היא רצתה לשתות משהו לפני שהיא חוזרת לחזקי.
הצלצול שלו הקדים אותה.
"אני בהלם!"
"ממי שמעת?"
"ממוטי. אני בהלם, דיני! השתגעתם?
"מ-מה?"
"מוטי אומר שהייתה לוויה ביום ראשון!"
"אבא לא רצה – "
"אתם לא נורמליים. אתם פשוט לא נורמליים!"
יכולה הייתה לשמוע את הלמות ליבה. הנה, מזה יחיאל חשש, שבסוף עוד יכעסו עליהם.
"אם היית במקומנו היית מבין שזה לא כל כך פשוט. אבא ממש התעקש שלא נגיד. הוא אמר שהוא רוצה ש – "
"מה זה קשור מה אבא אמר שהוא רוצה? אני בהלם ממך!"
"אנחנו –"
"אתם פשוט לא נורמליים! איך העזתם להסתיר – "
ניתוק.
ידה רעדה עם הטלפון.
כנראה אין לו קליטה. עוד רגע הוא יתקשר שוב.
מה הוא חושב שהם היו אמורים לעשות?
זה אבא שהחליט. לא הם.
"בואי תאכלי קורנפלקס עכשיו." היא הקימה את שיר והלכה איתה למטבח. יחיאל קנה אתמול שתי חבילות, אחרי שגילו שאת זה שיר אוכלת ברצון.
שיר לפתה את בובת הבד המשופשפת, עם שערות הצמר הצהובות.
דיני הושיבה את שיר, והראתה לה על הכסא הסמוך. "שימי כאן את הבובה לבינתיים."
אחייניתה נענתה בזמן שהיא הכינה לה את הצלחת והביאה לה גם כף מהמגירה. "חכי רגע, מתוקה."
מחדר השינה הסגור היא התקשרה ליחיאל.
"לצאת עכשיו?" הוא שאל מיד.
לפני שיצא לכולל הם סכמו שברגע שדיני תרצה לבוא להורים, יחיאל יגיע ויאסוף אותה ביחד עם שיר. יחיאל גם סיכם עם גמ"ח לכסאות אבלים, שבדרך ייקח מהם כסאות נוספים, שיהיו לכל האחים.
"חזקי התקשר."
דמעות עלו בעיניה כשספרה ליחיאל מה קרה. למה גם זה עכשיו. כבר אין לה כוח.
"הוא סתם חצוף." אמר בעלה.
"אולי היינו צריכים באמת להגיד לכולם. אבא שלי היה יותר מדי לבד."
"ומי אמר שהיה עושה לאבא שלך יותר טוב אם היינו אומרים? ככה לפחות הוא הרגיש שהוא קצת שולט במצב. הוא לא היה צריך שחוץ מהכל, גם הילדים שלו לא ישמעו בקולו."
דיני הצמידה את מצחה לארון הסגור, כל כך הרבה היה אבא במצוקה מכך שמזלזלים טוטלית במה הוא אומר, כל הימים הנוראים ההם עם טובה. כנראה שיחיאל צודק.
"אל תתייחסי אליו." הוא אמר.
"אני לא יכולה לא להתייחס." בדיוק חזקי, מכולם.
"תקשיבי, דיני. חזקי לא יודע מה באמת היה פה. אם הוא היה במקומנו, הוא היה מתנהג כנראה בדיוק אותו דבר. שיעזור עכשיו במה שאפשר לעזור במקום לבוא בטענות."
ראשה הלם בכאב.
"את רוצה שאבוא עכשיו?" שמעה את יחיאל.
"עדיף לי לבוא אליהם כשמישהו מהאחים שלי כבר יהיה. ישראל יגיע כנראה עוד מעט. הוא בטח כבר יצא לדרך."
"תגידי לי ברגע שתרצי."
"אין לי כוח לפגוש עכשיו את חזקי."
