כשאני מאבדת את זה… או: אימון אישי לסבלנות

אין לי סבלנות!!
 אני לוחשת את זה לעצמי.
 אחר כך קצת פחות בלחישה.
 ואז – כבר לא לוחשת בכלל.

זה התחיל לפני שעתיים, אולי שלוש.

מקלחות.
אחד צורח כאילו המים רותחים,
השני בורח כאילו המים קרים כמו קרח,
והשלישית? מתקלחת לבד – אבל צועקת שהיא צריכה מגבת. ואת הכתונת.

 ואת המברשת הוורודה. עכשיו.

ארוחת ערב.
"אני לא אוהב את זה!"
"אני כן אוהב, אבל הוא לקח לי!"
"הוא שפך לי על הצלחת!"
והקטנה – משגרת את הגבינה שלה בקשת עד התקרה.

ואני? מבריחה ביס פה, לוגמת מים שם,
וחושבת בלבי – עוד שעה הם במיטה… אולי.

ההשכבות.
הבטחתי לעצמי להיות סבלנית. נשמתי. נשמתי עוד קצת.
אבל אז…
אחד בועט בשני, השני צועק שגנבו לו את השמיכה,
השלישי חייב לשירותים,
והרביעי – "רק עוד מים. רק עוד נשיקה. רק עוד משהו."

ואני – מאבדת את זה.
הצעקה יוצאת. לא מהגרון – מהבטן.
מהעייפות. מהלב.
"מספיק! שקט! די כבר!"

הם קופאים. ואני קופאת גם.
עם אותה תחושה מוכרת מדי – שהפסדתי.
שנכשלתי.
שוב סיימתי את היום אחרת ממה שדמיינתי.

כי כל מה שרציתי – זה ללטף, לספר סיפור, לכבות את האור ברוך.
לא להפוך לסיר לחץ שעומד להתפוצץ.

את לא לבד!

ואז מגיעה השאלה הזו:

האם רק לי זה קורה? מה לא בסדר בי?

האמת? זה קורה לכולן.

וזה בכלל לא קשור למספר הילדים.

גם אמא לילד אחד יכולה לאבד סבלנות, 

וגם עם חמישה עשר אפשר להיות רגועה ולהפך.

רוצה הוכחה?

מכירה את סדרת הספרים "גם לאמא מגיע קומיקס"?
בדפדוף אחד קטן את מגלה, שמי שמככבת שם היא לא אמא מושלמת ומחויכת,
אלא אמא עצבנית, מתוסכלת, עם מיליון הבעות פנים של “עוד שנייה אני מתפוצצת”.

ואם את רוצה עוד חיזוק, אני אספר לך,

שגם בסקר שערכתי בקהילת אימהות שאלתי: "מה הכי מאתגר אותך באימהות?"
והתשובה שחזרה שוב ושוב:

"אין לי סבלנות."

אני כועסת יותר מדי!

למה אני לא מצליחה להיות רגועה?!
וזה לא כי אנחנו לא אוהבות.
ולא כי אנחנו לא רוצות להיות אמהות טובות.
אלא פשוט כי אנחנו אנושיות.
מנסות כמיטב יכולתנו – לפעמים מצליחות, לפעמים נופלות.

ותכל'ס?
זה מנחם לדעת שזו לא רק אני.
אבל… מה עושים עם זה?

מה עושים כשהכעס כבר כאן –
 בעיניים, בגרון, בשרירים המכווצים?
כשאנחנו יודעות בדיוק איזו אמא אנחנו רוצות להיות,
אבל בפועל – כל מה שבא לנו זה לצרוח?

כאן אני נזכרת בסיפור קטן, כמעט בדיחה – אבל עם רעיון גדול.

אמא הולכת עם ילדה בסופר.
הילדה נודניקית, תובעת, מושכת:
"אמא! שוקולד!"
"אמא! בלון!"
"אמאא, נו כבררר!"

והאמא? רגועה. חוזרת שוב ושוב בשקט:
"מיכל, אנחנו כבר מסיימות."
"מיכל, נשארו רק הקפואים.
"מיכל, עוד רגע נשלם ונלך."

בקופה ניגשת  אליה אישה זרה ואומרת:
את יודעת?

"עקבתי אחרייך… הדרך שדיברת עם מיכל שלך – השראה אמתית."

