לחשושים נשמעו מהסלון כשיחיאל פתח את דלת הבית.
חזקי ישב על כסא האבלים שהוא עצמו הביא שלשום בשביל חמותו, אחייניתם בת השש נראתה קטנה בתוך הכסא שמול חזקי. גיסו היה רכון אליה והזדקף כשיחיאל נכנס.
'שלום' אסור להגיד.
יחיאל הניד בראשו.
כעס עז היה בעיניו של חזקי, עכשיו הוא יכול להבין עוד יותר למה דיני בכתה כך.
"איפה דיני?" הוא שאל את חזקי.
"בחדר, אני חושב."
"לא היית צריך לכעוס עליה בכזו צורה. לא היה מגיע לה."
"היה אסור לכם לעשות מה שעשיתם."
"אבא שלך החליט מה שהוא החליט. לא היינו צריכים להילחם בו."
"יחיאל, אתה לא מתחיל להבין מה קורה פה."
"וגם אתה לא. עברנו ימים קשים, ועשינו כל מה שיכולנו. בשביל שיר, ובשביל ההורים."
"היה אסור לכם לשתף איתם פעולה."
מבטה של שיר עבר בין שניהם. מרוכז ודרוך.
"אני לא 'משתף פעולה' אם אני עושה מה שהשווער שלי אומר לעשות."
"אתה כן."
"בסדר, אתה בא ושופט, לפחות אל תוציא את זה על דיני. היא גם ככה נקרעה כאן בכל הימים האחרונים."
פנה משם לחדר שינה.
דיני ישבה על הרצפה ליד הקיר. היא הרימה אליו את עיניה.
יחיאל סגר אחריו את הדלת. "הוא באמת כועס נורא. הייתי מצפה שהוא יבין שיש צד שני."
"כן."
"כמה זמן הם כבר בקשר?"
"לא יודעת. כמה שנים זה בטוח, לפי הבובה."
הוא התיישב על המיטה. "יכול להיות שחזקי שמר על קשר עם טובה מאז שהיא עזבה את הבית?"
"זה לא הגיוני. היינו מרגישים, רואים איזה סימנים לזה. אבל הכל פה לא הגיוני." דיני הביטה בו בכאב. "אני גם לא מצליחה להבין למה טובה הייתה דווקא איתו בקשר. היא רבה עם כולם גם כשלא הייתה שום סיבה. האמת," היא עצרה ונראה שמחשבה חדשה עלתה בדעתה. "עם ישי טובה רבה המון. עם חזקי לא."
"אז אולי כבר אז היה ביניהם משהו."
"לא. לא נראה לי, הם כמעט לא דברו אחד עם השני. רק בגלל שחזקי עדין יותר מאשר ישי הוא שתק. נראה לי גם שהוא לא רצה שיהיו עוד עימותים, כדי לאבא ואמא לא יהיה קשה עוד יותר."
"יכול להיות שהיה בין חזקי לטובה איזה קשר שקט."
אשתו הנידה בראשה. "לא. לא נראה לי."
"היית רק ילדה. אולי לא קלטת הכל."
"אבל אני זוכרת. אני חושבת על זה עכשיו, ואני זוכרת. הם לא היו – טוב, אולי בעצם אני טועה."
היא טלטלה את ראשה. "ההורים שלי התרסקו מזה שהיא ניתקה את הקשר. הם זקנים עכשיו יותר מאנשים אחרים בני גילם רק בגלל זה. למה חזקי לא אמר כלום?"
גם הוא לא היה מאמין על חזקי. "יכול להיות שהוא אמר להם בהתחלה, והם כעסו שהוא בקשר עם טובה, ולכן הוא הסתיר?"
"אין מצב. מה פתאום. לא יכול להיות. ברור שהם היו רוצים שלפחות הוא ישמור איתה על קשר."
הטלפון שלה צלצל. מוטי.
הוא התקשר גם לפני כן, כשהיא בכתה. מה תגיד לו? "הוא בטח רוצה לשאול למה אנחנו לא באים." היא אמרה ליחיאל.
"אז תעני ותגידי לו שאנחנו עוד רגע יוצאים."
"ואם הוא ישאל למה אנחנו מתעכבים?"
"למה שישאל?"
