקר ובלימודים עד הלילה
הכל היה עליי! ואז בא לי משמיים פרסום על סדנת קבלה (של במציאת ורצון ה')
סדנא של 4 מפגשים- החיים שלי השתנו! ושום נתון טכני לא השתנה! פתאום הגישה שלי השתנתה ומצאתי זמן לעצמי…
חיבוק גדול, זה באמת נורמלי, זה יעבור לך בעז"ה
רוצה הציע לך משהו שלי מאד עזר
להחליט שאת מרפה אבל ממש לא רק בחלק המעשי אלה גם בראש מרמת התפקוד בבית
לא מתים מבלאגן ,הכל טוב וגם לא מכביסה לא מקופלת
אני בטיפוס מאד קשה לי להרפות ואוהבת שהכל מתוקתק אבל ברגע שהחלטתי ביחד עם בעלי
שבתקופה הקרובה בלי לתת דד ליין
הזמן שהילדים בבית עד שהולכים לישון אני לא.מנסה!להספיק!כלום!
מעבר ללהיות אם
וגם בערב כשאני גמורה ב"ה מהטיפול האינטנסבי ואין לי כח להשתלט על הכל עושה רק מה שקריטי ממש ונותנת לעצמי זמן שקט
מתוך הסכמה פנימית שאני בוחרת בזה וזה לא אומר שאני אמא דפוקה
אלה אמא משקיענית בדברים שחשובים לי
מה שגורם לנו להרגיש דפוק זאת ההרגשה "אני לא שווה אם הבית מבולגן" ובעבודה של תקופה פשוט לשחררר את זה ולהיות גאה בעצמך שחשוב לך להשקיע בילדים
לגבי הילדה שתחצפת שווה לנסות לבדוק אם אין לה משהו שמציק לה בגן /עם חברות
בשיחה פשוטה וכנה
תספרי לי מי החברות שלך?
מה את אוהבת לשחק?
מתי לילדות עצוב בלב?
מתי ילדות (אחרות לא היא כמובן:() מפחדות ?
את יודעת כשאני היהיתי בגן לפעמים היה לי עצוב כש…
גם לך זה קורה????וכו
אלופה שאת אמא משקענית שכמותך
אני עשיתי תקופה בבית שהיה 'זמן פטפוט עם אמא' גם בגלאיים פיציים
סתם זמן כזה(קצר כמה דקות)שהוא רק שלך ושלה שאתן מפטפטות…
מלא כח
איך זה עובד ברמה הפרקטית, הזמן פטפוט? מה השאר עושים בינתיים?
גם לי יש כמה ילדים באזור הגיל הזה ולפעמים אני מוצאת את עצמי בערב שלא דיברתי מילה אישית עם ילד מסוים כי הייתי עסוקה בהישרדות של הצהריים…
לגבי הזמן פטפוט : אפשר מראש לסכם כל יום עם ילד אחר שהוא מתארגן מהר לשינה ומחכה בצד ואז אחרי שמשכיבים את האחרים נותנים לו 10 דקות להיות אתך..מנסיון הילדים מרוגשים ויום שלם מתנהגים יפה לכבוד זה.. גם בעינים ללכת לישון 10 דקות אחרי כולם זה וואו
אהבתי את הרעיון אנסה לאמץ..
לי יש הרבה בנות ואני "יושבת" איתם לשעורי בית ואז מקשיבה ושואלת מה היה בשיעור ראשון בהפסקה וכו' ומזה בדר"כ מתפתחת שיחה רגועה
אוההו,
נשמע שממש לא קל לך כרגע בכל הזירות
ובכל אופן, אכפת לך כל כך מהילדים.
זה ממש מדהים ומאחלת לך שה' יושיע אותך בקרוב
בעיצה טובה ובדרך מועילה.
רק לגבי החכמה שלך בת ה5,
את בטוחה שזו חוצפה?
או אולי היא פשוט שומעת שפה כזו מסביבה?
אני שואלת בעדינות ועם הרבה הבנה שבכזה מצב
הדיבור בבית יכול להיות קצר רוח.
רק נראה לי שזה יכול להיות סוג שח נחמה שזו לא חוצפה אלא חיקוי
ואז זה יכול לתת לך כח להשמיע משפטים שתרצי לשמוע בחזרה מהילדים.
כותבת לך מנסיון אישי….
כבר אמרו לפני הרבה
אבל חשוב לי להדגיש לך משהו נוסף
תורידי, תורידי, תורידי את המצפון שכל-כך צולף בך ואומר שאת לא מספיק טובה! זה פשוט רק מביא אותך למקומות קשים יותר!
את בתקופה קשה, היא בעז"ה תעבור, הילדים יגדלו קצת וילמדו להעסיק את עצמם ולהכיר טובה (לא מכירה ברדיוס ילדים בני 5 ומטה מכירי טובה 🙂 )
תנסי לחפש חברה, אחות, מישהי שאפשר להתלונן לה ולפרוק ושתיתן לך כוח, זה נותן הרבה.
וכן – תצאי מהבית, או עם הילדים לגינה או לבד אח"כ עם עצמך להליכה…