והאמא מחייכת:
"תודה על המחמאה.
אבל האמת? מיכל זו אני…"

כמובן שחייכתי כשקראתי את זה,
אבל אז הבנתי, זה רעיון לא רע בכלל.
גם אני צריכה לדבר לעצמי באופן הזה.
להזכיר לי בנחת:
אסנת, עוד רגע זה עובר. עוד חצי שעה אנחנו כבר מגיעים.

המפתח שלי להתמודדות –

הרגע הזה, כשהכעס כבר עומד להתפרץ מהבטן ומהגרון –

זה בדיוק הזמן להוציא לפועל את הכלי שאני הכי אוהבת: נמנ"ם.
(לא תנומה, אבל רגע של הפסקה קטנה שמחזירה לי כוח😉)

נ – נשימה

עוצרת. נושמת נשימה עמוקה

מ – מגע

מניחה יד על הלב.

לפעמים  חיבוק לעצמי.

וגם מדברת לעצמי–

אסנת, זה רגע מאתגר. ואת תעברי אותו.

אסנת, עוד חצי שעה-שעה וזה נגמר.

נ – ניעור

מנערת את הגוף מהסערה.

ידיים, כתפיים, נשיפה חזקה.

תנועה קטנה –  

משחררת את המתח, מחזירה אנרגיה, ומרימה את מצב הרוח בשנייה .

ם – מרחב

אם אני עדיין נסערת,

יוצאת לחצי דקה למרפסת.

פותחת חלון.

או עושה משהו קטן:

שמה שיר, תולה כביסה, מקשקשת במחברת.

משהו שמחזיר אותי – אליי.

כמו לשים את החיים על "pause" ולהתחבר לעצמי מחדש.

אז… אני חוזרת לילדים, קלילה יותר, עם חיוך קטן,

ועם קצת יותר סבלנות לעצמי ולסערה מסביב.

אימון יומיומי –

כי בסוף סבלנות זה כמו כושר.
אי אפשר לקפוץ ישר למרתון – זה שריר שנבנה לאט לאט.
כל יום, כל ילד, כל בלגן קטן – עוד קצת אימון לשריר הזה, שנותן לנו את הכוח לשאת, להחזיק מעמד ולא להתפרק.

ובכלל, אם חושבים על זה,

סבלנות באה מהמילה, סבָּל
הכוח לשאת.
וזה בדיוק מה שזה מרגיש לפעמים –

לשאת את כל הכאב ראש, הצעקות והבלגן, ולמרות הכל לא להתפרק.

ובינינו?
זה ממש לא קל, כשאני האחת – והם הרבים.
הילדים – קואליציה רועשת.
ואני? אופוזיציה עייפה,

אבל לפעמים,

באופן מפתיע, כשאני עוצרת, נושמת, ועוזרת לעצמי למצוא את הכוח,

אני מצליחה לשאת את הכל ולהמשיך.

ומה איתך?
מה עוזר לך כשאת על הקצה?
כתבי לנו בתגובות,
זה יכול לשנות למישהי את כל היום.

אסנת פוקס, פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –

מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.

מחפשת ערב מרומם לקהילה? סדנה לצוות? או תוכן מעצים ליום עיון?

אסנת פוקס מזמינה אותך להרצאות וסדנאות מרתקות ומעצימות שמעניקות כלים לחיים:

♦ משמעות האימהות – לגעת בלב המסע האימהי ולגלות את הכוח שבך.

♦ חוזרת לעצמך – סדנה מבוססת על שיטת העבודה של ביירון קייטי.

שמלמדת איך להתמודד עם מחשבות שמחלישות אותנו ולחזור לערך העצמי שלך.

♦ פיל בחנות חרסינה – סדנה חווייתית בנושא: מתנת האמון – לניהול רגשות ואתגרים במערכות יחסים.

מתאים לאימהות, צוותים חינוכיים וקהילות שרוצות לצמוח ולצאת מחוזקות.

כי אין כמוך, אמא!

לפרטים נוספים ולקבלת המלצות, חייגי: 054-8470042

'מאמא בצניחה לאמא בצמיחה' קו תוכן מעצים לאמהות  –

השראה, טיפים מעצימים וחמלה עצמית. ללא עלות.

 אמא, את על הקו? 02-3134108