"לא יודעת. גם אמא שלי התקשרה כמה פעמים. לא עניתי לה כי לא הייתי מסוגלת לדבר. אני לא יודעת מה היא חושבת." אמא בטח דואגת, והיא גם צריכה אותה עכשיו. "אני צריכה להתקשר אליה מיד, ואני לא יודעת מה לומר. בטח היא לא מבינה למה חזקי לא מגיע."
כמה אמא יכולה עוד לשאת. אי אפשר שהיא תדע שחזקי הסתיר במשך שנים דבר כזה, שהיא יכלה גם כן לדעת או להפגש או לפחות לשמוע את הבת שלה. אף אמא לא יכולה לעמוד בכזה דבר.
"את לא צריכה להגיד כלום, שחזקי יגיד לה."
חולשה גדולה מלאה את גופה. "נראה לך שהוא יגיד?"
"הוא חייב לספר לה בעצמו."
"אולי אפשר שאמא שלי לא תדע."
"לא בטוח שאפשר להסתיר דבר כזה." בעלה נעמד. "אנחנו צריכים לדבר עם חזקי ולצאת מיד להורים."
"שיר מדברת?"
"מה?"
"כשנכנסת – היא דיברה עם חזקי?"
"יכול להיות." נראה שיחיאל קלט פתאום את משמעות השאלה שלה. "שיר דיברה לפני כן???"
"היא בכתה כשחזקי הגיע. אחר כך, כשלא הייתי בסלון, שמעתי גם לחישות. לא חזרתי לשם כי יש יותר סיכוי שכאשר היא רק עם חזקי היא תצליח גם לדבר."
הטלפון שלה צלצל. שוב מוטי.
"אנחנו צריכים לצאת, ובדרך צריך גם לקחת את כסאות האבלים. לפחות שביום הזה כולם ישבו עם ההורים שלך כמו שצריך." יחיאל לחץ על ידית הדלת.
היא קמה ונעמדה. אף פעם לא הרגישה נטולת כוח עד כדי כך. "יכול להיות שהיינו צריכים להגיד."
"מה להגיד?"
"על הלוויה, על זה שהיא נפטרה."
"לא הייתה שום סיבה שנחשוב שמישהו בקשר עם טובה."
אולי בכל זאת הם היו צריכים.
"זו הייתה החלטה של אבא שלך להתחשב בחתונה." הוסיף בעלה. "לא שלנו. תזכרי את זה. אל תקחי את חזקי ללב."
"הלב שלי לא בדיוק שואל."
"אז תגידי לו בלי שהוא ישאל." קצהו של חיוך עלה בזוויות פיו.
הלחישות מהסלון הגיע לפרוזדור. זה לא רק חזקי. זאת גם שיר. היא באמת מדברת.
חזקי ושיר השתתקו ברגע שהיא נכנסה עם יחיאל לסלון.
שקט עמד באוויר.
"צריכים לצאת." אמר יחיאל.
"לאן?" אש עדיין רשפה בעיניו של אחיה.
"להורים. מתקשרים כל הזמן לדיני."
"אמרתם להם שאני כאן?"
"בינתיים לא ענינו. אתה צריך להסביר בעצמך."
"אני לא יכול לדבר עכשיו עם אף אחד."
"אמא דואגת." אמרה דיני.
"אם אני אדבר איתה זה יהיה גרוע יותר." עיניו של חזקי היו נתונות לשיר. "אני יוצא מדעתי ממה שקורה כאן."
"אף אחד לא עשה לך כלום."
"מה את אומרת."
זה כאילו לא חזקי, שמדבר בכזו ציניות קרירה.
"אני אקח את שיר עכשיו לבית שלה." הוא השמיע בלי להביט בהם.
"אתה – מה?"
"יושבים שבעה בבית הנפטר. את זה שכחתם."
"זה תלוי בנסיבות, ואתה יודע את זה בעצמך." יחיאל ענה לו באיפוק מרוחק. "ההורים שלכם לא יכולים לשבת שבעה בבית בבאר שבע."
"טוב, אז אני כן יכול, ושיר צריכה להיות בבית שלה כמה שעוד אפשר, וגם לקחת חפצים. אני אביא לשם גם שני ילדים שלי, ששיר לא תהיה לבד, ושלא תהיה שאלה של ייחוד."
"תכננו לקחת אותה לשם אחרי השבעה כדי לקחת חפצים נוספים." שמעה את עצמה אומרת.
חזקי נעמד. "יש רק שבוע עד לסוף החודש."
מה זאת אומרת?