"הוא לא יוכל לכעוס עליך ליד אבא שלך, ואת גם לא צריכה להתייחס. לא חכמה לבוא אחרי הכל ולהגיד דברים."
"זה באמת לא היה נורמלי, כל הימים האלה."
"עשינו מה שאבא שלך רצה, והוא גם צדק שבשביל החתונה זה היה חשוב. תחשבי מה היה עובר על ישי וכולם אם ישי היה צריך לשבת פתאום שבעה בכזה מצב מורכב. באמת, דיני, אל תתיחסי למה שחזקי אמר, אין לו זכות להטיף לנו."
חזרה למטבח, שיר אכלה בחשק מהקורנפלקס. היא עצמה כבר מתחילת השבוע לא מצליחה להכניס כמעט כלום לפה. קיוותה שהיום וחצי הקרובים יהיו קלים טיפה יותר, לא נראה שזה מה שהולך להיות.
או שכן, אם חזקי יירגע קצת.
למה הוא לא מתקשר שוב?
הוא כבר היה אמור למצוא מקום עם קליטה.
עד כדי כך הוא כועס?
אין בזה שום הגיון.
הכינה לעצמה כוס קפה, לגמה קצת, ושפכה את השאר.
אחר כך התקשרה לחזקי.
תא קולי.
כנראה זה מההלם, אכן. גם היא הייתה מזדעזעת לשמוע שההורים ישבו שבעה לבד במשך כמה ימים וששקרו לכולם שיש וירוס. חזקי כנראה גם מקשר עם מה שהיה אתמול בשיחות הטלפון, ותופס שבעצם אבא היה לגמרי לבד בבית.
הטלפון שלה צלצל.
חזקי חוזר אליה?
'יעל' על הצג. אשתו של מוטי.
"אני בהלם מהאסון, ואני פשוט לא מאמינה מה עבר עליכם בימים האלה." היא אמרה בחום. "בטח היה לכם קשה נורא שאתם לבד עם ההורים והכל."
"כן."
"ועוד הילדה שלא ידענו עליה. יו, דיני. ישבנו אתמול בחתונה בלי לדעת כלום! מזעזע אותי לחשוב מה עבר עליכם בזמן הזה. את אצל ההורים עכשיו?"
"עדיין לא. עוד מעט."
"אנחנו כבר בדרך. לקחתי עוף וירקות מהבית בשביל להעמיד צהרים, ומירי באה איתנו כדי לעזור. אפילו לא היה מי שיבשל בשבילכם בכל הימים האלה. אני לא קולטת איך הסתדרת. ועוד הילדה של טובה אצלך. אני פשוט לא קולטת איך הצלחת הכל ביחד. קשה איתה מאד?"
שיר ליקטה עם כפית את פתיתי הקורנפלקס האחרונים.
"הקושי לא נורא." דיני נשענה על השיש, מנסה לאסוף את עצמה. "זה בעיקר קורע את הלב."
אחייניתה הרימה את צלחת הקורנפלקס כדי לשתות את החלב שנשאר.
"את רוצה עוד?"
שיר הנהנה.
לפחות בתנועות ראש היא מגיבה יותר ויותר.
דיני שמה בצלחת חופן נוסף של קורנפלקס כששמעה את הדפיקות בדלת.
גילי?
אלו לא הדפיקות שלה.
היא יצקה חלב לצלחת של שיר, וניגשה לכניסה.
חזקי עמד שם.
עיניו אדומות. קרע ארוך לרוחב חולצתו. הוא עמד בגרביים, מחזיק את הנעליים ביד.
היא רואה לא טוב.
"אפשר להכנס?"
דיני זזה מהפתח. "מה – "
אחיה נכנס לדירה, ושמט את הנעליים לרצפה. "איפה שיר?"
"איך אתה כאן???"
"הגעתי במונית. נגמרה לי הבטריה. איפה שיר?"
"מ- מה?"
שפתיו רטטו. "איך נתתם לאבא לעשות דבר כזה?"
