האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

פרק 12: דווקא

שרי וולך

"אני שומעת." אמרה העו"סית באיפוק.

היא לא קולטת נכון את דיני.

יחיאל נגס בשפתו התחתונה. אין לעו"סית הזו סיכוי רב למצוא אמא אומנת טובה יותר מאשר דיני.

אשתו ישבה לידו, חיוורת, חוסר האונים שלה גלוי לעין. היא בתוך טראומה עכשיו, היא לא במצב שהיא יכולה ממש להסביר את עצמה עד הסוף. ולפני כן הוא עצמו הוסיף בטעות למצוקה שלה.

"אם נחליט לגדל את שיר, היא תהיה בדיוק כמו הילדים האחרים שלנו." הוא אמר. "ברור שאנחנו רוצים שהם כולם יגדלו חרדים, זה לא סותר את זה שאנחנו קודם כל אוהבים אותם ודואגים להם כהורים."

"ואם ילד שלך יבחר בדרך אחרת?" שאלה אותו העו"סית.

"אם זו דרך שאני יודע שהיא לא טובה, יהיה לי אכפת מאד." אין טעם שהוא יציג עמדה ליברלית כביכול, רחוקה שנות אור ממה שהוא באמת חושב וחש. "אבל אני אשאר הורה שלו בדיוק כמו לפני כן. אין בכך שום סתירה."

הוא קיווה שהפעם המילים שלו הקלו על דיני, ולא להיפך.

הוא באמת רוצה שהעו"סית תשתכנע לשלוח את הבת של טובה אליהם?

מבחינת דיני, קריטי שהילדה תבוא אליהם, אבל זה גם בגלל המצב הטראומתי שדיני נמצאת בו כרגע. ובעצם, מתאים שגם אחר כך תרצה לגדל אותה. הוא יצטרך להסביר לה שזה יותר מדי בשבילם.

אם האחיינית שלהם תשלח עכשיו לבית של אנשים זרים, לא יהיה כמעט סיכוי שיווצר לה בהמשך קשר משמעותי עם המשפחה. זה דבר נורא שיקרה.

צריך שאחד מהגיסים שלו יגדל את האחיינית, אבל המצב התגלגל כך שהוא ודיני הם אלה שיושבים כעת עם העו"סית, ולכן הכרחי שלבינתיים האחיינית תשלח עכשיו אליהם עצמם, כדי שהיא לא תגיע לאנשים זרים.

לקבל אותה לשבוע או שבועיים הם יכולים. למרות שגם זה מאמץ גדול. רק שדיני לא תחמיץ את העבודה בשזיף בגלל הימים הללו. היא זקוקה כל כך לעבודה מחוץ לבית. הוא צריך לדאוג לזה שהיא תתקשר לשזיף בהקדם, והוא יצטרך גם לעמוד על כך שהאחיינית לא אמורה לגדול אצלם בדווקא, למרות שחמותו רוצה שזה מה שיקרה.

"מענין שזה כל כך ברור לך." מילותיה של העו"סית נתקלו בנסיון שלו לאסוף את העובדות לסדר אחד הגיוני.

"מה כל כך ברור לי?"

"שאם ילד שלך ילך בדרך אחרת, היחס שלך אליו כהורה לא ישתנה. זה מה שאמרת?"

"כן, זה מה שאמרתי. למה זה מענין?"

"כי זו צומת שלא היית בה."

הוא חיפש את המילים כדי להבהיר.

"אדם לא יכול לדעת בוודאות מה הוא יעשה במצב מסוים, הוא כן יכול לדעת מראש מהם הערכים שלו ומה מנחה אותו." הוא אמר. "דווקא כאדם חרדי ברור לי עוד יותר שהתפקיד שלי כאבא הוא לגדל כל ילד מתוך אחריות, בכל מצב."

"דווקא כאדם חרדי?" היא הופתעה.

"כן, כי היהדות היא זו שמלמדת שלהורים יש חובה של בין אדם לחברו כלפי הילדים, ושלהורה יש אחריות שלא תלויה במה שהילד עושה."