לקח לה רגע לקלוט. החודש הלועזי. שכירות משלמים בסוף כל חודש.
אז זו דירה שכורה, הדירה ההיא.
עיניה של שיר עברו בין שלושתם, דרוכות, מתוחות, בולעות הכל.
ילדה בת שש שכבר לא תהיה באמת ילדה. אולי גם לפני לא ממש הייתה.
בטנה של דיני התכווצה. "אני שמחה שאת כבר מדברת." אמרה לאחייניתה.
שיר הסיטה את מבטה.
יחיאל נשען על אחד הכסאות, יכולה הייתה לראות איך המחשבות רצות בתוכו. מפריע לו שחזקי ייקח את שיר איתו?
ברור שהכי טוב בשבילה להיות עם חזקי, ומבחינתו של יחיאל זו אמורה להיות רק הקלה.
פיה היה יבש.
פנתה משם למטבח. היא חייבת לשתות סוף סוף.
מזגה מים לכוס, ובלעה בקושי. גם לה יהיה יותר קל ששיר תלך.
אבל לשמוח על זה – היא לא יכולה. לא כשכאב נורא חונק כל תא שבגופה.
הם יצטרכו למצוא דרך לעשות את קל קצת יותר לאבא ואמא, נורא פחות. היא צריכה לדבר על כך עם חזקי לפני שהוא מדבר עם אמא. הוא כן חייב לדבר עם אמא.
וזה צריך להיות מיד. היא חייבת כבר להחזיר לאמא צלצול ולבוא להיות עם אבא ואמא.
"אני לא בטוח שאנחנו יכולים לשלוח איתך את שיר." שמעה את יחיאל אומר בסלון.
"מה זאת אומרת? ברור שעדיף לשיר להיות איתי. היא צריכה להיות עם קרובי משפחה שהיא מכירה."
"אנחנו משפחת קלט עכשיו. אנחנו מחויבים להחזיק אותה אצלנו מבחינה חוקית."
"מבחינה חוקית הייתי אח של טובה לא פחות מאשר דיני." מילותיו של חזקי רחשו כאילו היו גחלים. "שיר צריכה לבוא אלינו."
38 Responses
הכתיבה כל כך אוטנטית!
פשוט מרתק וחי!
יש לי חשד שההורים ידעו על הקשר בין חזקי לטובה ולכן חזקי כועס כ"כ,
אולי אפילו כעסו עליו שהוא בקשר איתה, ולא כמו שדיני חושבת…
נכון,
הם סוג של "החזירו" לו- שהוא שמחר על קשר על טובה
ולישי שלא חיבב את טובה תהיה חתונה "מושלמת"
יהיה 'משפט שלמה' על שיר?
ההורים דיני לא יתנו לחזקי-את שיר הם יחשבו על עצמם ולא על שיר שאוהבת את חזקי – מכירה אותו – ומרגישה בטוחה לדבר איתו וכו'
שיר רווצה לחזור לבית שלה ואנשים שהיא מכירה – אמא של דיני רק רוצה להחזיר אותה בתשובה בלי לחשוב על אף אחד…
יחיאל פתאום ילחם וירצה לגדל את שיר
לדעתי יש חלק מאוד משמעותי בעזיבה של טובה וגם בפטירה שלה שלא סופר
וואו וואו וואו איך שאתם עושים מהאמא דמות אפלה
מה זו השיפוטיות הזו??
ממש לא התכוונתי שהם עשו דווקא!
אלא למרות שידעו. החליטו לשמור על חתונה שמחה כדי לא להזכיר לכל העולם את טובה הסוררת…
אבל יכטל להיות שרק האבא ידע, א שרק האבא התעקש לא לפר ולכן הקושי בין ההורים
כ"כ נכון!
יאוו איך שאני שונאת את חזקי הזה!!!!!! אבל אני לא דנה אותו… כל אחד מה שעובר שם….
מנחשת אמא של דיני ידעה על הקשר והאבא לא. לכן גם הריחוק המוזר בינהם בימים האחרונים.
כן, גם לי נראה שההורים ידעו שחזקי בקשר עם טובה, ודווקא לכן הסתירו ממנו את המידע שהיא נפטרה.
הם לא רצו כנראה שיגיע ללוויה או משהו כזה ולכן נתלו בתירוץ של החתונה.
יש משהו בין חזקי להורים בקשר לטובה שאנחנו עדיין לא יודעים…
ויחיאל מתנהג מדהים.
