היי שלום לכולם
לצערי לפני תקופה אביו של בעלי – חלה. בעלי כמובן התגייס לעניין עם אחיו.
אני נותנת לו את כל האפשרות הטכנית לעזור – הוא נעדר ימים מהבית, אני עושה תפקידים רבים נוספים שלא עשיתי בעבר ואני כמובן מבינה שזה חשוב ורוצה להיות שותפה.
העניין הוא שקשה לי בפן הרגשי. אני בתחילת הריון וזקוקה גם לעזרה ובעיקר תמיכה, בעלי מטבע הדברים נסער מאוד רגשית מהמצב ושקוע בעניין כל כולו. אני לא אומרת כלום בינתיים כי לא רוצה להכביד עליו אבל מרגישה שאני צוברת תסכול ואכזבות.
מצד אחד אני מאוד מבינה את בעלי ורוצה לתמוך בו במאה אחוז, אני חושבת שזו זכות וזה הדבר הנכון לעשות כרגע. מצד שני, אני מרגישה לפעמים נטושה, פגועה ולא חשובה.
ככל הנראה זה ילווה אותנו תקופה ארוכה..
אני חושבת שאני כן צריכה לעשות משהו בעניין. אני לא יודעת אם משהו מול בעלי – לדבר איתו? יש לי הרגשה שגם אם הוא יבין, הוא לא יהיה מסוגל כרגע לעשות שינוי ואני גם לא רוצה להכביד עליו.
לעשות שינוי בי? איך? ואיזה?
גם אציין שלבקשת המשפחה העניין סודי לגמרי (אל תגיבו לנושא הזה – רצונם, כבודם כרגע)
ולכן משפחתי הקרובה וחברותיי לא מודעות לזה ואין לי כ"כ ממי לבקש תמיכה .
אשמח לשמוע תובנות 🙏
אני ממש מבינה אותך , זוהי תקופה ממש קשה!
אחותו של בעלי גם בתהליכי גירושים קשים ואני מרגישה את אותו הדבר, לא רוצה למנוע ממנו לעזור, אבל הי עדיין אנחנו כאן בני המשפחה חיים וקיימים ורוצים להיות נראים.
מבחינת עזרה טכניתצ לדעתי אין מנוס אלא להוריד את הרף ואת הציפייה עד כמה שניתן, אבל מבחינה ריגשית, מידי פעם לשתף ברגשות, לא להתלונן כי אז זה מביא מיד למגננה ולא זה מה שאת רוצה כעת.
תשתפי , כמה אנחנו חיכינו לך… רוצים לשתף אותך ולהרגיש שאתה איתנו.
ד' יעזור ובבשורות טובות במהרה.
הלב איתך! מאתגר ולא פשוט בכלל.
אין לי עיצה בשבילך
רק הבנה
ותפילה
ואמונה שהקב"ה שם אותך במקום הזה עם האתגר הבלתי אפשרי הזה
אז כנראה שיש לזה מטרה
(מאמינה שנכון לפתוח את הנושא מולו, לא יודעת איך….)
וואו, לא פשוט.
חשוב שתדעי שזאת חוויה שמתרחשת כמעט לכל זוג פעם או יותר בחיים,
מטבע העולם שיש טלטלות במשפחה המורחבת יותר, והחיים במשפחה הגרעינית גם תמיד מלווים בשינויים (גם השמחים הם טלטלות),
אלו תקופות לא פשוטות שבו הדברים הפשוטים והמובנים תמיד מונחים בצד.
אבל, תקופות כאלו יכולות להיות אבן בניין לזוגיות ולמשפחה ויכולים להיות חלילה אבן נגף. זה רגיש מאוד וכל כך טוב שאת שמה לב ומדבררת את זה,
מאוד יפה ומרגש שאת מבינה את הסערה שבו הוא נמצא וגם רואה את הצרכים שלך.
יכולה להגיד מנסיון קודם שלי באירועים כאלה שבשיחה מלב אל לב זה היה ברור לשנינו שהבית הקטן שלנו והזוגיות שלנו נמצאת במעלה ראשונה, ואנחנו לא רוצים לצאת בשן ועין מתקופה כזו. לא אני ולא הוא.
אנחנו מצאנו נוסחה שעוזרת לנו לעבור תקופות כאלה הרבה יותר חזקים וקרובים:
אני רוצה בטובתך, אני רוצה שאבא שלך יבריא ויטופל כי הוא אבא שלך ואני דואגת לו כמוך.
אבל אני צריכה אותך וגם העובר שבי צריך שאני אהיה רגועה ושלווה.