יחיאל נשמע בטוח במה שהוא אומר, העו"סית מקשיבה לו. היא השתכנעה?

דיני העבירה יד על מצחה. דמותה של טובה צפה פתאום מול עיניה, שוכבת על הספה, שקועה בספר ואסור להפריע לה. אחר כך מתלהבת, מתקשרת לנעמי ומתווכחת איתה אם הדמות בסיפור צדקה או לא.

מתי זה היה?

כשנעמי כגן הייתה החברה הטובה שלה. לפני שהיא התחברה עם חנה והאחרות. כמה גדולות שתיהן נראו בעיניה. טובה הייתה אז בי'.

דיני מצמצה. אם היא תתחיל לבכות עכשיו, לא תצליח לעצור.

שנים דמיינה את היום שבו טובה תרצה להפגש איתה, היום שבו תסביר למה התרחקה, שהן ישובו להיות אחיות באיזשהו אופן.

ככל שהיא הרשתה לעצמה לחשוב, היה הכאב אחר כך גדול יותר. אז היא הרגילה את עצמה להזיז את הדמיון לצד. לא לתת למחשבות ללכת לכיוון הזה. להפסיק לקוות.

היא לעולם לא תוכל לדבר עוד עם טובה.

שיר דומה לטובה?

עירית נשענה אחורנית. "אני מתרשמת מהאחריות והאכפתיות שלכם, ובכל זאת אני בדילמה. שיר לא מכירה אתכם כלל, אורח החיים שלכם זר לה, ואני גם לא בטוחה האם העבר של אמא שלה במשפחה לא יתקיל אותה באיזשהו אופן."

"הוא לא יתקיל אותה." קולה של דיני היה צרוד.

"אני שומעת. העניין הוא שגם אם אשלח את שיר למשפחת קלט – המשפחה תהיה זרה בשבילה באותה מידה. לצערי אין דרך שבה אוכל לרכך בשבילה את טראומת האובדן דרך שהות עם אנשים שהם לכל הפחות מוכרים לה, ואתם בכל זאת משפחה, משפחה אכפתית שרוצה לקחת אחריות."

האוויר נכלא בגרונה של דיני.

"במצב המורכב הזה, מה שאני צריכה מכם – זו שקיפות מלאה. אני צריכה לדעת בוודאות שאם אני שולחת את שיר לשהות זמנית אצלכם, התמונה כולה גלויה לפני. יש עוד משהו רלוונטי שלא סיפרתם? אולי על בני משפחה אחרים?"

'על החתונה.' אמר קול בראשה של דיני.

היא הידקה את שפתיה.

מבטה של עירית ננעץ בה.

עירית תחשוב שזה נורא ואיום, שלא כולם הגיעו עכשיו.

השאלה אם זה יוודע לה.

בלוויה יראו שהאחים האחרים לא נמצאים.

עירית כנראה לא תבוא ללוויה.

אבל יכולות להיות עוד הרבה הזדמנויות שהיא תשמע. בפרט אם יחיאל יחליט שהוא לא רוצה לגדל את שיר, ואחד האחים יקבל אותה ואז יהיה בקשר עם עירית במקומם. באיזשהו שלב כן ידברו על כך שהוא לא נכח בלוויה.

"על החתונה." היא השמיעה במאמץ.

"איזו חתונה?"

"אחי הבכור מחתן את הבת הגדולה שלו מחרתיים. זאת החתונה הראשונה במשפחה."

"אוקי, הבנתי. זה קשור לשיר?"

"כן."

"איך?"

דיני לקחה נשימה עמוקה. היא צריכה לעשות קפיצת ראש למים עמוקים ולהסביר.

8 Responses

  1. 2 דברים בפרק הזה גרמו לי לתחושת רווחה;
    דבר ראשון הניסיון הראשוני של יחיאל לצאת מהקונכייה שלו ולהיכנס קצת לראש וללב של דיני.
    ודבר שני המסוגלות והאומץ של דיני לדבר בכנות. לא נראה שזה בא לה בקלות..
    ווהי, איך אני מחכה כל פעם לפרק הבא!!!
    יופי של חוויה תקשורתית.