מה שהכי משמעותי מהפרק הזה – שריקי בהלם מהבוטות והכעס, שהיא מכירה את חזקי כאדם רגיש ועדין, והוא אף פעם לא התווכח עם מישהו במשפחה
זה מראה שההתנהגות הנוכחית מאוד לא אופינית לו, ונובעת מהזעם הנורא
חזקי שומר מידע כלשהו אצלו, מידע שלכאורה הופך את הסיפור על פיו
ועושה רושם שהוא לא מדבר ומסביר את עצמו בגלל שיר, ומצד שני פשוט לא מצליח לחנוק את רגשותיו, והוא גם לא רוצה לעזוב את שיר כדי לדבר
הקשר בינו לשיר נראה עמוק מאוד, אם הוא אומר שהוא יביא איתו ילדים לבית של שיר – הילדים שלו גם הם יודעים על בת הדודה הזאת, וכנראה גם יודעים שמסיבה מסוימת לא מדברים עליה מחוץ לבית…
וזה די עושה רושם שהוא זה שגם שילם על השכירות, אם הם הביאו לשיר בגדים ממלבושי כבוד…
אפשר לדון מהו הסוד שחזקי מסתיר, אבל ברור שיש לו קלף מכריע!
אני מרגישה בסיפור הזה כמו בחיים
מבינה שאני לא מבינה כלוםםם
דווקא בגלל שיש לו קלף מכריע, ומידע נוסף,
הייתי מצפה שיבין שבשלב מסויים המשחק צריך להתנהל על השולחן ובהוגנות!!
אם דיני היא משפחת קלט, אז אין ברירה
וההורים חייבים להתמודד איתו\ איתם\ עם המידה פנים מול פנים
אחרי כל הדרמה יתכן מאד שתחזור אליו
אולי אפילו מיוזמתה של דיני, שרוצה רק להטיב
לא עושה רושם של מחפשת פרוייקטים
למה אתן כועסות על חזקי
הקשר וכנראה גם התמיכה שלו בטובה ובשיר – זה נראה כמו פתרון הכי טוב לכל הבעיות
יש מי שיגדל באהבה את שיר בלי שתרגיש שנטשו אותה שוב… יחיאל ודיני לא יצטרכו לגדל אותה למרות שאינם מעוניינים באתגר הזה…
אני אסביר לך למה כועסים עליו – הצורה שבה הוא בא ותוקף, כועס, מאשים את מי?
את אחותך שנקרעה בין ההורים למשפחה שלה?
שעשתה כל מי שהיא יכלה לרצות את כולם!
איפה כיבוד הורים שלו? ההורים אסרו עליה לספר ויהי מה!
ואם יש לו תלונות שילך להורים אבל נראה שהוא לא יעשה את זה
אין לו את האומץ להגיד לאבא שלו את מה שהוא חושב אבל לשבת ולדון ולשפוט מאחורי הגב זה כן?
אז הוא מפיל את זה על דיני?
נראה שחזקי אוהב את שיר אבל גם עושה טעות
הוא אמנם כועס אבל גם מתנשא על דיני
וכל זה מול שיר
אסור לו לנהל ויכוח כזה מול שיר
הוא כרגע עושה צעד שיגרום לשיר לראות את המשפחה הטובה שלה במבט עוין והוא לא יוכל להחזיר את הגלגל אחורה וזה נזק קשה ובלתי הפיך
כי כשילד לומד לשנוא את המשפחה שלו הוא יכול בקלות לשנוא אחר כך גם את אלו שמטיבים איתו ברגע שרק נראה לילד המשפחה עושה טעויות. זה מערער את הנפש לתמיד
כנראה גם לא סתם הפרקים הרבים כ"כ על הרגשות של דיני ועל הנסיון לעשות את הכי טוב שאפשר..
זה כדי שנתחבר למקום שלה רגע לפני נראה לי שיש כאן תפנית לרגשות וקריאת מפה שונה לגמרייי
מצדיעה ליחיאל
דואג לאשתו , ולא מפחד להגיד לחזקי כמה היה לא בסדר מול דיני
הסיפור שלך סוחט רגשיתתת
א"א להתאפק בכל שבוע לרוץ לקרוא אותו…
רק מזעזע אותי איך הוא מדבר ליד שיר.
