שלום יקרות..
אני משתפת אתכן בכאב שלי שחוויתי השנה,
השנה אספו כסף בגן.
אני סייעת רפואית, אני יודעת שאתן יודעות על סייעות רפואיות כמה דברים ובניהם,
הן לא עושות כלום.
אז אספר לכן שאני לא כזאת, אני פותחת את הגן יחד עם הסייעת (כי אני חייבת לעבוד מ7:30, ולא מחתימה לי מישהי בשעה זו ואני מתגלגלת בשעה זו לצד השני במיטה), אני עוזרת יותר מהסייעת גן, אני לוקחת על עצמי אחריות של דברים שלא הספקנו לסיים בגן כמו להכין תיקיות, למיין ולסדר את הארונות במחסן, עוזרת לנקות ולשטוף והכי חשוב להיות החברה הכי טובה של הילדות בגן.
מעבר לזה שהאמהות הרגישו טוב מאוד אותי בגן, זה התבטא בכך שהילדות סיפרו בבית שאותי הן הכי אוהבות..
במסיבה האמהות סיפרו כמה הן אהבו אותי והן הרגישו שאני הייתי 100% לגן ואיך הייתי חלק מהצוות וגם הגננת שיבחה את זה במסיבה..
ואז הגיע הרגע של חלוקת המתנות..
הביאו לי הרבה הרבה הרבה פחות ממה שהביאו לסייעת גן..
אבל הרבה פחות, ברמה שהושפלתי.
ואני לא מחכה למתנה מאימהות גן אני עושה באהבה,
אבל ככה לא לחשוב עליי מעבר?
למרות שהייתי מעבר למעבר בגן?



אני הייתי סייעת עוברת שקופה
סייעת עוברת זה לתת את המקסימום בכל גן
זה לא סייעת רגילה שסך הכול תסדר את שאריות החומרים או הבלגן מחר בבוקר
הסיוטים הכי גדולים היו התיקיות ביום שישי (הקשב לא נתן לי להסתדר)(בד"כ אין כזה דבר שסייעת קבועה יהיה לה חופש ביום שישי)
הייתי אומרת שלום לילד ברחוב האמא הסתכלה עלי מי את? מאיפה את מכירה אותו?
גם פסק זמן קטן וכו נותן המון
לא צריך לתת שוקולדים יקרים (חבילה אחת מספיקה לפנק הרבה צוות וגם נשאר לך האמא המסורה