סוף יום.
אני מתארגנת לשינה וכל הזמן מלווה אותי הרגשה: יש משהו חשוב ששכחתי.
משהו חשוב ממש.
מה??
ופתאום זה מכה בי: הטלפון!
הייתי אמורה להוציא שיחה חשובה מאוד, קריטית ממש, ולא עשיתי את זה.
מה אני עושה עכשיו??
נדלג רגע על איך התמודדתי עם ההשלכות.
אבל, למה זה קרה לי?
אני מיד מזהה.
זה לא היה רשום.
הרישום הזה הוא קריטי.
אולי כבר כתבתי פה פעם על רישום. אבל כל פעם מחדש אני רואה עד כמה זה חשוב ביותר- לרשום!
מה לרשום?
דוגמאות, אבל יש עוד : )
אין תחום כמעט שמיותר לרשום בו : )
– להתקשר להגיד מזל טוב למישהי. למשל – אחות, גיסה או חברה שילדה. כמה אי נעימויות יכולנו למנוע אם רק היינו פשוט רושמות לעצמינו להתקשר.
– תיקוני בגדים.
זה בגד שבתי אז בכל פעם אני שוכחת את התיקון. ורק כשמגיעה השבת הבאה אני פתאום רואה את הבגד ששוב שכחתי לתקן. מסקנה?
לרשום מיד במוצאי שבת.
מתי? מיד כשאני נתקלת בסל כביסה בשמלה שהילדה הורידה.
או כשאני שוב נתקלת בשמלה התלויה בארון ללא שימוש.
הנקודה פה היא להפסיק לרגע מה שאני עושה, ללכת לרשום, ואז לחזור לעשות את מה שעשיתי.
והתועלת? הבגד יהיה מתוקן ומוכן ללבישה לשבת הבאה.
– שיחת טלפון עם איש חינוך של אחד הילדים שלי.
זו היתה שיחה מאוד חשובה והיא היתה צריכה להתבצע עוד לפני שבוע הבא. הייתי חייבת להוציא את השיחה מיד במוצאי שבת.
נזכרתי בזה ביום שישי והלכתי רגע לרשום: להתקשר ל-x מיד במוצאי שבת.
רשמתי? מעולה!
סיכוי גבוה שזה יקרה.
אגב – בחלק מימי השישי יש לי כמה דברים חשובים רשומים לביצוע במוצאי שבת.
ובמוצאי שבת זה אחד הדברים הראשונים שאני עושה. בודקת ברשימה מה רשמתי בשישי הקודם. ומה חשוב מאוד לבצע במוצאי שבת זה.
– ארונות בגדים:
אני באמצע יום עמוס מאוד,
מכניסה כבסים נקיים במהירות לארון.
ואז מקמטת את המצח אל מול אחד המדפים:
עמוס עדיין בבגדי חורף ו/או עמוס בבגדים מיותרים שמקומם בפח.
אבל – אין לי זמן עכשיו! אני מאוד ממהרת!
אבל – אני מכירה את עצמי. אם לא אעשה את זה עכשיו זה לא יקרה לעולם.
הפתרון:
לרשום!!
אם תהיה לי רשימה כזו של דברים לביצוע. אז ברגעים של זמן פנוי יותר – אוכל לגשת לרשימה, להסתכל, לבחור מה מתוכה מתאים לי עכשיו, ולבצע.
קניות –
הייתי בבית מרקחת.
ורק כשחזרתי הביתה גיליתי ששכחתי לקנות אטמי אוזניים. (בלי זה אני לא מצליחה להירדם)
איך זה קרה ששכחתי?
הרי בלילות האחרונים אני לא מצליחה להירדם, כי אין לי אטמי אוזניים. ובצהרים – כשאני מנסה לנוח פה ושם גם לא מצליחה להרפות בלי הפריט החיוני הזה
אז איך שכחתי?
פשוט ועצוב:
זה לא היה רשום.
אז נכנסתי לבית מרקחת, וקניתי 3 פריטים חשובים אחרים שכן היו ברשימה. אבל את מה שלא רשמתי , אז גם לא קניתי.
מסקנה: חשוב וחיוני לרשום תוך כדי תנועה את מה שאני מגלה שחסר לי בבית.
ואז כשיוצאים לקניות- הרשימה כבר מוכנה, ממתינה ומחכה.
וכך לא אשכח לקנות שום פריט חיוני.
הצלחות : )
נמאס לך להגיע לכל דבר רק ברגע שאחרי האחרון?
לחצי כאן עכשיו>>> וקבלי מתנה בחינם:
חמישה פרקי סיפור מרתק + חמישה קלפי פעולה פרקטיים
ליצירת שינוי ליום יום רגוע ומספק.
חסום לך? לחצי כאן.