הוא יכול להרגיש מה שהוא רוצה, וכנראה גם יש לו סיבה
אבל למה לערב ילדה בת שש ברגשות קשים כל כך.
לשיר בעצמה יש רגשות קשים.
הוא לא אומר לידה כמעט כלופ
היא יודעת שהוא לא היה כשאמא שלה נפטרה, והיא ראתה אותו באלבום החתונה של דיני. הם בכל מקרה יצטרכו להסביר לה ולתווך לה את המציאות הקשה הזו.
מה הסיפור שיחיאל הולך לכולל?
אשתך יושבת שבעה, סיפור כזה טראגי וקורע ומטלטל,
צריכה להחזיק ולהכיל ולדובב יתומה קטנה מבוהלת,
וגם להחליף טיטולים, ולהכין אוכל,
ולספר בעצמה לכל האחים!
ואתה יושב בכולל? "תתקשרי כשאת רוצה לנסוע", באמת?!
לא מתאפקת, חייבת למחות בכבוד התורה ולומדיה!
מה החיים שלנו בכלל?
איפה כתוב שאסור ללמד אם האישה יושבת שבעה?
הכולל זה המקום שלו שם הוא צריך להיות שם הוא עושה לומד הכי טוב והכי נכון!!!
אם הוא היה הולך לעבודה לא היית כותבת כי זה כסף….
כל דקת לימוד היא עולמות!!! וכל דקה שבטלה אין לה תקנה!
איזה בלבול! חבל,
ברור ששום שיחה קשה לא אמורה להתנהל לאזניה של שיר, אבל הסיטואציה שהיא כל הזמן נמצאת עם דיני די מקשה על העניין.
אפשר גם להבין את הצד של חזקי ואת הרגשות הקשים שלו על כך שלא עדכנו אותו
נראה שחזקי במקום אחר לחלוטין מדיני, ולכן הוא גם שופט אותה.
חזקי הבין כך נראה, לפני שנים, שההורים לא יכולים לנהל את הסיטואציה בכל מה שקשור לטובה בצורה מיטבית. יותר מידי רגשות וכאב מעורבים פה. חזקי הבין שעליהם לפעול בצורה עצמאית/בעצת רבותיהם בכל מה שנוגע לטובה. ועל כך הוא כועס על דיני, שלא הבינה שעליה לעדכן את המשפחה למרות שאבא שלה ביקש שלא להודיע
יש משפט שאומר: "ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר", כך שאם חזקי בעמדה של התגוננות, בתוספת לכך שהוא נסער מאד רגשית, הכי קצר מבחינתו זה להתקיף כנגד, כדי שלא יכנסו מידי לבדוק מה קורה אצלו.
מצד שני, אני חושבת שכיום כלי הנשק הזה כבר הרבה פחות רלוונטי,
כי אנשים הרבה יותר מודעים לרגשות ובמקביל, גם הרבה יותר ורבליים, כך שבינתיים גם אם דיני לא רוצה להיכנס בו חזיתית, היא מדברת ובהחלט מנסה למצוא את המילים, במיוחד כשיחיאל לצידה ומגבה אותה.
הזדעזעתי מאודדד מ-מה הסיפור שיחיאל הולך לכולל?
אולי דיני היא זאת שביקשה את זה?
אם הינו יודעות כמה ערך יש לכל שנייה אחת של לימוד לא היינו מדברות בכזה זלזול וחושבות עשרות אלפי פעם אם המקרה מצדיק ביטול תורה או לא.
מצטרפת. גם אני מאד לא אהבתי את התגובה הזו.
הזלזול שנושב מהמילים "ואתה יושב בכולל?" ממש צרם לי
ובכלל יחיאל מתנהג נהדר לאורך כל הסיפור.
אני אוסיף שאלה: אם ליחיאל ודיני היה עסק שיחיאל מנהל אותו ובכל יום שלא מתפעלים אותו היה נזק כספי גדול, גם אז היתה מעזה אי מי לשאול: מה הסיפור שיחיאל הולך לעבודה? או: ואתה יושב במשרד של העסק?
רק תחליפו את המילים. במקום 'כולל', שיהיה: 'עסק' או 'עבודה'.
עסק התורה הוא פי מיליונים רווחי יותר מכל עסק וההפסד מיום שלא מתפעלים אותו הוא נזק שאין לשער.