ולכן הסיכום ביננו היה שהוא דואג לי ואני זאת שאחראית לדאוג למשפחה שלו שהייתה זקוקה לו….
כשאני זאת שבדקתי מה שלום האבא והאם צריך אותו ומתי, הדאגה שלי והמעורבות שלי גדלה ובמקביל בעלי היה פנוי הרבה יותר רגשית לדאוג לי.
כמובן שהתקופה של ההתחלה תהיה קשה אבל היא תעבור, גם אם המחלה חלילה תלווה אתכם לאורך זמן, הסערה הגדולה תשכך.
בהצלחה, רפואה שלימה
ושהתקופה הזו תעבור בצורה המיטבית בשבילכם.
לכאורה אין ברירה, זו תקופה והיא תעבור.
בעזרת ה' השווער יחלים וההריון יתקדם כמו שצריך.
אבל בינתיים התפקיד שלך זה לעמוד לצד בעלך.
שאלת בכותרת איך לתמוך בבעל בלי לאבד את עצמך,
אז התשובה היא שהתמיכה בבעלך צריכה להגיע ממקום פנימי בתוך עצמך, של בחירה.
הקב"ה מכיר גם אותך וגם את בעלך ושלח לכם את צירוף הנסיבות המאתגר הזה.
וזה אומר שהקב"ה סומך עלייך שתהיי אשה טובה לבעלך, וסומך על בעלך שיהיה בעל טוב בשבילך.
גם בנסיבות הנוכחיות.
מה שאני הייתי עושה במקומך- הייתי קודם כל דואגת לעצמי, לנוח ולישון כמה שצריך, על חשבון הסדר והניקיון והאוכל המבושל בבית, ואם אפשרי מבחינה כלכלית אז גם על חשבון העבודה בכל פעם שמתאפשר, זה דבר ראשון שיהיה לך מינימום של אנרגיה,
לא כתבת אם זה ילד ראשון, אבל אם לא, הייתי מזמינה בייביסיטר או משיגה עזרה אחרת בהשגחה על הילדים, ודואגת לעצמי לכל מה שאני צריכה, לפעמים זה מנוחה ושינה, לפעמים ספר טוב, לפעמים לצאת להליכה, לקניות- לא משנה מה, את חייבת להרגיש טוב יותר מתמיד, גם אם זה על חשבון התיפקוד שלך בבית.
ולגבי הצורך בתשומת לב, התקופה הזו תעבור ואת צריכה להתאזר בסבלנות, אבל גם ליידע את בעלך בצורה עדינה שאת מרגישה ככה, שלא יגלה את עצמו פתאום עם אשה עצבנית ומוצפת ולא יידע מאיפה זה בא לו, אני הייתי כותבת מכתב בצורה מאוד עדינה ורגישה, ומגישה לו בזמן טוב.
לא תמיד יש כסף לקבל את העזרה מבחוץ
נכון, אבל אפשר להגיד את זה על כל דבר, ואני חושבת שזו אחת ההזדמנויות שממש מוצדק לקחת הלוואה קטנה של 1,000 ש"ח שתספיק לבייביסיטר לתקופה.
מה האלטרנטיבה שאת מציעה? שאשה בסיטואציה שתוארה תמשיך לתפקד כרגיל? במקרה כזה הייתי כותבת לך תגובה: "לא תמיד יש כוח להמשיך לתפקד כרגיל"
הכול עניין של סדר עדיפויות
את לא מכירה נשים שקורעות את עצמן כי אין להן כסף לעזרה ???
כי אני כן מכירה , והרבה
כל אישה שאת מכירה יכולה לקחת 'הלוואה קטנה' של 1000 שקל ???
כי אני מכירה הרבה שלא
כותבת את זה כאן כדי שהמון נשים לא ירגישו חריגות
אז מה את מציעה במקום?
הי
מבינה אותך
בעלי לקח אחריות מלאה על מצב רפואי של אבא שלו
הייתי בסוף הריון אמנם כולם ידעו והיה לי מלא תמיכה מהמשפחה שלי
חמי נשאר נכה ולבעלי לקח מעל שנה להתאושש מזה
כן – זה היה קשה מאד מבחינה זוגית
בעלי אדם טוב מאד! מבין ומכיל
ועדין בזמן שהיה בתוך זה לא הבין כמה זה קשה
היום שאנחנו כמה שנים אחרי הוא מרפא לי את הפצעים ….