"חזקי!"
"איפה שיר?"
"במטבח. היא – "
אחיה חלף על פניה.
במטבח נשמטה ידה של שיר על הצלחת. הצלחת התהפכה. עיניה של שיר התעגלו. היא ירדה מהכסא. סנטרה רטט.
"שיר." קולו של חזקי נסדק.
"שיר. שיר." הוא רכן בסמוך אליה. "אני לא יכול להאמין."
עיניה של שיר נתלו בו כאילו הייתה טובעת.
חזקי הזיז את הכסא הסמוך, כעומד להתיישב עליו, ועיניו פגשו בבובה. "הבאת את הבובה שלך לכאן?" הוא שאל את שיר ברכות. הניח את הבובה על ברכיו כשהתיישב, והסתובב לדיני, אש בעיניו. "איך יכולתם לא להגיד?"
"אתה – מה?"
אחייניתה עוד הסתכלה בו, שפתיה רוטטות.
היא חייבת עכשיו חיבוק שיחזיק אותה.
דיני עטפה את כתפיה ביד לא יציבה.
"שיר, אני כל כך – " חזקי בלע את רוקו. "לא הצלחת להגיד להם שאת רוצה שיקראו לי?"
שיר הנהנה. ושוב.
חזקי הרים את עיניו לדיני. "מה עשיתם???"
"איך אתה – " המילים אבדו לה.
"מה עשיתם?" קולו היה שבור. "מה חשבתם לעצמכם?"
הקירות התעקמו מול עיניה של דיני. הרצפה חגה. החלב עוד טפטף מהשולחן.
"מאיפה אתה יודע שזו הבובה שלה?" כאילו משקולת הונחה לה בתוך הפה.
"ציפי קנתה לה אותה." פניו התעוותו כמו לפני בכי. "מה קרה לטובה?"
גבה של שיר רעד.
דמעותיו של חזקי פרצו בבת אחת.
לקח לדיני רגע לקלוט שלא רק את יפחותיו היא שומעת, אלא גם את אלה של שיר.
45 Responses
וואי איזה מתח אני לא יכולה לחכות להמשך.
זה נראה שחזקי מאוד מעורב בחייה של שיר וטובה ז"ל עם עד כדי כך הוא כואב וממש מזועזע.
זאת דיני שכרגע לא יודעת מול מה עכשיו היא צריכה להתמודד היא עוד לא מקורקעת מסכנה.
אימאל'ה.
ומה שמוזר שזה פרק 46 שלכאורה הסיפור התרחש במספר ימים ספורים איך זה יכול להיות ? מוזר
מדהים
מההההההההה?????
וואי וואי וואי הצלחת להפתיע בגדול!
תפנית מטורפת!
מוצלח ברמות אחרות!
מרגש!
אני לא מהמגיבות בד"כ
אבל עצרת לי את הנשימה. יואוו
🙂 באתי לכתוב את זה. מעולם לא הגבתי על הסיפור (רק קוראת בנשימה, עצורה יותר או פחות לפי התקדמות הפרקים…) פשוט מדהים! פתחת פן חדש בסיפור… מחכה לדפדף כבר הלאה..
וואו
דמעות
😲😲😲😲
פשוט אין מילים!!!!!!!!!!!!!!
איזה מתח!!!!
מטורף!
איזה פרק מדהים!
איזו נחמה אדירה ששיר מכירה את חזקי!!
והיא בוכהההה!
סוף סוף…
יאוווו ידעתי שהוא קשור
אבל לא חשבתי שבצורה טובה….
ברור שההורים לא ידעו שחזקי בקשר איתה
מעניין עם שיר קישרה שדיני וחזקי באמת קשורים…
זה דווקא מרגיע אותי הקטע עם חזקי, פחדתי שיש ביניהם קשר לא טוב אבל אם ציפי אשתו קנתה לה בובה, כנראה שזה קשר חיובי….
מחכה כבר לפרק הבא!
