אני גרה בנתיבות,
וענני עשן ופיצוצים ממלאים את הימים שלנו,
ובכל אופן
כמה קל לשכוח
לטבוע ביום יום : (
אבל עמם אנוכי בצרה…
לפני שבוע סוף סוף אזרתי אומץ
ויצאתי בשקט לשדות הקטל
לכביש המוות.
הכל זורח
מלא שמש
והכל ריק.
כבישים מלאים בטנקים
חללים ממלאים חללו של עולם
מדבקות עם מילים אחרונות
של שמחה אמונה ותקווה
עם תמונות צוחקות
ומה אפשר לומר
סליחה—
לא יום
לא היום
לא בקור
לא בחום
מתגוננת
מתבוננת
הלומה
מקוננת
בין שדות
וים כחול
שמש, ים
וחול
שרופה באש
טרופה מלבקש
מבקשת להתייאש
ולקושש
כי העוטף נטרף
והצפון נשרף
והעם שבתווך
נידש ונרדף
ומה אנוש כי תזכרנו
זיכרונות כי תדענו
אנשים אחים
אנחנו