    1. זו ממש לא קונכיה!
      זה מבט שכלי של גבר, וזה טוב מאוד לדיני שהוא לידה.

  2. וואו איזה כתיבה מטורפת! אני פשוט נשאבת!
    אני ממש אוהבת את הדמות של יחיאל. וגם נהנית שעירית היא עוס"ית אנושית.
    יש נטיה בספרים להציג את העוס"יות כדביקות ומגעילות, ואני ממש שונאת את זה…
    בטוחה שלא כולן כאלה.
    שרי תודה על הסיפור היפהפה!

  3. מי אמר שזה נכון מה שיחיאל עושה?
    תחשבו על ההתמודדות…. נכון שעכשיו יש לדיני קושי ריגשי אבל אם הם יכניסו אותה לבית זה יקח ממנה כל כך הרבה כוחות ומאמצים ויכול לפגוע גם בשלום בית ולא כ"כ מהר היא תצא משם כי העוסית תבקש והאמא תבקש וירחמו על הילדה המסכנה
    אז אולי עדיף מראש לדבר בשכל ולא להכנס לבלאגן הזה
    (נכון שצריך להיות סיפור ולכן הם כן יקחו אותה אבל אל תשמחו בגלל זה)

  4. חסר לי במערך השיקולים של יחיאל את השיקול ההלכתי.
    יש כאן ילדה יהודיה שחובתו של כל יהודי לדאוג שתזכה לחינוך יהודי כראוי,
    ולהם יש את הנתונים המתאימים לתת לה סיכוי לזה (יתנו להם אותה לאומנה בגלל הקרבה המשפחתית)
    נכון שיש עוד שיקולים וצריך לבדוק אם זו המצוה שאכן מוטל עליהם לקיים,
    אבל לפחות שיחשוב על הענין גם מההיבט הזה…

    1. יחיאל חושב כמה פעמים, על העובדה שאין להם את הנתונים המתאימים בשביל לגדל אותה.
      ויש עוד אחים במשפחה.
      חובתו של כל יהודי – אז למה את לא מגישה בקשה להיות משפחת אומנה?! יש מחסור רב בארץ, ויש סיכוי גבוה שתוכלי לקבל ילד שיזכה לחינוך לשמירת תומ"צ…

    2. יש גם שיקול הלכתי השקפתי בלהכניס הביתה ילדה חילוניה לבית חרדי!
      אם הם לוקחים אותה, הם נותנים לילדים שלהם לשחק ולדבר עם ילדה חילוניה על כל המשתמע, היא תכניס מושגים זרים ושפה אחרת וכו'
      למה אין התייחסות לזה?

    3. מה שרציתי לומר, ולאה חידדה את זה מכיוון אחר,
      הוא שחסר לי יותר משקל ל"נקודה היהודית" – לערכים שלנו כיהודים שומרי תורה ומצוות.
      לפעמים יש סיפורים חרדיים לגמרי שאפשר בקלות להפוך אותם לסיפורים חילוניים בהחלפת אי אלו פרטי רקע, כמו מקום מגורים או צורת לבוש,
      ואנחנו הרי יודעות עד כמה "להיות חרדיים" זה הרבה יותר מצבע הבגד או עיר המגורים,
      זה עולם שלם של ערכים וידיעות, של תורה ומוסר שחובה שיגיע לידי ביטוי בסיפור.
      חבל על סיפור חרדי טוב שיתבזבז ככה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הנצפים ביותר

אולי יעניין אותך גם?

ילדה בוכה

על ריפוי ועל עיסוק

הפתרון של רותי: לבכות

קיקי שפיגלמן, מרפאה בעיסוק

פרוסות עוגה

חלבי עם מירל

עוגות גבינה מפתיעות, בצק "מקבל כל" ופיצה מדהימה!/ מירל רוזנבוים

מירל רוזנבוים

צבעי מים

יצירה

ציורים קלילים למתחילות. לצפיה >>>

גלגל הצלה

מטיחה שירה

חכי, חכי, תכף אני בבין הזמנים, אני אנקה—

אפרת אבוקסיס