נכון שבעל צריך לתמוך באשתו במצבים קשים, אבל מי אמר שכרגע ללכת לכולל זה היפך תמיכה? במיוחד שיחיאל לאורך כל סיפור עד כה לא בורח מאחריות וגם אם למישהי יש טענות על התנהגות שלו פה או שם, באופן כללי הוא מתנהל כבעל אכפתי ומסור.
אם הוא היה הולך לעבודה, הייתי כותבת הרבה יותר בחריפות!
יש כאן אישה שהולכת לבד ללידה?
יש כאן מישהי שנשארה יום אחרי ניתוח לבד בבית עם תינוק קטן?
יש כאן מישהי שמוכנה ללכת לבד לגרידה?
אובדן של אחות, ועוד באופן כל כך פתאומי וטראגי, זה הרבה יותר קשה מלידה, יותר כואב מניתוח, יותר מדמם מגרידה.
אני מקווה שאתן מדברות ממקום שלא מכיר,
אבל זה בדיוק מה שסיפור בא לעשות-
לחבר אותנו לחוויה,
שנוכל להיות רגישים יותר, אמפטיים יותר.
אמאלה!! איזה סיפור!!
קראתי אותו יומיים ורק עכשיו מבינה את אלה שכותבות שקצר מידי שמותח מסקרן
וואי קשה להכיל את העצירה הזו למרות שנראה לי זה הפרק הכי מותח בינתייים..
מחכה מאוד לפרק הבא אני במתח
שרי הכל מושלם, מרתק ממש!
תודה רבה!
אשמח לדעת עוד כמה פרקים נשארו לסיפור?
הסיפור עוד רק בהתחלה שלו : )
הסיפור רק בהתחלה שלו? אין מצב!
אני כבר רוצה את הספר כדי לקרוא אותו ברציפות! הוא מרתק בצורה לא נורמלית! שרי את אלופה!!
איזה כיף שיש לנו עוד הרבה זמן להנות מהסיפור!
מיד שקראתי את הסיפור חשבתי שאני הייתי אומרת לבעלי ללכת לכולל…
כן, כמה זמן הוא צריך לעזור, לתמוך ואי אפשר שבתוך כל השבוע גם ילמד משהוא???
מה קורה לכן?? על זה גדלנו!
אז בוקר אחד הוא הלך לכולל ואמר שאם היא תצטרך היא תקרא לו.
וכן, הלכתי לבד ללידה, בעקבות כך שהתחלתי להרגיש שיהיה היום לידה, אמרתי לו לך לכולל, כאשר הכולל מחוץ לעיר….וגם ילדתי לבד פעם כי הוא היה במנחה ולא ידע שזה יהיה מהר, ופעם אחר ילדתי לבד כי הוא היה בחוץ כי היה אזהרת כהנים…
וגם ילדתי לבד בבית פעם…
וכן גם לגרידה הלכתי לבד, ובסוף הגיעה חברה עד שאמא שלי תבוא (בעלי כהן , ואמא שלי מחוץ לעיר) ואמא שלי הגיעה כבר שהייתי מורדת בחדר ניתוח…
אז מה?
תפסיקו לשפוט! לפסול!
הסיפור הכי משקף מציאות של החיים האמיתיים.
נראה לי שממש כך יכול היה להיות במציאות של החיים!!!
????
אולי באמת כדאי לחיות לבד?
לא בא להתערב לך בחיים,
אבל להציג את זה כדבר נורמלי?
במחילה, דבי, התגובה שלך לא מתאימה
ולא היתה ראויה להכנס לכאן
יכול להיות שהקשר של חזקי עם טובה ושיר לא היה קשר בריא, אלא קשר של תלות, אולי הוא 'לקח עליהם חסות' כביכול, ולכן כל כך כועס- שדווקא בזמן כזה קריטי- מנעו ממנו להיות מעורב.. לדעתי לא מחייב שלשיר יהיה הכי טוב אצל חזקי. אולי הקשר שהתחיל להיבנות בינה לבין דיני- בריא יותר ונכון יותר עבורה- מאשר הקשר עם חזקי.. יכול להיות שאני טועה, אבל ברור שחזקי פועל מתוך סערת רגשות ולאו דווקא מתוך שיקול דעת של מה הכי טוב ונכון עבור שיר כרגע. לדוג' עצם זה שהוא נכנס ומפתיע אותה ככה- בלי שום הכנה, זה מראה שהוא פועל מתוך הצורך שלו, ולא מתוך מחשבה. אולי טוב יותר היה ללכת רגע עם דיני הצידה, ולהסביר לה בקיצור מה קורה, ואז שדיני תגיד לשיר שחזקי הולך להגיע וכו'.. אולי אפילו מתאים היה שאיש מקצוע ילווה את המפגש בין חזקי לשיר.. אבל טוב, בחיים האמיתיים באמת לא הכול מתנהל לפי מה שאמור להיות באידיאל, ובחיים האמיתיים אנשים עושים טעויות, ופועלים מתוך סערת רגשות, ואכן הסיפור מיטיב לתאר את החיים האמיתיים!