לא ידועת גם באיזה מצב חמיך
אצלנו זה היה מצב של פיקוח נפש בית חולים בלי הפסקה היה קשוח מאד
קשה מאוד מאוד!
מבינה אותך כל כך!!
לא יודעת כל כך מה נכון לעשות,
לכאורה צריך איכשהו לאחוז ב- 2 הצדדים – להבין שזה לא יהיה 100% ולהשלים עם זה, ובמקביל כן לומר לו שאת גם צריכה אותו, שלא קל לך, שאת מבינה שהוא בזמן לחוץ ולא רוצה להכביד וגם מעריכה מאוד את ההתמסרות שלו לאבא שלו, אבל גם רוצה אותו מידי פעם רק לעצמך.
אולי אפילו לקבוע נניח זמן מסוים שהוא רק איתך או משהו כזה.
ואחרי כל זמן כזה תתני לו פידבק כמה כח הוא נתן לך וכמה שזה היה לך חשוב.
בטוחה שזה לא קל וזו התמודדות ועבודה פנימית,
ומעריכה אותך מאוד על הצורה שאת מקבלת את זה ומאפשרת לו, זה לא מובן מאליו!
שתהיה רפואה שלימה ובשורות טובות!
לפעמים הוא יכול להיות איתה טכנית, אבל ראשו ורובו בתוך הסיפור הזה , והוא פחות מרוכז לשמוע הגיגים וסיפורי יום יום.
נכון, זה בהחלט ידרוש גם מאמץ מצידו.
אבל בסוף חיי הזוגיות שלהם חשובים גם לו, גם כשהוא דואג לאבא שלו.
נכון, ועדיין,
זה זמן שהוא בבית רשמית,
צריך לבקש ממנו לענות רק לטלפונים דחופים.
אין מה לעשות אי אפשר לברוח מאחריות.
בדיוק
זה לא ענין של זמן זוגי
דאגתי שיהיה לנו
אבל איפה הראש
וא"א לצוות על הראש -וגם מבינה את זה הכי בעולם וזה קשה
אבל גדלים מזה !
מצטרפת ואולי תראי איפה הכי קשה לך ואיפה תרצי יותר עזרה לפני שתדברי איתו!
אולי שיהיה בבקרים עם האבא ובצהריים יחזור הביתה? אולי שיחלק את המשמרות עם האבא בצורה שתיתן לך גם קצת אוויר (יום כן יום לא או משהו אחר..)
תנסי לחשוב מה את מצפה ממנו ומצד שני ברור לי שזה ממש מורכב כי גם הוא בן אדם ואם הוא צריך לתת גם לאבא שלו וגם לך ולא נשאר לו כח לעצמו זה לא יעשה טוב, צריך למצוא את האיזון..
בגדול בתקופות כאלו לדחוק הצידה כל מה שפחות קריטי! מכירה כאלו שלא מקפלות כביסה, שמות הכל בתוך לול וכד' או פחות להשקיע בניקיון, גם כל מה שתתכנני מראש יהיה לך יותר קל! זה גם הזדמנות טובה להוריד ממך מטלות ולהעביר לילדים וגם זה חלק מהתעסוקה לדוג' הם עוזרים בארגון החדר/ מיון כביסה לצבעים והפעלת מכונה (ילדים קטנים ממש אוהבים את זה!)/ לבחור בגדים למחר/למלא מים בבקבוק..
את בטח צריכה תמיכה מבעלך וזה הכי לגיטימי בעולם.
אבל אולי גם תמיכה ממישהו אחר יכולה להועיל לך.
אולי אחות/מישהי קרובה שיכולה להיות לך אוזן קשבת.
או אפילו מישהי בתשלום.
נכון שאת לא צריכה טיפול רגשי,
אבל מטפלת רגשית יכולה לתת לך הרבה תמיכה בכזה מצב…
אני מזכירה לך שכתבת שאת בתחילת הריון
וזה טבעי ונורמלי שדברים כאלה מהר מאד יוצאים מכלל פרופורציה
הריון זה רכבת הרים רגשית ונורמלי מאד מה שאת מרגישה!
אני סוברת שהריון הוא ראי של החיים–
המון בהצלחה!
מחזיקה לך אצבעות!
את נשמעת גיבורה ומיוחדת ותעברי את זה בקלות בעז"ה!
תודה לכולן על התשובות ! ריגשתן אותי בהבנה שלכם והבאתן לי נקודות למחשבה.
למדתי מכן גם איך לענות לשאלות רגישות בדיונים- עשיתן לי ממש טוב.
בעזרת השם רק בבשורות טובות אצל כולן.