יאווווווו! אני במתח!!!!!
אמאלה
קורע את הנשמה.
התחבר לי למצב הכואב שכל עמ"י נמצא עכשיו…
ובתוך כל הצער הענק הזה אפילו היכולת לבכות עם משהו מוכר לא היה לשיר…
וכמה מנחם כשמשהו בוכה איתך את הכאב הענק הזה
וואייייייייי דמעותתתתת
אמאלה אני במתח מהפרק הבא,
איזה מטורףף…. פשוט מדהים!!
איזה טוויסט…
נוגע ללב!
אי אפשר לדון את דיני שהסתירה, ואפילו לא את ההורים שהסתירו- כמו שאי אפשר לדון את חזקי, שהסתיר מההורים ומדיני מה שידע על טובה ושיר..
מי ששמה לב, דווקא היה רמז- בפרק 16 נראה לי היה כתוב שדיני מצאה בגד עם תווית של מלבושי כבוד, והיה עוד משהו אולי השכנה או הגננת אמרו משהו על אחד האחים, ציפית שאכן יתברר שמישהו היה בקשר עם טובה
זכרתי שהחברה של טובה שאלה איפה האח
לא זכרתי על התוית של מלבושי כבוד
את צודקת, נראה שהקשר אכן היה חזק
חזקי נסער עכשיו מאוד, ובצדק
אני מאמינה שבהמשך הוא יבין את הצד של דיני
הצד של ההורים – באמת קשה מאוד להבין…
והאמת, מה שהכי יוצא לי מהפרק – שיש בית אחר שאולי יקח את שיר
אם ציפי הדודה הכירה את שיר וטובה מקרוב, עד כדי מעבר בגדים – הגיוני שהיא תיקח את שיר
גם לשיר זה יהיה טוב יותר…
היה גם את הקטע עם האלבום ששיר הסתכלה בו חזק, כנראה ראתה את חזקי…
הסיפור נוגע ללב בצורה עמוקה
אחרי קריאת הפרק הנוכחי אני מרגישה כעס על ההורים של דיני,
איך באמת יכלו למנוע מטובה ליווי מכובד לפחות במותה?
מי אמר שהחתונה יותר חשובה?
ולמה לזרוק את כל העול המטורף והלא הגיוני הזה על דיני?
והנה התוצאה, שחזקי שככל הנראה היה בקשר קרוב עם טובה
לא היה בלוויה שלה, לא יכל לתמוך בילדה שלה ברגעים הכי קריטיים
ובסוף דיני יוצאת האשמה. למרות הכאב האדיר שלהם, איזו מן התנהלות זו?
כאילו לעד שמה של טובה יוקע ויהיה מוסתר ושחור, גם במותה?
יש לי אחות אומללה מאוד חיה עם ערבי…. ילדה מבית חרדי חסידי….
אף פעם לא הצלחתי לבכות עליה באמת
נחנקת עם הכאב ולא מצליחה לשחרר
רק כשאני קוראת את הסיפור אני בוכה בלי שליטה
סוג של טיפול רגשי לשחרר את הכאב את החרדה ואת החוסר אונים
חיבוק
😰😰😰
כמה עצוב………. הלב לא יכול לשאת את זה…………………
חושבת כמה כח אתם צריכים רק בשביל להתמודד עם המחשבות……
חיבוק חזק.
כואב מאד.
בעז"ה שתזכה לחזור הבייתה בקרוב ממש.
אולי תרשמי את השם שלה לתפילה??
חיה שיינדל בת שרה גיטל
אולי התפילות של ציבור גדול יחזירו אותה
רק חושבת על הילדים שאולי יהיו והלוואי שלא ואני לא מסוגלת….
והפחד שיום אחד יתהפך עליה והיא שם מעבר למחסום
לילה אחד התקשרה אלי שצריכה תרופה מסוימת אבל המחסום סגור בלילה התאפקתי להגיד לה מגיע לך
אני מנסה להחזיק בקשר כדי שאם יום אחד תרצה לחזור שתדע שיש לאיפה
וואו
איזה מזעזע וכל הכבוד לך.