משהו בתקשורת עם שיר נראה לי כאילו היא כבדת שמיעה או משהו…
המון קריאה בעיניים וגם הלחישות עם חזקי… מעניין.
חוצמזה, אני מאוד מתפעלת מיחיאל: נפל עליו פרויקט ביום בהיר, משהו שאין כל הכנה אליו, וגם לא כל כך ממי ללמוד.
זה לךא שאפשר לומר (אגב, בהרבה נסיונות זה כך): בא נראה מה עשו / עושים אחרים במצב כזה…
אפילו בעניין העבודה ב"שזיף": לא יודעת איזה צורך הוביל אותם לעבודה הזו, אבל היה ראיון שהם שהחלט חיכו לו והתכוננו לקראתו.
הפטירה של טובה שעבשה את כל השגרה שלהם! הם משפחה עם מבנה וצרכים משלהם!
ודיני מעורבבת כל כך בעבר, וקרועה לטובתם של הוריה, וכמעט לא נותנת לעצמה מקום בתוך כל הכאוס הזה…
וחזקי מביא זווית אחרת לראות את הקשר עם טובה. מרתק אותי מה הסיפור שלו במשך השנים מאז שטובה התרחקה…
תודה, שרי. את מביאה לנו את מיטב ההתרחשויות הרגישות והעמוקות של החיים בעצמם, ומציירת אותם באומנות רגשית וחכמה האופייניים כל כך לכתיבה שלך!
איני מגיבה בדר"כ למרות שאני מרותקתתתתתת ומצפה בכל שבוע.
מדהים לראות בתגובות עד כמה אנשים שיפוטיים!!!
בכל שבוע מתפתח דיון שיפוטי על התנהגותם של: יחיאל/ דיני/ ההורים/ חזקי
לי זה צורם "אל תדון את חברך…" אין לנו מושג מה היה או חווה הצד השני ןע"כ אין אפשרות לשפוט את ההורים/ חזקי- בסדר או לא בסדר או כל מיני ביטויים שכתבו עליהם. נחכה לסיום הסיפור ונדע מה באמת קרה ומה חש כל אחד ולכן הגיב בצורה שבא הגיב
אז נכון שזה רק סיפור אבל גם בחיים אנחנו מתרגלים לדון אנשים לדבר ולרכל עליהם.
בהקשר ליחיאל שהלך לכולל כאשת אברך גם הייתי שולחת אותו.
יש פן נוסף וזה האופי הגברי- מצב כ"כ מורכב עבור גבר זה קושי בל יתואר והוא חייב לברוח לאנשהוא
כדי להתנתק לזמן קצר (איך נראה גבר שאשתו אחרי לידה?"בסדר גמור" היא- בסדר והוא- גמור).
אין מקום טוב יותר לברוח מאשר לתורה הקדושה.
הסיפור מדהים ומרתק!!
וגם התגובות, מעניין לראות איך זה שכל אחת כותבת מנקודת מבט שלה. ואפשר פתאום לראות את המקרה ממבט חדש.
כל הזמן כותבים מה על שיפוטיות, ולא להיות שיפוטים. נכון "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" וכו'.
אבל ככה זה בחיים האמיתים.
בסיפור, הדבר הכי טוב זה לשפוט, או לנתח את הדמיות והמקרים.
זה בעצם, סוג של לימוד לחיים… מה הייתם עושים ש…
נכון, צריך לזכור שהדמיות פה לא יכלו לשבת בנחת ולעשות חושבים. גם אף אחד לא יכול פה לחשוב על הסיטואציה מחוץ לתמונה. כולם פה מסובכים במערבולת הזאת. וכל אחד מגיעה אם יכולות ורגשות וזכרונות קודמים.
אבל עדיין, זה לא אומר שאי אפשר לתת ביקורת על הדמיות פה ולנתח אותם.