ואת ממש צודקת שקריטי שיהיה לה לאן לחזור.
היא עוד תחזור בעזרת השם.
זה סוג של תהליכים שמתרחשים למרבה הצער הרבה פעמים, שיורדים ואחרי תקופה רוצים לחזור, ואם אין לאן, אז לא חוזרים…
נשמה!
אני שולחת לך חיבוק!!!
באמת כאב נורא. ממש.
במציאות הקשה של היום, גם לילדים מבתים טובים עלולים לקרות דברים איומים.
ונשמע מובן שהצער נדחק פנימה, כי לפעמים אין משהו מעשי שאפשר לעשות. הכאב חי, כי המציאות הקשה עדיין חיה, כך שאין כל כך איך לעבד את סוג האבל שבעצם חווים.
מאחלת שהשם הטוב ישלח לכם במהרה את הגאולה האישית שלה – שלכם.
תודה ששיתפת וסיפרת על המשמעות של הסיפור בשבילך.
ושוב תודה גם לכל המגיבות.
וואו. אמאלה, באיזה מציאות חיים הזויה אנחנו חיים?
ללא מילים.
הדמעות מהסיפור, הן לא דמעות חינם מסיפור
מתברר שזה סיפור מהחיים
הרבה כוח!
אין מה לכעוס על הוריה של דיני.
כך אומרת ההלכה. לא להודיע להורי החתן והכלה ע"מ שיחגגו את החתונה כרגיל. אם חזקי היה יודע גם ישי היה יודע בסוף.
ההורים של טובה לא נביאים לדעת שחזקי היה איתה בקשר, ואז ממילא היו מודיעים לו ולא לדיני, למרות שגרה לידם. וגם כל מה שסיפרו לדיני זה בשביל שיר.
וההתנהלות של ההורים לא קשורה כאן לשמה של טובה. היא זו שבחרה לא להיות בקשר, והיא זו שגם בחרה בדרכה, שמה לעשות לא מוסיפה לה הרבה כבוד… גם במותה.
ולחזקי אין הרבה זכות להתלונן, כי שוב אף אחד לא נביא שהיה בקשר עם טובה. והוא זה שבחר לא לספר להורים על הקשר הזה (מאמינה שלא סיפר לתועלת העניין, אך עדיין….)
זהו בהחלט סיפור עצוב מאד מאד, כל החלומות שיום אחד טובה תתפקח ותחזור הביתה התנפצו לרסיסי רסיסים – וכאן נמצא הכאב הגדול. זהו טובה לא יכולה לעולם לחזור בתשובה – כמה עצוב!
אם כי שא"א לדעת יתכן מאד שהיו לה הרהורי תשובה, ועל כל פעם כזו זוכה למקום שצדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.
והחי יתן אל ליבו….
ולך שרי המיוחדת התברכת בכשרון כתיבה יוצא דופן. עד שאנו מתפלפלות כאן על הסיפור, כאילו היה אמיתי. והוא אכן מרגיש חי ונושם. תודה לך.
וואי.
גמרת אותי הפעם.
פרק מטלטל
מצד – לצד—
ואני הכי עם דיני בעולם, מרגישה קרועה איתה ביחד,
ומתנחמת עם היפחה הראשונה של שיר.
שרי, התעלת על עצמך!
אין מילים!!!
פרק מטלטל!!!
בוכה ושמחה ביחד…
וואו!
דווקא לא חלמתי על כיוון כזה
מצטרפת לקודמותי
עוד לא היה כזה סיפור, לא היה!!!
ומגיבה ל'אחות'-
נצבט הלב לשמוע את זה, כמה כאב!!!
או מיי גאדדדד
אין מצב לחכות שבועעעע
אני דווקא התרגשתי כשסוף סוף יעל היתה בנ"א אנושי בתמונה בשביל דיני,
ההמשך של הפרק עוד יותר מסעיר כמובן,
אבל הרגע הזה של הערבוב בין הטוב והרע הקשה והמרכך,
כמו השכנה שהציעה עזרה אבל לא באמת מצליחה להבין עד הסוף
זה כ"כ יפה וכ"כ כמו בחיים האמיתיים.
מדהיםםםםםםםםם
תודה, שרי, שחזקי היה אתה בקשר.
תודה שמישהו אחד במשפחה ראה את הסיפור אחרת.
אני לא מצדיקה כמובן את טובה, ברור! אבל שמחה שחזקי ראה את הנשמה העלובה שלה
מתחת למעטה הקושי והבעייתיות.
הוא מתאבל באמת!
ולעומת האבל שלו אני שמה לב פתאום שאף אחד לא התאבל בינתיים…
דיני קרועה בכאב של עצמה, ההורים – האבל שלהם על הבת הסוררת, ולא כ"כ על האובדן.
דווקא האבל הפנימי הספונטני של חזקי משחרר את שיר.
מיוחד!!!
עצום ממש.
אין אשמים בספור כזה
אין טובים ורעים
מה הקשר להיכנס לפינה הזאת
זה מצב מורכב מכל כיוון שהוא.
מורכב ואומלל.
והטוויסט הזה עם חזקי- מקל על הנשמה בשביל שיר.
בכיתי ממש… גם בשביל שיר סוף סוף…
כ"כ אותנטי… עצוב שאלה החיים לפעמים.
ירדתי לכתוב את רשמי וראיתי שכבר כולן כתבו אותם במדויק.
איזה טוויסט מטורף, הקשר עם חזקי!
שרי, הפתעת!
רק אני מחכה שדיני תתפרק כבר? כמה היא יכולה עוד להחזיק
את הכול שלא ייפול? אני כל כך מרחמת עליה…
ושרי זה מדהים כל פעם מחדש איך את מכניסה אותנו לעומק הסיפור וההוויה שלו.
הכתיבה שלך באמת יוצאת דופן ונדירה מאוד.
תמשיכי להביא לנו תוכן משובח.
הפרק הזה היה מטלטל מאוד.
הסתרה=נסיון שליטה. שליטה זה ההיפך מבטחון בה׳. גם לאבא השחרור שליטה הזה היה יכול להביא ריפוי. יתכן וזה מה דחה את טובה. עוד הסתרה ועוד שקרים ועוד… חבל שלומדים כשכבר מאוחר מידי.
שרי יקרה
את אומנית בכתיבה, וממש אומנית בנבכי הנפש.
הרגשתי ממש במטבח בתוך הסיטואציה,
בוכה עם שיר, המומה עם דיני
וכאובה עם חזקי מהתסכול של הפספוס, דוקא הוא שמתברר שהיה הכי קרוב…לא היה שם בשביל טובה ובשביל שיר
ואז… התגובה של האחות שהפכה את הסיפור הכ"כ נוגע, למציאות חיים אמיתית.
תמשיכי לתת את הטוב הזה!
פחות מתחברת לניתוח ההתנהגויות של גיבורי הסיפור והביקורת על הכתיבה…
תנו לסיפור לזרום…ולהפתיע…
וואוווווווווו אין מילים
כולי צמרמורות
וואו
איזה מזעזע וכל הכבוד לך.
ואת ממש צודקת שקריטי שיהיה לה לאן לחזור.
היא עוד תחזור בעזרת השם.
זה סוג של תהליכים שמתרחשים למרבה הצער הרבה פעמים, שיורדים ואחרי תקופה רוצים לחזור, ואם אין לאן, או שמרגישים מבוכה/ אשמה / דחיה – שלא יודעים איך להתמודד איתה, אז לא חוזרים…
באיזה יום אמור לעלות הפרק הבא???
ביום ראשון לפנות בוקר